ההנהגה בארגון שבתוני אחדות • תשובה הלכתית מהרב הראל

תשובה הלכתית מאת הרב מנחם מענדל הראל – שליח כ"ק אד"ש מה"מ ורב קהילת חב"ד בשכונות הדרום בצפת, ראש הכולל שעל ידי ישיבה גדולה חח"ל צפת וחבר מכון הלכה חב"ד

***

ב"ה ימים הסמוכים ליו"ד-י"א שבט ה'תשפ"ה

כבוד האברכים חברי הכולל  ה' עליהם  יחיו

שלום וברכה

במענה לשאלת כמה וכמה מכם, בדבר האופן הנכון לעריכת  שבתונים המכונים 'שבת קבוצה' וכיו"ב.

ראשית דבר חשוב להבהיר: התאספות חיובית שמטרתה לחזק את עבודת השם ויראתו, לרומם את רוח ההתקשרות לנשיאנו הנצחי – הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, ולשכלל את עבודת השליחות, זו התאספות חיובית (הכרחית) ומבורכת, ובלשון מעניינת מאד שהתבטא הרבי במברקו לאחד מכינוסי צעירי-אגודת-חב"ד:

"כינוס ליהדות ולחסידות, הנאה להם והנאה לעולם. התחזקו והוסיפו במרץ עלומים ובהתלהבות חסידותית, לכנס כל הארבעה בנים ולהחדירם אמונה ומסירות נפש להשם ולתורתו ולמצותיו וההתעוררות דמשה ונחשון שבכל אחד, יוציאם מהמצרים וגבולים של האידיאלים המזויפים ואלילי שקר, לחירות אמיתית ושלימה".  דומני, שכל התכנסות כזו מכילה בתוכה את המוטיבים האמורים במברק מיוחד זה^[1].

יחד עם זה, מאחר ומטרת ההתאספות היא קדושה ונעלית, דוקא במקום זה עלול היצר לבוא ולהחליק נושאים שהם עיקר שליחות דורנו "להמשיך עיקר שכינה ובתחתונים דוקא^[2]". נושא הצניעות והשמירה קדושת המחנה, בכלל. ובפרט כאשר מדובר בזוגות נשואים (ועאכו"כ זוגות צעירים), יש בהם איסורי דאורייתא, שמירתם ממשיכה ומגלה שכינה, והיפוכם מגרש את השכינה כנאמר "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך, ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", פשוטו של מקרא  מעיד על תוכנו ומשמעותו. ובפרט בתקופתנו זו שאנו זקוקים לברכה המלאה הכתובה בפסוק זה, ולא לגרום חלילה להופכו.

*

משמעות מיוחדת לנושא זה בדור השביעי

אם הדבר אמור בכלל ישראל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנו, עדת חסידי חב"ד, שהרבי במאמרו הראשון קבע שזו שליחותינו, ברצוננו או בעל כרחנו – אבל אחת היא "והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין. דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על פי בחירתנו ולא על ידי עבודתנו ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל מקום, הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא". מאחר וזו מטרתנו, ובאופן ברור להמשיך את השכינה, ברור, שגם עבודתנו לחזק את כל ענייני השליחות צריכה להיות בדרך זו שממשיכה ומגלה את השכינה, ולא להיפך ח"ו.

בכמה וכמה מקומות כאב הרבי, את עניין זה של פריצת גדדי הצניעות, וביטא (בסגנון שפחות מצוי בשיחותיו), שהנהגה של היפך הצניעות, נורמת לסילוק השכינה. ראשית, כאמור זה היסוד של כל מאמרי באתי לגני שעבודה קדושה ממשיכה ומגלה את השכינה, וחטא ח"ו גורם לסילוק היל"ת. עוד זאת: במכתב (מפורסם) מבאר הרבי למשפחה מסויימת^[3] אודות חתונה שהיתה אמורה להתקיים בישיבה מעורבת, כאב הרבי על כך, ובין הדברים כתב: "כאשר מסדרים את החתונה במחיצה כפי שדורשת תורתנו הק', פוסקת התורה שיש לומר 'שהשמחה במעונו', כלומר כשמזכירים את שמו של הקב"ה, מזכירים אותו שיהי' שמחה כלומר המשכת שמחה בעולם.

