ארץ ישראל שייכת לעם ישראל! • לקט שיחות קודש

הבעלות על ארץ ישראל מכח ההבטחה האלוקית

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לגבולותיה שהותוו בתורה הקדושה, על פי ההבטחה האלוקית לאברהם אבינו. כפי שמספור בתורה בספר בראשית שלאחר שאברהם אבינו התהלך בארץ ישראל לארכה ולרוחבה (לך לך יג, יז) על פי ציווי בורא עולם, אחר כך בברית בין הבתרים הבטיח לו הקדוש ברוך הוא "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (לך לך טו, יח). היות ובורא עולם אמר נתתי מלשון עבר, היינו שכבר נתן, לכן מאז "ברית בין הבתרים" שייכת ארץ ישראל בפועל לעם ישראל.

ולכן הזכות על בעלות עם ישראל על ארץ ישראל אינה נובעת מועידה כזאת או אחרת או הצהרה מסויימת וגם לא מאז 1948 שהוקמה מדינת ישראל, אלא אך ורק מכח ההבטחה האלוקית שבתורה הקדושה ה"בייבל". זוהי הבעלות והבסיס לתביעתנו הנצחית שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

ולכן כל אומה או גוי הרוצה לקחת חלק מארץ ישראל הרי הוא עובר על איסור גזל שהיא  אחת משבע מצוות בני נח  שאלוקים נתן לאנושות,  ובכך הוא מתנתק  מבורא עולם וחייב עונש מיתה. ויהודי המסית גוי לקחת חלק מארץ ישראל ומוותר על שטח מארץ ישראל הוא גורם רעה לגוי המקבל שטח משטחי ארץ ישראל.

לא ייתכן שנרויח מפעולה נגד רצון הבורא ומהתכחשות ל"ברית עולם" שכרת ה' עם בני ישראל על ארץ ישראל.

ארץ ישראל ניתנה מבורא עולם לעם עולם בברית עולם באופן של נחלת עולם. וכל הדיבורים על מסירת חלקים מארץ ישראל לידי זרים הם בטלים ומבוטלים ואין להם שום תוקף, ומביאים רק נזק וצרות למי שמחזיק בשטחים אלו.

כח מעשיו הגיד לעמו

הרש"י הראשון בתורה שהיה גדול פרשני המקרא מאז ומעולם לפני כשמונה מאות שנה אומר שכאשר אומות העולם יבואו ויטענו לעם ישראל "לסטים אתם" שכבשתם את ארצות הגויים בארץ ישראל – אזי עונים לאומות העולם התובעים חלקים מארץ ישראל "כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כלומר, שעל מה שהם יטענו "לסטים אתם" – צריכים לענות להם תשובה ברורה, היות והקב"ה ברא את כל העולמות ו"לה' הארץ ומלואה" – ממילא, זה שהארץ היתה קודם לכן ברשותם של הגויים זהו מכיון ש"ברצונו נתנה להם" – אך באותה מידה היה אחר-כך מזמן שעם ישראל נכנוס לארץ ישראל בתקופת יהושע בן נון שכבש את ארץ ישראל ש"נטלה מהם [מהגויים] ונתנה לנו [לעם ישראל]".

וכשעונים מענה אמיתי זה באותיות פשוטות לגוי, ובפרט לגוי שמאמין בקב"ה, אזי ברור שזה יתקבל אצלו. ובפרט, שכל הסיבה שלוחצים על ישראל שימסרו שטחים הוא, כדי שיוכלו לצאת ידי חובה כלפי הערבים בכך שיאמרו 'אנו את שלנו עשינו'.

ורואים בפועל מה קורה כשלא עונים לגוי מענה ברור: כידוע, כל הצרות והלחצים שישנם כעת – באים כתוצאה מזה שהסכימו להחלטת האו"ם – "242". [החלטה 242 היא ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות לאחר מלחמת ששת הימים, ב־22 בנובמבר 1967. ההחלטה מצהירה כי היא מושתתת על עקרונות מגילת האו"ם המחייבים יצירת שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון. עיקרי ההחלטה: מן הראוי ששלום זה יכלול את נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון] שנוסחת החלטה זו נכתבה על-ידי יהודים שפחדו מהגויים, ולאחר מכן אושרה על-ידי האו"ם. ולא עוד, אלא ישנו יהודי המתפאר עד עצם היום הזה שהוא היה אותו אחד שניסח החלטה זו בשם הממשלה.

