איש חסיד היה ב"קול ישראל" • קווים לדמותו של חסיד ושדרן

בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של הרב אברהם מאיר הלוי זיגמן ע"ה, והוא בן 73 בפטירתו.

לא רבים ידעו כי מאחורי דמותו של החסיד המעוטר בזקן לבן ארוך והדור, נמצא שדרן ותיק ב'קול ישראל', שכיהן כעורך ומגיש מוזיקלי במשך עשרות שנים, ואף הלחין וכתב בעצמו שירים רבים. בתפקידו זה כמו גם בתפקידים בכירים אחרים ברשות השידור, שימש כגשר בין עולמות. זה לא התבטא רק בהפצת מסרים יהודים, אלא בעצם דמותו היהודית ההדורה שנראתה חולפת במסדרונות 'קול ישראל', היה בכך משום מסר יומיומי עבור מאות עובדי הרשות.

ר' אברהם זיגמן נולד בי"א בניסן תש"ט למשפחת ניצולי שואה שהתגוררה בשכונת רמות רמז בחיפה, לאביו מנחם מענדל הלוי ולאמו זלדה זיגמן.

את עולמו המוזיקלי גילה כבר בצעירותו, כתלמיד בבית הספר 'הבונים' ובתיכון 'חוגים' בעיר, אז הפגין כישרונות מוזיקליים. הוא הרבה להשתתף בפעילות תנועת הנוער 'השומר הצעיר' בשכונת מגוריו, ולהשתתף בפעילויות מוזיקליות.

בשנת תשכ"ח התגייס לצה"ל, הצטרף ללהקת פיקוד מרכז ומשם עד לסיום השירות.

"כשידעתי שזו האמת שלי, לא חששתי"

בהיותו תלמיד 'תיכון', החל להכיר לראשונה את היהדות, כפי שהוא עצמו סיפר לימים:

"זה התחיל כאשר ראיתי בחיפה עירי טרקטור צהוב, כזה שנקרא 'שופולדוזר', ונוהג בו יהודי בעל זקן ארוך, לראשו כובע קסקט ובגדיו ספוגים שמן מכונות. המראה המוזר ויוצא הדופן היה עוצר את התנועה ברחובות חיפה. לימים התברר לי שהוא חב"דניק ושקוראים לו ראובן דונין!

"בהיותנו בתיכון, היינו בתנועת הנוער 'השומר הצעיר'. פעם, בדרכנו ל'פעולה' פגשנו את ה'דוס' הזה (כך כונו הדתיים בלעג בפי רבים באותם ימים) שהזמין אותנו להיכנס לביתו. כיוון שהיה לנו זמן – הסכמנו. לאחר דקות ספורות החלו ויכוחים בענייני אמונה, יהדות וציונות. ה'דוס' שהיה מורגל בוויכוחים מסוג זה, ולזכותו ניסיון מצטבר של שנות לימוד בישיבה, הרשים אותנו במיוחד בהופעתו השרירית, ובכך שהיה פרולטר אמיתי, טרקטוריסט, ויחד עם זאת – 'דוס'. כל זה היה בניגוד משווע לתמונה שציירו לנו בתנועת הנוער על הטיפוס ה'שחור' הרכון על הגמרא ואינו יודע מאומה מהוויות העולם הזה…

"למפגש הבא הבאנו את המדריך מהתנועה. הוא היה דמות חינוכית, בחור עליז, בוגר בית הספר לחקלאות. בקיצור, אישיות שקיווינו שתוכל להשיב כהלכה ל'דוס' שלנו…

"הפגשנו אותם, הוויכוח היה 'חם' וקיווינו שהמדריך ינצח. אבל מה הופתענו לשמוע, אחרי הסיבוב הראשון של ה'התמודדות', את הודעת המדריך כי למפגש הבא הוא יצטרך להתכונן, ללמוד ולהכין 'שיעורי בית'. בפועל, הפגישה השנייה לא התקיימה…"

ר' אברהם זיגמן המשיך לשזור את חוטי סיפורו: "אנו החניכים היינו מופתעים מאוד. דמותו ה'חינוכית' של המדריך התמוטטה, ועמה הסמכות של התנועה כולה. חלק מאיתנו המשיך להיפגש עם ה'דוס', שכבר ידענו שהוא חב"דניק ואשר מניותיו עלו בעינינו, לא כל כך בגלל תוכן הוויכוח אלא בשל ידיעותיו בענייני מכונאות ובשל היותו טרקטוריסט שעובד במחצבה.

