על שלושה דברים השנה הראשונה עומדת

מנחם מענדל ערד, מגזין דרך המלך

בשעת ערב מאוחרת, בתום עוד יום גדוש בשיעורים, שיחות התייעצות. רגע אחרי שסיים למסור שיעור 'הבית היהודי', לאברכים צעירים בקהילתו, מתפנה הרב שניאור זלמן ירוסלבסקי – רב קהילת חב"ד באלעד וראש מכון הסמיכה בישיבת חב"ד בקרית גת – לשבת איתי לשיחה על משמעותה של  השנה הראשונה לנישואין. זו שעליה עומדים כל החיים.

לפני  כעשור הגיע הרב ירוסלבסקי אל העיר אלעד כדי לכהן פאר כרב הקהילה, אך בפועל, הוא משמש בו זמנית גם כמשפיע חסידי לאברכי הקהילה, כאבא רוחני למשפחות אנ"ש והמקורבים, ולעיתים אפילו כותל – לבכות באוזניו.

רב. והסתלק מן הספק

"לכל אברך צריכים להיות חקוקים שלושה דברים, שצריך לשמור עליהם מכל משמר – בשנה הראשונה של הנישואין, "עשה לך רב, תפילה במניין ו'אחסידישער פארברענגן'", פותח הרב ירוסלבסקי, ולמעשה מניח במשפט זה את תמציתו של כל הראיון, או אם תרצו – את תמצית חיי הנישואין, הנעוצים ביסודות שנבנים ומחוזקים בשנה הראשונה.

מדוע כל כך קריטי להיות בקשר עם העשה-לך-רב בשנה הראשונה?

כשבחור נמצא בישיבה, הדבר הטבעי הוא שהוא בקשר עם ההנהלה. יתירה מזו, הרבי אמר פעם שהמשפיע – ה'עשה לך רב', צריך להיות מישהו מתוך צוות הישיבה. מישהו שמכיר את הבחור, שפוגש אותו יום-יום, ושהבחור יכול להרגיש בנח לגשת אליו.

אבל, בעוד ובישיבה אומרים לבחור מה לעשות, כשבחור מתחתן, הוא עלול לחוש שהוא 'השתחרר מהעבדות', אין מי שאומר לו או קובע לו מה צריך לעשות. זו הרגשה שכמעט כל בחור חווה בתחילת הנישואין.

ואם בישיבה – כאשר בחור היה בתוך המסגרת – ברור שהיה לו 'משפיע', לאחר הנישואין הוא מתמודד עם התמודדויות חדשות שלא היתה לו מעולם היכרות איתם, מוטלת עליו אחריות כבידה, שהרי להנהגתו, להחלטתו ואפילו לחומרות שלו – יש השפעה רבה לא רק על חייו האישיים אלא גם על אשתו ובהמשך גם על ילדיו.

כשהרבי יצא במבצע 'עשה לך רב', הרבי נימק זאת גם עם הביטוי "אדם קרוב אצל עצמו". האם אברך אכן יכול לדעת מה נכון ומה לא – לבד? הוא הרי 'נוגע בדבר', הוא לא אובייקטיבי.

מצד שני, דווקא כאשר גם האישה בתמונה – קשה יותר לפנות אל המשפיע, הרי לא מדובר כבר בחיים הפרטיים של הבחור…

היום אתה בטח יודע, שמדברים הרבה על החשיבות של לפנות להדרכה אחרי החתונה…

כן. ישנה כתבה מקיפה בנושא במגזין הנוכחי. מהי דעתכם באמת בנושא?

לכאורה, זו בדיוק העניין שהרבי דיבר עליו בפרשת שופטים נ"א – במעלת ה'יועץ' על פני ה'שופט'. הרי החתן והכלה, אבל בעיקר הבחור – יוצאים מהעולם המוכר להם, לעולם חדש לגמרי. מכל הבחינות. לכן, ברור שהם צריכים לקבל הדרכה, ודווקא כאשר נמצאים בפועל בחיי הנישואין, ולא כשמדובר בלימוד תיאורתי.

אבל לפני שמגיעים ליועץ –ותיכף אדבר על מה שצריך להיזהר בייעוץ זוגי– יש לנו את הדרך של הרבי, לפנות אל המשפיע.

