הרב חביב: מנהג הכפרות לפי רבותינו נשיאנו

הרב יעקב חביב, דיין ומו"צ ומח"ס שו"ת ריח השדה חבר בית דין איחוד הרבנים צרפת וחבר מכון הלכה חב"ד

הנה על דבר השאלה על דבר מנהג הכפרות בתרנגולים, אשר נשאלתי ע"י כמה וכמה שלוחים שדואגים כל שנה לארגן מנהג קדוש זה, והשנה בגלל המצב הקיים וההוראות וההגבלות אינם יכולים לארגנו, חלק בכלל לא יכולים לקיים אותו, חלקם רק במצומצם, והשאלה מה עליהם לעשות ומה היא האלטרנטיבה המעודפת בכגון זה.

בכמה מקומות כגון בפאריז השליח שם עומד בדילמה כי מצד אחד הרשויות נותנים לקיים את מנהג הכפרות כמובן ע"פ הכללים וההגבלות, אבל מאידך בעל המשחטה אינו רוצה לפתוח את המשחטה בערב יום הכיפורים שחל השנה ביום ראשון וזאת מצד החוק. ובכך הוא מציע שיעשו הכפרות במוצ"ש והשחיטה למחרת יום הכיפורים, הוי אומר כפרות לחוד ושחיטה לחוד. כמובן שאלו שיעשו את הכפרות לא יהיו במעמד השחיטה כי יעשו אותה ביום אחר, אלא יניחו אותם בקופסאות עד אחרי יום כיפור הוי אומר ביום שלישי, דבר שמבחינת מעשי מאד קשה כי איך העופות יחזיקו יומיים בתנאים קשים בלי אוכל ושתיה עם חום גדול, וספק אם יחזיקו מעמד בלי לדבר על צער בעלי חיים, אלא אף אם במציאות כן ינתן לעשותו, שאלתו בזה האם ניתן לקיים את מנהג הכפרות כך שיעשו הכפרות במוצש"ק והשחיטה ביום שלישי, היינו לקיים את המנהג בב' זמנים כפרות לחוד ושחיטה לחוד.

ראשית כל, הדבר החשוב ביותר זה לעמוד על הכללים הנדרשים בתקופה זו וכל אחד יקיים הנוהל של המדינה שבו הוא גר עם כל ההגבלות, ואין כאן מקום למסירות נפש לקיים מנהג ישראל חשוב זה כי בנפשות עסקינן ופקוח נפש דוחה הכל.

אבל מאידך א"א לדחות ולבטל את המנהג הקדוש הזה של "הכפרות" אשר יסודו בהררי קודש, מגדולי הראשונים ובמיוחד האר"י הקדוש אשר במנהג זה יש ריבוי דברים חשובים ונעלים, וכפי שנבאר לכן עלינו לחשוב על הדרך המועילה שניתן בה לקיים את המנהג בלי להכניס את עצמנו לכלל סכנה מהנגיף הארור.

א. ולהקדים: המקור הקדום שנמצא בידינו על אודות מנהג הכפרות בתרנגולים, מובא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' רצט) שם מובא בתשובה בשם רב ששנא גאון "וששאלתם האי שאנו רגילים לשחוט ערב יוהכ"פ תרנגולים וזאת אע"פ שיש עשירים שעושים כפרה באילים וכבשים בעלי קרנים לזכר לאילו של יצחק אבינו, מ"מ תרנגול מובחר יותר, לפי ששמו גבר כדאמרינן ביומא (דף כ ע"ב) מאי קריאת גבר.

וכן מצינו בשו"ת הגאונים (סי' ח) בשם רב האי גאון, ששוחטים תרנגול לכל אחד מבני הבית בערב יוהכ"פ ורוב אנשי בבל עושים כן. וכדמצינו שר' שילא אמר, קרא תרנגולא. ותניא כוותיה דר' שילא, וכיון ששמו גבר הוי תמורת גבר, וטפי מהני ומעלי עכת"ד.

וכן מובא בשם רב נטרונאי גאון, בספר תורתן של ראשונים (ח"א עמ' נ) וכן בתשובת הגאונים (אוצה"ג לשבת סי' נג) ובשו"ת חמדה גנוזה (סי' צג) אשר נוהגים בערב יוהכ"פ לשחוט תרנגולים לכפרות על כל אחד מבני הבית ומחזירים אותם סביב על ראשו של כל אחד מבני הבית, ואומרים זה תחת זה, זה חילופו של זה, זה תמורתו של זה, זה התרנגול יהיה עליו כפרה ולשחיטה ילך, והאיש הזה ייכנס לחיים טובים ולשלום, ושוחטים אותם ומחלקים אותם אח"כ לעניים ליתומים ואלמנות עכת"ד.

וראה עוד במחזור ויטרי (עמ' שעג) שכך מנהג אבותינו, וכן מובא בפסיקתא שבערב יוהכ"פ מביאים תרנגולים זכרים על כל אחד מהזכרים של בני הבית, ותרנגולת נקבה לנקבות, ובעל הבית נוטל תרנגולת ויחזירנו סביב לראשו של כל אחד מבני הבית, ואומר "זה התרנגול יהיה תמורתו של זה, תרנגול זה לשחיטה יצא, וזה האיש פב"פ ייכנס לחיים טובים ולשלום, וינצל מכל צרה וצוקה, וימצא מנוחה ששון ושמחה. וישגרם לעניים. ותהיה כפרתו, כמו כפרת שעיר המשתלח, שהיה מכפר על כל ישראל".

וראה בספר פרדס הגדול (סי' קפו) שאנו רגילים ליקח תרנגול ששמו "גבר" וסומך ידו על ראשו ואומר "זה התרנגול לשחיטה ילך וזה ייכנס לחיים טובים ושוחטו לאלתר, כדקי"ל "תיכף לסמיכה שחיטה" כמובא בגמ' ברכות (דף מב ע"א) וע"ש. וראה שכך הובא באור זרוע (סי' רנז) וכן הובא המנהג בספר האורה (ח"ב סי' צה) וכן ברא"ש (מס' יומא סי' כג) ובשבולי הלקט (סי' רפג) ובמרדכי (ריש יומא) ובתשב"ץ קטן (סי' קכה) ועוד בכמה ספרי הראשונים.

וגדולה מזו מצאנו במהר"ל, בנתיבות עולם (נתיב הבטחון פ"א) בביאורו למעשה דרבי עקיבא וז"ל ובא השנורא ואכל התרנגול ודבר זה הוא תמורת נפשו וכפרתו, ומזה ראיה גמורה מן הגמרא ליקח תרנגול לכפרה על נפשו, בערב יוהכ"פ, ודבר זה ידוע עכ"ל המהר"ל. מדבריו למדנו שיש מקור ברור למנהג הכפרות מן הגמרא, על אף שאין ראיה מדבריו שבתקופת התלמוד נהגו מנהג זה למעשה.

וכן הובא להלכה בטור (או"ח סי' תרה) והובא בשו"ע והוסיף הרמ"א (שם ס' א) "שכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת".

והנה אף שמרן השו"ע חשש לדברי הרשב"א ח"א סי' שצה שחיישינן בזה משום דרכי האמורי, לכן כתב להימנע ממנהג זה, אמנם התפרסם המנהג ולקיימו בכל קהלות הספרדים ועדות המזרח ובכך מנהג ישראל זה התפרסם בכל תפוצות ישראל בין אצל האשכנזים ובין אצל הספרדים ואין פוצה פה, כי מנהג קדוש ומקורו קודש.

