וַיִּדֹּום אַהֲרֹן

קטעים משיחת ט' אדר א' תשנ"ב:

…לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!…

ואין אל מי לפנות בשאלה, כי כל הנמצאים כאן – או שאינם יודעים באותה מדה שאני לא יודע, או קצת יותר או קצת פחות.

וממילא, מה יצא לי ומה יצא לכם – מזה שהשאלה נשארת שאלה, ובינתיים הקב"ה מעכב – רחמנא ליצלן, הי' לא תהי' – את הגאולה האמיתית והשלימה (אפילו ל)עוד רגע אחד!

…ומה יוצא מזה שישנה שאלה ללא מענה; בינתיים רואים איך שרחמנא ליצלן – הגאולה האמיתית והשלימה מתעכבת, ועובר עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע, ועד שנמצאים כבר לאחרי הפרשה ד"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם גו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכבר נכנסנו אל הפרשה שלאחרי' – "ואתה תצוה את בני ישראל גו"', אשר, כפרשה זו מודגשת במיוחד האריכות ימים ושנים טובות שצריכה להיות לכאו"א מישראל, כמבואר בספרים, שדבריו של משה רבינו "מחני נא מספרך" (ענין של היפך החיים) נתקיימו בפרשתנו בכך – שזוהי הפרשה היחידה מאז לידת משה רבינו, שהשם "משה" לא הוזכר בה, אלא באופן ד"ואתה"!

וממילא מובן, שהקב"ה מוכרח (כביכול) לתת לכל יהודי, ולכל בני ישראל – אריכות ימים ושנים טובות!!

ומה שהקב"ה רוצה נחת-רוח ממסירת-נפש וכו', הרי מספיקה המסירת-נפש של יהודי הנמצא בגלות, והוא נמצא בגלות מתוך ידיעה שזהו המשך של 19 מאות שנה בגלות – ועדיין לא בא!!…

וכך עובר – עוד יום ועוד יום, עוד שבוע ועוד שבוע, ועוד רגע ועוד רגע, וכשאומרים "עד מתי ועד מתי" – אז מ'שרייט "עד מתי" און מ'זאגט "עד מתי" און מ'טראכט "עד מתי", וכו' וכו' – הנה מה שיוצא בפועל הוא, שמתווסף בפועל עוד ענין של קידוש השם בפשטות!!…

נלקחה עוד נשמה יהודית, ולא עוד, אלא, שהיא נלקחה מילדי', שבנוגע לאמא, הרי מסירת-נפש זו – שהיא מפקירה את ילדי', והיא מוסרת את חינוכם לאחרים – היא מסירת-נפש גדולה יותר מהמסירת-נפש שלה בעצמה – מסירת-נפש למעלה ממסירת-נפש!!!

ד. וכמדובר כמה פעמים, מה יצא מזה שנאמר עוד טענה ושוב טענה ("נאך א מאל א טענה און ווידער א מאל א טענה"), ועד שכבר לא יודעים – מה עוד אפשר לעשות:

ניסו כבר באופן של שמחה; ניסו כבר באופן של שמחה דשישים יום רצופים של אדר, ו"בריא מזלי"', וכו' וכו'; ניסו כבר בכל האופנים – ועדיין לא בא!…

עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות!!!…

ומה יצא מזה שאני אומר זאת עוד פעם ושוב ושוב ("נאך א מאל און ווידער א מאל"), ואח"כ יחזרו על כך, ויכתבו זאת – עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל!!!…

ובמילא, איזו תועלת תצא מכל הטענות ומענות וכו', בה בשעה, שהקב"ה, כביכול…

– אין מה לדבר בנוגע להקב"ה, כי איננו זקוק למישהו שימליץ עליו המלצות, ושילמד עליו זכות, ("ער וועט זיך אליין איינקערן") הוא יסתדר בעצמו…

ויהי רצון, שה"הסתדרות" הראשונה תהי' ("אז דער ערשטער "איינקער" זאל זיין") – בביאת הגאולה תיכף ומיד ממש, וממילא נחסוך לשאול שאלות, ולהקשות קושיות, ונחסוך להגיע למסירת-נפש בפשטות – של יהודי בכלל, ועאכו"כ מסירת נפש של אמא לילדים חיים [ – שיאריכו ימים ושנים טובות], ועד שלא יודעים מתי היא תתראה איתם שוב, נשמה בגוף, וכמדובר כמה פעמים.

ה. ועוד, והוא העיקר, שאין להאריך בדברים אלו כמ"ש "על כן יהיו דבריך מעטים", כי "ברוב דברים גו'", יכול להיות איזה ענין שלא כדבעי, וממילא – מה יצא לי מזה, מה יצא לכם מזה, ומה יצא לכל הסביבה מזה.

ויהי רצון, שנחסוך את הדיבור בענינים אלו כיון שתיכף ומיד תהי' הגאולה האמיתית והשלימה, ו"הקיצו ורננו שוכני עפר", ומכיון שהצדיקים יקומו ראשונים בתחיית המתים כולל האשה שנהרגה על קידוש השם – היא תתראה עם ילדי' תיכף ומיד, ואזי היא תוכל להמשיך בחינוכם מתוך שמחה וטוב לבב, ויהי רצון – שזה יהי' תיכף ומיד ממש, ו"לא עיכבן אפילו כהרף עין".