כיצד משערין את הכזית לקיום מצות אכילת מצה ומרור?

הרב יוסף חיים רוזנבלט, רב המועצה האזורית הגליל התחתון

בסי' תפ"ו סעי' א' מביא אדמו"ר הזקן את מחלוקת הראשונים בשיעור הכזית, "יש אומרים שהוא כחצי ביצה ויש אומרים שהוא פחות מעט משליש", הי"א הראשון היא שיטת המרדכי והתוס' שהכזית הוא חצי ביצה והי"א השני היא שיטת הרמב"ם שהכזית הוא כשליש ביצה.

ומכריע אדה"ז: "במרור, שהוא מדברי סופרים וכן כל דבר שהוא מדברי סופרים ששיעורו בכזית – יש לסמוך על האומרים שהוא פחות מעט משליש ביצה. אבל במצה שהיא מן התורה, וכן כל דבר שהוא מן התורה – יש להחמיר כסברא הראשונה".

לפי הכרעתו של אדה"ז מובן, שגם באכילת המצה יש הבדל בין שיעור הכזית הראשון, שחיובו מן התורה (חצי ביצה) לבין שיעור שאר הכזיתים שאוכלים בליל הסדר שחיובם הוא מדרבנן (שליש ביצה).

הגר"ח נאה, בספרו שיעורי תורה עמ' קפ"ד, כותב שבמידות שלנו, שיעור הכזית לפי חישוב של חצי ביצה הוא 27 סמ"ק; ולפי הרמב"ם, שכזית הוא שליש ביצה, שיעורו 17.3 סמ"ק.

עתה, יש לברר האם השיעורים הללו הם במידות משקל (גרם) או במידות נפח (סמ"ק).

בהמשך, בסעי' ב', פוסק אדה"ז שכאשר לוקחים מרור או מצה ומשערים אם יש בהם כזית – צריך למעוך אותם ביד כדי שלא נחשב בטעות את האויר שבין עלי המרור; וכן במצה שיש בה חלל, שלא נחשב בטעות את החלל.

וזה לשונו: "צריך ליזהר כשמשער כזית בירקות שיוצא בהם ידי חובת מרורשימעך האויר שבין עלי הירקות וישער שיעור כזית בירקות עצמם ולא באויר שביניהם; וכן אם יש חלל במצה, אין החלל מצטרף לכזית וצריך למעכו". מדבריו עולה ברור שהשיעור הוא בנפח ולא במשקל שכן אם היו שוקלים לפי משקל גרם – מה אכפת לי אם יש אויר, הרי האויר אינו שוקל כלום.

ולמען הסר ספק מסיים אדה"ז: "(אבל אם אין חלל במצה אפילו היא רכה ועשויה כספוג אין צריך למעכו)", כלומר מצה אוורירית שהנפח שלה גדול הרבה יותר ממשקלה מתייחסים לנפח ולא למשקל.מקור דבריו הוא במשנה בעוקצין (פ"ב מ"ח).

למעשה כך מוסכם בקרב כל הפוסקים האשכנזים וגם רוב רובם של הפוסקים הספרדים, ששיעור הכזית הוא מידת נפח.

מעתה, כדי לדעת את כמות המצה במשקל גרם, יש לנו לחשב זאת בדרך הבאה: ניקח מצה ונפורר אותה באופן כזה שלא יהיה אויר בין הגרגירים ונדחוס אותם בכלי מדידה בכמות של 27 סמ"ק (שיעור הכזית לפי התוס') או בכמות של 17.3 סמ"ק (לפי הרמב"ם) ולאחר מכן נשקול את הפירורים.

ב"פסקי תשובות" (תפ"ו א') מביא בשם ספר מידות ושיעורי תורה שבדק את הדבר בבדיקה מדוקדקת והעלה שמצה בנפח 27 סמ"ק שוקלת 15 גרם לכל היותר, ומצה בנפח 17.3 סמ"ק שוקלת קרוב ל–9 גרם.

לאור כל האמור, אם לדוגמא ניקח 1 ק"ג מצות עבודת יד שיש בו 15 מצות בודדות, יוצא שכל מצה שוקלת כ–66 גרם. מכיוון שאמרנו ששיעור כזית המחמיר הנדרש באכילה שחיובה מהתורה הוא לא יותר מ–15 גרם – יוצא, שבכל מצה כזו יש ארבע כזיתים כאלה ברווח. ולשיעור כזית בחיוב דרבנן אמרנו ששיעורו הוא לא יותר מ–9 גרם, יוצא שבכל מצה כזו יש שבע כזיתים כאלה ברווח. וכך אפשר לחשב בכל חבילת מצות עבודת יד במשקל 1 ק"ג לחלק את זה לפי מספר המצות שהיא מכילה ולדעת מה משקל המצה הבודדת וכמה כזיתים היא מכילה.

אם כן, הלכה למעשה: בכזית מצה הראשון שאנו אוכלים שחיובו מן התורה יש לקחת 15 גרם ואילו בכזית השני מספיק 9 גרם. כמו"כ בכזית מצה של הכורך ושני הכזיתים של האפיקומן מספיק 9 גרם.

ובפסקי תשובות שם בהערה מחדד ומבאר שהכזית הראשון ששיעורו גדול יותר הוא מהמצה האמצעית החצויה (החצי מצה של היחץ) שהיא העיקרית כי הוא הלחם עוני שדרכו של עני בפרוסה וממנה יקח את השיעור הגדול, ומהשלימה העליונה יקח את השיעור הקטן.

לגבי חישוב הכזית של המרור, אנו אין לנו אלא פסיקתו של אדה"ז שהיות ומצוותו בזה"ז מדרבנן הרי שלכתחילה שיעורו 17.3 סמ"ק. ומדברי הפוסקים למדנו שהמשקל הסגולי של החסה קרוב לזה של המים, הווי אומר שהנפח בסמ"ק זהה למשקל בגרם ולכן אפשר לבדוק את השיעור באמצעות משקל ויש שכתבו שאפשר לקחת לפני החג כלי מדידה של נפח ולמלא את חלקו במים ולאחר מכן להכניס בתוכו את העלה של החסה ולפי שיעור עליית מפלס המים יראה בדיוק מה נפחו של העלה. בדרך כלל עלה בינוני של חסה יש בו את השיעור הנדרש.