(י"ב תמוז תשל"ז קראתי ואין עונה 189)

כשיאמרו לגויים את מענה הרש"י יכירו באמת ויסייעו לישראל

"כל הענינים שרש"י מביא בפירושו על-התורה הם פשוטו של מקרא. מכך מובן, שהתירוץ שרש"י מביא כלפי טענת אומות העולם  "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים", שמכיון ש"כל הארץ של הקב"ה היא" משום כך "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" – הנה תירוץ זה מובן בפשטות, גם לבן חמש.

"יתירה מכך: היות ורש"י אומר זאת כמענה לאומות העולם – "שאם יאמרו אומות העולם לישראל . . הם אומרים להם" מובן, שבשעה שיאמרו זאת לאומות העולם,  גם אומות העולם יכירו באמת הנובעת ממענה זה, עד שהם יסייעו שיקויים "לתת להם נחלת גויים".

"ברור שלאחרי שהמענה האמור של דברי רש"י, על-ידי שנאמר בפני האומות כאן למטה – הרי זה יגיע וסוף-סוף בזריזות, גם לשרי אומות העולם שלמעלה בשמיים, ועל-ידי-זה יומשך בלב המלכים והשרים שלמטה, שגם הם יחליטו, ש"כל ארץ ישראל לגבולותיה שייכת לבני-ישראל".

וכדי לבצע זאת בפועל, נדרש רק שבני ישראל יעמוד בתוקף בכל המתייחס לשלימות הארץ יחד עם שלימות התורה ושלימות העם.

(משיחת מוצאי שבת-פרשת בראשית – בחדרו – תשל"ח – מוגה)

לשלוח לנציגי האו"ם את הרש"י הראשון

"וכפי שדובר כמה פעמים: כבר ענו לגויים את כל התשובות השונות והמשונות שרק יכולים להיות על הטענה שלקחנו את שטחי ארץ ישראל מידם, חוץ מתשובה אחת ויחידה הכתובה בתורה עצמה עדיין לא ענו להם! תשובה זו הרי נדפסה לפני מאות שנים על ידי רש"י על הפסוק הראשון בתורה, ולמרות זאת – זוהי התשובה היחידה שמתביישים לענות!!!

"חושך הגלות כפול ומכופל כל כך, עד שבאים אנשים מבולבלים וטוענים שהדיבורים על מסירת שטחים לגויים הם דרך הצדק והיושר, וזוהי הדרך שתביא לשלום – בה בשעה שהקב"ה אומר שעל-ידי מסירת שטחים עושים הרי את הגוי לגזלן היפך הצדק והיושר.

כאשר היהודים מחזיקים בארץ ישראל – מקיימים אומות העולם את רצון הבורא ש"נטלה מהם ונתנה לנו", אך כשמתעקשים לתת לגוי להחזיק בדבר שאינו שלו, הרי עושים אותו לגזלן…

ורש"י אינו אומר שאת שאלה זו ישאל ילד גוי, אלא ישאלו זאת אומות-העולם:

יושבים 140 גויים (באו"ם) – "רגשו גויים ולאומים יהגו" – וטענתם בחיצוניות היא: שלא יכולים לסבול ענין שאינו על-פי צדק ויושר! – אותם אנשים הם הנכדים של אלה שהלכו במסעות הצלב,  והם הולכים בדרכי אבותם, לא רק במחשבה או בדיבור, אלא גם במעשה בפועל ממש;

ולמרות זאת, ישנם מספר יהודים שיש להם 'רגשי נחיתות' כלפי הגוי, ולא יכולים לפעול בעצמם להדפיס את התשובה האמיתית – אחת ולתמיד – ולשלוח אותה בנפרד לכל אחד מה-140 גויים שיושבים בבניין האו"ם, ולומר לו שמוסרים לו דבר ברור שנדפס בפסוק הראשון של התורה, שעליו חונכנו, מכיון שבזה מתחילים ללמוד עם ילד יהודי.

