"שעה לפני שבת הטבלנו את הכלים בגלים מטורפים"

אבריימקה אייזנשטיין, חב”ד אינפו

אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת המגזין השבועי שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות. השבוע ראיינו את השליח הרב רוני ארד שליח הרבי מלך המשיח ומנהל בית חב"ד סרי לנקה.

איך הגעת לשליחות בסרי לנקה? מה הביא אותך לצאת לשליחות בכלל ולמה דווקא לשם?

האמת היא שבתחילה רצינו לצאת לשליחות בהודו, אך באותה תקופה לא היה מקומות בהודו שצריכים לפתוח בהם בית חב"ד (לפני כשמונה שנים), והיה לנו סיפור השגחה פרטית מופלאה:

גרנו באותה התקופה במעלה אדומים (ליד המשפחה של אשתי) ומי שהיה אז בעיר קולמבו בסרי לנקה היה הרב חגי ורטהיימר שהוא החליף את השליח הרב מענדי קרומבי, משפחה נוספת שגרה כאן במעלה אדומים היו משפחת ר' שניאור מיידנצ'יק (שגם אשתו ממעלה אדומים), היינו נפגשים בבית כנסת, מתוועדים ולומדים יחד.

יום אחד הוא אומר לי "רוני, אנחנו יוצאים לשליחות בסרי לנקה, מחר טסים.." אמרתי לו "אם אתם מחפשים עזרה פעם לחגים ועוד אז אנחנו מחפשים", אמר "לא נראה לי, דיי רגוע שם".. מפה לשם התגלגלה ההשגחה פרטית שאחרי חודשיים נסענו לעזור לבית חב"ד בפושקר אצל השליח הרב שימי גולדשטיין, שלאותה עונה הוא לא הצליח להגיע (עונה יחידה מתוך עשרים שנה שלא היה שם), אז החלפנו אותו שם חמישה חודשים. בעקבות זה ש"נתקענו" בפושקר שבהודו החלטנו שנה אח"כ שאנחנו רוצים לצאת לשליחות.

כשהתחלנו לחפש בהודו, אז כאמור לא היו מקומות שהיו צריכים לפתוח בהם בית חב"ד, פגשתי אז חבר שבמקרה גם ממעלה אדומים, יונתן בראון שמו, כשתוך כדי שיחה, דיברתי איתו על זה שאנחנו מחפשים שליחות. יומיים אחרי זה שניאור מיידנצ'יק יצר איתו קשר ושאל אותו אם הוא רוצה לצאת לשליחות…

יונתן אמר לו "אנחנו נשארים בנתיים בארץ, אבל פגשתי את רוני ארד לפני יומיים, והוא אמר לי שהוא מחפש שליחות", ככה הגעתי לשליח מיידנצ'יק ששנה לפני כן הצעתי לו בבית כנסת אם הוא צריך עזרה..

אנחנו מצידנו רצינו מקום שהפעילות היא על כל השנה ולא לפי עונות, אז עשינו פה איזה צעד ייחודי בגלל שהעונות פה היו קצרות (היום הם כן שבעה חודשים ושנה, אז היו יותר קצרות), פתחנו שני בתי חב"ד בשני הצדדים של האי שמתחלף לפי העונה; בחודשי הקיץ של הארץ היינו בצד המזרחי ובחודשי החורף היינו בצד המערבי, ועברנו כל חצי שנה מצד לצד, זה "הפיתרון" שמצאנו לשליחות על פני כל השנה.

אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות", תן לנו טעימה קטנה מימי התחלת השליחות.

אמנם, אצלנו כבר חלפו שבע שנים מ"ההתחלות", אך בשביל לסבר את האוזן: הסיטואציה הראשונית שלנו היא כשנחתנו פה בכפר, אין לנו עדיין בית חב"ד, אין מקום, אין כלום, הלכנו להשכיר חדר ב"גסטהאוס" (בית הארחה) כשאין לנו עדיין מקום לבשל אפילו, אכלנו מקופסאות שימורים שלקחנו מבית חב"ד בקולמבו, וקצת לחם.. בהתחלה קנינו גזייה ובישלנו עליה בשביל 'לחיות'…

ביום השני, התחלתי להסתובב בכפר, זה היה בשיא העונה ויותר לקראת סיומה, פשוט נכנסתי למסעדות ו"גסטהאוסים" ושאלתי אותם האם הם מוכנים להשכיר את המקום עד סוף העונה או אפילו עד שנה הבאה (שנה וחודשיים).

