הרב גנדל: מתביעת כ"ח ניסן – לחיים בוערים בתפילה באריכות

הלילה האחרון שחסיד יכול היה לישון בשקט

הלילה האחרון שחסיד יכול היה לישון בלב שקט, בלב רגוע אני חושב, ככה זה היה אור לכ"ח ניסן תשנ"א. אני חושב שזה הלילה האחרון שחסיד – הרי באמת אכפת לו בעצמות – יכול היה לישון רגוע. ואז באמת יכול היה לישון רגוע: יש הקדוש ברוך הוא, יש רבי, יש חסידות ואין שום דבר אחר, והכול בסדר. איך אמר אחד המשפיעים? מה הוא היה נוהג לומר? 'טוב לנו ואין יותר טוב מזה'. וככה לפחות 99% הרגישו – כל כך טוב ואין יותר טוב מזה.

מהלילה שאחרי, בכ"ח ניסן, כל אחד שאכפת לו לא יכול לישון רגוע. כי הרבי צועק לו באוזניים, ובמוח, ובעצמות: 'עשו כל אשר ביכולתכם'. ומי שלמד את השיחה וראה איך הרבי אומר את זה, לא יכול לישון רגוע. כי הרבי כבר 30 שנה מחכה לי – לא לנו, מחכה לי. אני מקווה שכל אחד צריך להגיד לעצמו: 'לי'. וזה אמת. והרבי מחכה לי שאני אביא את הגאולה, וזו המשימה שלי.

והרבי לא מוכן לשמוע שום הסברים. מי שרואה את השיחה רואה שהרבי לא מוכן לשמוע שום תירוצים. ומופרך בעיני הרבי איך אצלי זה לא מופרך שהגלות עדיין נמשכת. הרבי לא מבין איך עדיין עברתי עוד לילה ועוד יום. ומי שעומד מול זה, לעניות דעתי, הוא מתוסכל. כי מה הרבי רוצה ממני?

סיפרתי שלפני כמה שנים הייתי בהתוועדות של 'מאה שערים'. מי שעוד לא יודע, זה פולישערים, חבדניקים, כל אחד בקצב שלו. הייתה התוועדות בכ"ח ניסן וזה היה יום הולדת של מי שמחזיק שם את כל העסק, חסיד מסור. כיבדו אותו לקרוא את סוף השיחה המוכרת.

הוא קרא את זה, וזה היה נחמד לראות קבוצה של שטריימלים מקשיבים מילה במילה לצעקה של הרבי. ואז הוא מסיים, ואומרים לו: 'נו, אתה נולדת היום, כנראה אתה תביא את הגאולה'. אז הוא אומר: 'מה אני אביא את הגאולה? מה פתאום אני אביא את הגאולה עכשיו?'.

חשבתי לעצמי – אנחנו לפחות, אותנו לימדו שאסור להגיד את זה. ברור לנו אחרי ששומעים את כ"ח ניסן שלא אומרים כזה משפט. אבל אנחנו עומדים מול כ"ח ניסן ואומרים: 'אני מביא את הגאולה היום'. זו המשימה שלי, כמו שיש לי משימה ב'מבצע תורה' או במבחן הקרוב. המשימה שלי היא להביא גאולה היום. כשאני עומד מול השיחה הזאת, עם התביעה הזאת של הרבי, אני לפעמים לא יודע איך לעכל את זה.

אז הרבי הביא לנו את השיחות והמאמרים של תשנ"א-תשנ"ב, שנקראים בשם 'דבר מלכות'. אבא שלי סיפר לי שכ"ח ניסן ההוא היה בליל שישי. במוצאי שבת הוא מיד היה לחוץ לשמוע אם הרבי התוועד, כי אולי הרבי אמר 'עשו ככל אשר ביכולתכם' וזהו, הרבי כבר לא מתוועד יותר? הוא נרגע כששמע שהייתה התוועדות בפרשת 'בשלח'.

הרבי לא עזב אותנו, הוא נתן עוד שיחה ועוד שיחה. כשעומדים מול השיחות של הדבר מלכות, מצד אחד אומרים: 'וואו, בטח שאפשר להביא גאולה'. קח את פרשת 'תולדות' – בעיניי זה השיא. הרבי מביא שם את השיא של השיאים של גילוי העצמות ממש. וזה העצם שלך, עצם הנשמה שבך, וזה מלך המשיח.

כל נקודת החיים וכל נקודת עבודת השם מתגלה במלך המשיח ומתגלה בך. כל הנקודה היא הרבי מלך המשיח, 'חי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח'. מצד אחד הרבי מראה לך לאיפה אפשר להגיע, כמה אתה יכול להביא גאולה – אתה עצמות, אתה עצם הנשמה, אתה מלך המשיח, אתה דבר אחד עם הרבי.