"כך או כך, באחד הימים בטרם יצאנו מביתו, ביקש ממני ר' ראובן: 'לפחות תאמר מדי יום קריאת שמע'. הבטחתי לו שאמלא את בקשתו. כשהגעתי הביתה לא ידעתי איפה לחפש את הדבר הזה שקוראים לו 'קריאת שמע', ועלה בדעתי לחפש זאת בתנ"ך. לאחר חיפוש ממושך מצאתי את מבוקשי בחומש דברים, ומאז הייתי קורא מדי יום 'קריאת שמע' מתוך התנ"ך. אחר כך ראובן נתן לי סידור במתנה, וכך התחלתי לאט לאט להתקרב ליהדות עד שהגעתי הלום".

במשך הזמן נודע להוריהם של ה'קומונרים' הקטנים על "השפעתו החמורה" של ה'דוס' מרחוב בורוכוב, והם אסרו עליהם להיכנס לביתו של ר' ראובן. אבל כמו 'צברים' אמיתיים, הילדים לא התרשמו מהאיסור שהוטל עליהם. ההורים 'עשו להם את המוות' בשל כך, אך הם המשיכו לבוא, במיוחד בלילי שבתות.

למרות כל הויכוחים, השיחות ו'החלפת הרעיונות' – אברהם זיגמן הצעיר לא חש כי הקשר הידידותי ביניהם 'מחייב' אותו, והוא נשאר במקום בו גדל וחונך.

ר' ראובן דונין ע"ה עצמו, סיפר על 'תסכולו' מכך: "כשראיתי שזיגמן כבר מבין ורציתי לתרגם את ההבנה שלו למעשה, קיום מצוות וכו', התעורר אצלו פתאום חשש מקיום מצוות בפועל. הוא היה אומר לי 'ראובן יהיה בסדר'… ומחייך אלי. ככה זה נסחב 17 שנים! הוא המשיך להיות ב'השומר הצעיר', הלך אחרי זה לצבא ומשם לקיבוץ נחשון, אבל שמר כל הזמן על קשר. מפעם לפעם היה נכנס לביתנו והיינו ממשיכים את השיחות. תמיד היה אומר 'יהיה בסדר', והיה מחייך, ולא ראיתי שבפועל הוא מזיז דברים.

"אני מודה שצריך כוח לשאת תהליך התקרבות שנמשך 17 שנים, אבל כבר בשלבים הראשונים הרבי נתן לי להבין שזכינו, החסידים הפועלים בשליחות, לקבל כוחות שנועדו – כפי שהרבי התבטא – 'רק ליחידי סגולה'".

סוף סוף אחרי 17 שנים!

הקשר בין אברהם זיגמן לר' ראובן דונין, נמשך עד הצבא. לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לקיבוץ 'נחשון'. בשלב מסויים נשלח על ידי הנהלת הקיבוץ לירושלים על מנת לרכוש ידע משלים במוזיקה. במקביל, החל בשנת תשל"א לעבוד בתחנת הרדיו 'קול ישראל'.

תוך כדי שנות עבודתו ברדיו, בהן גם כתב, עיבד והופיע, המשיך זיגמן להתעניין אודות יהדות. הוא ערך תכניות דוקומנטריות על אישים ועדות בישראל, מה שלימד וקירב אותו למסורת היהודית.

"ברדיו עבד נהג בשם יוסף כהן. הלה יהודי ירושלמי שורשי, שאביו המקובל הרב אברהם הכהן מבית הכנסת בית א–ל, היה מאחרוני המקובלים בעיר העתיקה. ממנו שמעתי סיפורים על ההווי של הימים ההם, והוא לקח אותי לסיורים בירושלים החרדית. כיוון שרציתי להיכנס קצת יותר עמוק לתוך העניין, חידשתי את הקשר שלי עם ר' ראובן דונין מחיפה. הוא הפנה אותי לחברו בירושלים, וזה הפנה אותי לאחד משלוחי הרבי. היום, במבט לאחור, אני רואה את התקופה ההיא כ'לידה מחדש'. שלוחי הרבי טיפלו בי בחיבה, ממש כמו שמטפלים בתינוק שנולד".