אנשים מסתכלים עלי מה אתה בא עכשיו סוף העונה והקריצו לי מחירים משוגעים… וככה עוברים הימים, שלישי ורביעי ואנשים שרואים אותנו ברחוב, באים אלי "מה יש פה בית חב"ד?", "אנחנו רוצים סעודת שבת" ועוד, ובנתיים טרם יש לנו מקום… אנחנו ישנים בחדר בגסטהאוס, אני, אשתי וילד בן שנתיים וחצי ותינוק בן שלושה חודשים, מסתובבים פה בחום של 35 מעלות עם כל הלבושים, ומחפשים מקום לבית חב"ד ואין מקום. מצב לא סימפטי כלל וכלל.

בשלב זה, השליח הרב מענדי קרומבי שליווה אותנו באותה תקופה ממש באופן יום-יומי הציע שנחפש בנתיים מקום רק לשבת הקרובה עם מקום לסעודת שבת. כמובן לזמן קצר כזה מצאנו מקום, וביקשנו את המקום לחמש שעות בליל שבת ושלוש שעות בצהריים בשבת.

מתחילים לבשל, פרסמנו למטיילים הודעות שאנחנו נערכים לשבת ושיבואו לעזור בבישולים, שנעשו במרפסת של הגסטהאוס (שוטפים את הכלים בשירותים…) וככה מכינים סעודת שבת עם סלטים ל-70 איש (!) שהיו בסעודת שבת הראשונה שלנו, במקום שהוא בכלל לא שלנו, שולחנות לא כשרים, בלי מטבח כשר עם כלים בשירותים. זה סיטואציה אחת…

סיטואציה נוספת שהייתה לנו מורכבת זה הכלים. חיפשנו כלים לא חד פעמיים, כי חד פעמי אין בנמצא במקומות כאלו. הבעיה הייתה שהכפר בו התמקמנו, היה ממוקם במרחק 8 שעות מהעיר בירה והעיר הכי נורמלית בסביבה הייתה בערך 3 שעות נסיעה.

לקחנו איזה נהג והוא נסע באמת עד העיר הרחוקה, שלוש שעות בשביל למצוא 94 צלחות מאותו סוג, שבסופו של דבר הגיעו ביום חמישי בערב.

מפה לשם, אנחנו מגלים ביום שישי שיש על הצלחות מדבקות באיכות כ"כ גרועה שאי אפשר היה להסיר אותם, פשוט בצהרי יום שישי ישבנו עם ארבעה מטיילים וניסינו להוריד את המדבקות (סבון, מים רותחים סקוצ'ים ועוד), ללא הצלחה – אי אפשר להטביל את הכלים… רק בשעה 3 בצהריים הגיעה מטיילת והביאה אציטון (לציפורניים) והורידה את כל המדבקות.

שעה לפני השקיעה אנחנו מסיימים להגעיל את הכלים (זה היה כלי מתכת כאלה שצריך להגעיל אותם ולא רק להטביל) רצתי לים עם בחור שלא שומר תומ"צ בשביל להטביל את הכלים לשבת שעה לפני, תוך כדי מזג אוויר סוער וגלים מטורפים, כשלצערי בשל מזג האוויר מלא סכו"ם וצלחות עפו לנו בין הגלים…

בסופו של דבר אנחנו מגיעים עם הכלים 7 דקות לפני השקיעה למקום של הסעודת שבת, שאכן נערכה בשמחה ובשפע. הייתה סעודה עם 70 איש (!) האנשים לא האמינו, היו בטוחים שזה בית חב"ד קבוע ושזה מקום שלנו כבר שנים.. הכל היה מתוקתק, עם כלים וסלטים בטוב טעם.. זהו קצת מההתחלות…

מהם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק היום בעבודת השליחות?

מידי יום אני מעביר כאן 2\3 שיעורי חסידות ביום, בנוסף ללימוד בחברותות עם המטיילים והמקורבים, הנחות תפילין כמובן, כתיבה לרבי מלך המשיח ופעילות שוטפת של הבית חב"ד.

השאיפה היא להתעסק כמה שפחות בגשמיות וכמה שיותר ברוחניות, אבל בנוסף לכל הפעילות השוטפת אנחנו מפעילים פה מסעדה מאוד מצליחה.

בנוסף, מטרתנו וענייננו בשיתוף פעולה עם ידידי היקר הרב מענדי קרומבי להמשיך לפתח את הפעילות של חב"ד בסרי לנקה ולפתוח בתי חב"ד נוספים, כשרק בשנה האחרונה נפתח בית חב"ד נוסף בווליגמה ע"י זוג השלוחים הרב יוסי ורחלי גרומך, כשהמטרה שלנו כמובן היא לפתוח עוד בית חב"ד או שניים בחופים ובעזרת השם במקומות נוספים.