(ל"ג בעומר תשל"ח קראתי ואין עונה 291)

חברון שייכת לשבט לוי

ביום שמחת-תורה תשל"ז (שמחת תורה 1976)   השתתף בהקפות אצל הרבי מליובאוויטש מי שכיהן  באותה תקופה שגריר ישראל באו"ם מר חיים הרצוג ז"ל בנו של הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל.
במהלך ההקפות  שוחח הרבי מליובאוויטש עם מר הרצוג, ובמהלך השיחה הרבי הפתיע את מר הרצוג. וביקש ממנו שהיות והוא משבט לוי, והעיר חברון כפי שכתוב בתנ"ך  שייכת ללויים, לכן עליו להכריז באו"ם שחברון שייכת לו כחלק משייכותו לשבט לוי.

לאחר בקשת הרבי מליובאוויטש מר חיים הרצוג מילא את בקשת הרבי ונאם בעצרת האו"ם והכריז זאת לעיני עם ועדה, תוך הקראת פסוקי התנ"ך אודות העיר חברון השייכת לשבט לוי.

לאחר מכן בשיחה של שמחת תורה אמר הרבי.

"בהמשך למה שדובר בשמיני-עצרת בעת ההקפות שיכריזו גלוי לעין-כל, במעמד עשרה מישראל – שעל-פי תורה זה פרסום הכי גדול – שחברון היא עיר השייכת ללויים. והיות שגם לישראלים, ואפילו לכהנים, אין בעלות על חברון – על-אחת-כמה-וכמה שלגויים אין בעלות עליה.

וכמדובר כמה-פעמים שכשאומרים לגוי ענין שאינו כפי האמת – ענין שקרי! – זה ללא תועלת. היות ובלאו-הכי יודעים הם את הכתוב בתורה! ולכן, כשמדברים עמם במילים ובנוסח אחר השונים מהכתוב בתורה – הם לא מבינים ולא מאמינים. אלא סבורים הם שמן-הסתם מרמים אותם – וממילא, אז נהיה קשה הרבה יותר לדרוש מהם משהו!

(שמחת תורה תשל"ז)

גם הגוי יודע שחלום יעקב היא מציאות אמיתית וארץ ישראל שייכת ליהודים

"ביקר כאן מישהו ושאל אותי, כיצד אני מבסס את דבריי – ואף רוצה אני שיכריזו באו"ם – שארץ ישראל שייכת לעם ישראל מכיון שאלוקים אמר ליעקב אבינו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ו"לך אתננה ולזרעך" – והרי זה היה בדרכו לחרן, והוא היה עייף מטורח הדרך ונשכב לישון. וכרגיל, בשעה שישנים – חולמים. ואם כן, שאלני: האם משום שיעקב אבינו חלם חלום – ארץ ישראל שייכת ליהודים?!

עניתי לו: הרי ידוע, שהנבואה שייכת רק כשישנים, וכמבואר ברמב"ם שכל הנביאים נתנבאו או בלילה, בשעת השינה, או ביום, כשהיו באופן של תרדמה, ודווקא אז – יכלו לקבל את הנבואה. כי כדי שתוכל לשרות רוח הנבואה על הנביא – עליו להיות במעמד ומצב כזה שהגשמיות שלו 'יושנת'.

אצל הגויים הובן כבר שארץ ישראל שייכת ליהודים, וכעת נותר לפעול זאת רק אצל היהודים:

הגויים הרי יודעים שכל שייכותם של הערבים לארץ ישראל החלה רק כשהם הגיעו לארץ-ישראל, שזה היה רק לפני כמה מאות שנים ולא יותר. וכן הערבים שחיים בסביבות ארץ ישראל – כמצרים למשל – אינם המצריים של פעם; זוהי אומה אחרת וגזע אחר, ואין להם שום שייכות למצריים המקוריים.

אך הקשר של היהודים לארץ ישראל החל כבר מזמן מתן-תורה, ועוד קודם לכן – כאשר הקב"ה, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, נתן את הארץ ליהודים.

