הגאון הרגצ'ובי: לא שייך ירושה בנכסי נשיא הדור

ידועה חביבותו המיוחדת של הרבי לתורתו של הגאון הרגצ'ובי, שתורתו בלולה מתורת הנגלה והנסתר בחריפות וגאונות נפלאה. בסמיכות ליום הבהיר "דידן – דהספרים – נצח" פורסם קטע נפלא מתורת הרגצ'ובי בו הוא מבאר על פי מקורות בתלמוד בבלי וירושלמי שנשיא הוא אדם כללי ולא פרטי, ולא שייך ירושה אחריו לבניו.

כזכור, לפני 30 שנה עיקר הגישה של הרבי בעת 'משפט הספרים' הידוע וכפי שהורה לעו"ד לטעון בבית המשפט שהספרים והכתבים של הרבי הריי"צ לא שייכים לירושה כלל וכלל

נערך ופוענח מתוך תורתו של הגאון רבי יוסף ראזין זצ"ל מדווינסק, הגאון הרגצ'ובי, בידי הרב אברהם בן שמעון, דיין ומו"צ בקהילת אנ"ש במונטריאול, קנדה. בעמח"ס בביאור ופענוח ספרי הגאון 'צפנת פענח', ועוד. תודת המערכת נתונה לשליח במונטריאול הרב יוסף יצחק פאריז, על הסיוע במסירת הדברים לפרסום.

המילים המודגשות הינם של הגאון הרגצ'ובי, והמילים שלאחריהן הן פענוח בדרך אפשר:

גדר ירושה אצל הנשיא: רבינו מבאר שגדר נשיא הוא גדר של אדם כללי ולא אדם פרטי ולא שייך ירושה כלל בנכסיו לבניו אחריו. וז"ל בהלכות תרומות ה' טור ב'

דמבואר בירושלמי כתובות פי"ב גבי הך דאמר רבי תדור אלמנתי בתוך ביתי – רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו, אל תזוז אלמנתי מביתי כו', ולא מתניתא היא אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי? [הרי זו משנה מפורשת שאלמנה נשארת לגור בבית בעלה, ומדוע היה רבי צריך לצוות על כך?] –  אמר רבי דוסא דלא יימרון לה בייתא דנשוותא הוא – משתעבד לנשוותה, ופירשו הראשונים בכתובות ק"ג: "דלא יימרון ביתא דנשיאותה היא משועבדת לנשיאותה" – תוס' הרא"ש. "ותירץ דלא לימרון ביתא דנשיאותא הוא ומשועבד לנשיאותא אלמא שאלמלא שצוה בכך היו יכולין לומר כן" – המאירי. וכ"כ הרשב"א והריטב"א.

משום דבית  של נשיא הוא משועבד לנשיא לא בגדר מציאות הגוף וירושה, רק בגדר מציאות התואר, ולכך לא שייך לאלמנתו של הנשיא.

וכן ר"ל הך דנדרים דף מ"ח ע"א גבי כתבו חלקיהם לנשיא – תניא, ר' יהודה אומר: אנשי גליל קנטרנין היו, והיו נודרין הנאה זה מזה, עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא – [כלומר זכותם כתבו לנשיא מדורות הראשונים, תוס'. ובשמ"ק: ראו האבות המנהג ואמרו בנינו ידירו זה את זה ועמדו וכתבו וכו', אבל בעודם חיים לא היו צריכים ששלהם היה הכל, ואין אחד יכול לאסור]  –

אף דכעת הוא נשיא אחר – ר"ל, שכתבו חלקיהן לנשיא, אין הכוונה לגוף הנשיא המכהן בפועל (שאז היו הנכסים עוברים ליורשיו), אלא לתואר נשיא, ובזה לא שייך בעלות גשמית וממילא לא שייך ירושה.

וכעין הך דיומא דף נ"א גבי בי גזי דאהרן רחמנא אפקרא –  "פר החטאת אשר לו" – משלו הוא מביא כו', תלמוד לומר אשר לו. יכול לא יביא, ואם הביא כשר – תלמוד לומר שוב אשר לו, שנה הכתוב עליו לעכב. – וליטעמיך, אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו? אלא, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, ע"כ. [ר"ל הפר הוא של אהרן, אבל לא שלו של גופו, אלא של תוארו שהוא כהן גדול, כמו רכוש הנשיא].