זאת ועוד אחר שמצאנו שהאר"י הקדוש ראה סוד גדול ועליון בעשיית הכפרות ערב יוהכ"פ ע"י תרנגול, ראה בשער הכוונות (דף ק ע"א) מה שכתב תלמידו הקדוש המהרח"ו וזלה"ק: מנהג של הכפרה הנזכר בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו, והיה לוקח תרנגול אחד לבן לכל אחד מבני הבית הזכרים, ותרנגולת אחת לבנה לכל אחד מבני הבית הנקבות, ולפיכך לאשה מעוברת ישחוט עליה מספק שני תרנגול אחד זכר אולי הוא זכר ותרנגולת אחת נקבה אולי הולד נקבה, ועוד תרנגולת אחרת בשביל האשה עצמה, נמצא שהם ג' תרנגולים ב' נקבות וא' זכר לכל אשה מעוברת. וזמן שחיטתו הוא בליל עיוה"כ באשמורת קודם עלות השחר אחר סליחות וסוד הדבר הוא לכפות את הדינים, כי הנה התרנגול נקרא גבר כי הוא בחי' ה"ג אשר ביסוד דנוקבא הנקרא גבר והוא נשחט ג"כ ביום הט' שגם הוא כנגד היסוד שע"י השחיטה נכנעים ונמתקים גבו' היסוד הנז', וכנגדו הוא השעיר המשתלח ביוה"כ, כי הנה השעיר ההוא הוא גבו' שבמלכות דנוק' אשר הם דינין קשים יותר מן הגבורה שביסוד שבה הנקרא גבר ותרנגול ולפי שהוא יוה"כ יש בנו כח למתק אפילו הגבורה הקשות שבמלכות שבה הנקראת שעיר, אבל בעיוה"כ אין בנו כח אלא בגבורות היסוד שאינם כ"כ קשים ואפ"ה אינם נמתקים אלא באשמורת הבוקר שהוא עת רצון והרחמים גוברים אז. ועוד טעם אחר כמו שהקדמנו כי יסוד נרמז בט' והמלכות בעשור שהוא יוה"כ ולכן כל בחי' נעשית ביום המיוחד לה, עכ"ל של השער הכוונות. וכן כתבו בפירוש עץ חיים (שער כ"ז פ"א) וכן כתב השל"ה הק', וכן פסק הגאון הכף החיים (סי' תרה ס"ק ה) וע"ש.

ב. והנה כמה טעמים והסברים נאמרו על המנהג של הכפרות ע"י תרנגול, באמירה ותפלה המלווה אותו כגון אמירת "חליפתי תמורתי כפרתי" אשר דבר זה מצביע על הקרבת לענין הקרבנות ששוחטים בעל חי ואומרים וידוי על הקרבן, וכן בעשיית השחיטה.

ואנכי הרואה להגאון הרי"ח הטוב, בספרו שו"ת תורה לשמה סימן קנה על דבר הכפרות שעושים בערב יוה"כ יש אומרים על זה קודם שחיטה יהר"מ שתועיל כפרה זו כמו שעיר המשתלח אם יש לפקפק בזה שנמצא בזה חושב אותה כמו קרבן. ענה ע"כ הגאון זצ"ל: "אם אתם מפקפקים על לשון כפרה שאומרים בפיהם אין משמעות זה כמו כפרת הקרבן אלא כאן קורים אותם כפרות לשון כופר נפש ואם אתם מפקפקים בשביל שאומרים כמו שעיר כי לא היה קרב ע"ג המזבח אלא עניינו לפי הפשט הנגלה היה ג"כ כמו כופר נפש. זאת ועוד לפי סודן של דברים אלו שגילה רבינו הגדול האר"י זצ"ל הנה תמצא כי באמת ענין זה הוא דוגמת הנעשה בשעיר המשתלח וכמ"ש בספר הכונות הנמצא אצלינו בכתיבת יד בדרוש יוה"כ וז"ל המנהג של הכפרה הנזכר בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו וכו' וסוד הדבר הוא לכפות את הדין כי הנה התרנגול נקרא גבר כי הוא בחי' הג' אשר ביסוד דדכורא הנקרא גבר והוא נשחט ג"כ ביום התשיעי שגם הוא כנגד היסוד כנז"ל וע"י השחיטה נכנעים ונמתקים גבורות היסוד הנז' וכנגדו הוא שעיר המשתלח ביום הכפורים כי הנה השעיר ההוא הוא גבורה שבמלכות דנוקבא אשר הם דינים קשים יותר מן הגבורות שביסוד שבו הנקרא גבר ותרנגול ולפי שהוא יוה"כ יש בנו כח למתק אפילו הגבורות הקשות שבמלכות שבה הנקרא שעיר אבל בערב יוה"כ אין בנו כח אלא בגבורות היסוד שאינם כ"כ קשים ואפ"ה אינם נמתקים אלא באשמורת הבוקר שהוא עת רצון והרחמים גוברים אז עכ"ל. על כן תמצא כי זה האומר יה"ר שתועיל כפרה זו כמו שעיר המשתלח לא טעה בזה שכן באמת הכונה הוא שכזה יהיה מיתוק הגבורות כמו ענין מיתוק הנעשה בשעיר וזה הוא דוגמת זה. עכ"ל התורה לשמה. העולה מדבריו שהכפרות עניינם כופר נפש כענין שעיר המשתלח שאינו קרבן אלא הוא כופר נפשם של ישראל.

וחזי הוית בשו"ת מהרי"ו (סי' קצא) שטעם המנהג הוא כדי לעורר בני אדם לחזור בתשובה ויחשוב בלבו שכל מה שנעשה בעוף של הכפרה דוגמת ארבע מתות בית דין, היה ראוי לעשות בו, כי בעת שהשוחט אוחז הסימנים בצואר העוף הוא דוגמת חנק, וכששוחטו הוא הרג, וכשמשלכו וחובטו בקרקע הוא דוגמת סקילה, וכאשר מחרכים ומבהבים אותו באש הוא מעין שריפה, שזהו ג"כ טעם הקרבנות הבאים לכפר עוון. וע"י שהוא מדמה כך בנפשו ומהרהר בתשובה, השי"ת אשר ימינו פשוטה לקבל שבים מוחל לו, ותהי לו נפשו לשלל, עכ"ל.

וכן נתן הטעם השל"ה בקיצור ספר השל"ה על עיוכ"פ והובא בא"ר סי' תרה ס"ק ז והוא ע"פ דברי הרמב"ן (פר' ויקרא) בטעם הקרבנות.

וראה עוד טעם שהובא בשו"ת מהרי"ו (סי' קצב) משום שהכפרות הם, שאם נגזר מיתה על האדם כשיבטל הגזירה צריך ליתן למלאך המוות כופרו, וזהו שאומר "פדעהו משחת מצאתי כופר" וכתוב "צדיק מצרה נחלץ" והיינו איל של יצחק והיינו סוד הקרבנות עכ"ל המהרי"ו.

ובאמת הזכרנו למעלה הא"ר והוא אכן הביא טעם למנהג שעושין כן זכר לעקידת יצחק שעל כל איבר שהקריב אומר זה תחת איבר פלוני של בני. וראה עוד בלבוש שמנהג זה מראה השתוקקות לבנו שה' יסלח לעוונותינו ונשאר נקיים מחטא ועוון, כפי שהכהן הגדול התוודה על השעיר המשתלח לעזאזל את כל עוונות בני ישראל, ושלחו לאח"כ המדברה לארץ גזרה.

אשר על כן מכל הטעמים אלו מבינים עד כמה חשוב ומקובל מנהג הכפרות על עוף או בע"ח דווקא והוא דומה לכפרה ודומה לקרבן או כשעיר המשתלח לעזאזל וכן זכר לעקידת יצחק אבינו ע"ה.

ג. אמנם מצאתי טעם המנהג אשר כל טעם הכפרות מונח בשחיטה עצמה, ולפי זה אם עשו הכפרה ואמרו הנוסח כולל המזמורים וכולל "זה חליפתי תמורתי וכפרתי" אבל לא שחט אותו, לא קיים כלום, ולא עשה את מנהג הכפרה.

דברים אלו הביאם הרי"ח הטוב מבגדד בספרו בן איש חי (ש"ר פר' וילך אות ב) וז"ל "וכפי הסוד ענין שחיטה זו היא למתק הגבורה, לכן זמן הראוי יותר לכפרות הוא באשמורת סמוך לעלות השחר שהוא עת רצון" עכ"ל. מדבריו למדנו שכל הסוד והיסוד של מנהג הכפרות נעשות בזמן השחיטה דווקא.