מצד שני, זה גם יכול להיות מתסכל או מתסבך. אתה לומד את 'תולדות', אפשר להשתכר מהאלוקות של ה'דבר מלכות', ואז אתה חושב: איפה אני בתוך זה? איפה אני מול גילוי העצמות? אני באמת חי ככה? ה'דבר מלכות' מראה לך מה המהות שלך, אבל למען השם – איך אני חי את זה בפועל?

מי שעומד מול כ"ח ניסן ומול ה'דבר מלכות', מבין שהוא חייב להיוולד מחדש. ה'דבר מלכות' אומר לי: תיוולד מחדש. אנחנו מדברים פה על עצמות, על עצם הנשמה, אפילו גילוי היחידה כבר קטן עלינו. אתה צריך להיוולד מחדש, להפוך את המוח, את הנפש, את הלב ואת החיים שלך.

כל מי שלומד 'דבר מלכות' חייב להגיע למסקנה הזאת. אי אפשר לקרוא את זה ולהישאר אותו דבר. כשאתה עומד מול התביעה 'לפקוח את העיניים ולראות שהגאולה נמצאת', אתה מבין שאלו חיים אחרים.

ופה כל כך קריטי להבין שחייבים את 'עבודת התפילה'. צריך את כל דרכי החסידות, אבל חייבים להניח את הפוקוס על כמה קריטית עבודת התפילה בסיפור הזה. אתה רוצה להיוולד מחדש? לחיות חיי גאולה? תפילה היא הדרך להפוך את החיים שלך. וכל אחד שיתעסק בעבודת התפילה ברצינות יראה את זה מעצמו. אל תאמינו לאף אחד, פשוט תנסו.

מי שישקיע בתפילה באריכות ירגיש לאט לאט (או מהר מהר, כל אחד והמערכת שלו) שהוא נולד מחדש. דברים שלא חלמת שידברו אליך פתאום ידברו אליך. דברים שלא ידעת איך לצאת מהם – אתה פתאום יוצא מהם, זה כבר לא מעניין אותך. למה? כי נולדת מחדש. אתה מונח באלוקות, אתה משתוקק לאלוקות. זה לא רק בקבלת עול, זה נהיה כיף לך. אתה לא תכיר את עצמך ואחרים לא יכירו אותך.

ואז כשאתה מגיע ל'דבר מלכות', זה לוקח לך את כל החיים. אם אתה מגיע מהתפילה עם רצון לאלוקות, והרבי אומר לך שיש 'עצמות', שזה מה ששייך היום ושזה העצם שלך – אתה בולע את זה. אתה נשבע שזה יהיה החיים שלך.

למי ה'דבר מלכות' מדבר? למי שרוצה אלוקות. מי שמתגעגע לאלוקות נפגש במילים האלה ויוצא לו הלב: 'הנה מצאתי מה שאני מחפש'. לא כי אני בחור ש'חי משיח' ואין ברירה אחרת, אלא כי מי שחי בתפילה, הקדוש ברוך הוא אהוב אצלו. כזה אדם מגיע ל'דבר מלכות' וזה נהיה החיים שלו. הוא יוצא לרחוב ולא מבין איך אנשים לא חיים 'דבר מלכות', איך הם לא מבינים שמלך המשיח זה הגילוי של הקדוש ברוך הוא בעולם.

התפילה באריכות מבעירה לך את הלב באש. ועם האש הזאת אתה מגיע ל'דבר מלכות' ובוער במשיח, בוער בעצם הנשמה. אתה לא מצטט מילים קדושות – אתה מרגיש את זה. אתה יוצא לרחוב וצועק לכולם: יש מלך המשיח! יש גילוי אלוקות! יש חיים!

אבל בשביל זה צריך לחיות את זה. תפילה היא 'סיר בישול' רותח. תכניס אבן, תכניס ברזל – זה ימס, זה ייוולד מחדש. גם למי שיש לב אבן, שייכנס לסיר הבישול של התפילה שמבשל אותך באלוקות. אתה תיוולד מחדש ויהיה ל'דבר מלכות' עם מי לדבר. כשאתה רואה את הרבי מעודד 'יחי' ואתה למדת 'דבר מלכות' והבנת שזה עכשיו כל העניין – אתה קולט על מה מדובר. אתה מבין מה זה מלך המשיח.

כשניגשים לתפילה, ניגשים למשימה. כמו שבחור מגיע לשיעור גמרא כדי להפעיל את השכל ולהבין – לתפילה מגיעים כדי להרגיש אלוקות, להתחבר לקדוש ברוך הוא. לא משנה כמה תספיק, העיקר שהגעת כדי להתחבר. אם הבנת משהו קטן בגמרא – אז היית בשיעור. אם התחברת קצת לקדוש ברוך הוא בתפילה – אז היית שם. מגיעים למשימה: להרגיש את הקדוש ברוך הוא.