אחרי מיטתו של הרב פרישמן ע"ה

במלאות השבעה להרה"ח ר' ישראל פרישמן ז"ל מחשובי עסקני ופעילי חב"ד בירושלים. רבו וידידו הרב חיים אלעזר שיינברגר רב ומו"צ וראש בית דין לבוררות בדיני ממונות בעיה"ק ירושלים בדברי הספד אחר מיטתו.

דברים שחשבתי אחר מיטתו של ידידי היקר וידיד כל ישראל, הלא הוא הרב ישראל פרישמן ז"ל והאמת היא שאי אפשר לומר כלום כי הכל נעשה בחטף שכולנו בהלם – אך כדי שלא יהא מה שכתוב בגמרא "כל המתעצל בהספדו של חכם" וכו', אכתוב רק כמה מלים ואין זה הספד, אלא בלשון הגמרא יקרא דחיי שילמדו החיים עלי אדמות האיך אדם יכול להסתובב עלי אדמות ולהיות כמוהו.

והחי יתן אל ליבו.

בגמ', מסכת מועד קטן דף כ"ה עמוד ב', איתא, "פתח ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד" והנה רבי ישראל חגג יום קודם לפטירתו שמחת התגלחת לנכדו ומיד אחרי זה ה"ששון ויגון נדבקו", ואומרת הגמרא בהמשך כי "נח נפשיה דר' יוחנן פתח עליה ר' יצחק בן אלעזר קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים".

אם רוצים אנו להגדיר את המנוח ז"ל הרי הוא היה בבחינת "שמש", שהאיר פנים לכל אדם. וכמאמר החכם בספר 'חובת הלבבות', שער הפרישות, אמרו מקצת חסידים החכם ויש גורסים הפרוש, אבלו בלבו וצהלתו בפניו. ויש גירסא אחרת בתוספת כדלהלן – מתבודד והוא במקהלות ובחברת בני אדם אבלו בלבו וצהלתו בפניו, וכן ישנה גירסא שמובאת שם [בהוצאת קפאח] כמו שאמר אחד החסידים והוא, ש(הפרוש) החכם צהלתו על פניו ודאגתו בלבו לבו רחב מאד – ונפשו שפלה מאד – אינו נוטר ואינו מקנא – ולא מגנה – ולא רכיל – מתעב הגבהות – שונא הפרסומת – מיושב – מתבונן – סבלן – אסיר תודה – אם בהק אינו בקלות דעת – ואם כעס אינו מתפרץ – צחוקו רק פשיקת שפתים – ושאלתו למוד – רב החכמה – רב המתינות – יזמתו רצינית – אינו נחפז – ולא נוהג בסכלות – ויכוחו נאה – נושא ונותן בעדינות – נוהג בצדק גם בכעסו וברכות – בתביעתו מתת יד בלב שלם – נאמן בהבטחתו – מקבל ברצון גזרת שמים – אינו רודף מי שהזיקו – ולא מתעסק במה שאינו נוגע לו – אינו שמח לאיד – אינו מדבר על אדם רכילות – אינו מכביד – ומרבה לעזור – מרבה להודות בעת היסורין – ארך אפים בעת צרה – רך מחמאה ומתוק מדבש".

כמדומני שאין מה להוסיף על זה כי כל מילה מהנ"ל בלי מגרעת הולמת את דמותו של  רבי ישראל היקר ז"ל.

שה' יעזור שימליץ טוב על אשתו ועל יו"ח ועל משפחתו ידידיו ומכיריו ובזה נכלל כל כלל ישראל, כי הרי לא היו לו שונאים כנ"ל רק אוהבים.

ויה"ר "שיבולע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", ושנזכה במהרה לביאת משיח צדקנו ותחיית המתים, ויקויים היעוד "והקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם, אמן.