עבודת ה'אתכפיא' של המשפיע הדגול ר' פרץ מוצ'קין

כבר מקטנותו התבלט המשפיע ר' פרץ מוצ'קין ע"ה בעבודת השם הרצינית שלו. כשהגיע לגיל בר מצווה, כבר ספג לתוכו את הדרך החסידית המכונה 'אתכפיא', מלחמה עצמית פנימית מול תאוות היצר לדברים המותרים (ומלחמה בדברים האסורים, אצל חסידים הרי מיותר כלל להזכיר).

ברבות הימים, סיפר ר' פרץ על עצמו, שבילדותו 'נכשל' פעם בתאוות היתר. באיזו תאווה? ובכן, הוא אכל פעם 'מארוז'ינע' (גלידה, מרוסית). הדבר הטריד אותו הרבה, וכעבור כמה שנים, כשהגיע ללמוד בישיבה בליובאוויטש, נכנס אל הרבי הרש"ב וביקש 'תיקון' על אכילת דברי מתיקה. וכי קלה היא בעיניכם? הגלידה הייתה כשרה למהדרין, אך נאכלה לשם הנאה..

אפיזודה נוספת שהתרחשה עמו, הממחישה את עולמם של תלמידי ישיבת תומכי תמימים דאז, סיפר לימים ר' פרץ: כאשר בא לבקר לראשונה בביתו, אחרי שלוש שנים רצופות בהן שהה בישיבה, התרגשה אימו מאוד וחפצה לפנק את בנה. היא הציעה לו את אחד המעדנים שהיה ביכולתה להעניק לו: תפוח עץ. ר' פרץ תיאר שהדבר היה כל כך מופרך אצלו, עד שהביט בה כאילו רצתה להאכיל אותו 'דבר אחר'.

'תפוח? באמצע היום? ועוד בלי סיבה מיוחדת?'. כזו הייתה התמסרותם לעבודת השם, ולעקירת תאוות הגוף, של ר' פרץ וחבריו בליובאוויטש. מן ההכרח לציין שהתלמידים בליובאוויטש ייגעו את עצמם שהעבודה הזאת תיעשה בלי להתבלט. ואפילו המצוינים שבהם, דוגמת ר' פרץ, לא חשבו לרגע שהם נעשים בכך לבעלי מדרגות גבוהות.

_______________________

הסיפורים נכתבו ע"י הסופר ר' יהושע דובראווסקי ותורגמו ע"י הרב אסף פרומר ופורסמו במגזין 'בית משיח'