"מבקיע שער לגאולה": פרסום בשורת הגאולה במגרשי הספורט

מנדי דיקשטיין, בית משיח

נדמה שלא היה תקדים לאותו מאורע שאירע בקיץ תשנ"ג. אל חדרו הקדוש של הרבי מלך המשיח, 'גן עדן העליון', הוכנס מסך עם מכשיר וידאו, ובמשך דקות ארוכות צפה הרבי בעיניו הקדושות בסרט וידאו המתעד את הפצת בשורת הגאולה ופעילות ה'מבצעים' במגרשי הספורט בארץ ישראל. אלפי אוהבים ביציעי האולמות עומדים על מקומם ושרים "משיח משיח", מניחים תפילין בהמוניהם, ושלטי ענק של 'משיח' פרושים באצטדיונים.

מי שעמד מאחורי הפעילות הענפה שסחפה אחריה רבבות, היו הרב גרשון פריד ועמו הרב בצלאל קופצ'יק.

כשהגיע הרב קופצ'יק לחצרות קדשנו לקראת חג השבועות תשנ"ג, החל לרכז את כל החומרים והכין מהם סרט סיכום הפעילות הענפה. הסרט שתוכנן להיות בן שמונה דקות, הפך לבסוף – לאחר עריכה בתנאים הפרימיטיביים של הימים ההם – לסרט בן שלושים ושתיים דקות. בסרט קובצו צילומים מתוך המגרשים עצמם, הנחות תפילין המוניות לאוהדים, שירת 'משיח משיח', חלוקת החומר, לצד קטעי חדשות טלוויזיוניים שסיקרו את הפעילות.

היה זה מעמד מיוחד בה הרבי ישב בחדרו הק' וצפה בקלטת.

באותו היום יצא ה'אח' הרפואי (הגוי) מחדרו של הרבי בעת שצפה בקלטת, והוא התבטא בהתרגשות: "אף פעם לא ראיתי את הראביי בפנים כל–כך שמחות ומאירות, עכשיו אני מבין את מה שאומרים שהוא איש אלוקי…"

המזכיר הרב גרונר הסתפק במילים מאופקות יותר: "מה שאני יכול לומר, 'דער רבי האט שטארק געקוקט' (= הרבי הביט בה בחזקה)".

אגב, זמן קצר לאחר שהרבי צפה בוידאו, התקבלה בביפרים של תושבי השכונה הקריאה "מנחה נאו". הרבי יצא לתפילה עם הציבור לאחר שבועיים ארוכים בהם לא זכה הציבור להתפלל עם הרבי. היו שחשו כי זהו ביטוי לשביעות הרצון של הרבי והנחת שלו…

האוהדים הניחו תפילין, והניצחון הגיע

בעת ה'מבצעים', החסידים מבקשים לתפוס עוד יהודי ועוד יהודי ולהניח עמו תפילין, לחזק אותו בדברי אמונה ולספר לו על בשורת הגאולה. כל יהודי שמסכים לעצור משטף המירוץ שלו ולהניח תפילין, זהו סיפוק נוסף.

מה עושים כאשר במעמדים מסוימים מתכנסים אלף, או אפילו עשרת אלפים יהודים, נלהבים ונרגשים שלבם פתוח? מדוע לא לנצל זאת כדי להניח עמם תפילין פי אלף? מדוע לא להביא בפניהם את בשורת הגאולה של הרבי? והרי נשמתם כה קורנת?!…

אלו היו המחשבות שליוו את הרב גרשון פריד, תושב קרית חב"ד בצפת, כאשר ראה איצטדיונים מלאים באוהדים נלהבים. 'יש כאן קיבוץ גדול של יהודים, מדוע לא לנצל זאת להפצת בשורת הגאולה?' תהה בינו לבין עצמו.

את ה'פוש' האחרון קיבל במהלך התוועדות לוהטת עם הרב זושא פויזנר שי' שהתקיימה באותה שנה, תשנ"ג. או אז גמלה בליבו ההחלטה לעשות משהו בעניין.

עקב עבודתו כשוחט במשחטה שבבעלות קיבוצי הסביבה, נודע לרב פריד על משחק כדורסל גדול שאמור להתקיים באותה תקופה בהשתתפות קבוצת 'הפועל גליל עליון' שהשתייכה לקיבוצים באזור הצפון.