כן בקודש חזיתיה לרבנו הזקן בשולחנו הטהור (סי' תרה ס' א) "ואומרים עליו זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי" ראשי תיבות חת"ך זה השם החותך חיים לכל חי, ומחזירו סביב ראשו ויאמר בני אדם ועושין ג' פעמים, וסומכין עליו ידיהם דוגמה סמיכה בקרבן ושוחטין אותו מיד, דתיכף לסמיכה שחיטה". משמע שענין השחיטה חייב להיות תיכף אחרי שאמר את הנוסח.

ובסידור רבנו הזקן בסדר כפרות כתב בזה הלה"ק: "בערב יוהכ"פ מנהג לשחוט תרנגול לבן הנקרא "גבר" ושוחטים אותו באשמורת הבוקר אחר סליחות כי אז חוט של חסד גובר בעולם". והוסיף רבנו הקדוש "ואנו שוחטין אותו להכניע הגבורות ומוציאין ממנו דמו כדי להמתיקו, ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח". מדבריו של רבנו הזקן משמע גם כן שכל ענין הכפרה היא דווקא ע"י השחיטה ובלי זה אין פה כפרות כי ע"י השחיטה מכניע הגבורות וזה דווקא ע"י יציאת דמו של העוף הכפרה שאז ממתיקו ובכך חייבים לסמוך שחיטה לסדר ונוסח הכפרה. ועוד כי ממשמעות האדה"ז העיקר זה השחיטה דווקא.

ומצאנו שכן הבין זקנו של הרבי הגה"ח ר' אברהם דוד לאוואוט זצ"ל, בשיטת אדה"ז, אשר כל ענין הכפרות בעיוהכ"פ היא דווקא ע"י השחיטה, וכן הביא בספרו דרך החיים ונתיב החיים (סי' קנה) מנהג כפרות "אשר יש לסמוך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו" ובספרו שער הכולל (דף צז) כותב שם בזה"ל: "ועיקר מצוות הכפרות היא ברכת השחיטה והשחיטה, ובפרט עם כוונות המיוחדות לזה. והרב ר' יעקב קאפיל כתב בסדורו בזה"ל: ואחר שנשחט נשאר בקדושה ואין צריך ליתנו לעניים (גם בשו"ע של רבנו כתב שיותר טוב ליתן ממון לעניים) אלא מצוותו נעשה בשחיטה עכ"ל. ומשום הכי אם נתנבלה בשחיטה צריך לשחוט אחרת. עכ"ל זקנו של הרבי בספרו שער הכולל. אשר ע"כ הדברים עולים בקנה אחד שלשיטת רבנו הזקן עיקר ויסוד הכפרות הם ע"י השחיטה דווקא ובלי זה לא קיים את הכפרות אפילו שאמר הנוסח וסובב מסביב העוף.

וראה שכך דעתו של הגאון הרב הכף החיים זצ"ל ההולך בעקבות רבו הרב הבא"ח שהזכרנו למעלה (שם בס"ק ו) אשר כל הכוונה ויסוד הכפרה בעיוהכ"פ הוא כדי למתק את הדינים, וע"כ צריך השוחט את הכפרות לכווין בעת השחיטה והוצאת הדם מן הצואר למתק ה' גבורות שביסוד המלכות. ובהמשך דבריו מבאר הכף החיים (שם ס"ק ז) מהו סוד השחיטה שהוא יסוד מנהג הכפרות וז"ל "סוד השחיטה היא למתק כל הדינין, וכשתבדוק הסכין ותשחיזהו תכוין כי סכין בגי' ק"מ שהוא מילוי דאהי"ה דיודי"ן. ותסיר הפגם מן הסכין ע"י ג' מ"ב פשוט ומלא ומלא דמלא שיש בג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה שהם בגי' פג"ם עם ג' אותיותיו. וכשתברך תכוין להעלות נפשות המגולגלים אשר שם. ובאומרך על השחיטה תכוין כי שחיט"ה בגי' ג"פ אלף, שיש בשם מ"ה עם הכולל. כ"ה בסוף ס' עו"ת למהרח"ו ז"ל ויעוש"ב ורק כתבנו בקיצור כדי שבנקל יוכל האדם לכוין את זה. ועיין בזוהר (פ' משפטים דקי"ט ע"א) שכתב די"ב בדיקות עם הסכין גי' אח"ד יעו"ש. ועיין ביו"ד (סי' ח"י סעי' ט) ובדברינו לשם בס"ד, עכ"ל הכף החיים.

אשר ע"כ ברור שלא ניתן לעשות את הכפרות בלי השחיטה ביום אחד, ואחרי כמה ימים לעשות השחיטה וכפי שהציעו לידידי השליח של עיר פאריז, הרב מ"מ אזימוב, כי בלי השחיטה לא קיימנו את מנהג הכפרות, ועוד אם לא ישחטו ויראו שאכן השחיטה היתה טובה לא יצא ידי קיום המנהג, שהרי אם נתנבלה בשחיטה חייב לעשות כפרה על עוף אחר ולשחוט אחרת, ובכך כל עוד שלא שחטו את העוף ויצא כשר לא קיים את קיום המנהג, ודבר זה לא יכול לקיימו אם ישחטו אותם ביום אחר בנפרד בלי לדעת העוף והכפרה של מי ואולי יהיה הכפרה שלו שנתנבלה בשחיטה ולא ידע וגם לא יהיה אפשרות לחזור ולקיים את הכפרות על עוף אחר ולשחוט אותו.

(יש לציין שלפי שיטתו של זקנו של הרבי רק כאשר התרנגול הכפרה נתנבל בשחיטה צריך כפרה אחרת אבל אם נמצא שהוא טריפה דעתו שאין צורך בכפרה אחרת. ולא כשיטת המועדים וזמנים (ח"א סי' נב) ובעל התורת אביגדור וכן בעל קצה המטה (ס"ק יב) אשר לדעתם גם בנמצא שהוא טריפה צריך כפרה אחרת. ובאמת הגה"ח השער הכולל הולך כשיטת האשל אברהם (מהדו"ת סי' תרה) שדן להקל בזה בטריפות שלא היה ניכר קודם השחיטה. וראה להגאון החח"מ בספרו שדי חמד (מערכת יוהכ"פ סי' א אות יג) שאם נמצא שהוא טריפה אינו מצריך באחרת רק כותב שרצוי לפדות העוף בממון ולחלקו לעניים.

אשר על כן העצה היעוצה היא לקבוע את יום הכפרות יחד עם השחיטה ביום אחר של עשרת ימי תשובה וניתן לעשותו אף לכתחילה, כי הרי בדברי הפוסקים מצאנו שבמקום שיש לחוש שמא לא תהיה שחיטה ראויה והגונה, כגון שיש ריבוי אנשים או עייפות של השוחט או כל סיבה אחרת אשר לא נותנת לעשותו עיוהכ"פ נכון יותר לעשות הכפרות יום או יומיים קודם ערב יוהכ"פ. וכן הובא בפמ"ג (א"א סק"א) וע"ש. וכן בשדי חמד (מע' יוהכ"פ סי' א אות ב) שהנהיג וציוה להכריז ברבים שאין הדבר נחוץ שיהיה הכפרות בערב יוהכ"פ דווקא אלא שיכולין להקדימן יום או יומים, ואמר להם שאף אני אעשה כן אי"ה וכן עשיתי ונתפרסם הדבר עכ"ל. הרי עדות ומעשה רב של הגאון החח"מ זצ"ל אב"ד חברון ת"ו שבמקום הצורך ניתן לעשותו יום או יומיים קודם ערב יוהכ"פ.

וגדולה מזו מובא בפוסקים שניתן לעשות הכפרות בכל עשרת ימי תשובה, החל מצום גדליה עד ערב יום הכיפורים, וכן הובא בלקוטי חבר (ח"ג) בהקדמה בשם החת"ס, וכן כתב הגאון מועד לכל חי (סי' טו אות כב) וע"ש. וכן פסק הישועות יעקב (יו"ד סי' יח ס"ק ג) אשר צוה להכריז בקהלתו ק"ק לבוב לשחוט הכפרות כל עשי"ת כדי שלא יבואו לידי מכשול ואת זאת עשה אף לכתחילה.