. . .כאשר אפשר לומר בחתונה זו 'שהשמחה במעונו" כשהתורה פוסקת כך . . למנוע את האפשרות שבחתונת בתם תשרור שמחה, דבר המביא לידי כך ח"ו שבמדה מסויימת תחסר גם בחייהם רחמנא ליצלן . . אם רוצים באמת שבנישואין אלה תפסוק התורה הק' שאפשר לומר שהשמחה במעונו, ועלידי כך תשרור השמחה למשך כל החיים, קובע השלחן ערוך שהחתונה צריכה להיערך במחיצה".

*

הנהגה המביאה לגילוי ברכת השם ולא הנהגה הפוכה

הרבי לא מתעלם מכך שכבר בזמנו החלה הנהגה^[4] של חתונות למשפחות שומרי מצוות ללא מחיצה, ומתייחס לכך בהמשך למכתב הנ"ל: "ידוע לי שהיו חתונות רבות גם של שומרי מצות בלי מחיצות לצערנו, אך ידועות לי גם הצרות שבאו לצערנו לאחר מכן".

יסוד זה של שמירת קדושת המחנה, ככלי לברכת השם, עובר כחוט השני בכל משנתו של הרבי, אביא עוד דוגמא אחת (ועוד חזון למועד ללקט בהנ"ל מכל תורתו), כאשר עסקו בהכנות לברכת החמה ה'תשמ"א שגם היתה שנת הקהל, בשבת שקודם המעמד דיבר הרבי ברבים ואף הגיהה את דבריו לפרסום "ברכת החמה צריכה להיות כמנהג ישראל, בהשתתפותם של "האנשים והנשים והטף", ובאופן של הקהל. אלא שבנוגע למקום הגשמי, צריכים להיות אלו בפני עצמם ונשים בפני עצמם, כפשוט".

ובכלל בענייני צניעות שיטת הרבי היא שיש לנהוג כהמחמירים בזה: "שהרי בעניני צניעות וכיוצא בזה, נוסף על גדרי הצניעות שאין לשנותן. בכל מקום ישנם גם כן פרטים התלויים במנהג המקום – תלויים להחמיר, אבל לא להקל, כמובן"^[5].

מכל זה מובן בנוגע לנידון שאלתכם, ברור ומובן באופן הכי פשוט, שדעתו הקדושה של הרבי שיש לקיים כינוסים מעין אלו, והם צריכים להיות בצניעות ובהפרדה באופן שממשיך את השכינה וברכת השם.

*

שימת לב מיוחדת דוקא בזמן התאספות לשמחות קדושות

ביסוד ההלכתי של הדברים, עומדים דברי השולחן ערוך, בכמה וכמה מקומות (בשולחן ערוך אורח חיים סימן ע"ה, סימן תקכ"ט. אבן העזר סימן כא וכ"ב^[6], ובדברי הפוסקים במהלך הדורות). ובעיקר מצוות לא תעשה של "ולא תתורו", "לא תנאף^[7]" ו"לא תחמוד אשת רעך^[8]".

דבר מעניין הוא שחז"ל חששו למצבים אלו של התעוררות היצר^[9], דווקא בהתאספות של קדושה (עאכ"וכ בהתאספות של חולין שיש להזהר בזה ביותר וביותר), הן בבית המקדש בשעת ההתאספות לשמחת בית השואבה, והן בהתאספויות המשפחתיות לשמחת הרגלים, כפי שהדבר הובא להלכה בשו"ע אדמו"ר הזקן בסוף הלכות יום טוב:

"חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ופרדסים ועל הנהרות, שלא יתקבצו שם אנשים ונשים לאכול ולשתות ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה, אלא כולם יהיו קדושים"^[10].

