תחזור הנבואה לישראל • משיח בפרשה

על מה רמז הרמב"ם במכתבו המפורסם? ומדוע צריך להקשיב לגויים?

משה היה קורא רק עיתונות אנטישמית, עיתונים ערביים או כתבות אנטי יהודיות.

פעם אחת שאלה אותה אישתו, מדוע הוא לא קורא עיתונים יהודיים.

משה השיב: בעיתונים יהודיים יש רק צרות, האחד התאבד, השני פשט את הרגל, ובשלישי יושב בכלא למאסר עולם…

"לעומת זאת, את העיתונות העויינת תענוג לקרוא, היהודים משתלטים על העולם,  הם מנהלים את הבנקים ואת הכלכלה העולמית, יש להם יד בכל חלק בממשלה… כשאני קורא את זה אני מתחיל להרגיש טוב!"

פרשת השבוע, פרשת בלק, הינה הפרשה מאוד אהובה בעם ישראל. סוף סוף, יש גוי שכמה שהוא לא מנסה לקלל, הוא מצליח רק לברך. כמה שהוא מנסה לקטרג, להקניט ולהציק, בסופו של דבר, הוא מעריף שבחים ומחלק קומפלימנטים עד כדי כך שהוא מנבא על הגאולה העתידה לבא.

הרמזים על הגאולה האמיתית והשלימה בפרשת בלק הינם רבים. פרשת בלעם היא  אחת משלשת הראיות היחידות אותם מביא הרמב"ם בספרו כדי להוכיח שהתורה כבר העידה על מלך המשיח והגעתו. השבוע נתעכב על פסוק (או שתיים) מנבואת בלעם המלמדת אותנו על הזמן העכשווי, הזמן של 'עקבתא דמשיחא', רגעים ספורים לפני הגעתו והתגלותו של מלך המשיח.

באחת בנבואותיו מכריז בלעם, שעתיד לבא יום בו:"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא (בלק כג,כד) עם ישראל יתרומם מירידתו ויתנשא מנפילתו בגלות הדוויה, ויתגלה לעיני כל האומות כאריה כביר. הסיבה להתרוממות המרשימה של עם ישראל כתובה בפסוק לפניו: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל" (שם שם, כג) כל העולם יחפש תשובות לשאלות גורליות שיעמדו על הפרק. 'מה לעשות?' 'ואיך לעשות?' 'מה יועיל ומה יצליח?' 'כיצד? איך? מדוע? ולמה?'. באותו הזמן יהיו הרבה אנשים חכמים, שלכל אחד (ואחת) תהיה שיטה ודעה משלו. זה בכה וזאת בכה,  האחד מושך ימינה, בעוד השני שמאלה. אבל לעם ישראל תהיה דרך אחרת, הם לא יסתמכו (רק) על חכמים, כי יהיו להם 'נביאים'. אנשים שיקבלו מסר ישיר מהבורא, "מה פעל א-ל". הם לא יצטרכו לנחש ולגשש באפילה, כי האור האלוקי יאיר את צדקת דרכם.

לאור דברים אלו, כותב הרמב"ם באחת מאגרותיו הידועות-אגרת תימן- שעתידה הנבואה שתחזור לעם ישראל, וחזרת הנבואה הזאת היא הכנה והקדמה לביאת המשיח, ש"נביא גדול יהיה קרוב למשה רבינו".

בתלמוד הירושלמי (שבת ו,ו) נאמר שבלעם אמר את הפסוק הזה "בחצי ימיו של עולם". זאת אומרת, שבלעם אמר את הפסוק הזה בדיוק במחצית הזמן עד לקיומו המוחלט של הפסוק ולהתממשות הנבואה. לפי זה, מחשב הרמב"ם באותה אגרת, את הזמן בו אמורה היתה אותה הנבואה להתקיים. לדבריו, בלעם אמר את זה בשנת ב' תפ"ח לבריאת העולם (2488), ולכן אחרי שיעברו עוד 2488 שנים מאז, מוכרחת הנבואה להתקיים! לפי זה יוצא, שתאריך חזרת הנבואה לעם ישראל עומד על שנת ד' תתקע"ו (4976 לברה"ע).

ומה קרה אז בעולם? ומה יתחדש בעם ישראל?

באותם שנים חיו ופעלו, ר' אלעזר בעל הרוקח, הרמב"ן, שעליו אמר ההאריז"ל, שהוא אחד מהמקובלים היחידים שאפשר לסמוך עליהם, הראב"ד, בעל ההשגות על הרמב"ם, שמעיד בהשגותיו ש"הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו", ור' יהודה החסיד, שעליו נאמר שאם הוא היה בזמן האמוראים או התנאים או הנביאים, הוא היה אחד מהם, והגדול שבכולם!