ר' גרשון פנה אפוא לידידו ר' בצלאל קופצ'יק, וביקשו להצטרף אליו למבצע תפילין במשחק שאמור היה להתקיים באותם ימים בינם לבין 'מכבי תל אביב' – שנחשבה באותם ימים לקבוצה המובילה בארץ ישראל; קבוצה שזכתה לפני כן באליפות הארץ עשרים ושלוש פעמים ברציפות!

וכך, בהתארגנות ספונטנית, יצאו כמה חסידים מצפת לכפר בלום, הקיבוץ בו היה אולם הספורט של הקבוצה. "למען האמת, זה היה נראה מוזר מאד שחסידים נוסעים למבצעים באולם ספורט", צוחק ר' גרשון. "אפילו אני לא חשתי בנוח. מה לחסיד במקום כזה?!"…

למרות זאת, הצוות החסידי הגיע לאולם עם רכב, עליו היו רמקולים ומהם בקע השיר החסידי הפופולארי באותה התקופה "משיח משיח". על רקע השיר החלו להניח תפילין עם האוהדים חילקו חומר הסברה.

"את הפעילות הזאת עשינו מחוץ לאולם הספורט. כשהתחיל המשחק, איש כמובן לא נותר בחוץ ואנחנו חזרנו הביתה. אני זוכר, שעוד היססתי אם לספר על המבצעים המיוחדים שעשינו. אחרי הכל, זה לא המקום הטבעי שלנו…"

למחרת הגיע ר' גרשון למקום עבודתו, שכאמור היה שייך לקיבוצי הסביבה. העובדים כולם היו נרגשים. מה קרה? "הקבוצה שלנו ניצחה כנגד כל הסיכויים את האלופה הגדולה מתל אביב. זהו ניצחון ההיסטורי", אמרו לו.

באחד העיתונים שדיווח על המשחק, נכתב שבחוץ עמדו חסידי חב"ד עם תפילין והשיר "משיח משיח". הכתב הוסיף בהומור: "בוודאי הם יגידו שראשי התיבות של השנה (תשנ"ג) הם "תהא שנת נפלאות גליל"…

"פתאום נפל לי האסימן" ממשיך ומספר הרב פריד. "הבנתי שיש קשר בין הניצחון ההיסטורי לבין הפעילות שעשינו. הבנתי שאנחנו על הדרך הנכונה.

"למחרת כבר היינו בתוך אולם הספורט, משדלים את כל מי שאפשר לבקש ברכה מהרבי מה"מ, ולתת לנו אפשרות להרחיב את הפעילות באופן רשמי בתוך האולם. וכך 'בסיפוח זוחל' השתלטנו על האולם. עם כל משחק ועם כל ניצחון, קיבלנו יותר אומץ. שמנו פוסטרים עם תמונות של הרבי בכל האולם, הצלחנו אפילו להשמיע את השיר "משיח משיח" ברמקולים של האולם במקום מוזיקה גויית שהיו רגילים להשמיע שם בזמן ההפסקות".

מאמן הקבוצה היה מר פיני גרשון; זה האחרון הוא יהודי עם לב יהודי חם ופועם. לפני כל משחק הגיע להניח תפילין. בשלב מסוים אף ביקש מאיתנו שנביא מזוזות כדי שנקבע אותן במשרדי הקבוצה. לימים סיפר לי פיני, שחבריו מהקבוצה, קיבוצניקים מובהקים, לא אהבו, בלשון המעטה, את המזוזות ששם בפתחי המשרדים והאולם, ודרשו ממנו להסיר אותן. פיני הצליח להשאיר אותן באמתלות שונות ומשונות, כמו "רק רב יכול להוריד אותן", "זה ממש מסוכן אם נוריד בעצמנו" וכו'.

האוהדים היו 'חמים' ונתפסו בקלות למסרי האמונה. לעומתם, חבר השחקנים והסגל המקצועי, שהיו רחוקים מאוד מחיים של תורה ומצוות, סירבו בתחילה לבקש ברכה מהרבי. "אולם לפני המשחק המכריע, משחק האליפות, חתמו כולם על מכתב בקשת ברכה מהרבי שנכתב על הבלאנק הרשמי של המועדון. הללו התחייבו לפרסם על משיח במשחקים הבאים", מספר הרב פריד.

