הרבי: נושא יהדות האתיופים הפך לענין פוליטי ומפלגתי

ב"ה

כ"ב כסלו ה'תשל"ז

ברוקלין נ.י.

מר אהרן שי' כהן

שלום וברכה:

לאחרי ההפסק הארוך שמחתי לקבל מכתבו מח' כסלו ולהוודע משלומו הטוב.

לכתבו בנוגע לשיחה בענין הפלשים הישובים באטיופי', הנה בענין הכי רציני זה, שנתעורר עוד לפני כמה דורות, זהיר אני מלדבר בו, שהרי קשה להיזהר באיזה ביטוי וכו', ואין בידי הידיעות הדרושות לומר בענין דבר ברור.

ומה שחשוב עוד יותר, אשר בעוה"ר ענין הלכתי ומסובך כזה, הנוגע לדורות ולדורי דורות, ערבבו בו, מאז נתעוררה הבעי', שיקולים פוליטיים ומפלגתים, עד שהקובע בזה הוא מה טוב יותר בשביל ענינים אלה, ועד כך אשר ניסו להשפיע על כמה רבנים בנוגע ליחסם ודיבורם בבעיה זו.

ולמרבה הצער גם בימינו אלו, כמו שבודאי ידוע למר, חלק חשוב מהמטפלים בבעיה האמורה זה כמה וכמה שנים מתחשבים לא בטעמי הלכה ודיני תורתנו תורת אמת, כי אם בחישובים שאין להם כל שייכות לעצם הבעיה ומלבישים אותם כאילו זוהי השקפת תורה.

פשוט שאין בהאמור כוונה כלל וכלל למעט בעבודת מר שם בעזר גשמי ובעידוד הרוח וכו', אלא להבהיר שאיזו עמדה בזה מצדי, אפילו לומר שאין בידי ידיעות מספיקות כדי לחוות דעה בזה, נותנת מקום להתפרש באופן שאין כוונתי לזה כלל.

ולכן עד שתילקח כל הבעי' מהקלחת הפוליטית וחישובים אישיים שבין פלוני לפלוני וכו', חושב אני שאין לי הרשות לשוחח בזה. והרי ידוע מאמר חכמינו ז"ל, אשר דבר האסור (אפילו רק) מפני מראית העין אסור גם בחדרי חדרים.

ויהי רצון אשר בעמדנו בחודש שנקודתו גם חנוכה, יארע נס הכי גדול – אשר יערה ' רוח ממרום על כאו"א, שרק הוראת "תורתך" – תורתו של הקב"ה, מבלי כל שוחד איזה שיהי', ושמירת "חוקי רצונך" – ולא חוקי בני אדם, ובכוונה אחת (כסיום נוסח "ועל הניסים") "להודות ולהלל לשמך הגדול" – שמו של הקב"ה – המה ורק המה יהיו נר לרגלם ואור לנתיבתם של כל אחד ואחת מבני ישראל ובפרט העוסקים בצרכי ציבור וכו'.

ובזה שייכות גם לסיום מכתבו, להביע גודל קורת רוחי על המאבק שלו בענין "מיהו יהודי", אשר לאחרי כל ה"הסברים" אינו מובן כלל וכלל בשכל הפשוט – ההתלהבות של מגיני "חוק" משונה זה מאיזו מפלגה שתהי' והביאור היחידי הוא רק הענין של נצחנות, שהרי "חוק" זה הוא היפך הצדק והיושר הן כלפי יהודים והן כלפי אינם-יהודים, ואין להאריך בדבר המצער וגם למותר הוא לדכותי'.

בכבוד ובברכה

* * *

בנוסף למכתב זה, אנו מביאים צילום ממענה בכתי"ק, מתוך הספר "מאוצר המלך":

לכתבו ע"ד [=על דבר] אי-המענה ע"ד: 1) הפלאשים – פס"ד בשו"ע [=פסק דין בשולחן ערוך] – (שלבר רב מארי דאתרא – בנוגע למילי דאתרא) אין חיוב על כאו"א לחקור ולברר שאלות וכו' –

אבל באם חקר ובירר ככל הצורך  – חל ע"ז [=על זה] "לא תגורו מפני גו'" ומחוייב לפרסם, אפילו באם לא ישמעו לו.

התחלתי החקירה – ותיכף ראיתי שהשקו"ט [=שהשקלא וטריא] בדברי פוסקים שלפני מאה שנים ויותר, ובנתיים היו מלחמות ונדודי אוכלוסיא (כולל – הנ"ל) וגזירות ושהכריחום לכו"כ [=לכמה וכמה] ענינים וכו' כמפורסם ובזה אין חקו"ד [=חקירה ודרישה] וכו' כמעט כלל

וע"פ [=ועל פי] התחלה החקירה – קרוב לודאי שצריכים גיור גמור (או שאסורים לבוא בקהל) – ולא המשכתי יותר בהחקירה (ובפרט שרבנים שעל אתר ממשיכים בזה).

ובמילא אסור לי לפרסם דעה בזה – וגם הנ"ל אליו, הוא רק לבטל חשדו שכאילו לא שמתי לב למכתבו (שלא חשדתי אותו לאחרי ידידותנו שכו"כ שנים – שיחשדני בכך!)

[לאחר מכן הגיעו שני נושאים נוספים במכתב שאינם קשורים לשאלת היהדות הנזכרת].

יש לציין שמכתב זה נכתב כנראה טרם גילה הרבי את דעתו ברבים, ומסר את הוראותיו למוסדות חב"ד באה"ק ביחס להם.