אז מטבע הדברים ההתעסקות הגשמית לוקחת לי הרבה זמן מהיום, כשבנוסף, במשך היום יש את הזמן שאני מקדיש למשפחה, ויש את הזמן הרוחני שאני מקדיש לעצמי, לתפילה וללימוד כמובן כדי להחזיק את הראש מעל המים, ללמוד חסידות, שיחות ומאמרים של הרבי וכו', כשכל זה אני משלב תוך כדי הפעילות במשך היום שיש לי גם זמן לימוד עם מטיילים, המסעדה, תורמים וגיוס כספים ועוד.

בנוסף משהו שחשוב ששמנו עליו דגש וכדאי ששלוחים צעירים ישימו לב ויתנו דגש מיוחד, זה שמירת קשר עם מטיילים שהיו בבית חב"ד. יש לנו קהל של מאות מטיילים שאנחנו בקשר איתם מהעבר, אפילו לפני 5\6 שנים אנחנו עדיין בקשר איתם ונפגשים מידי פעם בארץ, כך פחות או יותר הזמן ביותר מתחלק.

האם יש לכם עוד תוכניות מיוחדות לעתיד?

אז כפי שאמרתי סרי לנקה זה יעד שעולה ועולה וב"ה יש אפילו דיבורים על טיסות ישירות מישראל שיתחילו בקרוב, התחלנו עם סעודות שבת של 100 איש וחגים 200 והיום אנחנו בסעודות שבת, גם הבית חב"ד בדרום וגם שלנו עם 250-300 איש בסעודות שבת (בחגים כבר 500-600) המספרים הכפילו את עצמם ביותר מפי 3 תוך 5\6 שנים עם תקופת קורונה באמצע.

יש פה באמת המון צורך בבתי חב"ד נוספים ולהמשיך לפתח את המקום. אז אלה המטרות שעומדות כרגע לנגד עיננו.

המון מכתבים שאנחנו כותבים לרבי אלו התשובות "להמשיך לפתח עוד סניפים ועוד סניפים" וברור לנו שזה הרצון של המשלח – הרבי מלך המשיח ומשתדלים לעשות כמיטב יכולתנו.

איך אנשים מקבלים אצלכם את המסר של בשורת הגאולה וקבלת פני משיח צדקנו?

המסר מועבר בפשטות: יש רבי, הרבי הוא המנהיג של הדור שלנו והתפקיד שלנו הוא לקשר את האנשים לרבי. משם מגיעים לדבר עם האנשים על משיח וגאולה וכל העניינים האחרים.

אני תמיד אומר להסביר לאנשים מזה גאולה, למה הרבי ולמה תורת החסידות הם הכלים הנכונים להוביל אותנו למצב גאולתי בתודעה, בשביל זה הרבי הגיע לעולם – לגאול את עם ישראל. ברגע שעושים את זה בנחת ובסבלנות, לא בהתרעמות – אבל כמובן בלי שום פשרות על התוכן של המסר, אנשים פשוט מקבלים את זה.

גם מי שקצת יותר דתי ויותר בעניינים, ובא עם התנגדות מראש אז זה מסבר לו את האוזן והוא מוכן להמשיך לשמוע.

הכי חשוב זה לקשר אותם לרבי, ללמוד איתם את השיחות והמאמרים עצמם וכמובן לכתוב לרבי, זה הפעולה הראשונה ואולי העיקרית קודם כל בכדי שתהיה התקשרות.

לסיום: מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולאנ"ש בכלל, בעמדנו בשנת 'הקהל'?

בשנת הקהל, זה באמת הזמן לחיות את המציאות של קהל, שאנחנו כולנו ביחד – קהל אחד, למרות הפיזור בכל רחבי העולם כולנו מחוברים לראש בני ישראל – הרבי מלך המשיח, לחיות את הנקודה הזאת.

גם כשלפעמים אנחנו מרגישים רחוקים וגם הרבה פעמים אנשים מרגישים רחוקים אחד מהשני ובפרט בזמן שאנחנו בשליחות, אבל באמת צריך לחיות את הנקודה, של קהילה אחת, מציאות אחת, שלוחים ואנ"ש, יהודים. מציאות של הקהל – קהל!

מערכת מרכז החדשות החב”די – חב”ד אינפו, מאחלת לרב ארד ומשפחתו הצלחה רבה בשליחות היחידה – קבלת פני משיח צדקנו!