יסוד זה וסברותו נתבארו בראשונים הדנים בנושא: הראב"ד כתב" שמעתי מפי בקי (בביאור דברי חז"ל) "קלקול כל השנה, ב'רגל'": כלומר, בימי הרגל עשוי לקלקל מעשיו יותר מכל שאר השנה. לפי שדרך העולם להתענג בימי הרגל במאכלים ובמשתאות, ובמיני מלבוש, שהם ימים מחודשים, והתאוות מתחדשות ומתעוררות בהם, ובני אדם קרובים לבא לידי קלקול מעשים, ולידי מכשול עונות.  והוסיף עוד: סקבא  הוא ענין 'עלילה'. וירצה לומר, עלילה של כל השנה, הרגל. כלומר, האדם עלול וקרוב להמשך אחר תאות לבו בימי הרגל, יותר מכל שאר ימות השנה, ונכון הדבר.

בעל הטורים בפירושו לכתוב, "ומלאה הארץ זמה": בדבריו מרחיב הוא את דרשת ר' אבין לזהירות בעניין זה אפילו בשמחת השבת, שלא יבואו כתוצאה מהשמחה ביין לידי מכשול. "וסמיך ליה את שבתותי תשמרו, לומר סקבא דשתא ריגלא – שאוכלין ושותין ושמחין בשבתות, והיינו דכתיב זנות ויין ותירוש יקח לב". ה'עיון יעקב' כתב שהמכשול נגרם דווקא ברגל, מחמת הבגדים היפים שקונים לנשים לכבוד הרגל, ועל ידי כך באים לידי הסתכלות ועבירה.

העולה מדברי חז"ל והראשונים בסוגיא זו: א – בכל התאספות של שמחה, בין שבת ובין מועד, עלולים להגיע לתקלה, אם לא ינהגו בזהירות הראויה. ב – התקלה יכולה להיות מכמה פנים: שיח, הסתכלות, יחוד, חלילה עבירה ממש.

כללו של דבר: בזמן התאספות בפרט בסגנון שבתי וחגיגי, יש לנקוט משנה זהירות בנוגע להפרדה בין הגברים לנשים כדי שלא יבואו חלילה לדבר תקלה, בין במעשה, בין בדיבור בין במחשבה, כדברי רבינו הגדול בתניא קדישא "דהיינו, או במעשה לבד, לעשות עבירות קלות ולא חמורות חס ושלום, או בדיבור לבד. . או במחשבה לבד, הרהורי עבירה הקשים מעבירה. וגם אם אינו מהרהר בעבירה לעשותה אלא בענין זיווג זכר ונקיבה בעולם,שעובר על אזהרת התורה: "ונשמרת מכל דבר רע" – "שלא יהרהר ביום כו'". ועאכו"כ בנידון דידן.

*

האחריות על המארגנים

בזמנים כתקנם, האחריות בעניין זה מוטלת על בית דין, בהתאספות כגון זו, האחריות היא על המארגנים, על דרך המבואר בעניין זה בסמכות הממונים על הציבור^[11]:  "וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כבית דין הגדול, ובדרכי משה ובסמ"ע שם "כל מי שנתמנה על הציבור הוא כאביר שבאבירים, יפתח בדורו כשמואל בדורו, וכל מה שעשה עשוי". עוד מבואר שם, שבדברים שהם לצורך הקהל או למיגדר מילתא לחיזוק הדת הכל מודים שיש לטובי העיר את כל הסמכות".

בנידון דידן, מארגני השבת (וכיו"ב), הם הממונים מצד הקהל על כל ענייני השבת, עליהם האחריות ולהם הסמכות מכוח ההלכה, לקבוע את הכללים להנהגה, כדי שתהיה באופן המתאים לכללי תורתנו הקדושה כרצונו של הרבי.

בהתאם לשאלות השונות שהגיעו במהלך השנים, הייתי מחלק את המסתעף למספר נושאים הדורשים תשומת לב.

א – מתחמי השינה והפנאי.

ב – המטבח וחלוקת האוכל.

ג – חדרי האוכל ומזנוני הישיבה.

ד – התפילות.

ה – שיעורים והתוועדויות.

א – מתחמי השינה והפנאי: עליהם להיות בסגנון שיש לכל זוג פרטיות מלאה, חדר מבודד. חדרי שירותים אישיים, ולא ציבוריים. מקלחות פרטיות (נשמע הזוי  . . אבל יש דברים שהדף לא יכול לסבול, ולצערנו שמעה אוזן . . ).