ואם-כן, אפילו גוי יודע ומבין שארץ ישראל שייכת ליהודים, ושהחלום שחלם יעקב הוא המציאות האמיתית, וכל העולם הוא כדבר טפל – על-מנת לבצע חלום זה. 

(ש"פ צו תשל"ו קראתי ואין עונה עמ' 145)

יחסי החוץ של ישראל

כל הצרות שלא עונים לגוי את האמת

"הרש"י הראשון בתורה אומר שכאשר אומות העולם יבואו ויטענו לעם ישראל "לסטים אתם" – אזי עונים להם "כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כלומר, שעל מה שהם יטענו "לסטים אתם" – צריכים לענות להם שהיות והקב"ה ברא את כל העולמות ו"לה' הארץ ומלואה" – ממילא, זה שהארץ היתה קודם לכן ברשותם של הגויים זהו מכיון ש"ברצונו נתנה להם" – אך באותה מידה היה אחר-כך "נטלה מהם ונתנה לנו".

וכשעונים מענה אמיתי זה באותיות פשוטות לגוי, ובפרט לגוי שמאמין בקב"ה, אזי ברור שזה יתקבל אצלו. ובפרט, שכל הסיבה שלוחצים על ישראל שימסרו שטחים הוא, כדי שיוכלו לצאת ידי חובה כלפי הערבים בכך שיאמרו 'אנו את שלנו עשינו'.

ורואים בפועל מה קורה כשלא עונים לגוי מענה ברור: כידוע, כל הצרות והלחצים שישנם כעת – באים כתוצאה מזה שהסכימו להחלטת האו"ם – "242". [החלטה 242 היא ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות לאחר מלחמת ששת הימים, ב־22 בנובמבר 1967. ההחלטה מצהירה כי היא מושתתת על עקרונות מגילת האו"ם המחייבים יצירת שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון. עיקרי ההחלטה: מן הראוי ששלום זה יכלול את נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון] שנוסחת החלטה זו נכתבה על-ידי יהודים שפחדו מהגויים, ולאחר מכן אושרה על-ידי האו"ם. ולא עוד, אלא ישנו יהודי המתפאר עד עצם היום הזה שהוא היה אותו אחד שניסח החלטה זו בשם הממשלה.

(י"ב תמוז תשל"ז קראתי ואין עונה 189)

ללכת לוואשינגטון ללונדון ולפריז ולהסביר בתוקף את הסכנות ממסירת השטחים

"אותם יהודים הגרים בארצות-הברית, שאליהם מגיע היצר-הרע ומשכנעם שינצלו את כח השפעתם להשפיע על היהודים לוותר על חלקים נוספים מארץ ישראל, ולחזק את דעת המדינאים בוושינגטון הרוצים ללחוץ על היהודים שבארץ ישראל, שמסירת חלקים היא עניין של 'שלום' – עליהם לדעת: היות ונפסק פסק-דין ברור בשולחן-ערוך [הספר ההלכתי של העם היהודי שחיבר רבי יוסף קארו]  בהלכות שבת סימן שכ"ט שאסור למסור שטחים לאוייב היות וזה גורם ל"תפתח הארץ לפניהם" וסכנה לכל יושבי ארץ הקודש,  ממילא יהודי צריך לעמוד נגד זה, כיון שזה עניין של פיקוח-נפש. ולכן, עליהם ללכת בכח התורה – אשר "לא תהיה מוחלפת" – לממשלה ולעומדים בראשה ולהסביר להם את-זה, ואזי יהיה כפי שאמר אדמו"ר-הזקן [בעל התניא]: 'זכות ארץ ישראל היא שעמדה לי'.

"וכשהולכים בכח התורה, ובאים לוושינגטון, לאולבני, ללונדון או לפריז, ומסבירים להם שאמנם 'מתפללים בשלומה של העיר', אך יש להם התחייבות כלפי מושא התפילות – שהוא הקב"ה. וניגשים אליהם בשיא התוקף – ולא מתוך תחנונים – מכיון שזה לא דבריו אלא התורה מדברת מפיו, ומסבירה שליהודי אין ברירה, מכיון שהשולחן-ערוך פוסק שעל-ידי-זה "תפתח הארץ לפניהם", ולכן צריך לאחוז בנשק – אזי "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן" – עד לזה שהם יסייעו לבטחון היהודים.  (שיחות קודש י"ט כסלו תש"מ)

בעת פגישה עם מנהיגי מדינות לעמוד בתוקף ולא לוותר על שום דבר!

