הגג שנבנה ופורק • שונה הלכות

רותם שכר קבלן שיחליף את גג הרעפים הקיים בביתו לגג עץ, ועוד תוספות בניה. הצדדים חתמו על חוזה שבו צוינו פרטי העבודה שעל הקבלן לבצע (גודל הגג, מידת השיפוע הרצוי וכו'), וכן סכומי התשלומים ומועדיהם, וכמו כן לוח זמנים עד לסיום העבודה. בעת חתימת החוזה שילם רותם לקבלן סך 17000 ש"ח, שלדברי הצדדים סכום זה שימש את הקבלן לרכישת החומרים לצרכי העבודה.  

שכירות הקבלן נעשתה ע"י רותם למרות שידע שאין לקבלן ניסיון של בניית גגות, אך לדבריו סמך על עוזרו של הקבלן שהיה לו ניסיון בזה. וכדאי היה לו לשכור קבלן זה למרות חוסר נסיונו, בגלל המחיר הנמוך שדרש, תוך שהוא לוקח בחשבון שיתכן ולא תהיה זו עבודה מושלמת (אך כמובן ללא ליקויים משמעותיים).

לאחר שהקבלן הקים את הגג דרש רותם אישור מהנדס, והזמין לשם כך חוו"ד ללא תשלום מידידו שהוא הנדסאי. הלה בדק ומדד את הגג, ופסל אותו הן בגלל השיפוע המתון מדי, דבר שעלול לגרום את התמוטטתו של הגג בעתיד, וכן לגרום לדליפת מי גשמים לתוך הבית, והן בגלל חוזקן של הקורות ותכנונן. הקבלן הציע להשיג אישור הנדסאי, גם זה בחינם, מידיד שלו, אך גם מהנדס זה סירב לתת לו אישור, ולדברי הקבלן סיבת סירובו היא משום שלא קבל ע"כ שכר, וללא שכר אינו מאשר עבודה שאינה 100 אחוז תיקנית, משום שלא כדאי לו ליטול סיכון על עצמו ללא קבלת תמורה.  

רותם דרש מהקבלן לפרק את הגג ולבנות במקומו גג אחר עפ"י תרשימים תקניים שהוא ישיג, תוך השתתפות בחצי מעלויות החומר החדש, זאת ע"מ לסים במהרה. הקבלן הסכים לכך, ולדבריו לא היתה זו הסכמה בלב שלם אלא מתוך לחץ של רותם והחשש מפני נזק לשמו הטוב בחברה. 

כעת טענת רותם היא שאינו חייב לשלם לקבלן עבור הבניה הראשונה של הגג, מאחר ונבנה ללא תקן בטיחותי, ובניגוד למה שפורש בחוזה. ע"כ דורש רותם מהקבלן החזר של 5971 ש"ח מתוך הסכום של 17000 ש"ח ששילם לו בחתימת החוזה, שהוא לדבריו עודף הסכום שנותר ע"י ניכוי ההוצאות עבור הגג הראשון שממנו לא נהנה כלום, ולאחר חישוב ימי עבודה שכן נהנה מהם. אמנם הקבלן טוען שאינו חייב להחזיר לרותם כלום, ואדרבא, הוא תובע מרותם סכום של 5050 ש"ח עבור ימי עבודה של התקנת הגג הראשון, שלטענתו היה ניתן להמשיך לקיימו בתוספת החיזוקים שהציע ידידו המהנדס, ולולי לחציו של רותם לא היה הורס אותו.  

ונשאלת השאלה האם ככל שהסכים הקבלן לעשות גג חדש – משמע שמודה הוא בטעויות הקריטיות שהיו בגג הקודם ואין לשלם ע"כ, או שמא על כל מלאכה שנעשתה, לא משנה טיבה – יש לשלם?

תשובה בקצרה: מן הדין לא ניתן לחייב את אחד הצדדים: את רותם – משום מקח טעות, ומנגד את הקבלן – משום שלא הוכח שפשע באופן בלתי הפיך. 