ב – המטבח וחלוקת האוכל: הנכון ביותר שיעשה על ידי שירותי קייטרינג חיצוניים, כך שלא נרקמים שיחות וכו' מסביב. פשוט הדבר, איש מחלק את האוכל לאנשים ואשה לנשים.

במידה ואין אפשרות כזו, זוג אחד בוגר ואחראי, ימונה על המטבח, כאשר האיש מפעיל את האנשים ואשה את הנשים (במצב כזה צריך להזהר מאד מהיווצרות קרבת יתר, הסתודדויות, צחוקים וכו' . . לכן בהחלט עדיפה מכל הבחינות האפשרות הא' בזה, גם אם היא עולה יותר כסף).

ג – חדרי האוכל: בפרט בשבת בהם לובשים את מיטב המחלצות וריח הבשמים לכבוד שבת המלכה, יש לשים מחיצות בין האנשים לנשים, ולא לאפשר ישיבה בזוגות.

מזנוני הישיבה – הלובי והחצירות למינהם, צריך לתת את הדעת לתכנן את הישיבה בהם באופן שמחד ייתן את האפשרות לאנשים להינפש, ומצד שני שלא יהיה אופן שגורם לערבוביה, שיחות או משחקים משותפים חלילה.

ד –  התפילות: גם באולם גדול מאד שיכולים להושיב את הקהל בשני צדדים רחוקים זה מזה, חייב להיות מחיצה הראויה^[12] (לשיטה הרבי גובה המחיצה 1.83 מ' לפחות^[13]).

ה – שיעורים והתוועדויות: הנכון הוא שאיש יתוועד עם האנשים, ואשה עם הנשים (בפרט שכיום אכשור דרא בעניין זה,  וישנן משפיעות מצוינות בתורה, ביראת שמים ובדרכי החסידות), בפרט שדרכה של התוועדות היא להכנס לענייני נפש וכו', מתאים יותר שיהיה על ידי אשה לנשים^[14].   אשה – לא תתרצה (וכל כיוצא בזה), בפני גברים^[15].

אם נוצר הכרח שאיש יתוועד עם הנשים, יהיה זה באופן שיושב במרחק מה מהם ולא בסמיכות ממש, ויזהר מאד בדיבורו ובסגנונו.

אם מתכננים לעשות שיעור משותף לגברים ונשים, חייבת להיות הפרדה ברורה בין גברים לנשים, ומה טוב שתהיה מחיצה (בהתוועדות, חובה לעשות מחיצה)^[16].

*

חשוב ונכון להבהיר לכל המשתתפים, שאופי השבת וארגונה הוא בהתאם לכללים הלכתיים, כרצונו של הרבי – נשיאנו (ולמנוע טענות או סוגים שונים של אי נעימות במהלך השבת. שהמגיע להשתתף מודע לכך שהשתתפותו היא בהתאם לכללים).  בנוגע לחשש שמא יש כאלו שלא ירצו להשתתף בשבת מפני כך, מתאים מענה הרבי בכגון דא^[17]: "למה ידחו ודאי דיראת שמים (ודכל הנוכחים שי'), מפני ספק ממון (ודאחדים שי')?!

ובאופן אישי בשנים האחרונות, כמה וכמה מכם, וחבריכם הבוגרים מכם, התאוננו באוזניי, על אי הנעימות מהנהגה לא נאותה של כמה בודדים, שגרמה לזעזוע בנפשכם. ועל כך אמרו "החכם עיניו בראשו", הן על פי פשוטם של דברים, והם על פי המבואר בתניא קדישא "בההיא דשריא על רישי'ה" השכינה הקדושה.

חשיבות מיוחדת להנהגה הראויה בעניין זה, נדרשת בפרט בזמנים אלו הן מצד כללות המצב בדורנו, ובעיקר מהמקום של האחריות שלנו כתלמידי הרבי ושלוחיו, כנזכר בפתיחת הדברים. הרבי קובע ששליחותנו ותפקידנו בין נרצה בכך ובין לא נרצה בכך, הוא להמשיך עיקר שכינה והתחתונים דוקא, ודרך הקדושה היא הדרך שעושה זאת, כמובן בתוך כלל ענייני השליחות שנעשים בדרך זו, כך נזכה בקרוב ממש לקבל את פני הרבי משיח צדקנו ומתוך שמחה וטוב לבב.