אליבא דאמת, בימות המשיח, יהיו כל עם ישראל  נביאים! וזה יהיה החידוש העצום שיתחולל בגאולה, שאז תהפוך הנבואה להיות דבר רגיל ופשוט, תופעה טבעית כחלק ממערכת החיים הרגילה, עד כדי כך שאפילו ילדים וילדות יזכו לנבואה. למעשה, דברים אלו אינם רק חידוש מדרשי או אימרה אגדית, הם אינם המצאה חסידית גרידא (כי תורת החסידות לא ממציאה…כ"א רק פוקחת את העיניים!) זהו פסוק מפורש בספר יואל (ג,א):"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ."

אבל לפני ביאת המשיח, הנבואה תהיה עדיין מנת חלקם של יחידי סגולה, צדיקי עליון שיזכו לפני כולם לקבל מסרים אלוקיים מהקב"ה. ואותה נבואה, אותם מסרים, הם סמל ההגעה הקרובה של מלך המשיח והגאולה.

יהיו כאלו שירימו גבה וישאלו:'מאז שנת ד' תתקע"ו עברו הרבה מים בירקון, ואנחנו עדיין לא נושענו! אז, איפה הגאולה? ומה קרה להבטחה של הרמב"ם?'

האמת היא שככל שאנחנו מתקרבים יותר לזמן הגאולה, אנחנו מוצאים עוד ועוד התגלות אלוקיות של נבואה. מאז התגלות תורת החסידות, המהווה הכנה ישירה לימות המשיח, החלה לבלוט שוב התופעה של נבואה גלויה בעם ישראל. נדמה שאי אפשר לתאר זאת טוב יותר מתיאורו של האדמו"ר הצמח צדק בעצמו שכתב (ספר החקירה, מצות עדות, ח): הבעל שם טוב ז"ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים, פלאי פלאות ניסים היוצאים מהטבע היו נראים על ידו, כאשר שמעתי . . שהוא ותלמידו הרב המגיד נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה . . גם מזקני נ"ע ]=אדה"ז[ שמענו עתידות, קולע אל השערה".

'תופעת הנבואה' הזו המשיכה להתקיים אצל כל רבותינו נשיאנו בדורות הבאים, עד לרבי מלך המשיח, כפי שידוע ומפורסם.

זוהי גם הסיבה שהרמב"ם בספרו (הלכות יסודי התורה פרק ו ואילך) הביא את כל התנאים להתגלות הנבואה ואת הדרישות מהנביא המבקש להתנבאות. כי, לשיטת הרמב"ם, הנבואה היא הלכה לדורות, בכל דור גם בזמן הגלות הנוכחית.

למרות שבגמרא נאמר ונפסק:ש"משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" (סוטה מח,ב). הרבי מלך המשיח מבאר שאין כוונת הגמרא לומר שרוח הקודש הסתלקה לגמרי ונעלמה לחלוטין. אם זאת היתה כוונת הגמרא, הגמרא היתה מתבטאת בסגנון אחר. הלשון 'בטלה רוח הקודש' או 'פסקה רוח הקודש' מבטאות יותר את הסיום המוחלט של עידן הנבואה בישראל. הלשון:"נסתלקה רוח הקודש" משמעותה היא  שהנבואה אינה מצויה כמקודם, לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת השכינה. אבל ברגע הנכון, ולאדם הנכון, עתידה הנבואה לחזור לישראל והיא אף מסמלת על הגאולה המתקרבת.

ונסיים בסיפור הנבואה של הרבי על חברת 'שפע ימים'. בחודש סיוון תשמ"ח (1988) ביקר מר אריה גוראל, ראש עיריית חיפה דאז, במעמד חלוקת דולרים אצל הרבי מליובאוויטש, במהלכה אמר לו הרבי: ""בחיפה יש ים, ואין להתרשם מדבר שהוא עמוק. זהו מהעניינים של חיפה שיש לו ים, ושם יש עמק, ובעמק נמצאים אבנים טובות ומרגליות. הקב"ה עשה דבר פלא – הוא הטמין אותם בעומק הארץ, ועל כל פנים, בעומק המענה""

לאחר מספר שנים, פנו קבוצת חסידי חב"ד לר' אברהם טאוב על מנת שיפעל לממש את נבואתו של הרבי.

ואז בשנת תשנ"ט (1999) הוקמה חברת שפע ימים שהציבה בפניה את המטרה לאתר את מיקומם המדויק של האבנים טובות ומרגליות עליהם דיבר הרבי. במשך למעלה משני עשורים הם גייסו משקיעים, והתעלמו מהספקנים שבדרך. ולפני שנתיים קרה הבלתי ייאמן, כאשר לראשונה בישראל נמצא מרבץ אבני חן באזור הקישון המזוהם. מי היה מאמין שדווקא בנחל קישון המזוהם והמסוכן, יימצאו אבני חן ויהלומים, אשרי המאמין ואשרי המחכה!

שבת שלום!

להורדת הדרשה בשפה העברית

להורדת הדרשה בשפה הצרפתית