"יום לפני המשחק הקובע, שלחו את המכתב לרבי. למען האמת, הייתי במתח. לא ידענו איך הרבי יקבל את זה. אחרי הכל, לא בכל יום קבוצת כדורסל מבקשת ברכה מהרבי להצלחה במשחק…

"כשהתקרב זמן המשחק ועדיין לא התקבלה תשובה, התקשר הרב בצלאל קופצ'יק לרב גרונר, ושאל אותו האם יש תשובה מהרבי למכתב מהשחקנים. ר' לייבל השיב שהרבי נענע בראשו לברכה והצלחה. לשאלה למה הוא לא התקשר להגיד שיש תשובה, ענה כי שלח את המענה לפקס של הרב חיים שלום סגל מעפולה, שהיה מקבל באותם ימים את תשובות הרבי לאנשי ארץ הקודש, והוא היה מעבירם הלאה.

"שאלנו את הרב סגל מדוע לא סיפר לנו שיש תשובה, תגובתו הייתה 'דווקא התקשרתי למספר שהיה על הבלאנק (של מועדון הספורט) ואמרתי להם את שענה הרבי'.

"הטלפון הבא היה למועדון. ענו לי ואמרו בפשטות: 'כן, קיבלנו את התשובה. הרבי מליובאוויטש אמר שהכל יהיה בסדר'"…

הגיע משחק האליפות. כל העיתונאים שהגיעו לסקר את המשחק, שפשפו עיניים בתמהון. על הקירות היו כרזות ענק של 'יחי המלך המשיח' ותמונות של הרבי. בנוסף, כל אחד מהאוהדים החזיק כעין מקל ארטיק קטן, עם תמונות של הרבי והכיתוב 'משיח'. מקלות אלו שימשו לעידוד השחקנים על ידי האוהדים… "בכלל, פתאום כל האווירה באולם הייתה אחרת לחלוטין ממשחק ספורט רגיל, אווירה קדושה יותר", נזכר ר' גרשון.

בסיום המשחק, שגם הפעם הסתיים באופן פלאי בניצחון 'הפועל גליל עליון', עלה המאמן עם הגביע בידו, והודיע שברצונו להודות לאימו ולבורא עולם על הניצחון הסוחף… זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמאמן אמר בפרהסיה מילים כאלה…

תשומת לבם של העיתונאים הרבים החלה לעבור לעבר "השחקנים החסידיים". "הם שאלו אותנו למעשינו במקום זה", מספר ר' גרשון פריד. "הסברנו להם את העיסקה שעשינו עם הקבוצה – פרסום בשורת הגאולה תמורת ניצחון במשחק. הם אכן פירסמו זאת בעיתונים. זכור לי במיוחד מאמרו של כתב מ'על המשמר' שכתב למחרת 'החב"דניקים כבר ידעו מראש על הניצחון. השאלה היחידה שלהם הייתה כמה–כמה'…"

פרסום גאולה מול נצחונות כנגד כל הסיכויים

הניצנים החלו לשאת פירות מבורכים, ור' גרשון הבין כי לפניו כר דשא (תרתי משמע) נרחב לפעילות.

הפעילות נמשכה עם קבוצות רבות נוספות, הן במגרשי הכדורסל והן במגרשי הכדורגל, והיא למעשה מתקיימת עד עצם היום הזה.

ברזומה של ר' גרשון מופיעות קבוצות–משחק רבות: מכבי חיפה והפועל חיפה, הפועל נהריה, עירוני קרית שמונה, עירוני נס ציונה, ועוד קבוצות שזוכות להפיץ את בשורת הגאולה והגואל, ולחוות נצחונות מפתיעים במשחקים מכריעים. בפיו של הרב פריד ישנם סיפורים כאלה למכביר:

"ההיכרות הראשונה שלי עם קבוצת הכדורגל של הפועל חיפה החלה כבר בשנות הנ'. היה זה בהדלקת החנוכייה הגדולה במגרש בקריית אליעזר במשחק שלהם נגד קבוצה איטלקית חזקה. עם הזמן היחסים התחממו והגעתי לא רק למשחקים אלא גם לאימונים, שם הנחתי תפילין עם השחקנים ועם המאמן. הם קיבלו אותי בברכה, וסיימו את העונה במקום השלישי, בניגוד לכל הסיכויים.

