-
סיפורו המופלא והשמיימי של מקוה חב"ד במעלות, שהתחיל לפני כשלוש שנים בחלום מיוחד מהרבי מלך המשיח שליט"א לשליח הרב יגאל כספי, המשיך במענות באגרות קודש, ומסתיים בימים אלו • ניסים ונפלאות • מאת שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח • לקריאה
אבריימקה אייזנשטיין|י״ט באדר ה׳תשפ״גשניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח
בעקבות חלום מפעים ומרגש, בו ראה את הרבי מלך המשיח מבקר בבית חב"ד בעיר מעלות, אך פוסח בביקורו על המקווה – החליט השליח הרב יגאל כספי לשפץ את המקווה, אך לא ידע מהיכן ישיג את הסכום הדרוש… • מענה של הרבי באמצעות האגרות–קודש, הוביל בני זוג ממרכז הארץ, להרים טלפון לבית חב"ד מעלות, ולבקש לתרום את כל עלויות השיפוץ של המקווה • בני הזוג גייסו עוד ידידים לפרוייקט, ולאחר שסיימו את שיפוץ המקווה החליטו לשפץ גם את בית הכנסת • חנוכת הבית של המקווה ובית הכנסת אמורה להתקיים בי"א ניסן, אולם בעקבות מענה מדהים של הרבי באגרות–קודש, הוקדמה פתיחת המקווה לכ"ב שבט • ניסים ונפלאות
חלום מפעים
"הסיפור הבא הוא סיפור שמיימי לחלוטין, שהחל לפני כשלוש שנים" – פותח ומספר הרב יגאל כספי, שליח הרבי מלך המשיח שליט"א למעלות.
היה זה בחג הסוכות תש"פ, כאשר למדתי מאמר של הרבי מלך המשיח שמאוד תפס את ליבי. במאמר מדבר הרבי על מעלת המעשה, ועל כך שזה יותר נעלה מכל הרוחניות בעולמות העליונים. אינני יודע מדוע דווקא בלימוד המאמר הזה, שכן פעמים רבות מדבר הרבי על מעלת המעשה, אך הפעם התעוררתי באופן מיוחד.
כיוון שכך, החלטתי להשקיע את עצמי בסוכות ב'מבצעים', מבוקר ועד ערב.
יש לנו שלוש סוכות מרכזיות של בית חב"ד בעיר, כשאחת ממוקמת בסמיכות ל'אגם מונפורט', אגם מלאכותי מאוד יפה אליו נוהרים רבים. החלטתי שלאורך כל ימי חול המועד, מבוקר ועד ערב, אפעל שם במבצע לולב.
על המרפסת של בית חב"ד יש לנו סוכה ענקית, 80 מ"ר, שם אנו עורכים את סעודות החג, ואת שמחת בית השואבה מדי ערב – כמו ב-770.
במוצאי שמחת תורה, פירקתי את הסוכה והלכתי לישון. והנה אני חולם על הרבי!
בחלומי אני רואה את הרבי מלך המשיח מגיע לבית חב"ד, עומד מחוץ למבנה… הצעתי לרבי שיראה את הפעילות. הרבי הנהן בראשו הקדוש והחל ללכת לכיוון הכניסה של בית חב"ד. לפתע הרים הרבי את הראש וראה שאין במקום שלט של בית חב"ד. הרבי פנה אלי ושאל למה אין שלט?
האמת היא שממש לפני חג הסוכות הורדתי את השלט הגדול שהיה שם, כיוון שכבר היה דהוי ולא מכובד. גם התמונה של הרבי שהייתה על השלט דהתה, ולא רציתי להשאירה כך בימי חג הסוכות.
עשיתי זאת אז מפני שבחגים (כמו בימי בין הזמנים) מגיעים לעיר אורחים רבים לנפוש, ומתוכם מאות פוקדים את בית חב"ד, שהופך ל'שטיבלאך' של ממש עם מניינים ללא הפסקה, כשהמשתתפים נהנים גם להצטרף לשיעורים שמתקיימים מידי יום.
כעת, כשהרבי נכנס לבית חב"ד, הבחין בחסרונו של השלט, ושאל אותי על כך. השבתי שהזמנתי שלט יפה עם אותיות מאירות, משהו שמכבד את ליובאוויטש, ובעז"ה נתקין אותו בקרוב. הרבי הנהן בראש בהסכמה.
