אמירת התהלים וה'יהי רצון' בליל הושענא רבה • הרב וולף

הרב שלום דוב בער וולף

איתא בזוהר [1] ובכתבי האריז"ל [2]. שהושענא רבה הוא יום בו נחתם גזר דינו של אדם. ומבואר על זה שביום כיפור הוא חותם פנימי, ובהושע"ר הוא חותם חיצוני. ובסגנון אחר, שביוכ"פ נחתם גזר הדין, ובהושע"ר נמסרים הפתקים לשלוחי הדין לביצועו בפועל.

ומבואר שם עוד, שבליל הושענא רבה ניכר בצלו של אדם גזר דינו, שאם נחתם לחיים ושלום אז צלו יהי' שלם, ואם ח"ו להיפך יחסר הצל לפי הדבר שפגם בו והחסרון שנגזר עליו.

והנה הצל בלילה הוא צל הלבנה, ובליל הושע"ר, שהוא בשלשת רבעי החודש, הלבנה עולה במזרח בחצות הלילה [3], וזהו הזמן שנגמר הדין ואפשר לראות מה נגזר עליו. ולפי זה מבואר המנהג שקודם חצות קוראים ספר דברים, ואחר חצות ספר תהלים. כמבואר פרטי הענינים בכתבי האריז"ל.

•

והנה בספר התהלים חמשה ספרים, ובליל הושענא רבה אומרים יהי רצון מיוחד בסיומו של כל ספר.

חמשת היהי רצון מכוונים כנגד חמשת הספירות חסד גבורה תפארת נצח והוד. לכן היהי רצון הראשון מתחיל "שתחון עלינו כגודל חסדך", ומסיים בפסוק "יומם יצוה ה' חסדו". השני מתחיל "שתצוה פחדך על אויבינו ותצילנו בכח גבורתך". ומסיים בפסוק "אגיד . . לכל יבוא גבורתך". וכן על זו הדרך "שתרחם עלינו ברחמיך ואמתך (שרחמים ואמת שייכים למדת התפארת) . . לתתך עליון . . לתהלה ולשם ולתפארת". אח"כ "תאמצנו לנצח שונאינו . . נעימות בימינך נצח". והאחרון, "שתתן הודך על משיחך . . תנה הודך על השמים".

•

שמותיו הקדושים של הקב"ה מכוונים כנגד הספירות, ובפרטות, שם א-ל בחסד, אלקים בגבורה, הויה בתפארת, וצבאות בנצח והוד.

לכן ביהי רצון הראשון, הקשור עם מדת החסד, מבקשים מהקב"ה שיפתח לנו "שערי אורה . . לוית חן . . פדות . . לבון עוונות . . מזל . . דרור". שהראשי תיבות שלהם הוא אל"ף למ"ד = שם א-ל במילואו. וכן בפסוק שבסיום היהי רצון מוזכר שם א-ל, "תפלה לא-ל חיי".

ביהי רצון השני, הקשור עם מדת הגבורה, מבקשים מהקב"ה "שערי אומץ . . ליבוב . . הצלה . . ישועה . . מזונות", שמראשי תיבות אלו עולה שם א-להים. וכן מוזכר שם זה בפסוק שבסיום.

ועד"ז ביהי רצון השלישי, שכנגד התפארת, נמצא שם הויה במילואו (יו"ד ה"א וא"ו ה"א). ביהי רצון הרביעי שכנגד נצח, שם הויה צבאות. ובחמישי שכנגד הוד, שם א-להים צבאות[4].

בסיומו של היהי רצון החמישי, לאחר הפסוקים הקשורים עם מדת ההוד, מופיע הפסוק "נכספה וגם כלתה נפשי . . אל א-ל חי", ששם זה ("א-ל חי") מכוון כנגד היסוד הנקרא חי (כנרמז גם בפסוק "עוד יוסף – שמדתו יסוד – חי"). והפסוק האחרון, "כי אתה א-דני טוב וסלח", נמצא בו שם א-דני שמורה על האדנות והמלכות, ושייך לספירת המלכות.

[ואולי גם ההתחלה, "שתתן הודך על משיחך, לייחד מלכותך", רומזת ליחוד עם ספירת המלכות על ידי היסוד].

•

אחר יה"ר זה אומרים יה"ר נוסף, שכתוב עליו שיש לאמרו "אחר צאת הלבנה". והכוונה כנ"ל, אחר חצות הלילה, שאז זמן צאת הלבנה באותו לילה, והוא זמן אמירת התהלים.

•

והעיקר, שביום זה, הושענא רבה, שמזכיר מיד ומעורר על הישועה הכי גדולה, הישועה של הגאולה האמיתית והשלימה, תתקיים כבר בקשת כל אחד מישראל, "שתתן הודך על משיחך", בהתגלות הרבי מלך המשיח, מלך ביפיו ובכל הודו. ונשמע כולנו "קול מבשר מבשר ואומר", "קול צמח איש צמח שמו" [= הוא צמח הוא מנחם]. ואנו כולנו נשמיע "קול רבתי עם בהמליכו", הכרזת רבבות אלפי ישראל, יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

____________________

[1] הנאמר בתיקון ליל הושע"ר. ותורף הענין נמצא גם ברמב"ן עה"ת פרשת שלח עה"פ סר צלם מעליהם.

[2] פרי עץ חיים, דרושי חג הסוכות.

[3] כי בתחלת החודש הלבנה עולה במזרח סמוך לזריחת השמש בתחלת היום, ובכל יום מתאחרת מעט בזריחתה, עד שכעבור שבוע הלבנה עולה רק בחצי היום, ובחצי החודש עולה בתחלת הלילה, וכעבור שבוע נוסף עולה בחצי הלילה, ובסוף החודש עולה סמוך לסוף הלילה ותחלת היום, ושוב בתחלת החודש שלאחריו עולה בתחלת היום.

[4] בתהלים אוהל יוסף יצחק, ביה"ר זה כתוב "ה' אלקים צבאות השיבנו, והאר פניך ונושעה". והעירו על כך (שמעתי בשם הר"י שיחי' סינגאווי. קרית גת) שאין פסוק בנוסח זה, ונוסח זה הוא הרכבה של שני פסוקים דומים אך שונים, בתהלים פרק פ. בפסוק ח נאמר "אלקים צבאות השיבנו, והאר פניך ונושעה" (בלא שם הוי'), ובפסוק כ נאמר "ה' אלקים צבאות השיבנו, האר פניך ונושעה" (בלא וי"ו החיבור בתיבת "האר"). ולכאורה, לפי הנ"ל שיה"ר זה שייך למדת הנצח ושם אלקים צבאות, לכאורה צ"ל הנוסח כפי שהוא בפסוק ח.