תשובה בהרחבה: ישנם מספר שאלות לדיון בדבר זה, נענה על כל אחד מהם בקצרה:

א. קבלן שבונה לבעה"ב מחומרים שנקנו בכסף ששילם לו בעה"ב לצורך כך, האם דינו כקבלן שבונה משל עצמו, או שדינו כאומן שבונה משל בעה"ב: הנה לכאורה, אע"פ שקנה הקבלן את החומרים מהכסף שנתן לו בעה"ב, מ"מ הקניה נעשתה ע"ש הקבלן, והואיל ועפ"י החוק כל מה שקונה הקבלן לצורך הבניה נרשמים אצלו בספרי המלאי לצורך חישובי מס, ואם אבדו לו טרם שבנה בהם אבדו לו ולא לבעה"ב, ע"כ אין דינו כאומן העושה בשל בעה"ב אלא כקבלן וכמוכר, ועד שלא קבעם בבנין הם של הקבלן. ולפיכך אותם שירי חמרי הבניה שנותרו בגלל הפסקת העבודה שייכים לקבלן (ויש עוד להאריך בזה ואכמ"ל).  

ב. מכיון שעבודת הקבלן וכן אינה נחשבת כאומן, אלא כמוכר, הרי שאם נתגלתה עבודת הקבלן כבלתי תקינותית עד שיש צורך בהריסתו של הגג ובנייתו מחדש – לכאורה נחשב הדבר כמקח טעות. זאת ועוד, הואיל ומנהג המדינה שאין גרים בבית ללא אישור הנדסאי המומחה לדבר, הרי גם ללא תנאי מפורש מצד הקונה – הרי הוא כאילו היתנה על כך, ומכיון שחוו"ד המומחה היתה שהגג אינו תיקני, ה"ז מקח טעות. ומלבד עצם הפרת החוזה שכשלעצמה מזכה את בעה"ב בטענת מקח טעות.  

אבל מאידך י"ל שמכיון שבעה"ב פנה לקבלן זה שהיה ידוע מלכתחילה שאין לו נסיון מוקדם בבניית גגות כאלו, וכפי שהסביר הוא עצמו משום שמחירו היה נמוך והיה מוכן להסתכן "בעבודה סוג ד'", בכך שלל מעצמו טענת מקח טעות בעתיד. כמו כן, מזה ששתק ולא מיחה בתחילה על השיפוע בגג (ורק לאחר שבא המהנדס – מיחה מסיבות שונות) – נראה שאין בעה"ב יכול לטעון שלא עמד הקבלן בחוזה, שהרי היה לו להזדעק ע"כ מיד, שהרי פגם זה נראה לכל, ומשלא מיחה – מחל. אם כי כמובן יש להבחין בין טיב עבודה וגמר עבודה, שבזה (שיפוע הגג) היה מוכן להתפשר, לבין עבודה בלתי בטיחותית, שאומדנא היא שעליה לא היה מוכן להתפשר.

אך כל זה דוקא כשברור הדבר שהגג שבנה היה רעוע מבחינה בטיחותית, אבל במקרה זה שאין ראיה חותכת בדבר, שהרי ההנדסאי ידידו של בעה"ב לא קבע כדבר ברור שהגג יתמוטט ביום מן הימים, ואילו המהנדס שהביא הקבלן קבע שניתן לחזק את הגג ע"י חגורות חיזוק, תיקון שאינו בגוף הגג עצמו אלא מסביבו, ואת סכנת חדירת הגשמים ניתן לפתור ע"י כיסוי ניילון במקומות הנחוצים, ומסתבר שאין בתוספת הזו משום 'פנים חדשות', וא"כ אין זה אלא ספק מקח טעות ש'המוציא מחבירו עליו הראיה'. ע"כ משלא הוכח בצורה משמעית לא ניתן להוציא כסף לא מבעה"ב ולא מהקבלן, ויעשו פשרה בבית הדין. 

מקורות: אומן/מוכר: ב"מ (פ:), טושו"ע שכ"ד, ש"ך שם סק"א. מקח טעות: הגהות מרדכי כתובות סי' רצב, וראה דנ"מ י-ם ח"א ת"מ 288.

 אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע”י הרב יצחק איתן מזרחי, עורך סדרת הספרים 'הלכה למעשה' וחבר מכון הלכה חב"ד

לתגובות: publish@smslarav.co.il