אלא אף זאת כתב הגאון הרב שמחה הלוי במברגר זצ"ל, אבדק"ק שטוטגרט בגרמניה, בספרו שו"ת שארית שמחה (סי' ח) והיא תשובה והערות על הלוח של הגאון ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל אשר כתב שערב יום הכיפורים וכל עשרת ימי תשובה זמן לכפרות, והוסיף הגר"ש במברגר אשר שמע הוא מאביו הגאון ר' זעקל הלוי זצ"ל שגם אחר זמן זה יכול גם לעשות כפרות בהושענה רבה וע"ש.

אשר על כן ברור הדבר שבכגון זה יארגן את מנהג הכפרות יום או יומיים לפני כיפור או מתי שיתאפשר לו בעשי"ת, כמובן ע"פ הכללים הרפואיים, ויעשה באותו מעמד גם הכפרות וגם השחיטה, כי עיקר היא השחיטה ובמיוחד לפי רבנו הזקן וליודעי ח"ן. ועוד כדברי הפוסקים שיש להסמיך את אמירת הנוסח לשחיטה "שתיכף לסמיכה – וידוי – שחיטה" יקדים לבוא לשוחט. זאת ועוד ראיתי בכמה ספרים אשר מזכירים נוכחות של העושה הכפרה בעת השחיטה ושזה עולה בקנה אחד עם הטעמים שנאמרו על ענין הכפרה ושהיא דוגמת העמידה על הקרבן, כי "היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו" כמובא בגמ' תענית (דף כו ע"א) וראה בעיון יעקב (שם) "אשר ענין הקרבן הוא שהמקריב יראה את עצמו מקריב במסירות נפש לה' מכאן שעליו להיות נוכח בעת ההקרבה".

ד. הנה אחרי שהסברנו היטב עד כמה ענין הכפרות הנעשים ע"י תרנגול או תרנגולת חשוב ומנהג ותיקין ומנהג אשר יסודתו בהררי קודש ובמיוחד אחרי שרבנו האר"י ותלמידו המהרח"ו גילו לנו פעולתו של המנהג ע"פ תורת הסוד, ואחרי שרבנו הזקן השריש זאת והביאו בשולחנו הטהור ובסידור הק' הרי מבינים עד כמה עלינו להקפיד לעשותו כמובן ע"פ כללי ההלכה וח"ו לא לעבור על חשש של פיקוח נפש והוראות הבריאות, ועוד זאת אחרי שהוסבר לנו היטב טעמו ונימוקו של המנהג, וזאת ועוד טעמו העיקרי שהביא רבנו הזקן וזקנו של הרבי בשער הכולל אשר הפעולה העיקרית של הכפרה היא דווקא ע"י השחיטה, נוכל ע"פ זה למצוא את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון כל מי שאינו יכול לקיימו עקב המצב הקשה השורר בעולם "ויזעקו אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם, ישלח דברו וירפאם, וימלט משחיתותם, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".

ולהקדים: כתב הלבוש (שם) שאם אין לו תרנגול יוכל לקחת דגים, אך לא יקח דבר שראוי להקרבה כמו תורים ובני יונה. והפוסקים העלו שמוכרח לומר שדיבר הוא על דג חי כי אם בדג מת "מה יועיל ומה יציל בדג מת כבול עץ ולעשות ממנו כפרה. ואיך יאמר זה הכפרה או זה הדג ילך למיתה והדג כבר מת ונבאש ושקב חיים לכל חי", ובכך הפוסקים הגיעו למסקנה כי חייבים לקחת דג חי דווקא, ואחרי הכפרה להמיתו ולאכלו. ובכך חייב להיות דג כשר הראוי לאכילה דווקא.

וכן מובא בספר מטה אפרים (שם ס"ד) אשר ניתן לעשות הכפרות על דגים ובימים הקדמונים היה מנהג ליקח עציץ עם זרעים ולהחזירו סביב לראשו בעיוה"כ ואומר זה חליפתי". ובאלף המגן (שם ס"ק יא) על אודות זה שניתן לקחת דגים לכפרה כתב בזה"ל: אשר הדגים טוב יותר מהעופות שיש בהם כמה חששות המבוארים ומכל שכן לנקבה שנכון יותר לקחת דגים לכפרה. כי עיקר הטעם שלוקחין תרנגול לכפרה לפי שנקרא "גבר ותמורת גבר בגבר טפי מעלי" אבל בנקבה לא שייך כי הנקבה והתרנגולת שניהן אינן קרויין גברתא" וראה ספר מור וקציעה. והוסיף עוד הגאון אלף המגן אשר "כן נוהגין בזמננו הרבה לומדי תורה ליקח דגים לכפרות".

והנה הטעם שהביא המגן לאלף והעדיף ענין הדגים ובמיוחד לנקבה משום הטעם של "תמורת גבר בגבר" וזה לא יכול לעלות יפה לגבי "תרנגולת" לנקבה, הנה ע"פ הטעמים וההסברים שהבאנו למעלה הרי ברור שאין זה עיקר הטעם למה לוקחין תרנגול לכפרה וגם לא זה עיקר הטעם של ענין הכפרה שדומה לפדיון או לקרבן או לשעיר המשתלח או לעקידת יצחק, וזאת ועוד ע"פ הטעם ויסוד ענין הכפרה לפי רבנו הזקן ולפי המקובלים והפוסקים ההולכים ע"פ תורת החן הרי עיקר ויסוד הכפרה היא ע"י השחיטה דווקא, וכמובאר בסידורו של רבנו הזקן, ובשער הכולל, וכפי שהביא הגאון הבן איש חי והכף החיים, סוד השחיטה אשר היא העיקר בכפרה, אשר ע"כ אין הבדל ונפק"מ בין תרנגול או תרנגולת אלא העיקר צריך להיות ע"י שחיטה כשרה וטובה הראויה לאכילה.

והנה אף ששמעתי מכמה חסידים ואנשי מעשה וכן מזקני רבנים שנהגו במקומותיהם לעשות כפרה על הדגים כי היה קושי להשיג עוף, וגם היה דורש שחיטה והכשרה כנדרש, ולהוציא מליבם של כמה אשר שאלו אותי שאולי לעשות הכפרה ולשחוט אותו ומשם לזורקו לפח כי זה דורש הרבה עבודה להוציא הנוצות להדיחו למולחו ולהכשירו, הרי ברור שאסור לעשות זאת לא רק על איסור בל תשחית אלא אינו מקיים את מצוותו ומנהג הכפרות בזה.

והנה במצב הקיים השנה, הבעיה לקיים כפרות בתרנגולים היא לא בגלל שיש מחסור של עופות, שאז אם אין עופות ניתן לעשותו על שאר בעל חי וכמובא בשו"ע אדה"ז (סי' תרה ס' א) "אם אין לו תרנגולים ולוקח שאר בעלי חיים לכפרה לא יקח תורים ובני יונה", היינו שניתן לעשות כפרות על שאר בעלי החיים הכשרים הניתנים לאכילה מלבד אלו הראוי למזבח כתורים ובני יונה, הנה המצב הקיים הוא כי מצד ההנחיות קשה לרכז אנשים נשים וטף זקנים עם נערים במקום אחד כדי לקיים מנהג הכפרות, ובכך אין נפק"מ אפילו יעשו זאת עם הודים או אווזים, אלא עצם ההתארגנות היא בעייתית ויש בזה משום פיקוח נפש ממש להתקהלות מסוכנת ולהדבקה של הוירוס רח"ל.

והנה כפי שראינו בדברי רבנו הזקן וע"פ האר"י הקדוש שיש ענין בכפרה בתרנגול דווקא, ונכון שניתן לעשותו עם שאר בעלי חיים אשר לפחות יוכלו לקיים עליהם סוד השחיטה, וזכור אזכור בילדותי אשר היה מחסור של עופות כי הייתה מחלה על העופות ומו"ר דודי ע"ה ארגן והביא הודים, ובכך אף שלא יכולנו לקיים ענין הכפרה ע"י תרנגול דווקא וכמובא בסידור אדה"ז, מ"מ קיימנו ענין וסוד השחיטה שהוא סוד ויסוד של הכפרה ליודעי ח"ן ולהולכים אחרי אורו של רבנו הזקן.