החזרה בתשובה של זיגמן קיבלה סוף סוף ביטוי מעשי, והוא החל לנהוג באורח חיים שומר מצוות. עם הזמן הפך לחסיד חב"ד מן המניין. "הצעידה שלי אל היהדות היתה בתהליך איטי מאוד, מושכל, הכרתי ולא רגשי ופתאומי", סיפר זיגמן.

"בסופו של דבר אברהם עשה מה שצריך", סיפר המשפיע ר' ראובן דונין, "ולימים הפך להיות הרה"ח ר' אברהם זיגמן מירושלים – שדרך אגב אחרי הרבה שנים נהיה גם הגיס שלי…"

במסגרת עבודתו ב'קול ישראל', שימש כעורך תכניות המוזיקה ברשת ב' ורשת ג'. במשך כמה שנים ערך והגיש תוכנית רדיו שהציגה לראשונה הקלטות נדירות ובלעדיות מארכיוני 'קול ישראל' ושירים עבריים מהארכיון, כאשר במקביל אירח אמנים רבים.

הוא עצמו שלח ידו בגיטרה, בעט ובתווים, וחיבר מספר שירים מוכרים. החסיד המזוקן, חבוש הכיפה השחורה ("יש כאן ברדיו עוד כאלה, בעיקר טכנאים"), המשיך לחיות מוסיקה ישראלית, ולחיות בהרמוניה עם חבריו העורכים, למרות הפערים הגדולים ביניהם בהשקפות עולם. זיגמן ניצל את עבודתו במשרדי התקשורת על מנת להשפיע על עמיתיו לעבודה ליצור קשר עם הרבי מה"מ, וכן כדי להוסיף בשמירת התורה והמצוות.

ר' אברהם זיגמן, ארוך–זקן וחבוש בכיפה שחורה גדולה, "לא תמיד חי כך". זיגמן ערער על המושג 'חזרה בתשובה' המצטייר כמעשה עוצמתי, אבל חד פעמי וסטטי. "חזרה בתשובה" אמר פעם לראיון עיתונאי לעיתון 'בשבע', "זו עבודה כל החיים".

היית בשלב שבו כבר התחלת להריח את ההצלחה ובכל זאת חזרת בתשובה?

"כנראה שיש משהו מעבר ל'הצלחה' הזאת".

לא חששת שתיאלץ לוותר על אהבתך למוסיקה שהורגלת בה?

"ברגע שידעתי שזו האמת שלי, לא חששתי".

היום יותר מקובל שאנשים עושים שינוי בחייהם אך ממשיכים בעיסוקם הקודם. פעם זו היתה 'שבירה'…

"לכן לא הלכתי לאור שמח", חייך הרב זיגמן. "הלכתי לחב"ד, ואחד הדברים המפורשים שהרבי אמר לי היה לא לעזוב את עבודתי ואת עיסוקיי".

הרבי הורה: להמשיך ברדיו

בשלב מסוים הקים את ביתו עם רעייתו מרת מרים, למשפחת זוננפלד הירושלמית, ובכך הפך לגיסו של ר' ראובן דונין שהיה הראשון שהכיר לו את דרך היהדות.

בחודש תשרי תשל"ט הגיע ר' אברהם זיגמן לרבי מה"מ ושהה ב'יחידות' – חוויה שר' אברהם לא שכח. על היחידות ההיא סיפר לימים לעלון "הרגע שלי" בהוצאת "ג'ם" ובהזדמנויות נוספות:

"בשנת תש"ל התחלתי לעבוד ברדיו 'קול ישראל' כעורך וכשדרן, תחילה בתחום הדוקומנטרי, ואחר כך עברתי לערוך ולהגיש תכניות מוזיקה. לרבי נסעתי לראשונה לקראת חודש תשרי תש"מ, ואז גם זכיתי להיכנס ליחידות הראשונה שלי עם הרבי.