כיוון שבית חב"ד נמצא בקומה השניה של המבנה, הרבי ניגש למדרגות והחל לעלות. כשהגענו ליד הפתח של מרפסת הסוכה בצד ימין, הצבעתי לעבר המקום ואמרתי "כאן זה הסוכה של בית חב"ד".
הרבי נכנס והלך בכל המרפסת, ממש לכל אורכה. בחלום חשתי כיצד הרבי מרגיש ויודע את כל המצוות שנעשו שם בסוכות, ובכלל גם לאורך השנה כולה כמו אפיית מצות עם ילדים, פעילות חנוכה, מנייני תפילות, שיעורי תורה שנערכים שם בקיץ ועוד.
כשהרבי הגיע בחזרה לגרם המדרגות, הבחנתי לפתע שכל המדרגות התמלאו בנשמות שהגיעו מעולם העליון. כולן עמדו שם עם העיניים למטה. נשמות של נשים, לא צעירות ולא מבוגרות, תושבות המקום, שבאו לרבי.
אני יודע שאפשר לחשוב שאני הזוי, אבל כך ראיתי בחלום.
הרבי שליט"א חלף על פני גרם המדרגות ונכנס לבית הכנסת ממול. בבת אחת, בית הכנסת התמלא בנשמות, הפעם של גברים בלבד, תושבי המקום. מיד חלפה בראשי מחשבה שצריך להציב בפני הרבי שולחן, וכולם ייגשו לקבל תיקון.
כשהסתיים הענין, הרבי יצא מבית הכנסת, והנשמות כולן נעלמו. הבנתי שקיבלו את מה שרצו.
פניתי לרבי מלך המשיח וביקשתי רשות להחזיק עבורו את הסידור ואת היומן שלו. הרבי הסכים ונתן לי.
ירדנו למטה, וכשהגענו לרחוב, פתחתי לרבי את דלת הרכב, ופתחתי גם את הדלת האחורית לשים שם את הסידור והיומן. לאחר מכן התחלנו לנסוע, וכל מי שעבר בכביש, ידע שהרבי נמצא ברכב. כולם עצרו את המכוניות שלהם, ורצו לרבי לבקש את ברכתו דרך החלון.
כאן נגמר החלום.
החלום היה מאוד מוחשי ולא רגיל. כשהתעוררתי הייתי בהתפעמות אדירה.
באותו רגע חשבתי לעצמי, למה לא הראיתי לרבי את המקוה. יש לנו במבנה של הבית חב"ד שני מקוואות, לגברים ונשים, שבנינו לפני 25 שנה.
הרגשתי שהרבי לא רצה לבייש אותי. הבית חב"ד הוא מאוד יפה, אבל המקוה כבר היה ברמה נמוכה. ריצוף ישן, דברים שבורים וכו'. כתוצאה מזה לצערנו גם התמעטו מספר הטובלים.
בעקבות כך קיבלתי החלטה להתחיל לשפץ את המקוה.
כאן מגיעה שאלת השאלות: 'כסף מנלן'? מדובר בהרבה מאוד כסף.
בשלב זה מתחיל החלק השני בסיפור המדהים הזה.
טלפון לא צפוי
מדי שנה, ב'זאת חנוכה', יש כמה מנהלי בתי חב"ד שעולים עם המקורבים שלהם לציון הרשב"י במירון. עורכים שם הדלקה מרכזית, ומתיישבים להתוועדות חסידית הכוללת סעודה כיד המלך עם דברי תורה ובליווי כלי זמר.
גם אני בין המשתתפים. בהיותי שם, פניתי לרבי שמעון ואמרתי שאין לי כסף למקוה, וכי אני מבקש ברכה שאוכל לשפץ את המקוה.
כעבור ימים ספורים קיבלתי טלפון מאשה ממרכז הארץ.
"שלום, אתם 'חינוך על טהרת הקודש'?"
"אכן כן", השבתי. מלבד העמותה של בית חב"ד, יש לנו עמותה נוספת של מוסדות החינוך הנקראת "חינוך על טהרת הקודש – מעלות".
האישה מתחילה לספר לי שהיא כתבה לרבי ב'אגרות קודש', והרבי שליט"א כתב לה שהיא צריכה לתרום לחינוך על טהרת הקודש.
ביררתי איתה באיזו דרך היא רוצה לתרום. הוספתי והצעתי לה כמה דברים בקשר למוסדות חינוך, אך ראיתי שזה לא מניח את דעתה.