אבא שלי סיפר לי, שיום אחרי החתונה, ר' שלמה חיים, המשפיע בישיבה פנה אליו מיוזמתו, ונתן לו הדרכה, מהו אברך חסידי, מהי העבודה שנדרשת מאברך וכו'. הרי העולם של הבחור – משתנה לגמרי, זה לא אותו עולם. וברור שהוא צריך לקבל הדרכה.

בשיחה של פרשת דברים תשמ"ו, בה הרבי אמר את הביטוי המפורסם: "בקשה נפשית", הרבי גם התבטא בלשון:"יש להוסיף ולהדגיש על דבר גודל החשיבות והצורך כו' דכל האמור, גם במשך כל השנה כולה, ויתירה מזה – תמיד כל הימים", כלומר, ודאי שצריך להיות בקשר עם המשפיע – כל הזמן – גם ובעיקר אחרי החתונה.

להדר, גם בכשרות היועץ!

ממה באמת צריך להיזהר כשפונים לייעוץ זוגי?

כחסידים, חונכנו לא להתפשר, בטח בחינוך. בכשרות אנחנו מחפשים את הטוב ביותר, לא מתפשרים. כשפונים לשאול שאלת רב, רוצים לוודא שהרב המשיב, אכן פוסק על פי פסקי אדמו"ר הזקן והצ"צ. צריך מאד להיזהר, לא להגיע למצב כזה, שמגיעים לייעוץ אצל אדם כזה, שמביא את כל התיאוריות מהעולם שמחוץ לעולם החסידי.

כשיועץ נותן הוראות שלא מתאימות לקו החסידי, ועל סמך העצות הללו מוקם הבית – עלולה להיות לכך השפעה על כל החיים, וקשה יהיה לתקן זאת. בדיוק כמו שבודקים כשרות בבית עסק, צריך לוודא שהיועץ מדריך על פי דרך החסידות.

דיברתם על פנייה למשפיע אחרי החתונה, ולא אחת מתעוררת שאלה; מה לעשות כאשר המשפיע של החתן אומר כך, ואילו המשפיעה של הכלה אומרת אחרת?

על פי הלכה, האישה צריכה ללכת לפי הקו ההלכתי ולפי המנהגים שנוהג הבעל. כך גם בנושא זה. אם כי, כמובן שחשוב לשוחח יחד, ולבחור משפיע שמקובל גם על הבעל וגם על האישה.

ובדרך כלל, רוב הבעיות בשלום בית, יכולות להסתדר על ידי הרב שהוא אדם מנוסה, בוגר ואיש הלכה, כמובן, אם בזוג נורמלי שצריך לקבל הכוונה, ולא 'טיפול'.

הבן שלי, מענדי, התחתן החודש, וכשהוא היה אצל הרבי כחתן, ר' יואל התוועד איתו ועם החברים שלו. כולם מכירים בטח את הסיפור על אותם שני חתנים שנכנסו אל הרבי, והרבי שאל אותם 'איך ההכנות'. לאותו חתן שענה שברוך ה' הדירה מסודרת, ויש צלם וכו', הרבי שאל: "ומה עם ההכנות הרוחניות?", ואילו חתן אחר שענה על אותה שאלה, שברוך ה' הוא למד את המאמר, ואת ההלכות וכו' – הרבי שאל, "ומה עם ההכנות הגשמיות". לא הרבה יודעים – אבל אותו חתן היה ר' יואל, והוא מתוועד עם החתנים על מה שהרבי דיבר איתו ביחידות, לדאוג שהגשמיות תהיה בסדר…

אז לכאורה, מה שבוודאי משלב בין הגשמיות לרוחניות, זה לדאוג שיהיה קשר טוב עם המשפיע, ושהאברך הצעיר ידבר איתו מידי פעם, ובוודאי אם ישנן שאלות מהותיות.

בושה שלא במקומה

בוודאי מוכרת לכם התופעה של אברכים שמתביישים לבוא ולשאול את הרב שאלות. איך ניתן להתמודד עם הבושה?

ראשית, זה באמת נכון. הרבה פעמים אברכים צעירים מתביישים לגשת לרב ולשאול. לפעמים זה בגלל שהם מכירים את הרב, ולפעמים בגלל שהם לא מכירים את הרב. והאמת היא אכן, שאין מה להתבייש. הרבנים, מקבלים בכל יום עשרות שאלות ביום, ואפשר לקרא לזה 'חלק מהעבודה' שלהם, כמו להבדיל רופא, או בעל מקצוע.

