הסכמה תחת לחץ • שונה הלכות

אמיתי תובע את העמותה בה עבד על קיצוץ בשכרו ללא תיאום ואי הפרשת פנסיה לקופה עם ההטבות המיוחדות שהיתה לו. האם יש מקום לטענותיו?

אמיתי, איש חינוך מוכר וותיק, נשכר ע"י עמותה המפעילה מוסדות חינוך, כדי לעמוד בראש אחת התוכניות החינוכיות שלה. אמיתי התחיל לעבוד בתחילת שנה"ל תשע"ב ועבד בעמותה במשך 3 שנים, במהלכם קידם פרוייקטים חשובים מאוד לעמותה בתחום עיסוקו.

לצערו, כמה חודשים אחרי תחילת העבודה נקלעה העמותה לקשיים כלכליים. התקיימו כמה ישיבות בהן השתתף מנהל מנהל העמותה, אמיתי, וראשי תוכניות נוספים, בהן הוסכם על הפחתת שכר ובכלל זה לאמיתי עצמו.

אלא שכעת יש מספר מחלוקות בין הצדדים:

1. האם על העמותה לשלם לאמיתי את הפרשי השכר:

לטענת העמותה, לאור המשבר הכלכלי הבלתי צפוי אליו נקלעה העמותה ארבעה חודשים אחרי תחילת שנה"ל, התקיימה פגישה בהשתתפות הצוות הבכיר של העמותה שכלל את אמיתי. בפגישה נדונו אפשרויות שונות, ובכלל זה, האפשרות לסגור חלק מהתוכניות. בסופו של דבר סוכם להמשיך בכל התוכניות ולהקטין את המשכורות והמלגות. לטענת המנהל בכל השנים שעברו אמיתי דרש לקבל תשלום עבור קרן השתלמות ואת התשלום על גיוס התרומות, ולא הזכיר את נושא הפחתות השכר. לטענתו, זה מלמד שאמיתי מחל על מרכיב זה ותביעתו כעת נעשתה בחוסר תום לב.

לטענת אמיתי לא היתה הסכמה על הורדת השכר, אלא אסיפה בה הכריז המנהל על כך. הוא המשיך לעבוד בתנאים החדשים מתוך אחריות ללומדים בתוכנית עליה היה מופקד, וכיוון שלא היתה לו אפשרות לחזור למקומות העבודה הקודמים שלו שכבר אוישו על ידי אחרים, אך שוכנע ע"י משפחתו לתבוע א הכסף המגיע לו כמסוכם בחוזה.

2. כאשר אמיתי החל את עבודתו אצל העמותה, כבר היתה לו קרן פנסיה פעילה בתנאים מיוחדים וסוכם שהעמותה תפריש כספים לקרן הפנסיה. אולם, בגלל המשבר הכלכלי העמותה לא העבירה את התשלומים. קרן הפנסיה התריעה בפני אמיתי כי אם לא יועברו תשלומים הוא יאבד את הזכויות המיוחדות שלו. אמיתי פנה למנהל העמותה עם המכתבים, וזה אמר ש"יהיה בסדר", אולם בפועל לא העביר את התשלומים עד למועד שקבעה קרן הפנסיה, אלא רק מאוחר יותר. כתוצאה מכך הפסיד אמיתי את התנאים המיוחדים. כעת יש מחלוקת בין הצדדים האם על העמותה לפצות את אמיתי על הנזק עקב אובדן התנאים המיוחדים, המוערך בסכום של 35,179 ₪. העמותה אומרת שסכום זה מוגזם ונעשה בהשערה שיסודה בטעות.

ונשאלת השאלה – האם ניתן לומר (כדברי המנהל) שהיות ואמיתי המשיך לעבוד בסכום נמוך – הרי ש"סבר וקיבל" את סכום זה או שלא? ומה באשר לתנאי הפנסיה המיוחדים של אמיתי?

תשובה בקצרה: אכן צודקים דברי המנהל ובהמשך עבודתו של אמיתי ניתן לומר שמחל על הפחתת השכר. את שאר התשלומים (אם ישנם) יש לשלם כדין וכמסוכם, ובנוסף – 80 אחוז מהיקף הנזק לקופת הפנסיה.

