בכדי שחסידות תגרום להשתנות – צריך להתפלל באריכות

יש מכתב מיוחד של הרבי מלך המשיח (מודפס ב'אגרות קודש') ממוצאי שבת כ"ד טבת תשכ"ד, שנכתב עבור קבוצת תלמידים שחזרו מ-770 לארץ הקודש, והרבי מטיל עליהם את התפקיד להיות 'נרות להאיר', והרבי כותב שהם צריכים להוסיף בלימוד הנגלה, לימוד החסידות ובעבודת התפילה. מעניין לציין, שבמכתב הזה מוזכר 7 פעמים(!) הביטוי 'עבודת התפילה'.

הרבי מסביר שם, שכאשר רוצים לקרב תלמידי ישיבות לחסידות, הדרך לזה היא בהוספה ב'עבודת התפילה', מכיוון שללמוד תורה גם הם יודעים קצת, אבל 'עבודת התפילה' זה נמצא רק אצלנו, ובזכות זה הם יגיעו ל'תומכי תמימים'.

ובסוף המכתב הוא כותב ביטוי לא רגיל 'לימוד עבודת התפילה המביא לידי עבודת התפילה', שהכוונה בזה בפשטות היא ללימוד הקונטרסים (קונטרס התפילה, העבודה ו'עץ החיים'), ששם מבואר כיצד מתפללים. בכלל מטבע הלשון הקבועה של הרבי לתמימים היא, 'הצלחה בלימוד הנגלה ולימוד החסידות – בהקדמת עבודת התפילה'.

להפנים חסידות? בתפילה

הרבי הרש"ב נ"ע אומר בהתוועדות י"ט כסלו תרס"ח: 'לימוד גרידא יכול רק להביא לידי התפעלות מ'העושר' שבעניין, מבלי לחוש ולהרגיש את עצם העניין הנלמד […] אמנם הלימוד מביא להתעלות מהמצב הקודם, אך האדם אינו מזדכך על ידי זה ולכן לא נוצרת תוצאה מעשית. לעומת זה בעבודת התפילה, לא זו בלבד שהאדם קולט בשכלו את השגב שבעובדה שהאלוקות מלובשת בעולמות, אלא שהוא גם חש ומרגיש זאת, ולפיכך משפיע הדבר עליו למשך כל היום' ('תורת שלום' [המתורגם] עמוד 141).

הוי אומר: החשיבות העצומה של 'עבודת התפילה' היא ההפנמה של לימוד החסידות. כאשר לומדים מאמר חסידות או פרק תניא זה בעיקר עניין של שכל, זה נשאר ב'השכלה', ולא בטוח שישפיע עליו לשינוי מעשי. אבל העיקר שזה ירד ויחדור לרגש הלב, שהאדם יתחבר לזה וככה זה ירד למעשה לחיים שלו. זה קורה בזמן התפילה, כמו שכתוב 'איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה'. במיוחד אם מתבוננים בחסידות.

הכוח המיוחד של התפילה מגיע משני היבטים. מצד למעלה, זוהי שעת 'מוחין דגדלות' כמו שכתוב בתניא פרק י"ב, זה זמן סגולי ומיוחד מצד למעלה. וגם מצד למטה, מבואר שם ש'זוהי שעת הכושר לכל אדם' להתעורר ולהשתנות. כשיהודי נמצא עטור בטלית ותפילין, והוא מתפלל בחיות ובמתינות, זה הזמן שאפשר לפעול להפנים את לימוד החסידות שלמד קודם. כאשר נעמדים מול הקדוש ברוך זה זמן מוכשר להתחבר ולהתרגש מהחסידות שלומדים, וכך להוריד זאת למעשה בפועל. לכן כל כך חשוב להתעסק ב'עבודת התפילה', בשביל שלימוד החסידות ישפיע למעשה בפועל.

מהי 'התבוננות בחסידות'?

כאשר ניגשים לתפילה, הסדר הוא שצריך להתבונן קודם התפילה. שמעתי מהמשפיע ר' משה ע"ה נפרסטק, שהמטרה של זמן ההפסקה ב'תומכי תמימים' בין סדר לימוד החסידות לתפילה, היא בשביל שיתבוננו בחסידות. בשביל זה עשו את זמן ההפסקה. אחד יכול להתבונן 5 דקות, השני צריך 10 דקות. אבל צריך לחשוב חסידות. זה דבר יסודי.

יש מכתב מעניין של המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה לרבי הריי"צ, שהוא מתאר כיצד הישיבה בארץ הקודש מתנהלת כמו בליובאוויטש, ואחד התיאורים שם הוא, שאחרי ה'סדר' כולם מתכוננים מיד לתפילה. אחד מתבונן בעניין בחסידות, השני אומר תהילים וכו', אבל אין מושג כזה של הפסק בין לימוד החסידות לתפילה.

בספר 'היום יום' בכ' תמוז, מובא הסבר על 3 סוגי התבוננות. יש 'התבוננות לימודית', לחשוב בסיום הלימוד על תוכן ה'מאמר' שלמד. יש התבוננות בדרגה גבוהה יותר, להרגיש את החיות של ה'מאמר', וזה נעשה לפני התפילה. ויש את הדרגה הגבוהה של ההתבוננות שנעשית בזמן התפילה, להרגיש את האלוקות של ה'מאמר'.