"לפני הנסיעה הדריך אותי גיסי, הרב ראובן דונין ע"ה, וצייד אותי בכמה הוראות כיצד להתנהג שם. בין היתר, לפני הכניסה ליחידות היה נהוג לרשום על פתק את הנקודות שעליהן רוצים לדבר, או את השאלות שרוצים לשאול. אחת הנקודות שביקשתי להעלות בפני הרבי נגעה ללבטים שהעסיקו אותי ביחס להמשך העבודה שלי ברדיו.

"אפרט מעט את הרקע להתלבטות שלי: הייתי אז די בתחילת דרכי בשמירת תורה ומצוות, והאווירה הכללית ששררה אז – לא בחב"ד, אלא בקרב חוגים אחרים שעסקו בהחזרה בתשובה – הייתה, כי מי שמתקרב ליהדות, עדיף שילך ללמוד בישיבה או בכולל. חשוב להדגיש, לא הייתה לי שום התנגדות מצד חבריי ברדיו, הגישה תמיד הייתה אוהדת וחברית, אבל בכל זאת הייתה לי את ההתלבטות הפנימית הזו אם הדבר בכלל נכון וראוי שאמשיך לעבוד שם.

"תגובתו של הרבי הייתה, אדרבה, להמשיך לעבוד ברדיו. בדיעבד, אני גם מבין מדוע הרבי עודד אותי להמשיך שם: אדם שומר תורה ומצוות משמש דוגמה חיה עבור האנשים שעמם הוא עובד, ובדרך ממילא, בין אם הוא רוצה ובין אם לא, הוא משפיע על סביבתו. וההשפעה הזו היא הרבה יותר מאשר אילו היה מתרחק מהם ומסתגר, ויושב ללמוד בישיבה.

"למיטב הבנתי, זו הייתה גישתו הכללית של הרבי, שלא לברוח מהמערכה, אלא להשפיע בחיזוק היהדות בסביבה הטבעית של האדם, שם ההשפעה יותר גדולה. ובאמת נוכחתי לראות בהמשך, איך לאט לאט עוד ועוד יהודים במקום ההוא התקרבו.

"יצוין, שבאותה 'יחידות' הרבי גם דיבר איתי על כך שמי שניחן בכישרון מסוים – לא משנה באיזה תחום – חייב לנצל אותו כדי לסייע בהפצת התורה והיהדות, ואם לא, הרי הוא פוגם בבריאה! מדוע? מפני שהקב"ה נתן בו אמון והעניק לו כוחות כדי שינצל אותם לטובה.

"הרבי ציטט בהקשר זה את סיפור הגמרא על כך ש'רבי יהודה הנשיא היה מכבד עשירים', ושאל מדוע כיבד רבי יהודה הנשיא דווקא את האנשים העשירים? הרבי הסביר ש'עשירים' פירושו לאו דווקא לאנשים שעשירים בכסף ובזהב, אלא בכישרונות ובתכונות חיוביות שניתן לנצלן להפצת התורה והיהדות, ובפרט לאור הקשיים שעמן התמודד העם היהודי באותה תקופה מצד הכיבוש הרומאי. וזו הכוונה שרבי "כיבד את העשירים", כלומר עודד אותם לנצל את הכישרונות שלהם לטובת הפצת התורה וחיזוק היהדות.

"בהמשך דבריו התייחס הרבי ספציפית למדיום הזה של הרדיו, וציין שבעזרתו אפשר להגיע ולחדור למקומות שבאופן רגיל קשה להיכנס אליהם. הוא אפילו התבטא ואמר שגם במקומות שהדלת אליהם סגורה, יכולים גלי האתר לחדור ולהיכנס, וזו מעלתו הגדולה של הרדיו.

"גישתו של הרבי, שאותה הזכיר בכמה הזדמנויות, התבססה על מאמר חז"ל ש'כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו', כלומר, להפצת תורה ומצוות בעולם. גם גלי הרדיו המצויים בטבע הם בכלל זה, וברגע שהתגלה המדיום הזה של שידור מעל גלי האתר, אפשר וצריך לנצל גם אותו ואת יתרונותיו הייחודיים לקדושה.

