כולנו היינו שם. השמש שוקעת. העולם נכנס להילוך איטי. לאט לאט הכול נרגע. שקט. השכונה נכנסת לשינה עמוקה. אף אחד לא מסתובב ברחוב. גם החנות שפתוחה עד מאוחר כבר סגרה את שעריה. החיים נכנסו להפוגה. מחר יום חדש. עד אז, דממה.
ואז זה קורה. מקרה חירום. אתה זקוק לעזרה רפואית, ומהר. "מה אני עושה באמצע הלילה?" אתה נלחץ. "למי אני יכול להתקשר עכשיו? מי ער?"
ל"הצלה" כמובן. אתה מתקשר. מישהו מגיב מיד. תוך דקות – איש "הצלה" מגיע. ביללת צופר, מגיעה עזרה, כמעט כהרף עין.
איך הם עושים את זה? איך הם מגיעים כל כך מהר באישון ליל? האם אנשי "הצלה" ערים, לבושים ומחכים בצד השני של הטלפון?
למען האמת, התשובה היא, "כן!"
לפני תקופה, בהנהלת חברת "הצלה" הבינו, שאפילו אם כל המתנדבים ישנים כשמכשיר הרדיו ליד אוזנם – אי אפשר להגיב לקריאה ולהגיע למוקד האירוע במהירות מצילת החיים שבה הם כה מפורסמים. לא משנה עד כמה המתנדב מסור, לוקח זמן להתעורר, להתלבש, לנער את קורי השינה, לקפוץ לרכב ולהגיע למקום הקריאה.
כך נולד "רכב מספר 1".
בכל לילה, יושבים ב"רכב מספר 1" של "הצלה" שני חברי הצלה מסורים, ומוודאים זמן הגעה מהיר במקרה חירום. בחלוקת משמרות מהשעה 11 בלילה עד 7 בבוקר, בכל לילה, לפחות שני חברי "הצלה" ערניים ומוכנים להגיב לכל קריאה. התמסרותם מבטיחה שזמן התגובה הרגיל של שתיים עד שלוש דקות יישמר – גם באמצע הלילה.
לדברי רכזי ההצלה, "העדיפות מספר אחת שלנו היא להגיע למקום בהקדם האפשרי. הערכת המצב בזמן אמת קריטית ביותר. פעמים רבות מגיעה קריאה עם תיאור מסוים, אבל כשאנשי 'הצלה' מגיעים המצב שונה לגמרי. חברי 'הצלה' תמיד מוכנים לפעול, לא משנה מה השעה, ביום או בלילה".
מצד איש ה'הצלה' התורן ומשפחתו נדרשת הקרבה רבה. עם זאת, הגיבורים הללו מסורים לתפקידם, ושמים את בטיחותם של חברי הקהילה מעל לנוחותם האישית.
ועכשיו, הגיע תורנו להגיב להקרבה ולמסירות של "הצלה", ולתרום לקמפיין השנתי של חברת "הצלה".
לחצו כאן כדי לתרום כעת