בכבוד ובברכת חסידים

מנחם מענדל הראל

___________________________

^[1] אגרות קודש ח"ח עמ' ש"מ.

^[2] מאמר באתי לגני התיש"א.

^[3] באותו נושא, אבל בעניין אחר, שממנו אפשר להבין את יחסו של הרבי לעניינים אלו של צניעות וקדושת המחנה, כתב הרבי בנוגע לכך ששמע על הנהגה מסויימת באחת הקהילות שאשה בירכה בפני הקהל:

הגיעתני שמועה, אשר כאילו יש נוהגים בקהלתם-קדישא, במסיבת רבים (אנשים ונשים), ובפרט לפני חופה ולאחרי'ה בסעודת הנישואין, אשר אשה ג"כ מנגנת אם מברכות הקבועות, או ברכה סתם, אבל בכל אופן בקול ניגון.

ומובנת הפליאה והתמי' שעוררה אצלי ידיעה זו, שהרי ידועים דברי חכמינו ז"ל בזה בכמה מקומות, ומהם בתחילת הש"ס במסכת ברכות כד, ובפוסקים) ששוללים את האמור בתכלית ובהחלט.

וביותר גדולה הפליאה, בידעי חביבותו של ספר הזהר הקדוש בתוככי אחינו בני ישראל הספרדים, שהרי גם בזהר הקדוש פ' נשא בקדש הקדשים בו – באידרא רבא קדישא שם (דף קמב רע"א), הפליגו בשלילת ענין האמור. ואם בכל מקום ומצב הדברים אמורים על אחת כמה וכמה ברבים.

. .  תקותי חזקה שעל דרך זה גם בענין האמור יתוקן הדבר בתכלית, ואף הן נשי קהלתו קדישא תהיינה באותו התיקון (עיין רש"י שבת כג רע"א ד"ה היו), באופן שמסיבות מצוה האמורות תהיינה מתאימות במלואן למאמר חכמינו ז"ל "על כל בי עשרה שכינתא שריא" על אחת כמה וכמה בתוככי כמה וכמה פעמים עשרה, ויקויים הנאמר שהשמחה במעונו, ובשמחת מלכו של עולם הרי מברך ומשפיע לכל אחד ואחת שפע ברכות מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

^[4] אם יבוא הטוען ויטען, הרי כבר נהגו להקל בזה ובכל הדומה לזה, אעתיק מה שכתב שו"ת בנימין זאב, סימן שג (בדיני תקנת הקהילות והמנהגות, שהאריך לדבד בעניינים מעין אלו, ואלו דבריו אודות מנהגים שאחריתם 'קלקול': כזה מנהג, טעות הוא. מנהג כזה לא ישר בעיני חכמי הדור, ולא שערום רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים ומהם אנו חיים. דכל מנהג הבא ממנו עבירה, יש להכריחם לשנותו. ולא מיבעיא מנהג הבא ממנו עבירה דיש לשנותו, אלא אפילו מנהג שעשו להרחקה וסייג, ויכול לבוא ממנו שום קילקול, יש לבטל ההוא מנהג.

^[5] אג"ק חכ"ז עמ' רנו

^[6] בדבריי כאן הנני מתייחס לכללות העניין כפי שהוא מצד ובאחריות המארגנים. במראי מקומות הנזכרים, נמצאות ההלכות הנוגעות לכאו"א , שעליו ללומדם לעת המעשה אשר יעשון, ככל הלכותיה של תורה. וראה גם בקובץ "והיה מחניך קדוש", ספר אום אני חומה ועוד.

^[7] ובזה אמרו נוטריקון "לא תנאף – לא תהנה אף, שהוא איסור מהתורה להריח בושם שעל אשה זרה, נשואה או פנויה ע"פ – פסיקתא רבתי כד,פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין, שם ספר חרדים מ"ע ומל"ת התלויות בחוטם – א),

^[8] ואוי לאוזניים שכך שומעות, כאשר מתרחשים מצבים כאלו כתוצאה מהתאספות שנעשתה שלא כדרכה של תורה.