ישנם בחורים שמצפים להגיע מיד לדרגה הגבוהה, צריכים לדעת שלא בזה מתחילים. בחורף תשט"ז שאל אחד ה'תמימים' את הרבי לגבי פרטים שונים בנוגע לאופן ההתבוננות בדא"ח. תשובת הרבי: 'מובן שההתבוננות צריכה להתחיל בהבנת העניין, ולפעמים זוכים שבדרך ממילא באים להנועם והעריבות של העניין…' ('אגרות קודש' חלק י"ב עמוד רד). ושמעתי פעם מהמשפיע הרב משה מרדכי ע"ה ארנשטיין, שהמשפיע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן, אף פעם לא היה מסביר את הדרגה השלישית של 'הרגשה באלוקות של המאמר'.

לחשוב את 'פירוש המילים החסידי'

לפני שמדברים על התבוננות ב'מאמר' בתוך התפילה, ושתוכן ה'מאמר' יחדור בתיבות התפילה, דבר ראשון, אפשר וצריך לחשוב את 'פירוש המילות החסידי' של התפילה. יש הרבה מאמרים בחסידות שמסבירים את הפירוש של המילים עצמם באור החסידות.

לדוגמא, יש מאמר של הרבי הריי"צ משנת ת"ש שמסביר את הפירוש הפנימי של הפסוק 'אהללה הוי' בחיי', וכך יש בהרבה מאמרים. אז כשמגיעים לפסוק שיודעים עליו פירוש פנימי, אפשר לעצור ולחשוב על הפירוש. ואולי אפשר לומר שזה אחד הפירושים במה שהרבי הרש"ב כותב 'שהמילים יהיו חיים ומאירים', שהאור של המאמר יתן חיות למילים הפשוטות. יש כל כך הרבה ביאורים בחסידות על פירוש המילים בתפילה, עד שהשאלה היא מתי יש לאדם זמן לחשוב על כולם…

שמעתי מהמשפיע הרב שניאור זלמן שיחי' גפני, שהוא שאל את הרבי מלך המשיח ב'יחידות', איך יתפלל באריכות, מכיוון שהוא מוסר שיעורים ואין לו זמן וכו', ענה לו הרבי שיעשה כמו חסידים בעבר, שהיו עושים 'קנייטש' [=קמט] בסידור עד היכן שהספיקו להתבונן, ואת שאר התפילה רק חשבו את פירוש המילות.. וכך החליפו מזמן לזמן את ההתבוננות לקטעים אחרים בתפילה.

והרבי שליט"א הציע שאם יתבונן ויתפלל באריכות גדולה בשבת, אז הרושם של ההתבוננות תישאר לכל השבוע, שאמנם יצטרך להתבונן והתפילה תתארך אפילו יותר מהמניין, אבל האריכות תהיה יחסית בתמציתיות יותר.

שה'מאמר' יחדור בכל מילה בתפילה

אחרי זה יש את ההתבוננות העיקרית, שהיא לחשוב על עניין בחסידות שיחדור בתוך המילים של התפילה. ישנה 'יחידות' של הרבי מלך המשיח לר' דוד ע"ה רסקין מחודש אייר תש"י (מוגה בכתב יד קודשו של הרבי), שם הרבי מדריך אותו בנוגע להתבוננות במאמר שמבאר אודות 'גן עדן', שלא צריך לחשוב את תוכן המאמר רק במילים בתפילה שמסבירות על 'גן עדן', אלא אחרי שמתבוננים בזה קודם התפילה, זה חודר ו'מאיר' בכל המילים בתפילה.

זה לא משנה על איזה עניין מתבוננים, 'ביטול העולמות' או 'מעלת הנשמות' וכו', כל התבוננות בחסידות היא 'דברי אלוקים חיים', ובסופו של דבר המסקנה של הכל זה נקודה אחת, שאלוקות זה האמת. ולכן זה יכול להשתקף ולחדור בכל פסוק בתפילה. לא צריכים לדחוף את ה'מאמר' בכוח למילות התפילה.. אחרי שמתבוננים בצורה קבועה באותו עניין בחסידות, זה ממילא מאיר ונכנס בכל מילה בתפילה.

על ידי התפילה מתגלית ה'יחידה'

כל העניין של 'עבודת התפילה' נוגע במיוחד בתקופה עכשיו. בשיחות של חורף תשנ"ב מבואר שהעבודה עתה היא גילוי ה'יחידה' הפרטית, שזהו על ידי לימוד החסידות ועבודת התפילה, ועל ידי זה נזכה לגילוי ה'יחידה' הכללית. שזהו עניינו של הרבי, משיח – יחידה הכללית. ובעזרת השם על ידי שכל אחד ואחד מאיתנו יעשה את כל התלוי בו כדי לגלות בנפשו האלוקית את ה'יחידה' הפרטית שבו, ממילא נזכה להתגלות 'יחידה' הכללית דמשיח צדקנו, נאו ממ"ש.