"לא לא! אני לא רוצה משהו קטן. אני רוצה פרוייקט רציני".
ואז פתאום היא נזכרת, "רגע, אבל הרבי כתב לי חינוך על טהרת הקודש ירושלים". השבתי לה: "נכון, אנחנו נמצאים ברחוב ירושלים"… היא התפעמה מאוד. "אני פשוט לא מאמינה"…
לא התאפקתי ושאלתי אותה "איך הגעת אלי דווקא?" היא ענתה שנכנסה לאינטרנט, וחיפשה חינוך על טהרת הקודש, והמקום שלנו עלה לה בראש הרשימה. מזה מספר שנים שאנחנו משלמים לקידום פרסום, שכל מי שיחפש גני ילדים או מקוואות, נופיע בראש הרשימה. אמנם היו פעמים שחשבתי לבטל את זה; הרגשתי שזו הוצאה מיותרת, אבל בהשגחה פרטית השארתי את זה כך, מה שגרם לה להגיע דווקא אלי.
כשראיתי שהיא לא מקבלת את הצעותיי לתרומה, אמרתי לה שהבסיס לחינוך, זה מקוה טהרה. "עכשיו אנחנו חייבים לשפץ כאן את המקוה באופן יסודי, אז אולי זה יעניין אותך"…
זה מאוד דיבר לליבה. "הו הו, עכשיו אתה מדבר. אני רוצה לשמוע פרטים נוספים. מחר אגיע אליכם עם בעלי".
אותה תקופה הייתה תקופת חורף סוערת. שלוש סערות אירעו כבר במהלך חג הסוכות, מה שהיווה את ה'סיפתח' לחורף סוער וקשה בו אירעו הצפות קשות. בני הזוג הגיעו למעלות בדרכים עוקפות, ממש במסירות נפש.
פגשתי זוג אנשים דתיים, יוצאי גאורגיה, שזכו לראות את הרבי מלך המשיח שליט"א לפני 33 שנה במעמד חלוקת הדולרים, אז קיבלו 2 דולרים מהרבי, ומאז התקרבו ליהדות ולחב"ד.
כעת נקלעו למצב כלכלי גרוע, וכתבו לרבי שליט"א באגרות קודש, ובעקבות כך הגיעו אלינו.
הראיתי להם את המקוה ואמרתי 'פה צריך להחליף את הכיור', אך הוא אומר לי 'לא לא לא'. 'פה צריך להחליף רצפות', ושוב הוא אומר לי 'לא לא'. 'פה צריך ברזים', 'לא לא!'.
"הכל חדש, אני משלם הכול!"
הייתי בהלם. נכנסנו להגיד 'לחיים' ולכתוב לרבי ולבקש את ברכתו.
סיפרתי להם על החלום המופלא, ממנו הבנתי שהרבי רוצה שאשפץ את המקוה, ועל כך שב'זאת חנוכה' התפללתי על הענין אצל רבי שמעון בר יוחאי.
פתאום האיש החל להחוויר, ונהיה לבן כסיד. "אני חייב לספר לך משהו", אמר. "אל תחשוב שאני בן אדם עשיר, אבל אני מקושר לאנשים עשירים, דרך עבודתי כארכיטקט. בלילה השמיני של חנוכה, כשעמדתי מול הנרות, ביקשתי מהקב"ה שיזכה אותי לבנות מקוה"…
השגחה פרטית מופלאה. הקב"ה פשוט חיבר את התפילות של שנינו מאותו לילה – – –
הוא מאוד התרגש מכך, והחליט להתמסר לענין.
חלום שהתגשם
שלחתי לו תכניות, הצעות מחיר וכו'. נפגשנו עם כמה אוליגרכים חברים שלו במרכז הארץ. בהמשך הצטרפו עוד חברים.
בפועל התחילה הקורונה, וזה השבית את הכל. זה גם שיבש את העסקים, והיה להם קשה לשלם את ההתחייבויות שלהם. השיפוץ התעכב איפוא. עבר עוד זמן ועוד, עיכובים נוספים צצו. בשלב מסויים החלטתי, יש כסף או אין כסף – אני מתחיל את השיפוץ.
השיפוצים התחילו לפני כעשרה חודשים, וב"ה הענינים הטכניים והכספיים (שמגיעים למאות אלפים) הסתדרו. ב"ה עכשיו אנחנו מברכים על המוגמר.