"בעונה השנייה שלי איתם, הם כבר זכו באליפות המדינה. הקשר אתם המשיך בעליות ובירידות במשך כשלושים שנה.

"כאן המקום להזכיר את הרב בועז קלי ע"ה, שהיה המשפיע שלי בענייני התקשרות לרבי והפצת יהדות וגאולה. הוא היה המעודד והמדרבן בנושאים אלו בצורה חזקה מאוד גם בימי חוליו הקשים. בזכותו הדפסנו את ספר התניא במועדון הקבוצה. מי שתמך בנו בנושא הזה מול ההנהלה – שלא באמת הבינה מה אנחנו רוצים – היה מר ניר קלינגר, מאמן הקבוצה. מסתבר שקלינגר אימן כמה שנים בקבוצות בקפריסין, שם התקרב מאוד לבית חב"ד בניהולו של השליח הרב זאב רסקין. הוא כמובן הבין את החשיבות של הדפסת התניא והטיל את מלא כובד משקלו להדפיס אותו במועדון הספורט".

•

לפני מספר שנים עמדה קבוצת הכדורגל של הפועל חיפה לרדת ליגה ערב המשחק מול קבוצת בני יהודה. במחזור האחרון של המשחקים הגיע הרב גרשון פריד למגרש האימונים של הקבוצה.

"התחלתי להניח תפילין עם השחקנים, אבל אחד מאנשי ההנהלה לא אהב את העניין וביקש מאיתנו להפסיק", הוא נזכר. "אחד השחקנים הבכירים, שלומי ארבייטמן, התעקש ולמרות התנגדות המנהל ביקש ממני שאניח לו תפילין. בפועל מה שקרה, הוא כבש את שער השוויון אחרי שהם היו בפיגור 1:0, המשחק נגמר ב־1:1, והקבוצה נשארה בליגה".

לפני שלוש שנים הקבוצה עמדה לפני משחק גביע מול בית"ר ירושלים. מדובר כמובן במשחק רב–חשיבות ומכריע מי יקבל את גביע האליפות.

יום לפני המשחק הגיע הרב פריד ביחד עם הרב קלי שכבר היה חולה מאוד, למועדון השחקנים, וביחד התוועדו עם השחקנים, הניחו תפילין בעוד הרב קלי בכוחותיו האחרונים חוזר על רעיון משיחה של הרבי. ביום המשחק עצמו הניחו תפילין, והמשחק הסתיים בניצחון משכנע. במהלך הנפת הגביע הביאו תמונה של הרבי באמרם שהניצחון בזכות ברכתו…

גם ליריבה העירונית, מכבי חיפה, יש חלק פעיל במבצעים ובפרסום בשורת הגאולה.

הקשר עם הנהלת הקבוצה החל בכך שמנהל הקבוצה צלצל לרב פריד ושאל אותו האם יש בית חב"ד בעיר רוסטוב, אליה הגיעה הקבוצה במסגרת משחק מתוכנן. הרב פריד סיפר לו בהתלהבות, כי לא רק שיש שם בית חב"ד, אלא טמון שם אחד מאדמו"רי חב"ד. הוא קישר אותו עם הרב דנציגר, שליח הרבי במקום.

מנכ"ל הקבוצה וכמה נציגים נסעו לאחר הנחת התפילין לאוהל הרבי הרש"ב והתפללו במקום. קשר זה הניב פירות טובים, וגם בחזרתם לארץ ישראל המשיכו המבצעים עם מנהלי ושחקני הקבוצה.

מעניין לציין כי לקראת סוף עונת המשחקים הקבוצה התחרתה באליפות המדינה עם קבוצת מכבי תל אביב. כפסע היה בינה לאליפות. שני משחקים בלבד נותרו כדי להגיע לקצה הפרמידה, ושחקני הקבוצה פנו לרב פריד וביקשו שיכתוב עבורם ברכה להצלחה. התשובה שהתקבלה הייתה לערוך התוועדות, אולם ההתוועדות לא יצאה לפועל מחמת לוח זמנים צפוף – והקבוצה הפסידה…

כאשר נותר משחק אחד 'על כל הקופה', הוזמן הרב פריד להגיע ביום שישי בבוקר לאחר האימון ולקיים התוועדות עם השחקנים. כשהגיע, התברר שהמאמן לא ידע על התוכנית הצפויה, והוא שיחרר את השחקנים. במקום נותרו רק הוא ומספר מצומצם של בעלי תפקידים.

