אבריימקה אייזנשטיין, חב"ד אינפו
אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת המגזין השבועי שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות. השבוע ראיינו את השליח הרב הרב שמואל ששון שליח הרבי מלך המשיח ומנהל בית חב"ד ביישוב תלם שבהר חברון.
הרב ששון, איך הגעתם לשליחות בהר חברון? מה הביא אתכם לצאת לשליחות בכלל ולמה דווקא לשם?
כשהייתי ב-770 בשנה השניה או השלישית אחרי 'קבוצה', חבר שלי שחזר משליחות מבית חב"ד בהודו, התחיל 'לשגע' את כולם שהרצון של הרבי זה שיצאו לשליחות אחרי החתונה, ושלכולם יהיה ברור שיוצאים לשליחות.
כמובן שגם לפני כן היה ברור לי שבוודאי נעשה את מה שהרבי רוצה, אך הרצון לא היה עדיין כזה חזק לאמר "ברור שאני יוצא לשליחות", כמובן שהחבר הנ"ל שיגע אותנו כמו שצריך, היה שם ויכוחים ודיונים ובלאגן, עולם הישיבות או בתי חב"ד וכל הוויכוחים הידועים והמפורסמים, בסופו של דבר הוא דחף שכולם יעשו נדר על דעת רבים שיוצאים לשליחות אחרי החתונה. באמת זה מה קרה שם, עשינו נדר… הנדר אצלי היה שאני יעבוד אצל הרבי, אם בעולם הישיבות או בבתי חב"ד כפי הוראת העשה לך רב. היות ואשתי גם באה מבית של שלוחים וגם כן רצתה שליחות זה היה הכיוון.
בסופו של דבר, שבועיים לאחר החתונה (בחודש ניסן תשע"ד), נסענו לעשות ליל סדר עם החיילים בבסיס צה"ל בתרקומיא בהר חברון, חמי, השליח ר' יוסף נחשון פעיל שם אז הלכנו לעשות שם את ליל הסדר.
לצערינו הרב, שעה לפני החג היה פיגוע באזור. יהודי שנסע שם על הציר נורה ונרצח במקום, הי"ד. כל ליל הסדר שלנו הלך, כל החיילים יצאו לחיפושים אחר המחבל.. רק ב-2 בלילה חזרו לשלוש שעות מנוחה… אני הייתי בטוח שלא יהיה ליל הסדר, וכולם ילכו לישון. להפתעתי, כשהם החיילים חזרו הם כולם רצו אליי בכזה להט "הרב אנחנו רוצים לעשות ליל הסדר". אז ישבנו בשעת לילה מאוחרת לליל סדר אמנם קצר אבל עוצמתי ומרגש מאוד. היה שם תחושה לא נורמלית, שרנו רקדנו, החיילים בכו, הם היו אחרי חוויה לא נורמלית, זרקו עליהם אבנים בכפרים ומתוך הסערת נפשות שהם היו שם, זה יצר אווירה ייחודית, משהו לא רגיל. בעקבות ליל הסדר הזה, החלטנו שאנחנו בעצם יוצאים לשליחות במקום והופכים את המקום הזה למקום שבו נפעל ונשקיע בו וכך היה, אחרי קצת יותר משנה יצאנו לשליחות ביישוב תלם, שנמצא על אותו הציר ממש.
היישוב עצמו הוא יישוב מעורב, גם דתיים וגם שאינם דתיים, גם התושבים הדתיים עצמם קהל מאוד מגוון, דתי לאומי וכל מיני סגנונות, לכן גם העבודה שלנו היא מאוד מגוונת, הרבה עבודה עם נוער וחיילים וגם עם התושבים – שיעורים חברותות ועוד.
מה הדבר שהכי מאפיין את הבית חב"ד שלכם?
אחד הדברים שמאוד מאפיינים את הפעילות שלנו, שהיא בסגנון מאוד מאוד אותנטי. זאת אומרת, אנחנו נותנים לאנשים לפגוש את חב"ד ברמה הכי אותנטית שלה, מתוך אמונה שאנשים רוצים לראות את מי שאתה, רוצים לראות אותך, ואדרבה זה הדבר הכי מתוק ומחבר שיש. אני מודע לזה שלא בכל מקום אפשר לעשות את זה, אבל ב"ה אצלנו איך שהוא זה הסגנון שהבית חב"ד בנה לעצמו.
