מכתב מהרבי הרש"ב: מהו הדבר שעליו היצר הרע נלחם בכח?

מכתב יסודי ומרתק של הרבי הרש"ב על חשיבות לימוד בחסידות ונחיצות תכלית הלימוד – 'עבודת התפילה'

ספר 'התמים' חלק א' עמוד 294:

'כבר מילתי אמורה בקונטרס 'עץ חיים' בענין הכוח לימוד פנימיות התורה, ואין האדם יוצא ידי חובתו כלפי שמיא בלימוד חיצוניות התורה לבד, לפי שהתורה בכל ההלכות הערוכות לפנינו, נתלבשה בענינים גשמיים, ואינו נראה ונגלה בה האור האלוקי, ומצד ההתעסקות בהענינים הגשמיים, ובשכל והשגה גשמיות, יכול לשכוח חס ושלום על ה' נותן התורה, וישכח שהיא חכמתו ורצונו יתברך..

ומצד העלם והסתר אור נפשו האלוקית יכול להידבק חס ושלום בהרע, שנעשה בחינת ישות וגסות הרוח על ידי עסק תורתו, שזה היפך הכונה לגמרי בעסק התורה, ולא די שאינו מברר ומדחה את הרע – אדרבא מגביר את הרע רחמנא ליצלן, והוא עניין 'ולמשמאילים בה'.. רצונו לומר שמוריד נפשו ומוריד תורתו כו'.

ואשר על כן ההכרח הוא לצרף ולחבר גליא שבתורה באילנא דחייא דהיינו פנימיות התורה, שלא ירדה ולא נתלבשה בדברים הגשמיים, אדרבא היא מדברת בענינים רוחניים בסדר השתלשלות ונראה ונרגש בה האור האלוקי, והיא כנשמה לגוף אל חיצוניות התורה.

וגם הלא זה כל האדם – להיות עבודה שבלב להאיר ולגלות אור נפשו האלוקית, ולתקן מעשיו לזכך גופו ונפשו הטבעית כו', שזהו על ידי פנימיות התורה.. וגם עסק התורה הלא צריך להיות באהבה ויראה, ו'אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחית לעילא', אשר כל זה הוא על ידי פנימיות התורה כו'.

וזהו הטעם אשר פנימיות התורה נתגלה בדורות האחרונים דווקא, וכמו שכתוב באגרת הקודש סימן כ"ו בשם האריז"ל, דעתה דווקא מצוה לגלות פנימיות התורה כו'. ולכאורה וכי עתה הוא דאכשור דרא יותר מכמו בדורות הקודמים. אלא אדרבא, מפני שנתרבו ההסתרים ביותר, על כן מוכרח יותר הלימוד דפנימיות התורה..

ב] והנה עוד בשנים הקודמות התאונן כבוד קדושת אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ (בהקדמת 'דרך חיים') על מיעוט עסק החסידות, ואנן מה נענה אבתריה בעיתים אלו, אשר כמעט נעדר העסק לגמרי ורק אחד בעיר כו' אשר ינדבו ליבו ללמוד דא"ח לפרקים ועיתים רחוקים, כמו בשבת קודש קודם התפילה לטעום טעם מעץ חיים, וגם אז הנה בדד יושב בלי חבר וריע, ולומד רק בהשקפה כמו שמעביר על הסדרא ואינו מגיע לעומקן ואמיתתן של הדברים, כמו בלימוד חברים יחד אשר איש יחד פני רעהו.

ומשתדלים להבין ולהשיג הדברים הדק היטב באמיתית הכונה. וגם באים לתוכן הענין היוצא מזה בעבודה שבלב, שזהו תכלית אמיתית הכוונה. לא כן בלימוד ביחידות ברובן של בני אדם שאין בזה שום אור וחיות כלל, ו'התעיף עיניך בו ואיננו', שמיד יוצאים הדברים ממוחו וליבו ואין מזה שום 'בכן' ושום תכלית לעבודה שבלב בפועל.

וגם אם יתעורר לבבו להתפלל בשבת קודש אחר הלימוד הנזכר לעיל, לא ימצא בעצמו מה לחשוב במה להתבונן ועם מה להתפלל – כאילו לא למד כלל, לפי שבאמת הלימוד הוא כאילו אינו כו'. ואוי לעיניים אשר כך רואות עזיבה כזאת, אנחנו אשר בחסדו יתברך חסד חינם נתן לנו חמדה גנוזה חמדה יקרה תורת הבעל שם טוב זכרונו לברכה, אשר נתגלה לנו, בעצם טהרה כעצם השמים לטוהר כו' על ידי רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ.