^[9] וכעדותם בגמ':

א: תקנה זו, ליצור הפרדה בין אנשים לנשים, קדומה היא עוד מימות המקדש. כפי שמציין המהרש"א בסוגיא זו: "וכה"ג אמרינן בבית המקדש שעשו תיקון גדול", וכוונתו להקמת עזרת הנשים בעזרה החיצונה של בית המקדש, בימי שמחת החג בשמחת בית השואבה, כדברי המשנה (סוכה פרק ה, ב): במוצאי יום טוב הראשון של חג, ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תיקון גדול. ובגמ' שם (נא:)א מר רבי אלעזר כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה וברמב"ם פירש תיקון גדול – "רוצה לומר גדול התועלת. והוא כי הם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים, ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים"

ובהמשך הגמ' (נב:) וכן הוא בירושלמי (פרק החליל): ומתקניו שם תיקון גדול מה תיקון היו עושים שם שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן, והנשים בפני עצמן . . כדי שלא יהו מעורבין. ממי למדת? מדבר תורה "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד" . .  בשעה שהן אבילין את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן, בשעה שהן שמחין, לא כל שכן?! מ"ד זה הספדו של יצר הרע. מה אם בשעת שאין יצר הרע קיים, את אמר האנשים בפני עצמן, והנשים בפני עצמן, בשעה שיצה"ר קיים לא כל שכן?!

הרמב"ם העלה דברים אלו להלכה (הלכות יום טוב פרק ו, כא): חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה.

ב:   מסכת קידושין (פא.) שהיו נוקטים דרכים של משנה זהירות, כדי שהתאספות רצויה, לשמיעת דברי תורה, או לשמחה לא תהווה גורם למכשול בענייני צניעות וקדוש. בסוגיא זו ניתן לראות גם הנחת יסוד ייחודית, להנהגת חז"ל וקביעתם ההלכתית כשמדובר במקום שיש בו חשש פריצת גדרי הצניעות, כאשר אביי אומר, כאשר ישנו ספק מחמת 'סתירה' (כמבואר שם) – עלינו לנקוט להחמיר.  "אמר אביי השתא דאמר רב כהנא הכי, ותנא מתניתא איפכא, אנא נעביד לחומרא. (ומוסיפה הגמרא) אביי, דייר גולפי. רבא, דייר קנה. אמר אבין: סקבא דשתא ריגלא".

בפירוש דברי אבין 'סקבא דשתא ריגלא', נחלקו המפרשים. אך התוכן העולה מדבריהם, שההתאספות השמחה של ה'רגל' (החג) עלולה לגרור לקלקול, ועל כך הזהירו חז"ל שינהגו בדרך הנכונה, שלא תצא תקלה.

רש"י פירש : מקום קבוצת אנשים ונשים, או לדרשה#, או לחופה, היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם, שאם יבאו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול. רבא היה "מסדר (בין הגברים לנשים) קנים, שהעובר עליהן קולם נשמע. על כך מוסיף רב אבין ואומר: ריעוע של ימות השנה, ליחוד ולעבירה –  ימות הרגל, שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה, ונותנים ונושאים זה עם זה.

ועוד מצאתי כתוב בספר הפרדס (המיוחס לרש"י דף י"ט) "אסור להתערב אנשים עם הנשים בין בסעודה בין בכל ענין". הרא"ש הביא (סימן כד) את דברי אביי להלכה.