" וכשהולכים לפגישה עם מנהיגי מדינות – זה צריך להיות באופן של "אל יבוש מפני המלעיגים", ולא כדעת הטועים שעל-פי טבע צריכה פגישה זו להביא לוויתורים נוספים חס-ושלום – אכן, על-פי טבע יתכן שכך יהיה, אבל מאחר ש"לב מלכים ושרים ביד ה'", הרי-הוא מתפלל לה' שתוצאותיה של הפגישה יהיו באופן דטוב הנראה והנגלה, ובעת הפגישה צריך הוא לעמוד בתוקף ולא לוותר על שום דבר חס-ושלום. ואדרבה: לתבוע בחזרה את כל מה שויתרו בעבר, ותיכף ומיד."

"וללמוד מהנהגת הצד שכנגד – שמה שמקבלים בחזרה, הרי-זה רק התחלה לקבל עוד ועוד, עד שארץ ישראל תהיה באופן של "שלימות הארץ" מדן ועד באר-שבע, "מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", "נהר פרת", כפשוטו.

"וכל-זה – באופן המותר בזמן הגלות, אבל בתביעה תקיפה ו"ביד רמה", לא לוותר על אף שעל, ועד ל"שלימות הארץ" האמיתית – כאשר "מיד הן נגאלין".

(ער"ח סיון תשמ"א קראתי ואין עונה)

מדוע מתביישים לומר להם שכך כתוב ב"בייבל"

הרבי מליובאוויטש: דבר פלא הוא שדוקא את שלושת המקומות בארץ ישראל שכם חברון וירושלים שנקנו בקנין כסף כפשוטו כפי המסופר בתנ"ך – תובעים הערבים. הצרה היא בהסברה הישראלית – שלא אומרים להם שכן כתוב מפורש בתורה ("בייבל" בלשונם).

האדמו"ר מסדיגורא: ואם יסבירו להם שכך מפורש ב"בייבל" האם זה יועיל?!

הרבי: אומות העולם מאמינים ב"בייבל", והוכחה לכך ב"או"ם פותחים את הישיבות שלהם בציטוטים מה"בייבל". גם קרטר [מי שהיה נשיא ארצות הברית בעת הסכמי קעמפ דויד 1978] הוא מאמין דתי – ובעצמו מוסר ביום ראשון שיעור ב"בייבל". אינני מבין, מדוע מתביישים לומר לארצות הברית שכך כתוב ב"בייבל", דבר שהיה מסייע שיבינו את טענתנו שאסור למסור שטחים.

כשחיים הרצוג [שכיהן כשגריר ישראל בארה"ב ולאחר מכן נשא מדינת ישראל] ביקר כאן בשמחת-תורה, אמרתי לו: כיון שאתה לוי, והעיר חברון שייכת ללויים – תכריז ב"יו-ען" שחברון שייכת לך, ואינך מוותר עליה. מר חיים הרצוג  עשה כן והכירז באו"ם עם ספר התנ"ך שחברון שייכת לשבט לוי, והגיעו אלי ידיעות על-כך. הנשיא קרטר בעצמו התפלא שהיהודים נסוגו וויתרו יותר מכפי שהוא קיווה. והסיבה לכך מפני שהממשלה  בישראל נפולה מאוד בעצמה.

(ד' תמוז תש"מ שיח שרפ קודש עמ' 288)

ארצות הברית מעוניינת בטובת ישראל

בכ"ח תשרי תשנ"ב (6.10.1991) נפגש  ראש עיריית אריאל ומייסדה מר רון נחמן ז"ל, עם הרבי מליובאוויטש  שהעלה מיוזמתו את הנושא האיראני והסכנה של איראן  לשלום העולם. באותו מפגש נדיר קבע הרבי מליובאוויטש כי ארץ ישראל חייבת להיות חזקה ולא להניח לסוריה ולאיראן להתפשט. הרבי אף נתן הכוונה למר רון נחמן מה להסביר אצל קובעי המדיניות בוואשינגטון על עתיד היחסים בין ישראל לארצות הברית.