יתירה מזו, וזו נקודה שחשוב להדגיש. לרב יש את הידע הרחב בהלכה, ולכן הוא יכול בפעמים רבות למצוא צדדים להיתר. כמובן, שהמעלה הגדולה של רב – ודווקא רב מורה הוראה בפועל – היא שיש לו סייעתא דשמיא, שהיא גם אחריות כבידה. בכל פעם מחדש, אני מחסיר פעימה מהלב, כשאני מקבל שאלה וצריך לענות. זו לא סתם תשובה הלכתית, זו אחריות.

האם ישנם דברים חשובים שאברכים צריכים לדעת או להקפיד, כשהם פונים בשאלה לרב?

היה פעם יהודי בקהילה מסוימת, שהוא התבייש לשאול את הרב של הקהילה שלו, והוא היה שואל רב אחר, רב חשוב ובעל ידע נרחב – אבל לא רב הקהילה. עברו שנתיים ושלוש, ועדיין לא נולדו להם ילדים. כשהם כתבו לרבי, הרבי הציע שיתייעץ עם המרא דאתרא בקהילתו. כשהוא פנה בשאלה אל הרב, נפתח צינור השפע של הסייעתא דשמיא, וכעבור תשעה חודשים נולד לו בן, ובהמשך נולדו לו ברוך ה' עוד ילדים וילדות.

הצעת ייעול לכוללים

למה חשוב שהרב יהיה דווקא רב מהקהילה?

קודם כל, צריך לוודא אכן ששואלים רב שפוסק על פי השיטות רבותינו נשיאנו, יש דעות של אדמו"ר הזקן ופסקי הצ"צ– ששונים מההלכות של ה'עולם'. מלבד זאת, רב, שמכיר את האברך, יודע להתאים עבורו את התשובה, כי הרי למרות שההלכה היא אותה הלכה, בפועל, הפסק לא יהיה שווה לאברך חסידי וליהודי מקורב. ובנושאים מסויימים, יהיו הבדלים גם בין האברכים עצמם.

עם זאת, לעיתים זוג מקבל הנחייה מסוימת מהרב, שהיא הוראת שעה. ואם 'עוברים רבנים', עשויים לקחת בטעות את הוראת השעה הזו, לכל החיים – היפך ההלכה, וממילא היפך הברכה.

כששואלים בהתחלה, יודעים יותר איך להסתדר בהמשך החיים.

אספר לך סיפור, שממחיש את הסייעתא דשמיא שיש לרב: יש לי תלמיד שלמד אצלי סמיכה. הוא היה נשוי כמה שנים, ולא היו לו ילדים. כמובן, שכל הזמן הוא היה מתייעץ, והפניתי אותם לטיפול במכון פוע"ה.

הטיפול הרפואי הצריך השגחה של אנשי מקצוע מטעם מכון פוע"ה, הטיפול היה אמור להתבצע בבית רפואה בדרום הארץ, זה היה בזמן מבצע צוק איתן, ובגלל המלחמה לא מצאו משגיחים שהסכימו לנסוע לאזור הדרום שהיה מופגז במיוחד, והיה חשש שהטיפול החשוב יבוטל. בהשגחה פרטית בדיוק באותו יום אשתי פגשה אישה חב"דית העוסקת בנושא. דאגנו לקשר בין הזוג לאישה המומחית שהסכימה מיד, במסירות נפש להגיע לאזור האש. וברוך ה' נולדה להם ילדה.

כללו של דבר, שאין מה להתבייש לפנות אל הרב, חשוב להיות בקשר רציף עם הרב והרבה פעמים מתברר שהפניה אל הרב הצילה.

כמובן, גם הרבנים צריכים להיות נגישים, מסבירים פנים ו'שאילים', לקהל עדתם, וביחוד לאברכים הצעירים. בדרך כלל, כשמניחים את היסודות ההלכתיים כמו שצריך בשנה הראשונה, הרבה יותר קל במהלך החיים.

החודש מתפרסמת במגזין גם תחקיר בנושא הכוללים: האם גם אברך ש'יושב בכולל', צריך להמשיך לשהות בו – או שעדיף שיצא לעבוד?

אם מדובר באברך שלפחות את רוב הזמן – אפילו שישים אחוזים מהיום/הזמן הוא מנצל ללימוד – עדיף שיישאר במסגרת החסידית, ולא יצא לעולם. וגם מי שנאלץ לעזוב את הכולל אל שוק העבודה, חשוב מאד שזה יהיה במסגרת חסידית ולא במקום בו הוא עלול מבלי משים, לקבל מושגים מוטעים על חיי הנישואין.