העבודה היא כזאת שההתוועדויות הם מאוד אותנטיות מאוד עסיסיות מאוד מדברים ב'שפה חב"דית', מושגים חב"דיים, מנגנים ניגונים ועוד. יש פה נוער לא דתיים שמגיעים ומנגנים ניגונים של ר' שלום חריטונוב ו"אחת שאלתי" של מקהלת צ"ה ועוד..
לשם דוגמא יש מבצע לנוער כבר שנה שלישית שאנחנו עושים אותו בימים של החופש, זה נקרא 'קיץ אלוקי'. כל המבצע הזה הוא בעצם תוצר של קשר מאוד חזק שיש פה בין הנוער של היישוב לבית חב"ד ולתמימים שמגיעים לפה (אני מקפיד להביא לפה כל הזמן הרבה תמימים) שנהיים חברים מאוד טובים של הנוער ושומרים על קשר גם בזמנים שהם לא פה ביישוב, ואדרבה הנערים נוסעים לשבתות לצפת, כאילו כבר ממש נרקם ביניהם חברות מאוד טובה, כבר כמה שנים.
זה בעצם הביא את הרעיון לעשות להם מבצע בקיץ, שאז כידוע הנערים כביכול מאבדים את כל האידישקייט שלהם, הכל נעלם פתאום… ודווקא אז זו הזדמנות לתת להם יידישקייט באופן הכי חזק. כל ההתוועדויות שלנו זה שלימוד תורה הוא דבר אחד עם יהודי, תפילין זה דבר אחד עם יהודי וללמוד חסידות גם כן, באופן של "אזוי און ניט אנדערש" (כן, הם מנסים להגות את המשפט הזה :)). אז עשינו מבצע שהוא כולל לימוד חסידות יומי דרך סרטון יומי שאני מעלה להם לאינטרנט והם צופים בו במשך 5 דק' ואז עונים על שאלה יומית, מניחים תפילין לחברים שלהם בטיולים ועוד וזה מדהים, כי זה גורם להם להניח גם כן בעצמם…
בקיצור מבצע פיקנטי עסיסי שבסופו של דבר הם יוצאים יחד לטיול נופש ל-24 שעות חוויתיות. השנה כבר היו שתי קבוצות (!) ששכרתי להם ווילה מפוארת בצפון, לילה אחד לנערים הבוגרים, לילה אחד לצעירים והיה באמת משהו אדיר. כמובן שהשיא של החוויה שם בווילה מעבר לבריכה, לג'קוזי, לסאונה, לסנוקר ועוד זה התוועדות עסיסית אל תוך הלילה עם משפיע (שהיה בשוק לראות את החבר'ה מנגנים לו ניגונים), זה חוויה שמאוד סוחפת.
המבצע הזה הוא ביטוי עמוק לאופי העבודה כאן גם עם התושבים. למשל יש התוועדות כל שבת אחרי התפילה, וזה ממש לא מובן מאליו. צריך להבין, בית הכנסת הוא לא שלי, היישוב הוא יישוב קהילתי עם בית כנסת אחד שכולם מתפללים באותו בית כנסת, אני רק משתלב בתוך הקהילה והפעילות היא בתוך הקהילה, עם הקהילה, לא שיש לי מבנה.. אני עובד איתם ובתוכם. זה הסגנון של בית חב"ד ביישוב קהילתי. ב"ה מאז הקורונה יש לנו התוועדות כל שבת אחרי התפילה, יושבים ומתוועדים וכו'. בקיצור עבודה מאוד בסגנון אותנטי.
גם עם התושבים הלא דתיים – הם מכירים מושגים חסידיים, כשאני בא אליהם לבית לביקורי בית או בחגים הכל עם מונחים של התוועדות חסידית. אנשים מאוד מתחברים לזה ומאוד אוהבים את זה. כמובן שזה צריך להיות עדין ורגיש ולראות כל אחד מה המינון שהוא יכול וצריך לקבל אבל באופן כללי אני חושב שהאותנטיות עושה טוב.
אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות", תן לנו טעימה קטנה מימי התחלת השליחות.
האמת שאני לא יכול להצביע על קשיים ברמה המוכרת מהסיפורים. כן, היו אנשים שעיקמו את האף, והיו אנשים שלא אהבו.. אבל לא הרבה. אולי הקשיים הגדולים הם החיסרון בחיי חברה חסידית, כשאני נוסע לפעמים לקהילה חב"דית אני רואה את השפע של ההתוועדויות שיש שם בשבתות ותאריכים חסידיים, שפע יהודים חסידיים מסביב ובלב אני בוכה ואומר "מתי פעם אחרונה ראיתי ככה יהודי שלומד חסידות או מתפלל בעבודה כמה שעות" ואתה מתגעגע לזה.
פעם אחת רציתי לצאת עם אשתי לנופש לשבת, אז חשבנו לאן אנחנו רוצים לצאת… ויצאנו לאיזה קהילה חב"דית, שכרנו שם דירה, וכולם שאלו למה באתם לפה? אז אמרתי "כל אחד צריך את הנופש שלו.." אחד צריך לצאת למקום עם נוף יפה (את זה יש לנו בשפע) ואחד צריך לצאת לקהילה חב"דית לראות יהודים חסידיים, להתוועד, לפעמים זה הנופש שאנחנו צריך אותו.
בנוסף, לגדל ילדים בשליחות זה דורש המון השקעה. אנשים לא כך כך חושבים על זה, אבל כשהסביבה היא דתית, יש אולי אפילו יותר קושי. כי לילדים יותר קשה להבין "מי אנחנו" וצריך להתוועד הרבה עם הילדים להחדיר ולהסביר את הייחודיות ויחד עם זאת להכיר מבלי להפחית בערך של יהודי אחר או קבוצה מסוימת. זה דורש המון המון להתוועד הרבה בבית עם הילדים ולסחוף אותם לעניין של השליחות ושל הרבי ושל הגאווה להיות חסיד ושונה, עם הרבה הרבה רגש וחיבור פנימי, להדגיש לילדים את הכיף והשמחה, את התענוג והאושר בלהיות שליח של הרבי, זה דורש המון יגיעה והשקעה מצד ההורים.
מהם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק היום בעבודת השליחות?
יש את העבודה השוטפת, שזה העבודה עם התושבים, בשיעורי תורה וחסידות, ביקורי בית, חברותות, התוועדות קבועה בשבת בבית הכנסת, התוועדות קבועה לנוער בשבת אחרי הצהריים.
יש את הפעילות העונתית; שזה בעצם החגים, שאנחנו עושים ביקורי בית, מביאים תמיד איזה מתנה לחג לכבוד החג הנוכחי.
יש את העבודה עם החיילים, שזה בעיקר בחגים, אז אנחנו גם מביאים כח עזר של התמימים שיעשו את העבודה עם החיילים. אנחנו גרים מעבר לקו הירוק אז יש כאן הרבה כוחות צבא וכוחות ביטחון, זה תופס נתח מאוד חשוב בפעילות, אם כי עיקר העבודה היא עם התושבים בתוך היישוב.
כשמגיעים תמימים לפעילות עם הצבא אז כבר על הדרך אנחנו מנצלים את זה ויושבים ומתוועדים הנוער ומחזקים את הקשרים, הנוער כמובן משתתף במבצעים, זה חלק מהחוויה שלהם, בעצם משלבים את הכל ביחד.
כמובן, יש פעילות עם נשי ובנות היישוב, יש שיעורי תניא לנשים, קשר פנימי וקבוצה מגובשת במעגל נשי מידי שבוע. ה יושבות עוד שעתיים לאחר השיעור ומתוועדות. כך גם עם נערות היישוב שמוצאות בית חם אצלנו ואוזן קשבת לבוא, לשוחח ולהתייעץ עם אשתי.
האם יש לכם תוכניות מיוחדות לעתיד?