תשובה בהרחבה: אמיתי טען שההסכם ביניהם לא היה קצוב בזמן, וממילא, בתחום ההוראה ההסכם הוא לכל היותר למשך שנה אחת. לפיכך, גם אם הפחתה השכר נעשתה ללא הסכמה, הרי שהחלטת אמיתי להמשיך ולעבוד בשנה השניה – היתה על דעת השכר המופחת. טענת אמיתי שעשה זאת למען הלומדים בתוכנית שלו ראויה להערכה רבה, ובכל זאת משמעותה היא הסכמה לתנאים המופחתים.

זאת ועוד, לטענת המנהל, האפשרויות שעמדו על הפרק הם לבטל תוכניות או לקצץ, והיתה הסכמה על קיצוץ. אמיתי הגיב לכך שהוצג לו "אולטימטום" על פיו עליו לבחור בין קיצוץ לבין סגירת התוכניות. כלומר, יש הסכמה שאלה היו האפשרויות שעמדו על הפרק. כיוון שהדבר מוסכם וכיוון שנטען על ידי המנהל שהדבר אירע עקב מעילה שלא היה ניתן לצפות, קושי בלתי צפוי זה הוא בגדר אונס שֶׁאִפְשֵׁר לנתבעת לבטל את ההסכם עם אמיתי ולפטר אותו באופן מידי.

ממילא לא מדובר על אולטימטום שהוצג לתובע אלא על הבהרה כי אלה האפשרויות העומדות על הפרק והמותרות על פי דין. ממילא, כאשר אמיתי החליט להמשיך לעבוד הוא קיבל על עצמו את התנאים המופחתים. יתירה מזו, הסיכום של אמיתי שהוא יקבל חלק מהתרומות שיגייס כהחזר עבור הפחתות השכר מחזק את הסברה שהוא קיבל בהסכמה את הפחתות השכר ומחל עליהן.

לגבי הפנסיה: ראשית, שגה המנהל ועבר על איסור "לפני עור" כאשר הטעה את אמיתי לחשוב ש"יהיה בסדר" למרות שלדבריו כעת לא היה לו ידע מקצועי שתמך בהערכה זו, כשהדבר תמוה ביותר: מה ראה המנהל להטעות את אמיתי? מדוע לא אמר לו דברים כהוויתם: "לא נעמוד במועד התשלום שקבעה הקרן בגלל המשבר, ואינני יכול להבטיח לך שהזכויות שלך לא ייפגעו, כדאי שתשלם בעצמך ונחזיר לך בהמשך".

אמנם, לגבי חיוב ממון על הנזק שנגרם יש לעיין:

לגבי מי שנתן עצה שגויה שגרמה לנזק נפסק שכאשר אדם שאינו מומחה נתן עצה בחינם והיה ברור שהנועץ יסמוך על עצתו, והעצה גרמה לנזק – על היועץ לפצות את הנועץ על הנזק.

והנה, ברור שכאן העצה ניתנה בחינם, וברור שהמנהל איננו מומחה. כמו כן, האמירה "יהיה בסדר" פירושה שהמנהל קובע שלא ייגרם לתובע נזק מאי ההפקדה. ממילא יש לדחות את טענת המנהל שפירוש המילים "יהיה בסדר" הוא שהכסף יופקד בעתיד ללא התייחסות לנזק שעלול להיגרם, כיוון שהנושא שעמד על הפרק הוא הנזק.

אם כך, השאלה היחידה היא האם "היו הדברים מראים שהוא סומך" (כלשון ההלכה) על עצתו של המנהל. לכאורה הדבר איננו חד משמעי, אולם, הדברים נוטים שאכן המנהל הבין שאמיתי פנה אליו ורק אליו. זאת, מלבד איסור "לפני עור" שצויין לעיל. לפיכך, יש לחייב את העמותה ברוב הנזק שנגרם, בשיעור של 80 אחוזים, בכפוף לחוות דעת תקינה שיגיש אמיתי בהתאם לנתונים המדוייקים של תלושי המשכורת שלו עד סיום עבודתו.

מקורות: שו"ע חו"מ ש"ו ס"ו, שלג ס"א, ובנו"כ שם; רמב"ם רוצח ושמירת הנפש פי"ב הי"ד; פס"ד אח"ג 79137.

אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע”י הרב יצחק איתן מזרחי, עורך סדרת הספרים 'הלכה למעשה' וחבר מכון הלכה חב"ד

לתגובות: publish@smslarav.co.il