אפשרי להאריך בתפילה הרבה יותר מבעבר • הרב אברהם מן

הרב אברהם מן

היה יהודי שטען, שתורת הבעל שם טוב כבר לא שייכת חס ושלום בדורנו, כי זה כבר נשתכח וזה לא שייך והתמעטו הלבבות. הוא טען שהדרך של הבעל שם טוב הייתה לאנשים נעלים, אבל העבודה הפנימית של חסידות חלילה לא שייכת לדור שלנו. הרבי דיבר מאוד בחריפות נגד העניין הזה, ואחד ההסברים של הרבי בזה היה, שכל העניין של חסידות זה להביא את הגאולה (כמענה מלך המשיח לבעל שם טוב 'אימתי קאתי מר – לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'), לכן מוכרח לומר שתורת החסידות שייכת עד ביאת המשיח ומופרך אחרת.

בפשטות חלק בלתי נפרד מתורת הבעל שם טוב זה 'עבודת התפילה'. כמו הסיפור הידוע שאדמו"ר הזקן אמר שמדוע הוא הלך למעזריטש ולא לווילנה? בגלל 'עבודת התפילה'! במילא ברור ששייך ונדרש היום להתפלל באריכות, כי זה יסוד ושורש כל תורת החסידות, ולומר שזה לא שייך היום זה כמו לומר שחלילה לא ניתן להביא את הגאולה..

משהו השתנה?

כשהגעתי לרבי מלך המשיח בתור ילד בשנת תשמ"ב, אז ההורים שלי לקחו אותי לטיול, הגענו לפארק שיש שם מראות, שבחלק אתה נראה גדול ובחלק אתה נראה קטן, ואחר כך נודע לי שמוסבר בחסידות שכך הקדוש ברוך הוא מתגלה לכל אחד על פי העבודה שלו. אותו הדבר זה בעניין של 'עבודת התפילה'. הצורך להתפלל באריכות נשאר אותו דבר בדיוק כמו בעבר.

הדבר שהשתנה זה הכמות. אם חסידים בדורות עברו התפללו בהתבוננות עם ריכוז המחשבה במשך שעות ארוכות, אז מאיתנו דורשים לפי היכולות שלנו. מי שיכול להתרכז שעות – אז בוודאי שזה מעולה וזה נחת גדולה לרבי שליט"א, אבל גם מי שלא יכול להתרכז זמן ארוך, הוא צריך להתחיל לפי היכולות שלו. ומצד הקדוש ברוך הוא זה נחשב לאותה 'עבודה'! העיקר זה המאמץ וההשקעה.

שאלו פעם את ר' דוד הורודוקער, שהיה מתפלל באריכות שנים רבות האם הוא מרגיש 'אהבת השם' אחרי כל ה'עבודת השם' שלו. אז הוא ענה 'אהבת השם'? לפעמים מדגדג, מדגדג קצת 'אהבת השם'. טוב, כמובן שהיה לו 'אהבה ויראה' וכמובן שדורשים גם מאיתנו להגיע ל'אהבה ויראה' (מאחר שזה מצוות 'עשה' מהתורה וכו'), אבל הוא דיבר על הדרגות הגבוהות שבזה.

אך בכל אופן, בוודאי שיש דבר אחד שבפירוש כן שייך, שייך גם במציאות בדורנו ואפילו כשמתחילים להתעסק ב'עבודת התפילה'. ה'אפלייג' – ההנחה, שמונח עניין מסויים ואפשר לחיות אותו, שהעניין מונח אצלו. שהעניין שהאדם למד עליו בחסידות, חדר לאדם בצורה פנימית, שהוא 'חי' את הדבר, זה שייך ונדרש מכל אחד להגיע בהתבוננות בתפילה.

הרבי תובע את 'עבודת התפילה' יותר מכל נשיאי חב"ד

צריך לדעת ברור ש'עבודת התפילה' זה שייך בדורנו, כי כל זמן שחסידות שייך, שזה עד ימות המשיח ובוודאי לאחרי כן, אז בטח שזה שייך, כי כל החסידות מבוססת על 'עבודת התפילה' שהיא ההפנה של לימוד החסידות. ואפילו אם זה לא מורגש בלב, העיקר היא ההנחה, שמונח שהעניין אמיתי.