לאחרונה ממש הקמנו בשיתוף פעולה עם יהודי מהיישוב פינה חמה יוקרתית לחייל, יפה וגדולה, ממש לאחרונה חנכנו אותה והיא בעז"ה תתחיל להיות בשימוש ממש בקרוב, כמובן עם עמדת תפילין תמונה של הרבי וכו', זה יהיה מקום שבו נוכל כשחיילים נכנסים לשבת להתוועד איתם ולנצל את ההזדמנות.
איך אנשים מקבלים אצלכם את המסר של בשורת הגאולה וקבלת פני משיח צדקנו?
בענייני משיח, באותו ראש אותנטי שאמרתי מקודם, כמובן וגם פשוט שעם אותה אותנטיות אני מתנהל גם כאן, יהודים יודעים בדיוק מה אני חושב, שאני מאמין ברבי מלך המשיח, ב"יחי אדוננו", זה ברור לכולם, יחד עם זאת צריך להיות מספיק חכם לא לנקר עיניים ולבוא עם אמת, תמימות ופשטות, עם אהבה, אז אנשים מוכנים לשמוע ולקבל את הדברים.
כמובן יש הבדל עצום בין איך שאני מדבר בבית הכנסת, ששם צריך להיות מספיק חכם להבין שהבית כנסת הוא לא שלי, צריך לכבד את הדעות ואנשים לא באו לפה בשביל שתפרוס להם את מגוון דעותיך, תבוא תן להם את מה שהם רוצים לשמוע, את העבודת השם את הווארטים הפיקנטיים ומי שירצה יבוא גם כן אל ההתוועדויות אצלך בבית, ושם תן מה שאתה רוצה…
אצלנו בבית ההתוועדויות עם אותה אותנטיות, הכל ברור ועל השולחן. רבי, משיח, אגרות קודש ועוד, וכולם ביישוב יודעים את זה, הם רואים את הכיפה עם הכרזת הקודש 'יחי אדוננו' שלי ושל הבן שלי, לא צריך גם כן לתקוע להם מסמרים בעיניים ובטח לא אם אתה רוצה שיתקבל.
אז כשאתה בא באופן הנכון רואים שאין התנגדות, אם אתה לא נותן לבנאדם תחושה שאתה בא 'להשתלט' על עולם הערכים שלו, שזה דבר שהוא מבחינתו אסון (כל אחד צריך לחשוב מה הוא היה עושה אם לרגע הוא היה מרגיש שמישהו מנסה להשתלט על עולם הערכים שלו, הוא היה בועט בו…) בטח כשאתה בא לאנשים שיש להם עולם ערכים והם לא זרוקים משומקום אז אתה צריך לכבד את עולם הערכים שלהם, ממילא הרבה יותר כיף להם לשמוע והם מסוגלים לשמוע מה שיש לך לומר, ואפילו לקבל.
לסיום: מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולאנ"ש בכלל, בעמדנו בשנת 'הקהל'?
כשיצאתי לשליחות, יצאתי בלי הרבה תודעה מה בדיוק אני הולך לעשות, לא באמת ידעתי ולא יכולתי לחלום שזה יתפתח לאן שזה יתפתח היום. אבל מה שהיה חזק אז שפשוט עברתי דירה.. ואמרתי את זה להרבה חברים שלי, פשוט תעברו דירה ותהיה כלי, מוכן, כשיפנו אליך, תהיה זמין.
באמת, כשיצאתי לשליחות כמעט ולא יזמתי שום דבר, כל דבר שהתחיל ביישוב זה היה יוזמות שהגיעו אלי, זאת אומרת, בא אלי אחד ואמר בוא תעשה שיעור, אחר אמר בוא תשב עם הנוער ביישוב, ומאז זה פשוט היסטוריה. כמעט הכל קרה בצורה שלא יזמתי שום דבר. פשוט מספיק לעבור דירה, להיות זמין ולומר הנני, אני פה בשביל מה שצריך. אפילו אל תיזום.. תראה איך הדברים יקרו וירוצו.