הרי לפ"ז לקיים את מנהג הכפרות ע"י דגים אף שהדבר ניתן לעשותו, אף שהוא קצת קושי אבל הרוצה ללכת למקומות כמו השוק וכיוצ"ב יכול למצוא קרפיון חי ולקיים עליו הכפרות, הנה עדיין בזה אינו מקיים לעשותו על תרנגול דווקא, כאשר חסר אצלו בטעם וביסוד הכפרה שהיא דווקא ע"י השחיטה וסוד השחיטה כדברי האדה"ז להכניע הגבורות ומוציאין ממנו דמו כדי להמתיקו ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח ועוד אחרי הסברו של השער הכולל שהזכרנו למעלה.

ה. והנה אמת ויציב ונכון אשר כמה בתי דינים באו ופרסמו על אשר הקשיים שהשלטונות מערימים על קיום הכפרות בתרנגולים כמקדמת דנא, וזאת בנוסף להגבלות בשנה זו עקב המצב, ניתן לקיים השנה את מנהג הכפרות ע"י בעלי חיים שלמים דוגמת דג קרפיון, דג פורל או דג סלומון ואם אין לו אפשרות ע"י דגים ניתן לעשות ע"י כסף וכן ראיתי שפרסמו בתי דינים באירופה כמו אנטוורפן ואנגליה.

אמנם ע"פ דברינו לעיל אנו כחסידי חב"ד, קשה מאד לקיים מנהג הכפרות ע"י דגים וכ"ש ע"י ממון, כי עיקר ענין הכפרה יסודו וסודו בשחיטה והרי בדגים אינו צריך שחיטה ובדגים אין את הענין להוציא ממנו דמו כדי להמתיקו ושזה נקרא "כפרה".

והנה כפי שידוע הכלל אשר שלוחו של אדם כמותו, שאז כאשר אדם ממנה שליח לעשות הפעולה או המצווה על ידו, אשר ידו של השליח כידו של המשלח ופיו כפיו ועשייתו כעשייתו, הרי בזה מקיים המשלח את המצווה שנעשה ע"י שלוחו, והרי אם בדברים שמדאורייתא כגון קידושין או גיטין וכן בדין ביעור ובדיקת חמץ אמרנו ששלוחו של אדם כמותו ומקיים בזאת המצווה בהידור וכאילו עשה אותו בעצמו, הרי כ"ש שמהני כלל זה לענין מנהג הכפרות בתרנגול, אשר ניתן למנות שליח שיעשה זאת במקומו.

ואם בשנים כתקונם היו מעדיפים שיעשה זאת הוא ולא ע"י שליח מ"מ לאור המצב הקיים מי שאינו יכול לקיים את המנהג יכול בשופי לעשותו ע"י מינוי שליח, ועוד כי כל אחד יש לו קרוב משפחה שיהיה מוכן לעשותו במקומו ובשליחותו, ובכך העצה היעוצה שיבקש מקרוב או ידיד שנמצא במקום שהממשל או המדינה נותנת לקיימו, וימנה אותו שליח לעשות הכפרות בתרנגול וע"י מעשה השליח מקיים הוא המנהג בהידור גדול.

ולמען האמת איני מבין על מה ולמה קמו כמה רבנים וקראו תגר על הדרך הזאת לקיים את מנהג הכפרות בהידור ע"י תרנגול ולעשותו ע"י מינוי שליח, ואשר לדעתי היא הדרך הטובה והמועילה לנו כחסידי חב"ד ההולכים אחרי אורו של רבנו הזקן, וטוב עשו כמה רבנים אשר באו בעצה והקימו דרך אתר דרך ואופן לקיימו על אף שלדעתי צריך שיהיה מינוי וגם שבזמן שהשליח יעשה הכפרה יזכיר שעושה זאת עבור פלוני בן פלונית וכפי שנסביר זאת בהמשך, אבל כמובן לעשותו ע"י שליח מקיים המנהג כנדרש.

וגדולה מזו העושה זאת ע"י שליח ומינוי שליח הרי זה כעושה זאת בעצמו, והרי בזה מקיים הוא את מנהג הכפרות כהלכתו ע"י תרנגול או תרנגולת וע"י שחיטה.

ואל יאמר אשר חדשים מקרוב באו, כי באנו לחדש דברים שלא ראינו, כי באמת מי חשב שאנחנו בשנת תשפ"א בגלות מר וסגורים בביתנו מפני חרב המשחית בנגיף קשה, לכן במצב כזה עלינו לחשוב איך להמשיך בשגרה רגילה ולקיים את המצוות ומנהגי ישראל, אלא מעבר לזאת הנה דווקא בנושא זה של מינוי שליח במנהג הכפרות ע"י תרנגול, מה שנראה בשביל כמה כחידוש הנה דבר זה היה מקובל מדורי דורות, והביאו בפוסקים גם לא כצד של בדיעבד או כשלא ניתן לעשותו דוגמה השנה שיש מצב של פיקוח נפש ועלינו לשמור על הבריאות ומצד שני לקיים מנהג ישראל כהלכתו וכמנהג רבותינו נשיאנו ע"י תרנגול.

בכמה קהילות ישראל היו נוהגים כך לכתחילה לעשות הכפרות ע"י שליח וכפי שהביא הגאון ר' שם טוב גאגין זצ"ל, אב"ד באנגליה לקהילות הספרדים ואשכנזים, ואסף איש קדוש מנהגי תפוצות ישראל, ובמנהג הכפרות עיוהכ"פ כתב "והמנהג בין הספרדים בארץ ישראל וסוריא ומצרים ותורגמא שאף אם אחד מבניו אינם נמצאים שם כגון שנסעו מהעיר והלכו לגור בעיר אחרת, האב עושה לו הכפרה". וידידי הגה"ח ר' זאב דוב סלונים זצ"ל חבר בי"ד רבני חב"ד ורבה של מרכז העיר ירושלים, הביאו בספרו הליכות עולם על הל' יוהכ"פ (דף נו) "שאם אדם אינו נמצא בביתו יכול אדם אחר לעשות כפרה בשבילו ולומר עבורו "זה חליפת פלוני".

וראיתי לאחד מחשובי המחברים של היום הגאון ר' שמחה בן ציון רבינוביץ שליט"א רב ומו"ץ בירושלים אשר הביא בספרו פסקי תשובות (סי' תרה עמ' רנג הערה 11) בשם שו"ת שארית שמחה (סי' ח) והילקוט יוסף (עמ' מו) ולוח דבר בעתו שאפשר לעשות כפרות לאדם שלא בפניו ואומר זה חליפת פלוני בן פלוני. הנה מה שהביא במראה מקום את שו"ת שארית שמחה אינו לענין זה לעשות כפרות ע"י שליח, אלא שם מדובר בענין שניתן לעשות כפרות בהושענא רבא וכפי שהזכרנו לעיל, רק נראה לומר שהכניס בהערה את נושא הכפרות ע"י אדם אחר ואינו זה מהשארית שמחה.

ובאמת הרבה לפני השארית שמחה היו שנהגו לעשות הכפרה בליל הושענא רבה וראה בספר נהר מצרים (הל' יוהכ"פ) ועיין בספר הכל בו (סי' סח) וכן במחזור לבני רומא (ערב יוהכ"פ) ובספר נוה שלום (אות ה) למוהר"א חזן זצ"ל אשר מנהג זה עודנו שורר בכל מלכות מצרים ואגפיה וטעמם ונימוקם כיון שביום הושענא רבא הוא נחשב כיום כפור קטן, והוא יום גמר החתימה וכמו שאמרו במדרש "אמר הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד אתן לבניך יום המיוחד לכפר בו עונותיהם והוא הושענא רבה, והוא כ"א ימים לחודש תשרי, אמר הקב"ה לאברהם אם אין כפרה לבניך בראש השנה יהיה ביום הכיפורים, ואם לאו יהיה בהושענא רבה". א"כ מנהג קדמון היה ונהגו כך בכמה קהילות ישראל.

