איך נעבור ליד הרבי? • התוועדות עם הרב גרונר ע"ה

הרב יהודה לייב גרונר ע"ה

י"א ניסן הוא יום הולדתו של הרבי ולכן צריך לנצל זאת כדי שנהיה מוכנים וקשורים כדבעי כדי שנוכל להתעלות ביחד עם הרבי.

כשיושבים יחד בהתוועדות חסידית, צריכים לחשוב על דרכי התקשרות ראויים. יש כאלה חושבים כך ואחרים חושבים אחרת. אך כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא יכול להוסיף בלימוד תורתו של הרבי הן בכמות והן באיכות, מה הוא יכול לעשות ולהוסיף 'במבצעים' של הרבי שזה רצונו הק', ובשאר עניניו, ואז נהיה מוכנים שהרבי ימשוך אותנו אחריו, שהגוף ימשך אחרי הראש, והרבי הוא ראש בני ישראל.

העיקר: יראת שמים

ישנה נקודה נוספת משותפת בין הרבי לרבי הריי"צ, ואת זה רואים באגרות הקודש הרבות שכתבו במשך השנים. זהו נושא חשוב שצריך לדבר על זה פעם אחר פעם, ובמיוחד בתקופתנו – וזה עניין החינוך.

הרבי הריי"צ כותב בכמה אגרות למנהלי ישיבות, כי למרות שאחת הכוונות בישיבה היא שהתלמיד יצטיין בלימוד, אבל צריכים לדעת שהכוונה העיקרית של מוסד חינוך היא להגדיל אצל התלמיד את היראת שמים, ועל עניין זה לקבל ביטוי בישיבה.

פעם אמר הרבי באחת משיחות קודשו, כי בדורות הקודמים הבית נתן את חלקו בחינוך וגם המוסד החינוכי נתן את חלקו. לדאבוננו – אומר הרבי באותה שיחה – הבית עכשיו לא כמו שצריך להיות, והבן או הבת לא מקבלים את החינוך הנדרש, ובפרט לא את החינוך החסידי שהם צריכים לקבל. ממילא – המשיך הרבי בכאב – הוא מבקש מהנהלת הישיבה לדבר עם המורים והמורות, המחנכים והמחנכות, שיידעו כי המוסד החינוכי הוא המקום היחיד בו התלמיד יוכל לקבל יראת שמים.

יכול לעמוד נער תלמיד בישיבה בן 51 בבית הכנסת ולא אומר אף מילה אחת התפילה. לא 'אמן' או 'אמן יהא שמיה רבה'. הוא עומד ומדבר ומשוחח עם החבר או מביט בסידור אך רואים שלא אומר שום מילה וסתם מדפדף. אני שומע יותר ויותר יהודים שמתלוננים על דברים אלו, למרבה הצער. קשה לראות כאלה מבתים חסידיים שאומרים רק פסוק ראשון ואחרון בכל קטע, וכשמגיעים ל'שמונה עשרה' הם לא אומרים כלום. זה לא סתם צעירים, אלו בחורים שהתחנכו כל חייהם בבית של חינוך חסידי. הבן רואה שאביו לא מתפלל, אז גם הוא לא מתפלל.

זה מה שהרבי תבע, שהבנים והבנות שלנו יהיו חדורים ביראת שמים. צריכה להיות החלטה ברורה בעניין החינוך. יש לדבר עם הנהלת המוסדות שיעשו מאמץ הכי גדול כדי לחזק זאת. יש להסביר לילדים מה זה עניין של תפילה, מה זאת אומרת לענות 'אמן', מהי מעלתה וכמה היא חשובה.

