צפו: הרבי הרש"ב תבע להיות מונח בפנימיות – לא להיות חיצוני

בין העניינים שתבע בעל יום ההולדת [הרבי הרש"ב] מאלו שהיו קרובים אליו, עד לתלמידיו הקרויים בניו ('תלמידים קרויים בנים'), הוא להשתדל ביותר היתה הדגשה ושימת לב מיוחדת בענין – שלא להיות 'חיצוני'. וכפי הנראה זה, שלכן תבע זאת כמה וכמה פעמים, כפי שרואים גם בשיחותיו שנדפסו כבר, וברמז – גם בכמה מכתבים שנדפסו, ועל אחת כמה וכמה באלו שלא נדפסו.

ובהקשר לכך הרי כאן המקום להזכיר פעם נוספת אודות ענין 'חיצוני', עד ל'חיצוניות שבחיצוניות', שלמרות שכבר דובר כמה פעמים אודות תיקון הדבר, הנה לא זו בלבד שלעת עתה לא הועילו הדברים, אלא אדרבה: באופן דפוחת והולך: דובר כמה פעמים שאין שום ענין להסתכל ללא הרף על איש פלוני כו' מלבד בעת אמירת מאמר, כידוע שראיית פני הרב 'והיו עיניך רואות את מוריך' היא סגולה להבנת המאמר אבל מלבד זה, אין ענין להסתכל כו'.

ועל אחת כמה וכמה בשעת התפילה (או הכנה לתפילה), כאשר צריכים להתבונן בגדלות הא-ל, 'דע לפני מי אתה עומד' הרי בודאי שאין מקום להסתכל על בן אדם, ומה גם להסתכל ללא הרף, גם כאשר מבחינים שלא זו בלבד שאין הדעת נוחה מזה, אלא זהו היפך הרצון ממש! וכאמור – למרות שדובר אודות ענין זה כמה פעמים, הנה לא זו בלבד שלעת עתה לא הועילו הדברים, אלא אדרבה: המצב נעשה גרוע יותר!

החיסרון שבהנהגה זו אינו רק מפני היותו ענין חיצוני, אלא יתירה מזו – היפך ה'שולחן ערוך' ממש: על פי 'שולחן ערוך' צריכה להיות הכוונה הכללית ד'דע לפני מי אתה עומד' לא רק בעת תפלת העמידה, אלא גם בעת אמירת קריאת שמע, ברכות קריאת שמע, פסוקי דזמרה, ולא רק מהתחלת 'ברוך שאמר', אלא גם מהתחלת התפילה ממש – 'הודו לה' קראו בשמו', ועוד לפני זה – בעת לבישת הטלית והתפילין.

ומובן שהסתכלות למקום פלוני (על אדם פלוני) באמצע התפילה מפריעה ומבלבלת לכוונת התפילה! בשעת התפילה צריכים להביט בתוך הסידור, לא רק כדי שלא להחסיר כמה תיבות (ויותר מזה), אלא גם כדי לסייע בכוונת התפילה, כידוע בענין אותיות מחכימות ואותיות מאירות כו', ולכן, אין להסתכל למקום אחר, ומה גם – למקום שאין זה ענינם כלל! אם המצב היה כבשנים כתיקונם היו זקני החסידים (או על כל פנים המבוגרים בשנים) צריכים למחות על כך, ולא רק למחות בדיבור בעלמא, מן השפה ולחוץ, אלא לגשת לאותו אחד ולומר לו: או שהינך מסתכל בסידור, ואם אינך יכול – צא מבית הכנסת! אבל לדאבוננו, הנה הם עצמם 'מחקים' את הצעירים!

ולכן: מכאן ולהבא – או שזקני החסידים, ה'שמש' או ה'גבאי' וכיוצא בזה, ידאגו לתיקון הדבר, ואם לאו לא תהיה לי ברירה אלא לעשות זאת בעצמי: אחזיק סמוך אלי כמה סידורים, וכאשר אבחין שמישהו 'מתעקש' להסתכל למקום פלוני על איש פלוני אקח (בלי נדר) סידור, ואגש אליו ואומר לו: הא לך סידור, קח והבט בתוכו! בין אם תחשוב פירוש המילות – או שתחשוב ענין אחר, הנה על כל פנים לעיני הרואה הבט בסידור, ותפסיק לבלבל את אלו שעומדים סביבך, ואת זה שהנך מסתכל עליו. יש בידי ברירה נוספת להתפלל בחדרי, אבל – כמובן על תפילה בציבור מפני שישנו אחד שמתנהג היפך ה'שולחן ערוך'! לא אוותר לו.

בענין זה נוסף לאחרונה עוד 'פגע': ישנם כאלו החושבים שענין ה'חסידות' מתבטא בזה שעומדים עם 'מצלמה' וללא הרף לוקחים תמונות – איך הולכים, איך עומדים, איך עושים תנועה מסויימת וכו', ועושים זאת פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית וכו'! וביניהם – בחורי ישיבה שיכולים לשבת וללמוד חסידות!..