"הרבי הוסיף וציין שתי נקודות שעליהן יש להקפיד במסגרת העבודה ברדיו. הנקודה הראשונה הייתה להימנע מפגיעה בזולת. הרדיו הרי משמש לדיבורים כמעט אינסופיים של אינספור אנשים, ועלולים מאוד תוך כדי הגשת תכנית, או במהלך ריאיון – במתכוון או שלא במתכוון – להיפלט מהפה עלבונות, לשון הרע או אפילו אבק לשון הרע. לכן, אמר הרבי, חשוב מאוד לשמור על מוצא פיך.

"דבר שני שהרבי הזכיר הוא לשמור על לשון נקייה. אני הבנתי שדברי הרבי כוונו לכך שבין מגוון השירים המתפרסמים כיום, יש לא מעט שמכילים מילים לא נקיות וסגנון התבטאות לא ראוי, וצריך לדעת להלך בין הטיפות ולבחור לשדר רק את אותם שירים שבאמת לא קיים בהם החשש הזה. אלה היו שני הכללים שבהם הרבי צייד אותי, ובהם הוא למעשה התווה עבורי דרך פעולה. בתכניות שהגשתי כמו גם בשירים שהשמעתי, הקפדתי שתהיה לשון נקיה.

"לאורך כל הדרך, נהניתי מאוד מעבודתי, והשתדלתי להעביר הנאה זו גם למאזינים מרחוק".

הרבי רואה למרחוק

ראייתו של הרבי למרחקים, הוכיחה את עצמה גם במקרה הזה. המשך עבודתו של ר' אברהם במסגרת 'קול ישראל', השפיעה על הסובבים אותו, למרות שהשתדל שלא לדבר על יהדות מצד עצמו, אלא אם כן פנו אליו. אולם עצם הופעתו היהודית–חסידית במסדרונות הרשות, פעלה והשפיעה רבות.

על אחד המקרים המיוחדים האלה, סיפר בעצמו במסיבת פרידה שערכו לו חבריו בטרם עזבו את תפקידו:

"לאחר שחזרתי מהרבי, ישבתי פעם בחדרי ושמעתי ניגון חב"די מתוך תקליט שיצא לאור באותה תקופה והגיע אלי. דלת החדר הייתה פתוחה, ובשלב מסויים הבחנתי במנהל הרדיו הולך ליד חדרי וחוזר, הולך וחוזר, ככה פעמים רבות. יצאתי אליו החוצה ושאלתי אותו "אתה מעוניין לשמוע את התקליט?" הוא השיב בחיוב במרץ רב. ואז החל 'להשתפך': 'אתה יודע, אבא וסבא שלי היו חסידי קרלין' והחל לספר את שושלת משפחתו. הצעתי לו את התקליט החסידי, והוא נענה בשמחה, מאז נוצרה בינינו ידידות רבה.

"כיוון שכך, הצעתי לו לעשות שידור שבועי קבוע בשיעור בספר התניא. בשנות ה–כ' היו אמנם שיעורים משודרים אלה, אך הם פסקו כעבור שנתיים, ומאז לא חודשו. המנהל הבטיח לדון בכך מיד לאחר שובו מנסיעה בחו"ל. בפועל, הוא נפטר בפתאומיות.

"הקשר האישי המשיך גם עם ממלא מקומו, מנהל הרדיו מר גדעון לב ארי. גם לו הצעתי לשדר שיעור תניא ברדיו. הוא הסכים לרעיון מיד ובהתלהבות, ובתוך כדי שיחה עמי התקשר למנהל תכניות 'מורשת' והורה לו להתחיל לשדר זאת כבר ביום ראשון הקרוב.