זכורני כי בנערותי התוועד עמנו החסיד הרב אברהם אליהו אקסלרוד, שהיה תלמיד 'תומכי תמימים' בליובאוויטש וירא שמים. כשהוא היה בא ל-‏770 (היינו צעירים כבני 16 או 17) היינו מבקשים שיתוועד איתנו. אחת הנקודות העיקריות שהוא התוועד עליהן הייתה גדלות העניין של עניית 'אמן'. אין דבר יותר חשוב מעניית 'אמן'. פעם אחר פעם הגביה את ידיו ואמר 'קינדערלאך, אין דבר נעלה מ'אמן'. אתם לא יודעים מה שאתם מקבלים מעניית 'אמן'. הוא השכיל להחדיר אצלנו את היקרות של עניית 'אמן'.

יש לנו אחריות על הילדים שלנו!

לפני חודש קבלתי טלפון מאחד החסידים שבוכה בכיות רמות, "לייבל, מה להגיד לך, יש לי בן 14 שנה והוא הודיע שהוא לא רוצה להניח תפילין והוא לא ישמור שבת וגם לא יאכל כשר וכו' וכו'. לפני חצי שנה הוא היה מהמצויינים בישיבה, קיבל ציונים טובים בנגלה והנהגה, בחסידות ובתפילה. כשהודיע זאת, לא צעקנו עליו רק שאלתי מה קרה, איך זה בא לך. הוא ענה 'לא מסבירים לי למה אני עושה את זה, מה זה טוב בשבילי. לכן הגעתי למסקנה שאין שום הגיון ואמת מאחורי הדברים'.

היה בחור כבן 17 שכתב מכתב להורים שלו. הוא סיפר 'כשהייתי בן 12 שנה התחלתי לשאול שאלות. ניגשתי למחנך ואמר לי 'זה שייך לאבא ואימא שלך ואני לא צריך לדבר על זה'. הלכתי לאבא והוא אמר 'חזרתי כעת מהעבודה ואני עייף, דבר עם אימא'. היא אמרה 'לא למדתי כל כך בכדי להסביר לך'. חזרתי למחנך ואמרתי 'אבא בא מהעבודה, אימא לא למדה מספיק, אתה צריך לחנך'. כך עברה שנה ושוב אותו דבר. ניגשתי לכולם ועשו ממני כדור שזורקים מכאן לכאן. כשהייתי בן 15 אמרתי לעצמי, אם אבא לא רוצה לטפל בי, אימא לא יכולה והמחנך אומר שהוא לא רוצה – אני אחנך את עצמי ואל תבואו אלי בטענות למה אני מתנהג כך. איפה הייתם כשהייתי צריך אתכם? אם אין לאבא שלי זמן לטפל בי, למה בכלל הביא אותי לעולם הזה? יש לו אחריות עלי ומה זה אומר 'אני עייף'?

זה מה שאומרים הילדים שלנו כעת: מי יטפל בי ומי יחנך אותי? זה לא מקרה אחד, אלא עשרות רבות של מקרים בארץ ובחו"ל. צריך לשבת ולחשוב מה עושים כדי לעצור את המגפה הזאת רח"ל. כל הדור הבא תלוי בנו.

מה קרה איתנו? אינני רוצה להגיד מוסר בהתוועדות, אבל יש כאב לב. זה ההבדל בין נאום להתוועדות, נאום זה מהשכל, התוועדות זה הרגש מלב אל לב, וחזקה על דברים שיוצאים מן הלב שייכנסו אל הלב. אנחנו בהתוועדות חסידית שנוגעת.

מה קורה איתנו?! האבא יושב בבית הכנסת והילד מסתובב ועסוק בענייניו. הרביים ביקשו ודרשו מאתנו להחדיר אצל הילדים יראת שמים. 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו'. לדאבונינו יכולים לומר כי רואים אצל רבים מאתנו שחסר אצלם רגש מהו יהודי ומהו יהודי חסידי. במה אנחנו מקושרים לרבי ואיך אנחנו יכולים להביט ברבי כאשר הוא רואה מה שנעשה איתנו?

הנה הרבי ניצב עלינו

הרבי ציווה שילדים יאמרו בשנים-עשר הפסוקים את הפסוק "והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב". מכיוון שצדיקים דומים לבוראם, גם הרבי עומד עליו ובוחן כליות ולב.