פניתי בעבר לאחד מהם, ושאלתי אותו: האם כבר למד 'תניא' ביום זה [הדבר היה בזמן המנחה קרוב לסיום היום!..] נוסף על מה שעומד ומצלם? ולא הבין כלל מה רוצים ממנו! מהי השייכות בין לקיחת תמונות ללימוד התורה?! צילום תמונות, ופתאום שואלים אותו אם הוא עוסק בדבר הכי חשוב כבר למד 'תניא' במשך היום דבר שיכול לעשות קודם או אחר כך, בשעה שאינה לא יום ולא לילה! זוהי שאלה 'שלא בדרי דאונא' לפני הבנתו!..

מניין באה אצלו 'הבנה' כזו מכיון ש'אין פוצה פה ומצפצף'! לא מתעסקים להסביר (לעצמו או לבחור) ולעורר שבעל יום ההולדת [הרבי הרש"ב] תבע ללא הרף: 'ליגט ניט אין חיצוניות'! והמדובר הוא אודות 'חיצוניות' של 'חסידות'! אבל 'חיצוניות' של 'צילומים' לא היה לעולמים!.. ישנם כאלו שאצלם זהו ענין של 'פרנסה'; ישנם יחידים שעושים זאת לשם 'הפצה', היינו, שהשימוש ב'לוויין', סרטים ותמונות כו' הוא לצורך הפצת החסידות; אבל מלבד ענינים אלו – צריכים לדעת שישנה הוראת כבוד קדושת אדמו"ר נשמתו עדן – שרצונו 'פנימיות' ולא 'חיצוניות'!

ועוד ענין בזה בקשר לחול המועד: מלבד התמונות שצילמו לפני החג ולאחרי החג (כפי שראיתי בעיני). הנה כאשר הגיעו ימי 'חול המועד', שבהם ישנם כמה התוועדויות ניצלו זאת כדי לעשות עוד תמונות! אם הוא שמע מה שדובר בהתוועדות אינני יודע. מכיון שהיה 'עסוק' להעמיד את ה'מצלמה' באופן כזה או באופן כזה, ובתוך כך לראות האם אלו שעומדים מסביבו מבחינים שהוא הצליח לצלם מספר – תמונות גדול יותר מכולם!..

לא צריכים להיות 'רב' כדי לדעת מה שכתוב ב'קיצור שולחן ערוך' שבחול המועד אסור לעשות מלאכה, מלבד מלאכה שהיא 'דבר האבוד'. ואף על פי כן, לא להעיר שאין לעשות זאת – ניגש אף אחד ב'חול המועד'! כולל הרבנים שנכחו בשעת מעשה – וכל זה נעשה – כאמור – במקום קדוש, בעת ההתוועדות, ובחול המועד ד'זמן שמחתנו', 'שמחתנו' לשון רבים, 'ישמח ישראל בעושיו' ו'ישמח ה' במעשיו'! כל זה מנצל הוא כדי לרוץ לקנות 'מצלמה' טובה [לאחרי שלוה כסף לקנותה..] ולהראות לכולם שיש לו תמונות טובות יותר!

וכאמור משנה לשנה מוסיפים בזה! תמורת ההליכה 'מחיל אל חיל' מלמטה למעלה – הולכים בכיוון ההופכי! והעיקר – שאף אחד לא שם לב להעיר על כך. האם זהו הענין שלי לנצל את הזמן שיהודים מתאספים כדי לשמוע 'א פריילעכן וואָרט' כדי לדבר אודות ענינים אלו ?! אבל לאידך, אין ברירה אחרת, אינני יכול לקרוא בחור פלוני ולדבר עמו בפרטיות – כדי שלא לביישו כו', ואלו שהיו צריכים להעיר ולמחות על כך (אביו או אחיו הגדול) – הנה הנה לא זו בלבד שאינם מוחים, אלא הם עצמם עושים זאת, ובאופן דמוסיף והולך!

ויש להאריך בכל זה – אבל מהי התועלת בכל אריכות הדברים אם דברים אלו לא יפעלו פעולתם?! וכמדובר כה פעמים בפירוש הענין ד'דברים בטלים' – שאין הכוונה בזה לדברים אסורים או מאוסים חס ושלום, כי אם לדברים שאין פועלים פעולתם, שלכן נקראים הם 'דברים בטלים'! ויהי רצון שדברים הנזכרים לעיל יפעלו את פעולתם – הן במקום זה והן בשאר המקומות ששומעים את הדברים – בנוגע למעשה בפועל, ובלשון הידוע: 'טאפרו דא פלאחו'.

שיחת ליל כ"ף חשון תשד"מ, ספר 'התוועדויות' שנת תשמ"ד עמוד 484.