התקופה הייתה של 'פסח שני', והרב פריד התוועד סביב הנושא ש'לעולם לא אבוד'. מנהלי הקבוצה שהנושא דיבר ללבם בצורה מיוחדת, ביקשו להעלות את תוכן הדברים על סירטון ולשלוח לכל שחקני הקבוצה, והוא התחייב לשלוח זאת לפני שבת.

בזכות ההתוועדות הגיעו האישורים, וביום ראשון אחר הצהריים הקים הרב שלמה קופצ'יק, משלוחי הרבי בחיפה, אוהל ענק ובו עשרה דוכני תפילין פעילים שסיפקו מענה ל–30 אלף אוהדים שבאו לחזות במשחק האחרון של העונה, שהסתיים בניצחון. כתב העיתון 'ישראל היום' שסיקר את משחק האליפות, פתח את הכתבה שלו בכך, שהיו באצטדיון שני תורות – תור להנחת התפילין ותור לרכישת כרטיסי כניסה…

לצלילי 'משיח משיח', שלף מנהל הקבוצה 1000 ש"ח

גם קבוצת 'עירוני קרית שמונה' לא קופחה. ר' גרשון הביא גם להם את בשורת הגאולה, לצד נצחונות בסדרת משחקים שקיימו.

התחלת מסורת המבצעים שם החלה בחג הפורים. במהלך חלוקת משלוחי המנות דיבר הרב פריד על 'שמחה פורצת גדר' וחתם ב'קולע' חסידי… השחקנים שהתלהבו משמחתו של הרב, יצאו בריקוד שהדביק את כל הסובבים. אפילו מנהלי הקבוצה שנשארו תחילה בשוליים, הצטרפו למעגל שמחה. כאשר חיפשו בסוף האירוע תיעוד מצולם, התברר שכולם היו שקועים בשמחה ואיש לא צילם…

גם קבוצת 'עירוני נהריה' זכתה לביקורים רבים של הרב פריד. שם זה החל דווקא בהדלקת נר חנוכה, וכאשר מנהל הקבוצה ראה את שירת וריקוד השחקנים לצלילי 'משיח משיח', שלף מכיסו 1000 שקל והגיש לרב פריד כהשתתפות בהוצאות. לשיא הגיעו הדברים בהדפסת ספר התניא במועדון השחקנים, יחד עם מנהל בית חב"ד הרב ברוך וילהלם. לכבוד המאורע, מנהל הקבוצה ניסים מאיר אלפסי הביא את כל הסגל במיוחד להדפסה ולשיעור שהתקיים לאחר מכן.

בערב חג פסח האחרון הזמין הרב פריד 180 סטים של מצות שמורות עבודת יד לחלוקה בקרב שחקני כל הקבוצות איתם הוא נמצא בקשר. תקציב לכך לא היה לו, אולם הוא הלך באופן של 'לכתחילה אריבער'. כאשר הגיע לנהריה התברר כי מנהל הקבוצה לקה במחלה קשה ונמצא בביתו. הרב פריד הגיע לבקרו. הוא היה נראה חלש ורזה מאוד, והוא שימח אותו ככל הניתן. בסיום הביקור ביקש להעניק תרומה. ההמחאה שנתן היה על הסכום שכיסה את רכישת כל הסטים של המצות.

זמן קצר לאחר חג הפסח, הלך אלפסי לבית עולמו, אך זכות אכילת מצה שמורה בליל הסדר במאות בתים בישראל, מלווה אותו לעולם הבא.

ההשפעה של הרב פריד מקיפה ורחוקה בהרבה. מסירטון אחד של דבר תורה, הוא הגיע לכך שכיום הוא מכין בכל שבוע סירטון ובו דבר תורה לצד סיפור קצר ומסר אקטואלי בעבודת ה'. הסירטון הפך לוויראלי בקרב שחקנים של למעלה מחמישים קבוצות כדורגל וכדורסל בארץ ישראל.