ומכאן הוראה חשובה: אם עושים כלים השפע מגיע. נקודה. צריך לדעת את זה. צריך רק לעשות, הרבי משפיע את הברכות שלו.
התורמת ציינה כי מאז התחלת השיפוץ, לאורך כל הדרך, היא ובעלה ראו השגחות פרטיות מופלאות בנוגע למקוה, ומבחינתם זה חלום שהתגשם. הם הרגישו כי כל דבר שהם נוגעים בו בנושא המקוה, מסתדר לטובה במהירות. הם חוו שורה של השגחות פרטיות מופלאות על כל צעד ושעל, והעניין חיזק אותם מאוד ביהדותם, וגרם גם להוספה בהשתתפות בשיעורי תורה ונתינת אוכל לנזקקים.
שיפצנו את שני המקוואות ברמה גבוהה. לא חסכנו. חיפשנו את הכי גבוה שיש. יצא ב"ה מאוד יפה, הרבה מעבר למה שאני שיערתי. חימום תת רצפתי, לוחות שיש גדולים, תאורה דקורטיבית הכי יפה. פשוט ספא. אין לשער כמה זה גורם להגיע למקוה ולטבול כהלכה.
המקוה עצמו נבנה לאורך כל הדרך בסיוע "מרכז מקוואות חב"ד שע"י בית דין רבני חב"ד", הרב מ"מ גלוכובסקי והרב חיים אליהו גלוכובסקי, ליווי ותמיכה גשמית לצד פיקוח רוחני, כדי שגם הצד ההלכתי יהיה באופן המהודר ביותר.
מצוה גוררת מצוה…
לאחר שיפוץ המקוה, כשראו את יד ה' באופן כל כך מוחשי, החליטו להמשיך ולשפץ גם את בית הכנסת. "אנחנו רוצים שתחליף את כל המחיצות, לעשות בימה חדשה, כסאות ושולחן – הכול חדש בעץ מלא", אמרו. הנדיבים דיברו זה עם זה, ובו במקום סיכמו ביניהם מי נותן כמה… "זה לא כסף שלי, זה כסף של הקב"ה", אמר לי אחד מהנדיבים שלבו חם לעניני תורה ומצוות.
בטרם הספקתי לברר איפה וכמה – וכבר למחרת כבר קיבלתי טלפון מבעל מפעל המייצר ריהוט לבתי כנסת. "תבחר מה אתה רוצה, איזה דגם, איזה גודל – רק תבחר". מסתבר שאנשי העסקים כבר 'סגרו עניינים' ביניהם. הם חיים את עולם המעשה…
אחד הדברים שלמדתי מהסיפור הזה – שיש אנשים שיש להם 'כלים' רחבים. אם תעשה משהו קטן, הנפש האלוקית שלהם לא תשתתף בענין; הם ירגישו שזה לא שייך אליהם. ברגע שאתה עושה דבר ברמה הגבוהה ביותר, אתה מדבר ללבם ופותח את הנפש שלהם לתת מעצמם. ראיתי זאת במוחש שכאשר הם ראו את המקוה, את הפאר וההדר, הם יצאו מגדרם בהתפעלות.
עוד למדתי – שאם עושים כלים, השפע כבר יגיע. צריך להתחיל רק לעשות והרבי ישפיע את הברכות שלו.
התכנית היא שבחודש ניסן הקרוב נעשה חנוכת הבית גם למקוה וגם לבית הכנסת, למרות שאת המקוה כבר פתחנו לפני כמה שבועות – ביום הבהיר כ"ב שבט. כעת אנחנו במרוץ נגד הזמן לסיים את השיפוץ של בית הכנסת עד י"א ניסן.
הפתעה לא נעימה
הסיבה שהזדרזנו לפתוח את המקוה ולא לחכות לחנוכת הבית המשותפת, מה גם שנותר להוסיף ריהוט ועוד כמה 'פינישים' – נעוץ במקרה מבהיל ומצער שאירע לנו במוצאי שבת פרשת בא.
בלילה שמעתי רעש העולה מבית הכנסת. כשנכנסתי לשם, ראיתי בחור בן 16, מאחת המשפחות החרדיות שהגיעו לעיר להתארח, ואף התפללו והשתתפו בשיעורים בבית חב"ד.
"מה אתה עושה פה? למה אתה לא נוסע הביתה?" שאלתי אותו.
במקום תשובה, הבחור חייך לעברי חיוך מוזר. חשתי שמשהו לא בסדר, אך לא ידעתי עד כמה.