בדורות הראשונים נתקרבו ונתדבקו בהאור הגדול באשתדלותא רב וסגי ובאתדכאותא דגרמיה כו', ובערה בהם אש ה' שלהבת י"ה פנימי ועצמי. בבחינת אור המאיר לעצמו ואור המאיר לזולתו, וכולם חיו בה בחיות פנימי ועצמיץ ומה מאוד ידאב הלב לראות אחרת בדורותינו אלה, אשר כמעט נעלמה מעין כל חי, וביותר יכאב הלב על אחינו אשר יחסרו חס ושלום הטובה הזאת, אבן יקרה הנתלה בצוארינו, לא נהנה לאורה חס ושלום.

והלא עלינו ליתן חשבון לנפשנו, אנחנו אשר זכינו להיות תלמידי רבותינו הקדושים, הרי מחויבים אנחנו בלימוד תורתם הקדושה חידוש תורה שנתחדשה על ידם, וכמו שהחובה על כל אחד ואחד מישראל לעסוק בתורה, כן עלינו שכם אחד על אחינו החובה לעסוק בלימוד החסידות, ובהעדר הלימוד החסידות במה אנחנו חסידים, ובמה אנחנו מקושרים לרבותינו הקדושים. וחלילה חלילה לנו שלא לקבל את הטוב אשר גמלנו ה', ופנימיות אור תורתו הקדושה נטע בתוכנו על ידי עבדיו הנאמנים הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ, ומה נאמר ביום שידובר בנו כו'.

ג] וזה גם כן גרמא בנזקין בהעדר ה'עבודה' – עבודה שבלב זו תפילה, אשר זה תכלית כוונת החסידות לעבוד את ה' עבודה שלימה במוח ולב בהתעוררות אהבה ויראה, כל חד וחד לפום שיעורא דיליה. והשיעור הוא עניין הידיעה והשגה וההתבוננות אלוקי כו'.. ולפי ערך גודל ההשגה וההתבוננות – כערך הזה הוא ההתעוררות באהבה ויראה כו'.

אשר גם בדורותנו אלה מחוייבים אנחנו בזה, ואדרבא בעקבות משיחא שאין תורתנו קבע עיקר העבודה היא התפילה, וכמו שכתוב באגרת הקודש בקונטרס אחרון בדיבור המתחיל 'הנה לא טובה השמועה', ומבואר שם שהיא חובה של תורה ממש והיינו להתבונן בתפילה, בפסוקי דזימרה וברכות קריאת שמע בעומק הדעת ולעורר האהבה המסותרת שתהיה בהתגלות הלב כו'.

ועל ידי זה פועל בירור וזיכוך כחות הטבעים דנפש הבהמית (כמו שכתוב באגרת הקודש הנזכרת לעיל) שלא להימשך אחרי התאוות ותענוגי העולם, ושלא יהיההעולם תופס מקום כל כך, ומכל שכן שלא להיות משוקע בזה חס ושלום הן בעסק משא ומתן והן בכל ענייני הגוף והחומרי, ואדרבא יגביר הצורה על החומר שתכלית חפצו יהיה באלוקות וענייני אלוקות דהיינו תורה ומצות, ועניני הגשמיים יהיו בדרך טפל ובלא לב ולב.

והיינו שגם בהנפש הבהמית זאל אזוי רעכט ווערין, ובכל דבר יהיה תכלית כוונתו לשם שמיים כו', אשר כל אלה לא רחוקה היא כו' וקרוב הדבר מאוד לכל אחד ואחד גם עתה, ובפרט לפי מה שכתוב באגרת הקודש הנזכרת לעיל, שזה עיקר העבודה בעקבות משיחא, ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא כו'. וכל זה הוא דווקא כשעוסקים בלימוד החסידות..

ועל פי פשוט הוא שהרי צריכים לידע את הענינים במה להתבונן ואיך להתבונן, ואז יוכל להתעורר באהובה ויראה כו', וכמו שכתוב ב'ראשית חכמה' שצריכים לידע את הנאהב ועל ידי זה תהיה האהבה. וכן ביראה.. ופנימיות הענין הוא שלבד הידיעה הנזכרת לעיל, שבלא זה הרי אי אפשר לשום דבר להיות. וכמו שאי אפשר לסוחר לסחור בלא סחורה.. הנה הלימוד הזה כשלומדים כדבעי היה מביא לידי עבודה שבלב, מפני האור האלוקי שמאיר ונגלה בזה, והוא המגלה כוחות הנפש האלוקית, ועל ידי זה בא לידי עבודה אמיתית כו'.

ד] והנה עוד באיזה שנים מקודם היו אברכים גם מבעלי מסחר שהיו מאריכים בתפילה בשבת קודש על כל פנים, אשר לבד השעה טובה הזאת בעומדם לפני ה' בתפילה בהתעוררות הלב במקצת על כל פנים, הנה נשאר מזה רושם קצת על כל השבוע ועתה כמעט שזה נכחד לגמרי.