בזכות הסירטונים הללו, נוצר הקשר עם קבוצת 'עירוני נס ציונה', על כך מוסיף הרב פריד לספר:

"יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מאדם בשם איתמר רוזנברג. הוא הציג את עצמו כמנהל קבוצת נס ציונה, וסיפר כי גם הם מקבלים את הסירטונים השבועיים שלי. מסתבר שקבוצתו הגיעה לחצי גמר גביע אירופה, והוא רוצה לבקש שנתפלל עבורם שינצחו במשחק המכריע. הסברתי לו על 'עשיית כלי' לברכה וכו'. כך אירע שכל השחקנים היהודים ומנהלי הקבוצה הניחו תפילין, והקבוצה אכן ניצחה ועלתה לגמר, החשוב ביותר.

"משחק הגמר נערך בהיכל הספורט 'יד אליהו' בתל אביב. ביום שלפני המשחק שוב הוא התקשר וביקש שנשחזר את ההצלחה. הוא הבטיח לממן הגעת חב"דניקים כדי להניח תפילין עם השחקנים, ולהפיץ את בשורת הגאולה. ואכן, למגרש הגיעו מספר חב"דניקים מרחובות הסמוכה, בראשם הרב אפרים קפרא. בעזרת האוהדים נמתח דגל משיח ענקי על פני יציע שלם. השחקנים הניחו תפילין וכתבו לרבי מכתב בקשה לברכה.

"המשחק הסתיים בניצחון גדול. איש לא האמין כי קבוצת נס ציונה הצנועה מישראל, תזכה בגביע אירופה!"…

על כל הקופה

את הפעילות החל ר' גרשון עם קבוצת גליל עליון, ואת הכתבה גם נסיים עם קבוצה זו.

במהלך השנים הקבוצה ירדה לליגה השניה. כיוון שכך, במהלך השנה החולפת חודש הקשר עם ההנהלה והשחקנים, דבר שהביא לכך שהם הניחו תפילין בכל ביקור של החב"דניקים, וכן התוועדויות שמחה מידי פעם, מתוך קבלת החלטות טובות.

לקראת סיום העונה הסתבר שהקבוצה נכנסה לסדרת משחקים בהם יוכרע האם היא תשוב לליגה העליונה. כאן אירע דבר מפתיע ביותר: הדרך לניצחון הגדול, כללה סדרה של חמישה משחקים; בכל משחק בו התקיימה התוועדות והשחקנים הניחו תפילין – הקבוצה ניצחה. במשחק שבו זה לא הגיע לפועל – הקבוצה הפסידה…

במשחק החמישי והמכריע שהיה 'על כל הקופה', ביקש הרב פריד להוסיף עוד שלט של בשורת הגאולה במגרש, זאת בנוסף לשלט הקיים. הוא ידע כי כיוון שזה משחק גמר, תהיה לו בולטות תקשורתית גבוהה עם קהל צופים ענק. אולם המנהל התנגד ואמר ששלט אחד מספיק, ובמיוחד שגם הוא נמצא שם בחינם… הרב פריד שקיבל מכתב תשובה מהרבי עם המילה 'בהוספה', לא התייאש מהתשובה הנחרצת שקיבל. הוא הרים טלפון לידידו הוותיק עמית גל, לשעבר מנכ"ל הקבוצה, ואמר לו שבשביל ברכה גדולה צריכים כלי גדול… בפועל המנהל הנוכחי חזר אליו ובמו ידיו תלה את השלט השני…

מיותר לציין שהקבוצה ניצחה במשחק החמישי והאחרון, ועלתה לליגה הראשונה…

ממשיך למרות הכול

במשך שנים רבות משמש הרב פריד כשוחט. העבודה הפיזית קשתה עליו בזמן האחרון, וביחד עם פריצת דיסק בגבו, הרגיש שהעבודה הקבועה שלו לצד ה'מבצעים' בכל רחבי הארץ, הפכו להיות כבדים עבורו. הוא כתב על כך לרבי. בפעם הראשונה קיבל תשובה להפיץ את המעיינות חוצה. כעבור תקופה, כשהמצב היה נראה קשה יותר, כתב שוב לרבי וקיבל תשובה "הפצת המעיינות בסביבתו הקרובה והרחוקה". כשכתב בפעם השלישית התשובה הייתה "הפצת המעיינות ככל שידו מגעת"…

ואולי אנחנו יכולים להוסיף: הפצת המעיינות ככל שהכדור מתגלגל…