וכה היו דברי הרבי מליובאוויטש "כפי שאמרתי כמה פעמים – ארצות הברית מעוניינת בטובת ארץ ישראל כי הצד שכנגד הם הערבים והערבים הם נגד ארצות הברית. הערבים מעונינים שלארצות הברית לא תהיה הצלחה, אלא אירן וכיוצא בזה שיצליחו. אלא שלאחרונה התערבו בארצות הברית מחשבות זרות, מחשבות צדדיות, וצריך למצוא מה להשיב על הענינים שהתווספו כאן לאחרונה.

"קל לברר זאת על-ידי שימצאו את הנאומים של נשיאי ארצות הברית בעבר, בהם הסבירו לפני כל עם ועדה איך לטובת כל העולם צריכה להיות ארץ ישראל חזקה, כדי לא להניח לסוריה ולאירן וכיוצא בזה להתפשט, שהרי הם נגד ארצות הברית לא פחות מאשר נגד ארץ ישראל ואולי עוד יותר."

(כ"ח תשרי תשנ"ב 1991)

ארצות הברית הצליחה בגלל שהייתה נגד כל העולם – אסור  לוותר

מר אליקים רובינשטיין בעת שכיהן  כמזכיר הממשלה ביקר אצל הרבי מליובאוויטש בקיץ 1990 בשיחה המדינית המרתקת עם הרבי הוא קיבל התוויה לפתרון המצב המדיני שממבט לאחור גם נוכחים לראות עד כמה הדברים נכונים להיום. וכה אמר לו הרבי מליובאוויטש "הפתרון למצב המדיני הוא ההיפך ממה שנהגו בעבר, כי בעבר אחזו ממשלות ישראל בקו שצריך לוותר לערבים – ולא רק על משהו, אלא על עניינים עקרוניים – ובעבורם יקבלו משהו. דבר זה הוא נוגד את טבעה  ומדיניותה של ארצות הברית.

"ארצות הברית נוסדה על ידי עמידה תקיפה וחזקה על כך שאי אפשר לוותר על דברים חיוניים ובטחוניים, ולמרות שאנגליה צעקה נגד ארצות הברית וצרפת הייתה נגדם, וכל העולם היה אז נגד ארצות הברית – הרי מכיוון שארצות הברית נקטו בקו תקיף הצליחו ומצליחים עד היום.. וסיים הרבי מליובאוויטש את דבריו במסקנה מאד ברורה  "כשמתחילים בויתורים כבר אי אפשר למצוא את הנקודה שעליה אין לוותר".

(חשון תש"נ (1989)

יהודים השתיקו את השואה בגלל שאסור להסתכסך עם וואשינגטון

בעיצומם של הסכמי קעמפ דוייד בשנת 1978,  עמד הרבי  מליובאוויטש על הלקח מהשואה שלצערנו לא נלמד על ידי קובעי המדיניות בישראל: "אין זו הפעם הראשונה בה נגרמים צרות בעטיים של יהודים הפוחדים 'להתגרות' בגוי: בזמן השואה האיומה במלחמת העולם השניה, יכלה ארצות הברית להפציץ את מסילות הברזל באירופה ובכך להפסיק, ועל-כל-פנים – להמעיט, את נסיעת הרכבות למחנות ההשמדה והמוות. היו אז יהודים שידעו מכך, ולחצו על נשיא ארצות הברית דאז, רוזוולט, שיצווה להפציץ את מסילות הרכבת. אך מנגד יהודים מסוימים [ליברלים וכדומה] שבאו והשתיקו את העניין בטענה שאסור ללחוץ על נשיא ארצות הברית מצד הדין של "אל תתגרה בגוי קטן", וביניהם היו גם רבנים שקיבלו דיווח מסולף על המצב, ולכן טענו שעל-פי דין אסור להסתכסך עם וושינגטון! הרבי מליובאוויטש זעק ש"'לחצים' אלו, מנעו את הצלתם של המוני יהודים, שהיו יכולים להינצל מהשמדה נוראית אילו היתה ארצות הברית מפציצה את מסילות הרכבת. ומסקנת הרבי הייתה שגם כיום אין לפחד מלומר את האמת הברורה כלפי המעצמה הגדולה שאסור לעם ישראל לוותר על שטחי ארץ ישראל.