וידעתי את מכאוב עמנו, אשר רבים ליבם עוד יכאב על זה, ומצדיקים את עצמם בטענות שונות ובהם ששוקלים דבר נגד דבר, וחושבים שיש בזה ענין לשם שמים, ומה שמפסידים כאן מרויחים במקום אחר, ואי אפשר לפרט הדברים, אבל ידעו נאמנה שכל זה הן טענות ודרכים של שקר, ויצא שכרם בהפסדם, וסוף סוף אין 'עבודה' ומתגשם ומתעבה ומתרחק כו'.

אך גם הפנוים מעסק כמו האברכים הסמוכים על שולחן אביהם וגם המלמדים והזקנים, רובם ככולם מסתפקים במה שמתפללים עם הציבור הן בחול והן בשבת קודש ויום טוב, ואינם נותנים נפשם כלל על העבודה המוכרחת ונחוצה להם בנפשם ממש.

וגם זו רעה חולי בשנים אלו, אשר האברכים אחר החתונה אינם רוצים לאכל משל אביהם, ומיד מטרידין עצמם במסחר (ועל פי הרוב מחפשים בתחילה ענינים כאלו). וזה רק מצד הנהוג כך בדור הזה להיות יש ודבר בפני עצמו, ומהם שיש להם טעמים על זה אך הרצון קדום אל הטעם.. אבל הכי בשביל זה נברא האדם בעולם לאכול ולשתות ולעשות מסחר, והלא כל אחד ואחד צריך לחפש ולהגיע אל התכלית, היינו תכלית בריאתו בעולם.

וכמו שכתב 'העיקרים', דתכלית כל דבר הוא להגיע לשלמעלה ממנו, ותכלית הדומם שיהיה ממנו הצומח. ותכלית הצומח הוא שנכלל בחי ותכלית החי הוא כשנכלל במדבר ותכלית המדבר הוא הדביקות באלוקות כו'. והלא בימי עלומיו על כל פנים צריך לנחול כבוד בנפשו, אין כבוד אלא תורה ועבודת ה', דאז הנה גם כשילך אחר כך בעניני העולם לא יסור טעמו וליחו ממנו.

והעדר העבודה מורגש עוד יותר מהעדר הלימוד, ומעט מזעיר המה העוסקים ב'עבודה', ואם ימצא מי שמאריך בתפילה קצת, קלא אית ליה ואלו לאלו ממללים ראו זה מתפלל (וזה מכביד עוד על המתפלל), אשר תמורת זה היה להם יותר ויותר לדבר על העדר התפילה, היינו על העדר עבודה שבלב. והסיבה על כל זה הוא העדר לימוד החסידות, ואם היו לומדים חסידות בלמוד הנרצה הייתה גם כן עבודה נכונה, וזה בזה תלוי.

ה] והנה בשנים האחרונות בכמה עיירות קבעו אנ"ש שיעורי למודים בגפ"ת [= גמרא, פירוש רש"י, פירוש התוספות] בכנופיה בבית הכנסת, וודאי טוב ויפה הדבר הזה ויישר חילם. אבל בזה אינם יוצאים כלל ידי חובתם בעסק החסידות ועבודה התפילה, זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד, דשניהם צריכים להיות (ועסק החסידות הוא בכלל 'עבודה', כי היא המביאה לידי 'עבודה' כנזכר לעיל) ועכשיו העיקר היא ה'עבודה'..

ובודאי צריך להיות לימוד הנגלה.. אבל דוקא כאשר אתה עמה יהיה לימוד החסידות והעבודה על פי החסידות. והן זהו עיקר העבודה בעקבות משיחא, ומפני שגם ללמוד הנגלה בכדי שיהיה באופן הנרצה מוכרח לזה עסק החסידות וכאשר מבואר בקונטרס הנזכר לעיל.

ובדרך הלצה אמרתי, אשר בהשלושה עמודים שעליהם העולם עומד – תורה ועבודה וגמ"ח, על הגמ"ח הסכים הנפש הבהמית מכבר, ובשנים אלו הסכים גם כן על התורה כי גם זה אינו מפריע אותו מעבודתו עבודת פרך רחמנא ליצלן שמעביד את האדם. רק את ה'עבודה' אינו מניח, לפי שזה הוא נגדו ולעומתו ממש כו' וכן הוא גם כן בעסק החסידות שבכלל 'עבודה' נחשב כנזכר לעיל. ובין כה וכה יעברו הימים והשנים ללא תורה ולא עבודה והדבר מתעלם ומתחלש יותר, ומה יהיה הסוף מזה.

ו] ועל כן על כל הדברים האלה, אתם ידידי ה' חזקו ואמצו ויתקיימו בכם ובזרעכם נחלת קדוש ישראל אביכם, נחלה בלי מצרים אשר הנחלנו רבותינו הקדושים.. והשם יתברך יהיה בעזרנו לבוא ולהגיע אל שלימות כוונת רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ ואור תורתם הקדושה יאיר פנימיות נפשנו ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן'.