נחזור לעניננו והוא שבדין למנות שליח או לעשות כפרה על התרנגול ע"י אדם אחר, הוא אכן הובא בלוח דבר בעתו והביאו שכך יעשו כאשר אין אפשרות לעשותו בעצמו, וכן הביא הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א בספרו ילקוט יוסף (סי' תרה ס"ק ה) "כשעושים כפרה שלא בפני המתכפר, יאמר "זה חליפת פלוני בן פלונית" תמורתו וכפרתו".  ואכן כך נוהגים ומדייקים להזכיר את שמו ואת שם אמו ולא כפי שהביאו בשמו הפסקי תשובות "פלוני בן פלוני" אלא "פלוני בן פלונית". שהרואה בספר כתר שם טוב שהזכרנו למעלה (עמ' 231) כתב כשמזכירים שם המתכפר מזכירין אותו ואת שם אמו דווקא ולא שם אביו, והוא לפי ספר חכמי הקבלה שהוא הנכון ביותר, כי הרי הזכרת שם אמו ולא שם אביו הרי האם היא הוודאית יותר מן האב, וכן לכל דבר ערוה הוולד הולך אחר האם, וכן מצאנו בפסוק בתהלים (פו טז) "הושיעה לבן אמתך", לבן "עבדך" לא נאמר, מכאן שלתפילה טוב יותר להזכיר שם האם.

וראה בספר חסידים (סי' רלז) וראה בזוהר הק' (שמות יז) "אנא פלוני בן פלוניתא מזרעא דיוסף דאתינא". ועל מה שהביא הכתר שם טוב ראה בזוהר הק' (פ' לך לך דף פד) "והושיעה לבן אמתך" וכי לא הוה בריה דישי איהו, עד דאיהו אמר בשמא דאימיה ולא בשמא דאבוי, אלא הא אוקימנא, דכד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה, לאדכרא בעי למהך במלה דאיהו ודאי, ועל דא אדכיר לאמיה ולא לאבוי עכ"ל.

וראה עוד בשו"ת הלל אומר (סי' רד) וראה בספר דברי תורה (ח"ב אות ד) להגה"ק ממונקאטש ועיין בשדי חמד (מע' מ) ועיין בשו"ת גבול יהודה (סי' ב) להגאון ר' יהודה לייב צירלסאהן זצ"ל שהטעם שמזכירין שם האם ולא האב כי בשלמא ע"פ התורה שלא נתנה למלאכי השרת דנין דין יחוס האב על סמך ההליכה אחר הרוב, ובזמן תפילה כשמזכירין פלוני אולי מוחזק הוא בשקר לבנו של פלוני ואך יזכיר אותו לתפילה כאשר דובר שקרים לפני הקב"ה לכן מוטב להזכירו אחרי אמו. ועיין עוד בתשובת כתבי אש (ח"א סי' ו) להגאון ר' אברהם שטרן זצ"ל, אשר הענין להזכיר לתפילה "פלוני בן פלונית" אף שהפסוק אומר "למשפחותם לבית אבותם" ולא לבית אמותם, וכמו שלא קורין לס"ת פלוני בן פלונית אלא פלוני בן פלוני, הנה שונה הוא בענין הברכות שמזכירין את שם האם דווקא כי זה שם הוודאי ולא רק ע"פ הרוב (וכדברינו למעלה) ומשום הכי בפדיון מזכירין אותו ושם אמו "פלוני בן פלונית" או "פלונית בת פלונית". לכן כאן ג"כ כשיעשה הכפרות ע"י שליח יזכיר אותו על שם אמו "פלוני בן פלונית" דווקא.

ו. והנה על דבר מה ששמענו, אשר כמה מרבני אנ"ש העדיפו השנה, שיעשו מנהג הכפרות ע"י ממון, כי לדבריהם הדבר הזה נפוץ יותר, הנה ראשית כל צריך להבדיל בין מה שהופץ ביותר וזאת מה שמצוי כל שנה לקראת יוהכ"פ מעטפות של מוסדות חב"ד באה"ק ובעולם, הנה ברור שאלו לא "הכפרות" אלא "פדיון כפרות" והוא לא ענין הכפרה עצמה, אלא מי שעשה כפרה על התרנגול פודה הכפרה בממון ומחלק הממון לעניים כדי שלא יתביישו העניים במה שנותנים להם התרנגולים שלקחו לכפרה, וזה מה שפסק רבנו הזקן בשו"ע (סי' תרה ס' ד) אבל לא לחשוב שרבנו הזקן מדבר על הכפרה שניתן לעשותו ע"י ממון, כי רבנו הזקן מדבר אך ורק בפדיון כפרה אבל הכפרה עצמה נעשתה ע"י תרנגול דווקא. ובאמת חייבים לומר שכל ענין הכפרות ע"י ממון אשר הופץ בקרב אנ"ש זה דווקא למקורבים אשר לא יעשו את הכפרות על התרנגול בגלל הקושי שבדבר לכן במקום שלא יעשו בכלל, עדיף כבר שיעשו עם ממון, אבל לאנ"ש ברור שזה לא הדרך המועילה במיוחד אחרי דבריו של רבנו הזקן והשער הכולל ביסוד ענין הכפרה ביוהכ"פ, ברור שעליו לעשותו על התרנגול או ע"י עצמו או ע"י שלוחו, ולא על ידי ממון.

והנה על האפשרות לעשות כפרות על הממון, על אף שמדברי הראשונים והשו"ע ענין הכפרה ביוהכ"פ זה דווקא ע"י תרנגול או בעל חי חוץ מאלו הראוים למזבח, ולא הוזכרו כלל ענין הכפרה ע"י ממון, הנה הראשון שהביא זאת הוא הגאון הרב אברהם דנציג זצ"ל (חי הוא לפני מאתיים שנה) והזכיר זאת בספרו חיי אדם (כלל קמד ס"ק ד) אחרי שהזכיר את עיקר הדין ושנתפשט המנהג לעשות כפרות בעיוהכ"פ ולוקחים תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה וכך המנהג הקדוש והמקובל, אמנם בהמשך דבריו חושש הוא מאותם עמי הארץ אשר אצליהם "כפרות (שהוא מנהג) ואכילת מצה בפסח (שהוא חיוב תורה) נחשב להם למצווה אחת, וסוברים שלא יהיה להם כפרה ביום הכיפורים אם לא ע"י התרנגול" ובכך על אותם אלו עמי הארצות, חשש הרב החיי אדם שאצליהם יהיה "חוק ולא יעבור" לקיים את מנהג הכפרות ע"י תרנגול דווקא, כי לדעתם חושבים הם שזה מספיק לכפר על כל עוונותיהם, ולא יעשו כלום מלבד לרוץ אצל השוחט ולבקש ממנו לעשות לו הכפרות.

ומשום כך היות כי באים בהמוניהם ודוחקים זה את זה ועומדים השוחטים נעורים כל הלילה בפנים זעופים ואינם מרגישין בסכין ובאים לידי איסור אכילת נבלות, ומה יעשו אותם קהילות גדולות אשר נהרים בהמוניהם כדי למצוא דרך תשובה וכפרה ע"י הכפרות.

ומפני חשש זה הציע הוא בזה"ל: "ואי לדידי צייתי, ואינם רוצים לבטל מנהג זה, טוב יותר היה להם לסבב על ראשיהם במעות, כמו שכבר נשרש בלב עמי הארץ שאם א"א להם להשיג תרנגול אזי מסבבין במעות, ותחשב להם לצדקה, ושלא יהיו נכשלים באיסור נבלה ח"ו".