ובנוגע ללימוד בכולל, אני ממליץ בחום ללמוד את דיני הטהרה, שהאברך למד אותם בצורה כללית לפני החתונה. כשחיים את הנושא ומתעניינים בו, ולומדים אליבא דהלכתא, בעיון ובעמקות, מהמקורות – אין דבר נפלא יותר מכך.

ועל ה'עבודה'

הנדבך השני עליו עומד הבית החסידי הוא – כפי שאמרתם – תפילה בציבור. מדוע?

השנה הראשונה הינה בעצם הבסיס לכל החיים. והיסוד הראשוני של חיים הוא קבלת עול. כשהיסוד הזה של הבית מונח כמו שצריך, זה נמשך ומשפיע לטובה על כל החיים.

אם אברך בשנה הראשונה, כשאין לו באמת לחץ אמיתי של ריצה לעבודה וכו', ממהר בתפילה, או קם מאוחר – מה יהיה כשהוא יהיה בלחץ של עבודה? מה הוא יעשה כשבזמן מנחה-מעריב הוא יצטרך גם לדאוג למקלחות. אם היסוד הבסיסי של תפילה במניין לא קיים, יהיה קשה לו אחר כך להטמיע את זה בעצמו, קל וחומר בילדיו.

כל חיי הנישואין תובעים המון משמעת עצמית וקבלת עול, וקימה בבוקר ותפילה במניין – זה א'-ב' של קבלת עול מינימלית.

מלבד זאת, איך האישה תסתכל עליו. 'אתה בחור חסידי, אבל בנושא הכי בסיסי ביהדות – תפילה במניין, אתה מפספס. איפה יראת השמיים שלך?!'

מאידך, לפעמים נשמעת טענה מאברכים, שהעובדה שהאישה מצפה מהם להנהגה מסוימת, בלי לצפות שזה יבא מהם – גורמת להם להתבצר במקום…

פעם שמעתי מהרב אשכנזי ע"ה ווארט מעניין. הרמב"ם מנסח את המצווה של 'ושימח את אשתו', בלשון: שישמח החתן את אשתו", ולכאורה, שאל הרב אשכנזי, למה לא כתוב שישמח החתן את כלתו, או האיש את אשתו?

והוא הסביר על דרך הצחות:כשיש ויכוח בין הבעל לאישה בשנה הראשונה, האישה טוענת: 'אני אשתך, והתחייבת בכתובה לזון ולפרנס אותי, אז צא לעבוד!', ואילו הוא טוען, 'לא, אני חתן. שנה ראשונה…'. לכן אומרים לו; גם אם אתה מרגיש 'חתן' בשנה הראשונה – זו אשתך ואתה חייב לשמח אותה, ולדאוג שהיא תהיה שמחה ומאושרת כל הזמן…

יש כל כך הרבה נושאים שדורשים חיזוק ותיקון. מדוע לדעתכם דווקא התפילה במניין היא הנדבך החשוב ליסודות הבית החסידי?

אספר לך על תמונה שזכורה לי משנות הבחרות ומהשנה הראשונה. בתור בחור, הייתי יושב בישיבה בכפר חב"ד, בצד ימין של ה'זאל' על יד החלון הרביעי. מולי היה יושב ר' בערקע חן ע"ה. הוא היה מתפלל בישיבה, במתינות וב'עבודה'. הייתי נהנה להביט בו מתפלל. אבל אחרי התפילה, הוא היה יוצא עם השק על המקל – כמו בתמונות המפורסמות – והולך ל'בית מנחם'.

באותם ימים, כשגרתי בכפר כאברך – לפני עשרים וחמש שנה – הכפר לא היה מלא כמו היום. היית יכול לחכות בשנה שמונה בבוקר – חצי שעה עד שהיה מתקבץ מניין.

ור' בערקע, היה מארגן מניינים, אפילו שהוא כבר התפלל. היות והרבי אמר לו ביחידות שבכפר יש "חלישות בתפילה במניין". לנושא שיש בו חלישות, צריך להקפיד עליו. וכמובן – תפילה היא הנדבך הראשון והבסיסי בקבלת ברכות ה'.

