הח"כ לשעבר בסיעת שינוי, יוסף פריצקי, פירסם בעמוד הפייסבוק שלו את הפוסט הבא:
יש לי חברים חסידי חב"ד. כן! לי! לחילוני המוצהר.
זה התחיל עם ר' שלמה מיידנצ'יק ז"ל, נהג הקטר האגדי של כפר חב"ד. משנפטר, התחבר אלי נכדו אבריימי. כששאלתיו פעם מדוע הוא בקשרים עמי ענה לי שכך ציווה אותו סבו המנוח. "דווקא את חברתי ציווה עליך סבך?" שאלתי. "כן" השיב ולא יסף.
וכך אנו נפגשים מדי פעם. לפני הפסח הוא מביא לי מצה שמורה. לפני ראש השנה – דבש ובכלל, אני מוזמן תדיר לביתם והוא מתארח גם אצלי. במיוחד אהבתי לראות את אבריימי כשהיה בשירות צבאי, בחיל האוויר. הבנתי ממנו ששם ממש התחננו לפניו שימשיך בשירות הקבע – אך הוא סרב. כיום הוא עוסק בטיפול בילדים פגועים, מה שהוא קורא, בלשונו העדינה: "ילדים מיוחדים". מה אומר לכם, צדיק נסתר של ממש.
הואיל ואני עומד לנסוע למספר חודשים לחו"ל, טילפנתי אליו היום להיפרד ממנו. הוא שאל אותי לפשר נסיעתי וסיפרתי לו שאני נוסע ללמד באוניברסיטת טקסס על יהדות ומדינת ישראל. אחרי שפירטתי בפניו את הנושאים שאותם אלמד – השתררה שתיקה ואז הוא אמר לי כך:
"סבא שלי צדק. איזה זכות גדולה נפלה בידיך. אני מנסה לקרב יהודים לתורה ומצוות אבל אתה, ר' יוסף, צדיק גדול הרבה יותר ממני. אתה מנסה לקרב גויים לאהוב את עם ישראל. מי יודע? אולי אחד מתלמידיך יהיה פעם הנשיא של אמריקה ואהבתו אלינו, לעם ישראל, תנבע ממה שלימדת אותו? זכות גדולה של ממש"!
מזל שהשיחה היתה בטלפון – לא נעים להזיל דמעה מול פניו של חבר…