הנה ברור ומובן שכל דבריו של החיי אדם והצעתו הוא רק עבור אותם עמי הארצות, שהזכיר למעלה ועל אותם אלה מציע "להם" לסובב את המעות במקום התרנגול כי יותר חמור שיכשלו באיסור אכילת נבלה בערב יוהכ"פ מאשר שהם יקיימו את מנהג הכפרות על ידי מעות, ועוד לדברי החיי אדם אותם אלו עמי הארצות מה הם מבינים בענין זה מלבד שלדעתם הכפרה מוציאה אותם ידי חובת סליחה וכפרה שחייב אדם לעבוד בעבודת התפילה והתשובה ביוהכ"פ. ולכך לאור המצב הזה שראה כך בעירו העדיף לאותם אלו שיעשו ע"י מעות אף שניתן היה בקלות לעשות את הכפרות ע"י תרנגול, היינו שידם משיגם לקבל ולא שהיה מחסור או שלא היה ניתן, אלא מפני החשש של נבלה העדיף שיעשו ע"י כסף.

והמעיין שם בדבריו של החיי אדם, עצתו שנתן לא מחשיב אותו לחילוף לענין כפרה כי גם לדעתו העושה זאת ע"י מעות אינו מחשיב זאת לכפרה אלא "ותחשב להם לצדקה". ובכך מי שרוצה לקיים את המנהג של הכפרות כדת וכדין ולא יגיע ח"ו לידי מכשול כותב החיי אדם בהמשך: "מי שיכול ורוצה מן המובחר אזי יקרא להשוחט לביתו באשמורת הבוקר ויהיה תיכף לסמיכה שחיטה".

אשר על כן מובן שכל העצה שנתן החיי אדם, מדובר רק במצב שיהיה חשש סביר של אכילת נבלות, והיות כי אותם עמי הארצות לא יקפידו על כך, כי העיקר אצליהם זה לקיים הכפרות איך שיהיה אפילו שהשחיטה לא תהיה כדת, לכן החיי אדם גדר אז בתקופתו לאותם אנשים דווקא שיעשו זאת ע"י ממון ותחשב להם לצדקה.

ברור הדבר שאם לא החשש הזה, ברור שגם לחיי אדם, הדרך שנתן לעשות ע"י ממון הוא לא הדרך לקיים הכפרות כפי שמקובל מתקופת הראשונים, רק כדי לאפרושי מאיסורא הציע זאת, אבל אם אין החשש לשחיטה שלא כדת הנה ברור שלדעתו יעשה הכפרה ע"י תרנגול, ותיכף לסמיכה שחיטה.

והנה הגאון ר' משולם פינקעלשטיין זצ"ל (מלפני שמונים שנה) הביא בספרו אלף המגן (סי' תרה ס"ק יא) את דברי החיי אדם, והוסיף שהנותן את זה עם מעות צריך שזה יהיה לפי ערך הכפרה (היינו מחיר של העוף). ובאמת גם הוא חשש וכפי שהביא המטה אפרים שם בלשון חריפה ביותר, על אותם מקומות אלו שחשש החיי אדם אשר "הרבה מכשולים באים מזה שהשוחטים נעורים כל הלילה שכל אחד רוצה להיות ראשון לעשות כפרה כי הוא עליו כמשא ורוצה להיות פוטר ראשית, והרצים יצאו דחופים, זה מושך אילך כו' ומקול המונם ראשו נמלא עד שאין לו כוונה לשחיטה, רק על דרך הרגל, ומזה יצאו מכשולים גדולים, ואין האשמה על השוחט, רק על הפוחזים עליו, ויש שחורקים עליו שן מדוע אחרו פעמיו לבוא, וגורמים לעצמם להיות כפרה סוררה, ואומר לנפשם זה חטאתם וזה פרים תמורת כפרה, ולא די שאין עושין כפרה אלא עולה להם לשם חובה, אשר על כן כשבא השוחט יקח אותו בסבר פנים יפות ויאמר לנוח מעט".

מדבריהם למדנו שכל העצה לעשות כפרות על הממון, וזאת גם כאשר יש אפשרות לעשות על תרנגול, זה דווקא אם ח"ו יעשו אותם על התרנגולים יבואו לידי מכשול ואיסור אכילת נבלות כאשר עומדים אלפי אנשים ויש מיעוט שוחטים והם עומדים שם כל הלילה בלחץ אדיר ורק ע"ז העדיפו שיעשו לאותם אלה ע"י ממון שאז אין חשש שיעברו על איסור אכילת נבלות, אבל אם יסדרו את השחיטה באופן שלא יהיה חשש הזה, הנה גם לדבריהם יעשו זאת רק ע"י תרנגול ולא ע"י ממון.

וזכור אזרכנו שפעם דברתי עם מו"ר הגר"ש משאש זצ"ל רבה וראב"ד ירושלים ומי שהיה הרב הראשי וראב"ד מרוקו, על אודות מנהג הכפרות שהרואה מדברי מרן השו"ע ראה הוא מקום לבטל אותו, ובכל זאת כל קהילות ישראל כולל הספרדים נוהגים בו ע"י כפרות של תרנגול, ושאלתי אם החשש של מרן השו"ע כדברי הרשב"א משום דרכי האמורי וזאת ע"י לקיחת תרנגול אולי יעשו עם הכסף ובזאת יוצאים גם לדעת החוששים מפני דרכי האמורי כהרשב"א והאורחות חיים והרמבן ומרן שהלך אחריהם. והוספתי לו במיוחד שמצינו שהחיי אדם מביאו זאת בספרו שניתן לעשותו ע"י ממון.

ענה לי הגר"ש משאש זצ"ל "ח"ו לבטל מנהג קדוש של הכפרות ע"י תרנגול, אשר יסודו מהראשונים והביאו האר"י הקדוש והוא מנהג ותיק ובמיוחד אחרי דבריו של הרב הבן איש חי, ורבנו זלמן, והכף החיים, אשר הביאו את יסוד הכפרות שסודו בשחיטה, מי יבוא אחריהם לבטל אותו מלעשות אותו ע"י תרנגול דווקא. וגם מה שהביא החיי אדם זה רק כאשר יש חשש גדול שלא יקיימו את השחיטה כדבעי ורק לעמי הארצות וחוששים לאכילת נבלות, אבל גם הוא מודה שבלי זה חייבים לקיימו ע"י תרנגול דווקא.

והמשיך הגר"ש זצ"ל וסיפר לי שבערי מרוקו כולם חיבבו את מנהג הכפרות בתרנגול, וגם פשוטי העם או אותם אלה שלא היו מגיעים תדיר לבית הכנסת, אצליהם מנהג הכפרות ע"י תרנגול זה היה חוק ולא יעבור. כשראה זאת הגר"ש זצ"ל תיקן שלא יעשו שחיטה בהמוניהם, וגם שלא כולם יעשו בערב יום הכיפורים רק לאלה היודעי ח"ן, לשם כך היו עושים הכפרות בכל ימי של עשי"ת ובכך לא היה לחץ גדול, ולשם כך קבע שלשם הכפרות כל מי שהיה שוחט גם לא שוחטים הקבועים יקבלו אישור וקבלה לשחיטת הכפרות, ולשם כך היו מביאים אליו הסכינים, ואחרי בדיקה קבלו אישור לשחיטה עבור הכפרות, וכך היו מסתובבים מבית לבית ושוחטים עבור בני המשפחה ומקבלים שכר מראש המשפחה, באופן שהכל נעשה בהקפדה במתינות ובלי לחץ ובכך לא היו מגיעים לידי מכשול.

והוסיף לי הגר"ש משאש זצ"ל, "האם בגלל אותם עמי הארצות נבוא לבטל מנהג הקדמונים, אלא צריך לעשות סדר וזה חלק מהאחריות של הרב שבעירו", וסיים לי הגר"ש זצ"ל, "הרי מנהג התשליך שאותו בא בשילוב עם מנהג הכפרות והוא מנהג קדמון ואף שהיה בעיקר אצל האשכנזים, אבל אחרי שהמהרח"ו בא ושיבח אותו התקבל גם אצל הספרדים, האם נבוא לבטל את המנהג בגלל אותם עמי הארצות שבאים ליד הנהר או ליד הים ובקושי מתפללים אבל העיקר אצליהם לזרוק אבנים במים, כאשר יודעים שהוא בעצם מנהג הנוצרות וחושבים, ולדאבוננו בראש של אותם בעלי בתים בזריקת האבנים הם חושבים שזורקים יחד עם זאת את עוונותיהם, הנה מלבד זאת שעוברים על חוקות הגויים והנה בנוסף לזאת עוברים על איסור מוקצה, אלא בכל זאת מנהג זה קיים על אף הבורים ועמי הארצות, רק עלינו להסביר לעם איך לקיים המנהג כהלכתו.