כל מי שחושש ופה ושם, זה לא סוף העולם. אני מסתכל על השנים הראשונות של פה ביישוב, ואני אומר איפה מה שאני עושה היום ומה שעשיתי אז, זה פשוט שתי עולמות, לא הייתי יכול לחלום על מה שאני עושה היום, והכל התפתח בסוג של אבולוציה כזאת, הדברים התגלגלו.
כמובן, יש מעלה גדולה בלתכנן ולחשוב רחוק, אבל מי שזה מרתיע אותו מלצאת לשליחות, שיידע שזה לא ככה. זה פשוט לעבור דירה ולומר הנני. וזה יהיה יקרה ויהיה מדהים.
יש כמובן שוני גדול בבתי חב"ד למטייל, קהילתיים, בתי חב"ד בחו"ל, בתי חב"ד בארץ וכו' ישנם כל כך הרבה סוגים של בתי חב"ד, אי אפשר להשוות בין אחד לשני ולכל בית חב"ד יש את אופן העבודה שלו.
אבל יש כלל אחד שאני חושב שתמיד יהיה נכון, והוא, שלא צריך לנקר עיניים לאף אחד. כשהגעתי פה ליישוב לא יודע אם כל כך במודע אמרתי את זה לעצמי, אנחנו נמצאים פה, בוא נראה איך הדברים יתגלגלו, בוא נלמד את האנשים ונראה, לא לבוא בהכרזות והצהרות על ההתחלה, זה היה מאוד חשוב.
רק שנתיים שלוש אחרי זה ניגש אלי יהודי בהתוועדות יומולדת שלי ואמר לי אחרי קצת לחיים, "תדע לך שכשהגעת זה היה נראה לך נחמד שכולם מחייכים, תדע לך שהרבה עקבו אחריכם לראות מי אתם, להבין מה הקטע שלכם, תדע לך שהנס שלך היה שבאת ופשוט היית בן אדם זה הכל, לא הכרזת, לא הצהרת, לא צעקת, לא עשית רעש וצלצולים, פשוט היית בנאדם טוב, זה הכל".
אמרתי תודה להשם שנתן לי את המחשבה הנכונה הזאת בראש ואני חושב שזה חשוב לכל שליח, היו סיפורים ששלוחים הגיעו לכל מיני מקומות ומיד התחילו בהכרזות והצהרות ופרסומים ועניינים, במיוחד במקומות סגורים ויישובים קהילתיים, זה יצר פשוט אסון. צריך להיות פשוט יהודי טוב בלי הצהרות והכרזות, אולי זה המקום להשתמש במושג "אזלת לקרתא הליך בנימוסי'ה" וצריך כמובן גם הרבה ענווה, אי אפשר להשפיע באמת כשמגיעים ללא ענווה.
נקודה אחרונה לסיום; לשתף את הילדים בשליחות זה דבר כל כך עצום, הילדים הם כוח אדיר, כשיוצאים לביקורי בית, לחלוקת מצות, משלוחי מנות, כשאתה עובר בבתים עם הילדים זה פשוט מראה משהו שכובש.
סתם לדוגמא, לאחרונה היה את השטורעם הגדול על הרישום ל'אות בספר תורה'. יצאתי עם הילדות שלי (חמישה בלע"ר), כל ילד החזיק בידיים את התעודה של אות בספר תורה שלו ועברו בבתים, אני הייתי איתם אבל הם דיברו ברוב הבתים, הם דיברו עם המשפחות, פשוט מאוד אנשים לא יכלו להגיד לא.
דבר שמאוד כובש, אז לשתף את הילדים בשליחות, זה גם מעצים את תחושת השליחות של הילדים עצמם כמובן לצ'פר אותם על זה, לפנק, שיהיה להם כיף, אבל זה גם פשוט נותן לך הרבה בשליחות עצמה.
מערכת מרכז החדשות החב”די – חב”ד אינפו, מאחלת לרב ששון ומשפחתו הצלחה רבה בשליחות היחידה – קבלת פני משיח צדקנו!
צפו בגלריה קטנה מפעילות גדולה:
זה פשוט מדהים מה ששליח אחד עושה ביישוב! אין על הרב שמוליק!