ותוס' מגילה דף ט' ע"ב גבי פר של יום הכפורים – ד"ה אין בין כו', וא"ת למאי דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע בו הפסול אע"ג שאין משמש, א"כ קשיא מהא דאמר סוף פ"ק דשבועות (דף יד:) אשר לו ולא משל אחיו הכהנים כו', לא קשה לפירושינו דשרי דכיון דזכי ליה רחמנא הוי כאילו מקדיש משלו.  ותו"י יומא בכ"מ.

וזה ר"ל הך דתוס' גיטין דף ס' ע"ב גבי שיפורא – שיפורא – כו',  שופר שבו נותנין נדבה לתלמידים. אלא משום חשדא – פירש ר"ת שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותו לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם, אבל בשיפורא ליכא חשדא, שיודעין שמניחים אצל ריש מתיבתא לחלק לתלמידים.

[כלומר, מניחין את הקופה אצל ריש מתיבתא, שאין הוא נחשב כגוף ואדם פרטי אלא תואר "ריש מתיבתא", שם הכולל את התלמידים והעומד בראשם].

וכן ר"ל הך דסנהדרין דף כ' ע"ב אוצרות מלכים למלך, ר"ל לא לגוף המלך רק להתאר. [כמו למלכות ישראל].

ועיין ע"ז דף מ"ד גבי ראויה להניח על ראש דוד – ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב כו', היכי מצי מנח לה? אמר רב יהודה אמר רב: ראויה לנוח על ראש דוד.

[ר"ל לא על ראשו כפשוטו, שהרי היתה כבידה מאד, אלא "ותהי על ראש דוד" הפירוש, למלכות דוד, דהיינו לתואר ולא לגוף].

וכן הא דהוריות דף  ו' – אמר רב פפא: כי גמירי חטאת שמתו בעליה במיתה – הני מילי ביחיד, אבל לא בצבור, לפי שאין מיתה בצבור.  ובמעילה דף ט' ע"ב – כל קרבנות המזבח – למזבח, קרבנות קדשי בדק הבית – לבדק הבית, קרבנות צבור – לנדבת צבור [לשופרות]. ובכ"מ דאין מיתה בציבור, וקרבנות ציבור לציבור.

ר"ל דהציבור לא הוי רק המין ולא הפרטי, והמין עומד לעולם. כלומר, אע"פ שדור הולך כו', והצבור מתחלף, מ"מ הצבור אינו הפרטים אלא המין, תואר של מציאות  הכלל.

*  *  *

וזה היה תוכן דברי הרבי בהתוועדות הזכורה, החריפה והקשה, בשבת פרשת פנחס בחודש תמוז ה'תשמ"ה:

הרבי התייחס לטענת הצד השני שהספריה היתה נכס פרטי של הרבי הקודם, ולכן יש לו זכות ירושה על כך, הרבי אמר שהספריה היתה נכס של אגודת חסידי חב"ד ולא נכס פרטי של הרבי.

"הרי ידוע ומפורסם לכמה וכמה, שיש כאן כאלה ששמעו מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שהוא רצה (ברשות של אגודת חסידי חב"ד, שלהם שייכים הספרים) שהספרים שלו יהיו פתוחים בשביל כל אחד שרוצה להשתמש ולעיין בהספרים. כפי שמצינו בענין דלעומת זה, שכמה וכמה (גם לא יהודים) מסרו והקדישו את הספריה שלהם ששם נמצאים ריבוי ספרים, גם ספרים ישנים וכתבי יד וכו', שזה יהי' פתוח בשביל כולם לבוא לעיין ולהשתמש בספרים."

הרבי הביא ראיה לזה מהעובדה שבספריה היו לא רק ספרי חסידות, אלא גם ספרים סתם ואפי' ספרי אפיקורסות, שהסיבה היחידה לזה היא מפני שהספריה שייכת לאגודת חסידי חב"ד, ולכן טיפחו את הספריה ושמו בה גם ספרים כאלו, כדי שהיא תהיה אור לא רק לחסידים או ליהודים אלא אפי' לגויים.