ובשאלה דומה כזאת ענה לי לפני כמה שנים, מו"ר הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל שאכן כל ענין הכפרות צריכים לעשותם רק ע"י תרנגול או תרנגולת ע"פ מספר בני הבית, וכפי שהביא הגאון הבא"ח, ורק אם יש חשש שלא ישחטו כדין, או שאין מי שמפקח על השחיטה ובודק הסכינים והחשש שהשוחט שוחט עם סכין פגומה, וכן אם יש חשש בהכשרת העופות כדת וכדין ויבואו לאכול נבילות וטריפות יכולים לעשות "כפרות" על כסף שערכו כערך התרנגולים, ויחשב לו לצדקה ולא לכפרה, כי עדיף שיעשו כן מאשר לעבור על איסור אכילת נבלות וטרפות. וברור שאם היה נוהג לעשות כפרות בתרנגולים, ואותה שנה לא יכל לעשות בגלל שאין פיקוח על השחיטה ויש חשש גדול שהיא לא תהיה טובה וכיוצ"ב ובלית ברירה עושה הוא על הממון עליו לעשות "התרת נדרים".

וראה בספר מקראי קודש (פ"ב הלכות יוהכ"פ הערה מח) של ידידי הגר"מ הררי שליט"א (מתלמידי מו"ר הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל) אשר שאל הוא לגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א רבה של העיר העתיקה ת"ו שהמקיים זאת ע"י ממון וכדברי החיי אדם אין בזה משום קיום כפרות ממש.

ואחרי המלך אין להשיב, אחרי שזכינו שהתפרסמו את דברי המלך במסיבו (עמ' כג) והם ראשי פרקים ותוכן דבריו הק' של הרבי, שנאמרו בעת סעודות החג. ובכך במוצאי יוהכ"פ תש"ל, נשאל הרבי ע"י אחד מהנוכחים בסעודה: "על אודות כפרות, הנה בשו"ע אדה"ז (סימן תרה ס' א) מזכיר רק "תרנגול ותרנגולת" ובאחרונים נזכר גם דגים ראה מג"א (שם ס"ק ג) בשם הלבוש, ואלף המגן (ס"ק יא) וכן שאר בעלי חיים ודגים, ראה באה"ט (שם ס"ק ג) ואילו במשנה ברורה (שם ס' ב) מביא "שיסבבו על ראשיהם במעות ותחשב להם לצדקה". ענה ע"כ הרבי, כך כתוב בספרים שנדפסו עוד קודם שנולד המשנה ברורה (ראה גם מטה אפרים ס' י וחיי אדם) אולם ע"פ הקבלה ענין הכפרות הוא בתרנגולת דוקא (ראה פע"ח שכ"ז יוהכ"פ פ"א בהתחלתו הובא ונתבאר בכף החיים ס' תרה ס"ק העד ז וע"ש).

ח. ולקראת הנעילה נחזור על הראשונים, שאכן הדרך למי שאינו יכול לקיימו השנה בגלל המצב של מגיפת הקורונה, עליו לקיימו ולעשותו ע"י שליח כאשר ממנה הוא שליח עבורו ועבור כל בני ביתו, וישלח לשליח את הכסף לקנות עבורו את התרנגולים כמניין הנפשות, והשליח יקיים את השליחות ויקח את התרנגול או התרנגולת ויאמר "זה חליפת פלוני בן פלונית או פלונית בת פלונית", "זה תמורת פלוני בן פלונית" "זה כפרת פלוני בן פלונית" זה התרנגול ילך למיתה ופלוני בן פלונית ילך לחיים טובים ארוכים ולשלום". ובכך הרי זה כאילו המשלח עשה וקיים המנהג כהלכתו.

וראיתי כעת בספר עדות לישראל שכתב אותו הפוסק הגדול הגאון ר' יוסף אליהו הענקין זצ"ל והוא ספר מנהגי ימות השנה שיצא בזמנו ע"י אגודת הרבנים בארה"ב – עזרת תורה, והביא הרב הענקין (עמ' 128) "מנהג כפרות צריך זהירות וזריזות שלא יצא ח"ו תקלה ברבוי השחיטות, האידנא יש להקדים המנהג ימים אחדים קודם יום הכיפורים. ודי בעוף לכמה בני אדם. ויכול לומר זה כפרת פלוני בן פלונית אפילו שלא בפניו". היינו שיש אפשרות לעשותו על עוף אחד לכמה גברים, וכן לעשותו ע"י שליח באומרו שזה גם לכפרת פלוני בן פלונית.

וחזי הוית להגאון מאונגוואר זצ"ל בספרו שו"ת משנה הלכות (ח"יז סי' ע) על דבר השאלה שנשאל הוא ע"י אחד מחשובי הרבנים של שיקאגו, האם ניתן לקיים מנהג הכפרות ע"י שליח, היינו שהשליח יעשה בשבילו ועבורו הכפרות, והשיב שם שאף שנראה לכאורה אשר בעל הקרבן עליו בעצמו מוטל כל הצער אשר כל שלבי הכפרות על דרך ד' מיתות בי"ד, א"כ בכפרה צריך אולי האדם לעשותו לבדו ולא ע"י שליח, מ"מ פסק הוא, שמי שאין בידו לקיים יכול לעשותו ע"י שליח כאשר השליח יגיד "זה כפרת פלוני". וראה שם שהגאון מאונגוואר הזכיר את דברי הגרי"א הענקין זצ"ל שהזכרנו מספרו עדות ישראל, והביא אותו כתנא המסייע אשר ניתן לקיימו ע"י שליח.

וכן הורה מו"ר הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל: שאם מישהו מבני הבית לא נמצא ולא יכול לקיים מנהג הכפרות בתרנגול אפשר להקיף את התרנגול מעל אחד החפצים האישיים שלו, ובכך לקיים עבורו את מנהג הכפרות. ראה שכן הביא זאת בספרו הלכות חגים (עמ' 250 ) וע"ש.

ובדידי הוי עובדא אשר בימי בחורתי יצאתי לשליחות במקום נידח לחודש תשרי, ולא היה בידי ובאפשרותי לקיים מנהג הכפרות ע"י תרנגול, "על משכבי בלילות אשיחה עם לבבי על פניו אעבור כל טובי ותרנגול לכפרה אין להביא" בקשתי ממו"ר אבי זצ"ל לשאול בדעתו של מו"ר המרא דאתרא הגה"ח ר' הלל פעווזנער זצ"ל כדת מה לעשות, ואחרי שחשב ענה למו"ר אבי זצ"ל שאני ימנה שליח לעשות הכפרות על התרנגול ויגיד הוא את הנוסח בהזכירו את שמי ובכך אקיים את מנהג הכפרות ע"י תרנגול. והוסיף שגם אני במקום שאני נמצא יכול לומר את הנוסח עם הכסף שווה העוף, ודבר זה לא גורע מהשליחות שעשיתי לעשות כפרה על התרנגול בשמי ובמקומי, וכך עשינו.

אחרי שחזרתי מהשליחות פגשתי את הגר"ה פעווזנער זצ"ל כמובן הודתי לו על כך ומה שהציע למו"ר אבי לעשות בענין הכפרות, ושכמובן עשיתי כדבריו, רק שאלתי אותו, שאם אכן קיימתי את הכפרה ע"י שליח למה בכל זאת הורה לי להוסיף לזה ולהגיד את הנוסח ולעשותו ע"י כסף. ענה לי ע"כ הגר"ה זצ"ל, אשר העיקר הוא מה שעשיתי ע"י השליח לקיים הכפרות בתרנגול, ומה שהוספתי בממון זה היה כדי שארגיש שבכל זאת שאמרתי בעצמי את סדר הכפרות, ובזה לא מצאנו שיש בעיה של בל תוסיף, כי העיקר שהכסף ילך לצדקה, ובערב יום כיפור יש ענין גדול להוסיף בצדקה.