יומיים לאחר מכן, בבוקרו של יום שני פרשת בשלח, כשהוצאנו את הספר תורה מההיכל לקרוא בו, נחרדנו לראות שספר התורה קרוע…
הזדעזעתי מאוד. תחילה לא ידעתי איך זה קרה; חשבתי שאולי זה נתקע בברזל כלשהו שעה שגללו את הספר, או סיבה אחרת כלשהי. לא עלה על דעתי שזה מעשה אנוש.
כמה ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון מאביו של הבחור. התברר שבנו מעורער בנפשו, והוא נטל סכין ועשה חתך בגווילי הספר. כשסיפר לאבא שלו מה עשה, אביו הזדרז להתקשר אלי כשהוא בוכה ונסער. הוא הסביר על הבעיות של בנו.
ידעתי שזה דורש חשבון נפש. בין השאר כתבתי לרבי על הענין, והתשובה שקיבלתי באגרות קודש הייתה מרעידת-לב. הרבי מלך המשיח כתב במכתב שאני מתעכב בפתיחת מוסד מזה כמה חודשים. הרבי הוסיף שלא אחשוב שהענין לא שייך אלי ולנסות לתרץ תירוצים…
הבנתי בדיוק למה מכוונים דבריו של הרבי – והחלטתי למהר לפתוח את המקוה באופן מיידי, לפני חנוכת הבית הרשמית. מקוה זה נושא הקשור לנשמות, ולא דבר של מה בכך. זו אחריות גדולה מאוד. זה גם המקוה היחיד בעיר בשיטת 'בור על גבי בור'.
השלט של הרבי. הוא גם שילם אותו
כזכור, בחלום המפעים הרבי מלך המשיח שאל אודות השלט-החסר.
ואכן, הוא כבר היה בתהליך הייצור וכשהיה מוכן נתלה בחזית בית חב"ד – שלט מרהיב ומאיר עיניים עם כיתוב "יחי אדוננו" באותיות מאירות.
גם סביב השלט הזה ראיתי את ברכתו הקדושה של הרבי מלך המשיח באופן מופלא לחלוטין.
עלות השלט הגיעה לכ-10,500 ש"ח. כשהגיעו הפועלים להתקין את השלט החדש, היה זה בהשגחה פרטית ביום הבהיר י' שבט – שבעים שנה לנשיאות. "יש לכם זכות גדולה", אמרתי לפועלים, "טלו ידיים לפני שאתם תולים את השלט ביום כה מיוחד"…
כבר למחרת קיבלתי באופן פלאי לחשבון של בית חב"ד את הסכום המדוייק של השלט!
עד היום אינני יודע מי שלח את הכסף. כשהראיתי את זה ליצרן השלט, הוא יצא מהכלים. "הרבי שילם על השלט", אמר בהתפעלות. אכן כך.
לאחר כשנה, הייתי צריך מהמפעל שלו משהו נוסף לבית חב"ד. כשהפקידה התקשרה לבעה"ב, הוא מיד אמר "הרב כספי? תנו לו כל מה שהוא רוצה"…
הוא כבר למוד נסיון. מי שמתקשר לרבי מלך המשיח רואה ניסים וברכות!
הרבי מלך המשיח איתנו
במשך שנות השליחות שלנו כאן במעלות, היו פעמים שחווינו קשיים בענייני הבית חב"ד, והרבי כתב לנו באגרות קודש שכ"ק מו"ח אדמו"ר אוחז בידך והולך איתך לכל מקום. ואכן, זכיתי לראות זאת במשך השנים באופן מוחשי. גם בעניני השליחות וגם בענינים הפרטיים שלנו.
כל שליח צריך לזכור שהרבי מלך המשיח שליט"א הולך איתו בכל צעד ושעל, עם זאת הוא צריך לדעת דבר אחד: תעשה! תשאיר את הנפש הבהמית בצד יחד עם כל הספיקות, ותתחיל לעשות. צריך להפסיק להתעסק עם עצמנו ופשוט לפעול!
אין זמן לחכות עד שיתבהרו העניינים. כל יומא ויומא יש לו את המשימה שלו, צריך לפעול, לעשות כלים רוחניים רחבים וזה יביא את הברכה עד בלי די. עד לברכה העיקרית, ברכת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!
תגיות: הרב יגאל כספי, מגזין בית משיח, מעלות, שניאור זלמן נוימן