"ולכן נמצאים בספרי' של הרבי, לא רק ספרי חב"ד אע"פ שכל ענינו של הרבי היה חסידות, אלא גם ספרים חסידיים אחרים וגם ספרי נגלה, ויותר מזה גם ספרים לא תורניים, אלא "וועלטישע" ספרים (סתמיים), עד גם ספרי אפיקורסות, וזהו מכיון שכאמור הרבי רצה שהספריה שלו תהיה פתוחה בשביל כולם, לא רק בשביל חסידי חב"ד, או לחסידים ויהודים בכלל, אלא גם בשביל לא יהודים. לכן הוא השתדל לאסוף לספריה שלו כל מיני ספרים, לא רק ספרים יהודיים, אלא גם ספרים אחרים.

הטעם בפשטות מדוע כ"ק מו"ח אדמו"ר רצה שהספריה תהיה פתוחה לכולם ולכן הוא החזיק שם גם ספרי גויים וספרי אפיקורסות, כיון שליובאוויטש היא אור לגוים!

ליובאוויטש מפיצה לא רק יהדות ליהודים, אלא גם אנושיות וחכמה ומדע וכו' גם ללא יהודים.

וע"י הספריה נמשכו יהודים לא דתיים וגוים, ובנתיים הם ראו מהי ליובאוויטש, והם נהיו קרובים לליובאוויטש, וראו שליובאוויטש מתעסקת בהפצת חכמה ומדע וכו' זה יצר אפשרות שידברו עם גוים על צדק, יושר ואנושיות, ו'לשבת יצרה', שבע מצוות בני נח וכו'. וראו במוחש שמזה יצא תועלת בפועל."

והרבי המשיך בנוגע לפועל:

"למאי נפק"מ כל הדיבורים האלו? ישנה עצה שאפשר לעשות בפועל ממש:

ישנם כאן כאלו שחיים כעת, שהם שמעו מנשיא דורנו שהוא רוצה שהספריה שלו עם כל הספרים, תהי' ענין כללי… והם שמעו שהספרים שייכים לאגודת חסידי חב"ד.

צריכים הם (אותם השומעים) לכתוב על נייר את מה שהם שמעו מנשיא דורנו, ולחתום בפני עדים יחד עם נוטריון ציבורי (מוכר), (בכדי שלא יוכלו לטעון שהכריחו אותם לכתוב את זה)…

ואת הנייר עם החתימות צריכים לקחת ולהניח במקום משומר, ואחרי זה להודיע אודות זאת באופן המתאים, לזה שיש לו את הספרים…

וזה יעזור שכל הענין יתבטל, כיוון שההוא יראה שישנו דף עם חתימות ובלי שום ספיקות ושאלות בדבר, וזה מונח במקום משומר אז הוא יתפוס מה שקורה כאן."

בהתוועדות ליל ערב ר"ה ה'תשד"מ נכנס הרבי להתוועדות עם כרך חדש של אגרות הרבי הקודם, ואמר:

"בהמשך להמדובר לעיל אודת ספר מתורתו של הצ"צ שהגיע זה עתה מבית-הכורך, ישנו עוד ספר שהובא זה עתה מבית-הכורך "אגרות קודש" של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, כרך חמישי.

במכתב הראשון דספר זה, כותב כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות מצבו במקום שבתו (בוורשא) ובהקדים:

מכתב זה נכתב תחת ממשלת הנאצים ימ"ש, ולכן הי' צריך להכתב בלשון שיהי' מובן גם לאינם יהודים (באשכנזית), ובאופן של רמז כו, מפני יראת ה"צענזור" של יעכב את משלוח המכתב לתעודתו.

וז"ל המכתב: "איך האב יעצט קיין וואהנוהנג אונד בעפינדע זיך ביי פריינד מיט דער גאנצער פעמילא אין איין צימער" היינו שמקום דירתו עתה הוא אצל ידידים, וכל המשפחה נמצאת בחדר אחד. וממשיך במכתב: "און דערום האב איך קיין פלאטץ פיר די ביכער וועלכע די אגודת חב"ד הא מיר געליען .. איך וואלט זיך פרייען ווען די אגודת חב"ד וואלט זיי צוריק נעמען", ופירוש הדברים הוא שרצונו שיצילו גם את הספרים וכתבי הקודש ממעמד ומצב של גלות כו', ביחד עם הצלתו והצלת בני ביתו."

התמימים ב-770 העירו על הענין, שזו היתה פעם נדירה ואולי יחידה שהרבי הקריא מכתב מאגרות של הרבי הקודם בהתוועדות, ודווקא מכתב בו מודגשת בעלות אגודת חסידי חב"ד על הספרים.