^[10] והחתם סופר בדרשותיו, ביאר בעניין זה של שמירת האדם מלבוא לידי מכשול בשמחת החג:" . .  באשר מקדישים שמו ית' בשלש קדושות . . והשניה "והתקדשתם, והייתם קדושים", "קדש עצמך במותר לך" : הוא מנהג צדיקינו וחסידנו, הפורשים מעצם משבעים שערי היתר, שלא יגעו בשער א' איסור . . ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ופי' בכל לבבך בשני לבבות יצ"ט ויצה"ר – כי הצדיק, עובד ה' אפילו באכילתו ושתיתו, ושמחתו בחג איננו מכוון כי אם  לכבוד הבורא ית' שמו ויתעלה, וזהו המעולה שבעבודות . .  אמנם יש אנשים שאינם עוצרים חיל כאלה, כי אעפ"י שהמה אנשים חשובים ועמך כלם צדיקים. מ"מ בשתותם במזרקי יין ואוכלם בשר לתאוה בשבתות וי"ט. לבם רואה הוללות וסכלות הרבה. וע"ז אחז"ל סקבא דשתא רגלא. כי רובי עוונות, נולדים מימי החג. ואותם האנשים אינם עובדים ה', כ"א בלב אחד – ביצ"ט. פירוש בהיותם עוסקים בתורה ובמצוות בבית המדרש  ובית הכנסת  וכדומה. אבל לשמוח בשמחת מצות, לא יעצור חיל לייחד לבבו לשם ה'. וזהו אינו עובד כי אם  בלב אחד. הזהיר עוד . . בכל מאדך . . לייחד כל המעשים לשמו, זהו העבודה בשני לבבות. (דרשות, ח"ג עמ' מ"ה).

^[11] חושן משפט סימן ב' ברמ"א ובנו"כ

^[12] בנוגע למחיצה בבית הכנסת, ובפרט בנוגע לקבלת התפילות כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ: הקדושה נעדרת בהעדר המחיצה הראויה, ניתן ללמוד גם מדברי כ"ק אדמו"ר הריי"צ (אג"ק ח"ח עמ' תסח): " . .  ולעשות מחיצה בין עזרת ישראל לעזרת נשים, נהניתי לשמוע אשר המתפללים לבבם ער לשמוע בקול דיני התורה לתקן כל זה, רק שעדיין לא בא אל הפועל.  הנני בזה לבקשו, כי יואיל למסור ל. . כי יזדרזו לעשות את התקונים הדרושים מבלי לעכב את קבלת תפלותיהם בתוך תפלותיהם של אחב"י שי'".

ובאגרות קודש ח"ז עמ' שכ"ח, כתב כ"ק אד"ש:  ערך המחיצה בביהכ"נ בודאי אך למותר הוא, ואם בבית המקדש בארץ ישראל אשר שם ראו נסים במוחש, וכמאמר המשנה עשרה נסים נעשו לאבותיה בבית המקדש, בכל זה היו מוכרחים לעשות מחיצה בין אנשים לנשים. הרי עאכו"כ לאחר חורבן בית המקדש יבנה במהרה בימינו, ובחוץ לארץ ובבית הכנסת שהוא רק מקדש מעט, ובפרט בדורנו יתום זה אשר ענין המחיצה בביהכ"נ מוכרח הוא ביותר וביותר.

^[13] ראה מאמרו של הרב ב.א. העו"ב תתעד

^[14] ראה מה שכתב בזה ב'מצדיקי הרבים' (בוקיעט): לאחד מאנ"ש בצרפת אמר רבינו, שעדיף שאיש יתן שיעור לאנשים ואשה לנשים. היות ונשים יש להם שאלות שנוח להם לשאול לאשה. הרבי המשיך ואמר שאם לא מוצאים אשה שתמסור שיעורים, אז אתם יכולים למסור השיעורים.

^[15] שו"ת שבט הלוי ח"ה סימנים קצז-ח. וראה מ"ש בקובץ 'שמע ישראל' (הלפרין, הרצלי'ה).

^[16] מעניין לציין בזה למובא בספר צעירי אגודת חב"ד עמ' 127

באחד הקיבוצים שבהם התקיים שיעור תורה, התעוררה בעיה: מלכתחילה הייתה הסכמה שתהיה מחיצה בין הגברים לנשים ועתה התחרטו. כתבו על כך לרבי והרבי השיב:

הרי כותבים להנ"ל בפירוש שלדעתם שמקור הענין בהלכה ושאפילו מהשומר הצעיר דרשו זה וכו' ועל פי זה חמיהה הכי גדולה לשאלתם, לאחרי כל זה איך אפשר שפתאום יתחרטו מהלכה וכו'?!.

^[17] שליחות כהלכתה עמ' 124