אפשר לראות שבתורה של הרבי מלך המשיח, יש דרישות וביאורים על 'עבודת התפילה' הרבה יותר מרבותינו נשיאנו קודם לכן, פשוט בכמות. וכמובן שגם באיכות יש לרבי ביאורים וחידושים נפלאים, פשוט חידושים עצומים בחסידות, מה העניין של 'עבודת התפילה' ומה היא גורמת בלימוד התורה ובהפצת המעיינות.

אם מישהו רוצה רק דוגמא קטנה, שיסתכל בערך של 'תפילה' ב'ספר המאמרים מלוקט'. פשוט ריבוי עצום. אפילו כאשר הרבי לוקח 'מאמר' של הרבי הריי"צ שמסביר על המעלה של 'תורה' על 'תפילה', הרבי שליט"א מראה שיש מעלה ב'עבודת התפילה' יותר מאשר לימוד התורה וקיום המצוות.

ניתן לראות שאצל הרבי יש שלושה קווים: קו התורה, קו העבודה וקו הגמילות חסדים, ולכל אחד מהם יש לו את ה'קאך' המיוחד של זה. ובעניין של 'עבודת התפילה', ניתן לראות בבירור איך הרבי מלך המשיח רק מעמיק ומעצים יותר ויותר את החשיבות להתפלל באריכות מכל אחד ובכל יום ויום, עם התבוננות וכו', הרבה יותר מכל נשיאי חב"ד.

דרך אגב, כל מי שראה איך הרבי מתפלל ובמיוחד בזמנים של חודש תשרי, כמו ראש השנה, ב'תקיעות', ב'נעילה' (ויש זמנים שראו את זה בשנים קודמות גם בליל הסדר), ראו בצורה גלויה וחזקה מאוד, מהי דוגמא של עבודה פנימית, של עבודת התפילה בפנימיות הלב. ובאמת בכל תפילה של הרבי, רואים את העניין של כ'עבדא קמיה מאריה', שהרבי עומד לפני המלך ומדבר אליו וכל כולו מונח בעניין הזה.

נוגע ל'התקשרות'

יש סיפור שקרה עם בחור שגדל אחרי ג' תמוז וכו' והוא גם התעסק ב'עבודת התפילה', והמשפיע נתן לו עניינים מסוימים להתבונן, בשלבים. אחד מהדברים שהמשפיע נתן לו בתקופה מסויימת להתבונן זה בעניין של התקשרות לרבי, הוא נתן לו מאמרים שהרבי מדבר על התקשרות לנשיא הדור. לאחרי תקופה שהבחור התבונן בעניינים אלו, הבחור התאונן למשפיע שהוא לא מרגיש שום שינוי, זה לא משנה אותו, הוא מכיר את העניינים אבל הוא לא רואה שזה עושה אצלו שינוי.

ויהי היום, האמא של הבחור נפטרה רחמנא ליצלן, הוא היה הילד הכי צעיר במשפחה והיה מאד קשור לאמא, בשביל הבחור זה היה שברון מאוד גדול, הוא לקח את זה מאוד קשה, ופתאום כל המאמרים בהם הוא התבונן וכל העניין של 'עבודת התפילה' נהיה 'מונח' אצלו בפשיטות, הוא חש שמונח אצלו העניין של הקשר לרבי וההתקשרות לרבי, פתאום האיר אצלו וזה חיזק אותו והוא עבר את כל התקופה ההיא ממש בקלות, באין ערוך לפי הטבע. ואז הוא אמר למשפיע: אני יודע במפורש שזה הגיע מהתבוננות בתפילה מידי שבת בשבת, מידי יום ביום – לפי ההדרכה שהוא קיבל.

במילא ברור שזה שייך בדורנו, כי כל זמן שחסידות שייכת, שזה עד ביאת המשיח ובוודאי לאחרי כן, אז בטח שזה שייך, ואנו צריכים רק לעלות על העגלה של הרבי ולהשקיע כראוי בכוונת התפילה ובהתבוננות בחסידות.