"אני מצידי פניתי לרב עדין אבן–ישראל (שטיינזלץ), שנענה לאתגר ואכן החל למסור מידי יום ראשון שיעור רדיופוני בתניא שנמשך כמחצית השעה, בין השעה 7:00 ל–7:30 בערב. השיעור הראשון שודר ביום ל"ג בעומר ברשת א', שהייתה אז מאוד פופולרית, ושודרה למדינות רבות בעולם, ביניהן גם לרוסיה הסובייטית שהייתה אז סגורה ומסוגרת. לאחר מכן נודע לי, שהיו חוגים של יהודים שהתאספו אז במקומות שונים בברית המועצות, והתיישבו בכל יום בשעה היעודה סביב מקלט הרדיו כדי לשמוע את שיעורי התניא ברדיו שנוסדו כתוצאה מאותה יחידות ראשונה עם הרבי.

"פעולתם של שיעורים אלה, לא הסתיימו בכך. בעקבותיהם יצאה לאור סדרת הספרים 'ביאורי התניא' בו למדו במשך השנים עשרות אלפי יהודים, ללא גוזמה – וכל זה בזכות עצתו של הרבי ב'יחידות'.

"כשנה וחצי אחרי הביקור הראשון, בסביבות פורים תשמ"א, ביקרתי שנית אצל הרבי. גם בפעם הזו זכיתי להיכנס לרבי ליחידות. שוחחתי עם הרבי בעניינים אישיים, ואחר כך בין השאר שאל הרבי לשלומם של חבריי מהרדיו. היה לנו חוג קטן של כעשרה מעובדי הרדיו שהיו מתכנסים מידי יום שישי במשרדי רשות השידור ללמוד שיחות של הרבי. את השיעור היה מוסר הרב בערל שור ע"ה, והרבי ידע על השיעור הזה מהדיווחים שכתבנו במשך השנים. הרבי גם שלח לנו כמה פעמים מכתבי ברכה לקראת החגים, ופעם קיבלנו מכתב בקשר לשיעור עצמו.

"תוך כדי שהרבי שאל בשלומם, הוא נטל חבילת שטרות של דולר שהייתה מונחת על שולחנו, ואמר לי לחלק מהם לחברים ברדיו.

"כשיצאתי מהיחידות ספרתי את השטרות ומצאתי שהיו שם שלושים ושלושה דולרים. אחרי שהגעתי ארצה וחזרתי לעבודה, חילקתי אותם בין חבריי עובדי הרדיו שהביעו בכך עניין. ואכן רבים שמחו והתרגשו מאוד לקבל את הדולר מהרבי. אחד מאלה היה מנהל הרדיו דאז גדעון לב ארי, שהחליט על ייסוד שיעור התניא ברדיו. נדמה לי שהדולר הזה שמור בידי בני משפחתו עד היום הזה. אחר כך שלחתי לרבי רשימה של שמות החברים שקבלו את הדולרים בצירוף שם אמם, והרבי ענה על כך 'אזכיר על הציון'.

שנה אחת ערך זיגמן תכנית מיוחדת אליה קיבץ מספר אישים בצמרת הפוליטית והצבאית בישראל שביקרו אצל הרבי, ושמע מהם את דברי הרבי אליהם ואת תחושותיהם לאחר שעזבו את חדרו של הרבי. התכנית המרתקת שודרה ב'קול ישראל' ועוררה הדים רבים.

נדם הלב המוזיקלי

בשנת תשע"ב, כעבור ארבעים שנה, פרש לגמלאות. בדברים שנשא ונשמעו בקשב רב על ידי כל חבריו לעבודה – רבים מהם רחוקים ביותר מאהדה לשומרי המצוות – סיפר כיצד הגיע לעבודתו עם רעמת שער גדולה, וכעת הוא יוצא עטור בזקן לבן… "דומה כי זו השתקפות מסוימת של מה שהתחולל כאן במשך ארבעים השנים האחרונות", אמר בחיוך.

לפני כשבועיים, בעת שהשתתף במסע ההלוויה של מחותנו הרב טוביה פלס ע"ה מכפר חב"ד, לקה בלבו ואושפז בבית הרפואה.

ביום שני בשבוע שעבר, ל' בשבט אדר"ח אדר, תשפ"ב, השיב את נשמתו ליוצרה.

הותיר אחריו את רעייתו שתחי' וילדיו, חלקם מכהנים כשלוחי המלך בערים שונות.