יכולה לפעול

כשהרב ירוסלבסקי מדבר על חשיבות ההשפעה של ההתוועדויות החסידיות בשנה הראשונה, הוא נודד שוב לאחור בזמן, ל'שנה ראשונה' שלו, כאברך צעיר בכפר חב"ד.

"היינו נפגשים יחד בכל שבוע, כמה חברים טובים, ללימוד בצוותא ולהתוועדות בדיבוק חברים, לפעמים בינינו לבין עצמנו, ולפעמים עם משפיע", הוא מספר, "המון דברים מופלאים נפעלו בזכות אותן התוועדויות.

לדוגמא?

אתה מבין שלא כל דבר אפשר לספר. אבל לדוגמא, היה אברך שאחרי שהוא עזב את הישיבה והתחתן, הוא לא נכנס ללמוד בכולל, והוא היה מונח מאד בגשמיות, היה נראה שהוא רחוק לגמרי מאיך שהוא היה בתור 'תמים'. אבל ההתוועדיות הללו, כשאומרים יחד לחיים, פותחים את הלב, מדברים מהלב, החזירו אותו לחיים.

היו גם קבוצה של חברים שלא ממש היו 'מחוברים', וכשר' מיכל וישצקי היה יושב איתם, ופשוט מספר סיפורים חסידיים, זה חולל אצלם מהפך, והם היום ברוך ה' אברכים חסידיים.

אלו רק דוגמאות קטנות. היו המון ניסים מאותן התוועדויות, ראינו במוחש ש'מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול – אפילו מלאך מיכאל לא יכול לפעול', אבל עוד לפני המופתים והסיפורים המופלאים, ההתוועדויות הללו נתנו לכולנו – גם האברכים החסידיים – לשמר את האווירה והחיות של 'תומכי תמימים'.

יש מכתב מפורסם שהרבי כתב לאנשי כפר חב"ד, שמטרת ההתוועדות היא להביא את החום והלהט של ההתוועדות בשבת – הביתה. התוועדויות הללו, משמרות את הרעננות של הישיבה – וגורמת לאווירה חסידית בבית.

זכורה לכם התוועדות מיוחדת מאותה תקופה?

היו המון התוועדויות מיוחדות. אבל אני זוכר שהמשפיע, ר' דוד אבא זלמנוב, שהיה מתוועד איתנו הרבה פעמים, אמר לנו כטוב ליבו במשקה, ש"כאשר אתם מגיעים הביתה לעשות קידוש – וכפי ההלכה צריך להביט בכוס היין ולראות את עצמכם בה – אז, אם אתם רואים שם פנים של מישהו שלא למד שיחה של הרבי השבוע, אל תעשו קידוש! איך אפשר להגיע לשולחן שבת בלי שיחה של הרבי מאותו שבוע?"…

לסיום:

פעם נכנס יהודי לרבי ושאל מה ההבדל בין חסידות חב"ד לשאר החסידיות? הרבי ענה לו שיש כאלו שרואים את המים, ומתפעלים מהיופי, מהמראה, מהזרימה וכו'. ויש את אלו שקופצים למים. 'חב"דניק קופץ למים', הרבי אמר לו.הוא לא מפחד מהעולם ומההשפעה שלו.

ולמעשה, העולם בכלל – והעולם שאחרי הנישואין, הוא מים. כפי שמופיע במאמר 'מים רבים', שמדובר על טרדות הפרנסה, ששוטפים את האדם. אבל אם 'קופצים' למים מצד אחד – ועם זאת נשארים בתוך ה'תיבה', תיבות התורה (קביעות עיתים) והתפילה (במניין), וכמובן תוך שמירה על קשר עם ה'עשה לך רב' וההתוועדויות החסידיות – שמשמרות את הלחלוחית של הישיבה, יש כח לא רק לא להתבלבל מהעולם, אלא להביא את כל החיות החסידית אל תוך העולם.

יעזור ה', שתיכף ומיד נתראה עם הרבי בבית המקדש – ויהיה 'שלום בית' אמיתי ונצחי, בין כנסת ישראל לקב"ה.

* * *
מעוניין לקבל כל חודש את המגזין המושקע "דרך המלך" אליך לבית?

חייג עכשיו למשרד  076-540-9770  או לקו המאובטח 03-9601770 שלוחה 1

ניתן להשאיר הודעה בדוא"ל : m.derechh@gmail.com  או בסמס 058-4601770