(שיחת מוצש"ק בחוקותי תשל"ח)

לחצים או פחדים?

פוחדים לומר את האמת ל"ידידים הטובים" ארצות הברית

בתקופת הסכמי הפסקת האש בין מצרים לישראל, הרבי הזדעק נגד הפסקת האש שהביאה לבסוף למלחמה העקובה מדם במלחמת יום הכיפורים תשל"ד. "האם ישראל באמת אינה יודעת שכל "הפסקת-האש", היא בלתי הגיונית לחלוטין וכל כולה משחק של המצרים?! ישראל הרי בוודאי יודעת ומבינה את זה. אלא הבעיה היא, שישראל פוחדת לומר זאת ל"ידידים הטובים" – ארצות הברית. ולמרות שגם בארצות הברית מבינים כמה שזה בלתי הגיוני, ולמרות שבישראל יודעים שכך חושבים בארצות הברית, בכל זאת פוחדים לומר להם זאת.

הסיבה לכך שפוחדים לומר לגויים את האמת התקיפה, היא מכיוון, שחסרה האמונה בהקב"ה – בורא העולם. שאף-על-פי שהקב"ה הראה בגלוי ש"ראה אין בהם עוד כח" בכך שישראל ניצחה באופן מופלא, הן במלחמת ששת-הימים, והן במלחמת השחרור, בכל זאת, עדיין לא מאמינים בקב"ה".

(פרשת מטות מסעי תש"ל 1970)

כשאומרים דברים ברורים ותקיפים זה מוריד את הלחץ של ארה"ב

"אם בנוסף לכך יעשו גם מעשה בפועל, והוא, שיישבו יהודים בכל שטחי ארץ ישראל, ולאחר מכן יאמרו שזה כבר לאחר מעשה. ואז יהיו ארצות הברית מאוד מרוצים מכך, ויאמרו למדינות הערביות שיפסיקו להרעיש על כך מאחר שזה לא בידיהם, היות והדבר נעשה כבר.

זוהי הדרך היחידה שעל-ידה יכולים למנוע את הסכנה, ולהבטיח את פיקוח-הנפש של היהודים הנמצאים בארץ ישראל! רק על-ידי שיאמרו בתוקף שאי-אפשר למסור אף שעל מיהודה ושומרון, ויחד עם זאת יישבו יהודים בכל יהודה ושומרון תוך כמה שעות באופן של "בשעתא חדא וברגעא חדא", ולכל הפחות "ביומא חדא".

ובכך לא הולכים כלל נגד אומות-העולם, היות והם עצמם רוצים שבישראל לא יחזרו על טעויות שעשו קודם, ושלא יוותרו לערבים על דברים שמעולם הם לא האמינו שיוותרו עליהם. ואדרבה, הם רק ישמחו מכך, כאמור, כי אז יוכלו לומר לאלו שלוחצים עליהם, שזה כבר לאחר מעשה.

"וכמו-כן אין חשש שכתוצאה מכך שיאמרו את הדברים האמיתיים בנוגע לארץ ישראל, ייגרם רוגז בממשל בוושינגטון כלפי היהודים הנמצאים בארצות-הברית, כי הרי ראו בפועל שכאשר אמרו דברים ברורים ותקיפים, הורידו מיד חלק גדול מהלחץ, ואדרבה – הבטיחו דברים נוספים, נוסף להבטחות שהיו לפני כן!

(ש"פ ויצא תשל"ח)

ארצות הברית רוצה שישראל תעשה את העבודה לבד…

בשיחה מעניינת בתקופת מלחמת יום הכיפורים, אמר הרבי: "אפילו בוושינגטון חיכו שישראל תכבוש את דמשק – מאחר והם רוצים לחיות במנוחה ובלי בלבולים, ולכן רוצים הם לעזור לישראל. ברם, אינם רוצים שיהיה נקרא שהם לוחמים, לכן הם מעונינים לומר כלפי חוץ שלא לכבוש, אך כדי לעזור לישראל הם מעונינים להיפטר מחזית נוספת. הם רוצים שישראל תעמידם בפני עובדה מוגמרת, ואז יוכלו לטעון לכולם שאין להם חלק בזה, והראיה, שהם אמרו כך וישראל עשתה להיפך. אך האמת היא, שהם מעונינים שישראל לא תשמע בקולם אלא תנהג להיפך."