היה סיפור שפעם הרבי גילה לאחד החסידים שכאשר ישב בביתו שבפרזידנט הוא ראה את מה שנעשה במדינה אחרת:

אשתו של החסיד הזה הייתה מאוד חולה ובערב שבת נפלה ומצבה היה מסוכן מאוד. במוצאי שבת התקשר וביקש למסור זאת לרבי. כשבאתי לרבי, הרבי ביקש למסור לו כי בליל שבת בין השעה חמש לחמש וחצי, המצב היה כל כך מסוכן עד שהרופאים התייאשו ממנה. אתה חושב שטיפולי הרופאים הועילו לה להתאושש, תדע שחשבתי עלי' וזה הועיל – ממש נבואה. הרבי יושב בליל שבת בביתו ולומד ובאמצע הוא רואה אישה שנמצאת במדינה אחרת ומצבה מסוכן מאוד. הרבי ביקש מפורשות לגלות זאת לחסיד, להראות לו "שממנו אי אפשר להתחבא". זו הייתה התבטאות נדירה של הרבי בה הוא גילה דברים נפלאים.

הרבי הריי"צ אמר פעם מאמר לא כפי הפסוק שנאמר בתהילים, וה'חוזרים' שנכנסו לרבי החליטו שצריך לומר את הפסוק כמו שכתוב בתהילים. הרב ווינעברג והרב טננבוים ספרו שהם היו בין הנכנסים לחדרו, והחוזר אמר את הפסוק כפי שכתוב בתהילים. הרבי הריי"צ הגביה את היד ואמר "וואס? כך אמרתי? הרי לא אמרתי כך! אני אמרתי כמו ששמעתי בגן עדן"…

הרבי יושב בעולם הזה וחוזר על מאמר ששמע בגן עדן. כך כל הרביים גילו לנו ענינים נפלאים מעולמות נעלים. מהרבי אמנם כמעט ולא שמענו התבטאויות 'שמיימיות' כאלו. היו פעמים שהרבי אמר כי דיבר עם השווער ושמע ממנו כך וכך, אך גם זה באופן יוצא מהכלל.

והנה הרבי ניצב עליו, והוא רואה את הכול, ואנו צריכים לשאול את עצמנו, הנה הרבי עומד עלינו, איך אני יכול לעשות דברים שהם היפך הרצון של הרבי?! הרבי דורש חינוך, הרבי דורש יראת שמים. זה מהדברים שצריכים לקבל החלטה טובה כל אחד בנוגע לעצמו בחינוך ילדיו. צריך לדרוש את זה מההורים כמו גם מהנהלת המוסדות של הבנים ושל הבנות. וכפי שהרבי אמר למנהל המוסדות הנ"ל – יש לספר יותר סיפורי צדיקים.

האם הוא מוכן לעבור מול פני המשיח?

זה מן הדברים שצריך לתת עליהם את הדעת לכבוד י' שבט, שכן זה מהדברים שהרביים דורשים מאתנו, ואני לא אומר זאת בלשון עבר, כי דברי צדיקים חיים וקיימים לעד.

אנחנו מדברים על החסידים שבדור הבא, וכל חסיד כזה תלוי בנו. אנחנו 'צינורות' בין הדור הקודם לדור הבא. הקב"ה והרביים הטילו את האחריות עלינו, על ההורים והמבוגרים. כל אחד יודע בנפשו מה הוא עושה באמת בשביל הדור הבא.

הקב"ה יעזור שהרבי יתגלה, וכשמשיח יבוא כולנו נצטרך לעבור על פניו ולהגיד לו "שלום עליכם". כל אחד צריך לשאול את עצמו האם הוא מוכן לעבור מול פני המשיח.

יעזור השם יתברך שכל אחד יראה בעצמו מה המצב ולאיזה כיוון הולכים, והקב"ה ישלח לנו את הרבי, ותהיה סוף סוף פעולה ממשית שתחזק אצלנו את העניין של יראת שמים וחסידשקייט אצל כל אחד ואחד, ובפרט אצל הילדים שלנו.