'מוסיף והולך': בחנוכה יש להתחזק בחסידות ועבודת התפילה

'וכמו כן יש התחלקות פרטים בתורה ותפילה גופא: בתורה יש גליא דתורה ופנימיות התורה, וכן בתפילה – יש גליא דתפילה, שהוא עניין התפילה כפי שמדובר אודותיה בגליא דתורה, ויש גם 'עבודה שבלב זו תפילה', שזוהי פנימיות התפילה כפי שמבואר בפנימיות התורה.

ויש צורך בשני העניינים – הן גליא דתורה והן פנימיות התורה: גליא דתורה ללא פנימיות – אינה מספקת, שהרי חסירה כל הפנימיות; ולאידך, גם פנימיות התורה ללא גליא דתורה אינה מספקת, כמבואר בכמה מקומות בעניין 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', שאפילו הנשמות שבגן עדן, שהם מופשטים מגופים, צריכים להעניין ד'תלמודו בידו' (גליא דתורה), ועל אחת כמה וכמה שנשמות בגופים למטה זקוקים בהכרח לגליא דתורה, בשביל בירור העולם בכלל, ובייחוד בירור 'עולם קטן' זה האדם.

כמו כן יש גם במצוות, גליא ופנימיות: הגליא – היא העשייה שבמצווה, והפנימיות – היא הכוונה שבמצווה. אמנם, אף ששני עניינים אלו ישנם בכל המצוות, מכל מקום, בכללות נחלקות המצוות לשני סוגים: יש מצוות שעיקר עניינן הבולט הוא העשייה (גליא) שבהן, ויש מצוות שעיקר עניינן הבולט הוא הכוונה (פנימיות) שבהן.

ובכללות – הרי זה החילוק בין חנוכה ופורים, כמבואר בלבוש (והובא בט"ז ונתבאר בארוכה בתורת החסידות), שאף שבשניהם היה עניין המסירות נפש, מכל מקום, בפורים היה זה בשייכות להגוף, ובחנוכה – בשייכות להנשמה. ועל פי זה מובן, שבפורים בולט בעיקר הגליא שבמצווה, ובחנוכה בולט בעיקר הפנימיות שבמצווה. וזהו הטעם שנס חנוכה היה בשמן, וכן תקנת חכמים בעניין ימי החנוכה היא על ידי הדלקה בשמן, דקאי על פנימיות התורה, כידוע שמים (וכן לחם) עניינם גליא דתורה, יין – עניינו רזין דתורה, ושמן – רזין דרזין.

ועל פי האמור לעיל, שהתחלקות הסוגים במצוות היא בהתאם לסוגים בבני אדם, ולכל סוג בבני אדם יש סוג מצוות השייך אליהם בייחוד – מובן, שמצוות חנוכה, שעניינה בשמן (שהוא-עניין הכוונה, רוחניות שבמצווה), היא מסוג המצוות השייך ביחוד לסוגי בני אדם שהם בבחינת כהנים ברוחניות, שהם התלמידים הלומדים פנימיות התורה.

מכל האמור מובן, שימי החנוכה הם זמן מסוגל להתעורר ולהתחזק בלימוד פנימיות התורה, וכן בפנימיות עניין התפילה – 'עבודה שבלב'. וכל זה באופן ד'מוסיף והולך', דהיינו להוסיף בתמידיות ('האלטן אין איין מוסיף זיין') מיום ליום ומלילה ללילה, בהתאם לההוראה מימי החנוכה, שהרי הלכה כבית הלל ש'מוסיף והולך', ועד שמגיעים (לא רק למספר שבעה, שהוא עניין שלימות ההיקף, אלא) למספר שמונה, שהוא למעלה מההיקף ולכן שומר את ההיקף, והרי זהו גם כן עניין פנימיות התורה (ובפרט רזין דרזין), שהוא עניין שלמעלה מהיקף ההשתלשלות לגמרי.

ואף שעניין זה הוא למעלה מהשתלשלות לגמרי, מכל מקום, צריך שלא ישאר בבחינת מקיף, אלא להאיר על ידו את 'פתח ביתו מבחוץ' תחילה את ה'חוץ' שבו גופא, הגוף ונפש הבהמית [כפי שניתנה האפשריות לכך על ידי זה שתורת החסידות המשיכה את העניינים ד'רזין דרזין' בהבנה והשגה, ובמילא יכולים הם לחדור גם בנפש השכלית, ועל ידה – גם בנפש הבהמית ובגוף], ולאחרי כן – גם את ה'חוץ' הרחוק ממנו, ה'חוץ' של העולם, שגם הוא יואר בהאור ומאור שבתורה'.

משיחת שבת פרשת 'מקץ', שבת חנוכה, מברכים החודש טבת תשח"י, ומשיחת יום ראשון פרשת 'ויגש' מוצאי נר ה' דחנוכה תשח"י, לתלמידי ישיבות 'תומכי תמימים ליובאוויטש' בחדרו הקדוש. מתוך ספר 'תורת מנחם התוועדויות' תשח"י, חלק ראשון עמודים 302-287 – בלתי מוגה.