הלכות ומנהגי חב"ד לצום גדליה

א. חולים פטורים מלהתענות, וכן מעוברות ומניקות המצטערות.

ב. בתפילת שחרית אומר הש"ץ 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גאל ישראל' ל'רפאנו'. מי שאינו מתענה אינו נעשה ש"ץ, ואם נעשה אומר עננו בברכת 'שומע תפילה' כיחיד בתפילת מנחה.

ג. סליחות באמצע התפילה. מתחילים "דרשו ה' בהימצאו", ומדלגים 'אשמנו' ו"ויאמר דוד אל גד". בפיוט 'הורית' נהג הרבי לחזור את כל ה'פזמון' בין כל בית ובית, וכמובן גם בסיום הפיוט.

ד. לאחר סיום הסליחות אומרים 'אבינו מלכנו' הארוך, ואומרים בו 'חדש עלינו', 'כתבנו', כבכל עשרת ימי תשובה, ולא כימי התענית. "ואנחנו לא נדע", וחצי קדיש.

ה. בקריאת התורה קוראים "ויחל משה" לשלושה קרואים, גם אם יש רק שלושה שמתענים.

ו. מי שאינו מתענה לא יקראוהו לעלות לתורה, ואם קראוהו לעלות וצר לו להודיע שאינו מתענה מפני חילול ה' – יעלה.

ז. בקריאת הפסוקים 'שוב מחרון אפך', 'ה' אל רחום' ו'וסלחת לעוונינו' – אומר תחילה הציבור בקול רם ואחריהם אומרם הקורא בתורה. העולה לתורה, יתחיל לאומרם עם הציבור וישתדל לגומרם יחד עם הבעל קורא.

ח. מנהג ישראל להרבות בצדקה ביום התענית. ונהגו לתת "אגרא דתעניתא", שהוא עלות הסעודות שהיו אומרים לאכול היום.

ט. כ"ק אד"ש הנהיג מחדש את המנהג שנהגו בעבר בקהילות־ישראל על־ פי המשנה, לומר דברי כיבושין ביום התענית לאחר תפילת מנחה.