(ש"פ נח תשל"ד)

חוסר היגיון להסתמך על ארצות הברית ולהיכנע בהחזרת סיני

במכתב של הרבי בשנת תש"מ,  (1980) כותב הרבי לעיתון של ארגון 'בני ברית' מכתב ארוך ומנומק על דעתו נגד הסכמי קעמפ דויד והויתורים שישראל עשתה ועל חוסר ההיגיון להסתמך על ארצות הברית. המכתב נכתב באנגלית.

"כפי שבוודאי שמעת, כאשר נפתחו שיחות "קמפ דייויד", חשבתי שזו חובתי הקדושה להפנות את תשומת הלב אל האופי האמיתי של המדיניות התועלתית הרת-האסון הזו. לא היה שום בסיס חוקי, משפטי או מציאותי, להיכנע ללחץ ולחתום על הסכם וחוזה, שבו הצד האחד נותן הכל והצד השני מקבל הכל; דהיינו, הצד הראשון מוסר משאבים ממשיים וחיוניים במונחים של טריטוריה, אמצעי הגנה, נמלי תעופה, בארות נפט; פירוק ההתיישבויות, וכו', כאשר כל אלה חיוניים לבטחונו, בשעה שהצד האחר מוסר בתמורה לא יותר מאשר הבטחות, כמו כינון קשרים, החלפת שגרירים, ו"נורמליזציה" של היחסים, דברים שכולם עלולים להתבטל בכל רגע בתואנה זו או אחרת.

"הזהרתי שההסכם רחוק מלהביא שלום אמיתי ומתמשך. ה"הסכם" הזה רק יגרה את תאבונם של אויבינו לעוד 'חטיפות', שיקבלו עידוד מעמדת הביטחון החלשה של היריב שלהם. הזהרתי גם שתהיה זו שטות לתת את מבטחנו בחלקה של ארצות הברית בהסכמה זו, משום שזה היה ברור שארצות הברית נטתה במידה רבה לעבר העמדה הערבית.

"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות אצילי נפש ולוותר על חלק כלשהו מארצנו הקטנטונת בתגובה לאיום של כוח, מאחר שהחזקת כל אינץ' אחרון ממנה היא עניין של ביטחון חיוני לשלושה וחצי מיליון יהודים, אנשים נשים וטף, כמו גם לעם היהודי בכלל.

(תרגום מאנגלית ממכתב לעיתון של ארגון בני ברית תש"מ כפר חב"ד גיליון 916)

שעומדים בתוקף אזי נפל פחד היהודים עליהם

"וכפי שהיה בפועל: היה עניין שפחדו מלהעלותו על דל שפתם. אמנם לאחר ש'נכשלו בלשונם' ופלטו ב'טעות' את ה'אמת' – שירושלים השלימה – עיר הבירה, ויהודה ושומרון נשארים ביד היהודים לנצח – אזי הם כל-כך התפעלו מהטון התקיף בו נאמרו הדברים עד כדי כך שהם הפסיקו מיד לדבר על-כך והורידו זאת מסדר-היום! – אמנם זה פעל לזמן מועט, מאחר שתיכף המשיך הלחץ על-כך, אך על-כל-פנים, ראו שאם עומדים בתוקף אזי "נפל פחד היהודים עליהם".

"מכך למדים : כשעומדים בתוקף, אזי מכיון שארה"ב מוכרחת בנייר חתום, איך שזה יהיה, כי הרי אין להם כל הבדל מה יהיה כתוב שם – לכן, כשיראו שלא יוכלו להשיג את דרישותיהם – הם יסכימו גם על זה, ולא יצטרכו לפשרות גדולות יותר.

(מוצש"ק ויקהל פקודי תשל"ט 1988)