בן המשב"ק מספר: זכרונות מבית הרבי והרבנית

מגזין בית משיח

הזיכרונות הכי מוקדמים שיש לי מאבי, הרה"ח ר' דובער (בערל) יוניק, קשורים לעבודתו בקודש עם הרבי והרבנית.

אנשים אחרים זוכרים את עבודתו של אבי עם הרבי – מההתוועדויות של הרבי, בהן זכה לערוך את השולחן לקראת ההתוועדות. בסמיכות להתחלת ההתוועדות, השאיר הרבי את דלת חדרו פתוחה, ואבי היה נכנס באופן דיסקרטי לחדר הרבי, המכונה בפי חסידים 'גן עדן העליון', ולוקח משם את הגביע בו השאיר הרבי שיירי יין מההתוועדות הקודמת, ואחר–כך פונה לסדר את שולחן ההתוועדות. הוא היה פורס את המפה, עורך את הגביע והמפיונים ומניח גם את שעון היד שלו, עבור הרבי.

במוצאי החגים, כאשר הרבי נטל את ידיו לסעודה בהתוועדות – הניח אבי גם חלה על השולחן. בשנים הראשונות הניח גם סודה על השולחן, ובשנים האחרונות הניח מים. כמו כן החזיק בקערה בשעה שהרבי נטל ידיו לסעודה. לאחר פטירתו של הרב מרדכי מענטליק בתשרי תשמ"ח, החליף אותו אבי בתפקיד למזוג לרבי את היין עבור הקידוש וההבדלה ואחר–כך בעת מעמד חלוקת כוס של ברכה.

כילדים צעירים, ואחר–כך בחורים מבוגרים, אני ואחיי זכינו לעזור ולסייע לאבינו להביא את הפריטים הדרושים להתוועדות, מתוך ארון נעול שהיה סמוך לדלת של גן-עדן-התחתון.

במקביל לעבודת הקודש הגלויה ב–770 – זכה אבי לשמש בקודש גם בבית הפרטי של הרבי והרבנית ברחוב פרזידנט. בזכות עבודתו זו, הייתה לנו הפריבילגיה לבקר בבית הרבי. אני זוכר את מראה הרבנית עומדת ליד השולחן הערוך בסט צלחות יוקרתי, עם סכום יפהפה וכוסות קריסטל שקופות. בעיניי זה היה מאוד מלכותי.

עבודתו זו של אבי הגיעה עם פריבילגיות נוספות. לפעמים שאל אותו הרבי על חייו האישיים, על בריאותו, והתעניין מה קורה עם הילדים. לאידך, אבי ניצל הזדמנויות מיוחדות כדי לשאול את הרבי בענייניו האישיים, או לבקש ברכה כשהיה צריך.

מהטלפון הציבורי בקינגסטון

במהלך השנים נבחר אבי על ידי הרבי והרבנית לביצוע פעולות חשאיות.

כך למשל באייר תשי"ב, כאשר אחיו של הרבי, רבי ישראל אריה לייב, נפטר – הרבי החליט להעלים את הדבר מאמו, בשל חולשתה. למרות שהרבי ישב 'שבעה' הוא המשיך לבקר את אימו מידי יום, ובכדי שלא תשים לב שכאבל הוא הולך עם נעלי הבד עם הסוליה הלבנה, ביקש הרבי מאבי שיצבע את הסוליה בשחור.

הרבי גם רצה שהביקורים שלו אצל הרבנית יהיו קצרים ככל האפשר, ובתיאום מוקדם היה אבי מתקשר לבית הרבנית חנה מטלפון ציבורי ברחוב קינגסטון. כאשר הרבי שמע את הטלפון מצלצל, נפרד מהרבנית לשלום באומרו "יש לך טלפון, דברי בחופשיות…".

כמו כן הופקד אבי על הבאת הדואר שהגיע לרבנית חנה – אל הרבי, כדי שהרבי יוודא שאין שם מכתבי ניחום אבלים. אחר–כך החזיר את המכתבים לתיבת הדואר.

הרבי מזיל דמעה בנסיעת הרבנית לאירופה

בחורף תשי"ד נסעה הרבנית בחשאי לאירופה. אבי עודכן על כך מראש, והיה אחראי להביא לרבי את ארוחת הערב שלו, וכן לדאוג לכל הדרוש בדירת הרבי (אז עדיין בבניין שבפינת הרחובות פרזידנט וניו–יורק).

באותה תקופה סיפר לו הרבי על משרתו של הרבי הרש"ב, ר' מענדל, שכאשר היו שואלים אותו מה ראה בבית, ענה תמיד "איני יודע". הרבי הבהיר: אם מישהו ישאל אותך אודות עבודתך – תאמר 'איני יודע' או משהו דומה. והוסיף הרבי ואמר: 'אם אתה יכול לשכוח את כל מה שאתה רואה – זה עדיף".

לקראת הנסיעה, ליווה אבי את הרבי והרבנית לשדה התעופה, כדי לסייע לרבנית עם המזוודות. באותן שנים היה אפשר ללוות את הנוסעים עד לפתח המטוס, ואבי לקח את המזוודה הקטנה של הרבנית עד העלייה למטוס. הוא סיפר, שכאשר המטוס החל לנוע, הרבי מלמל משהו בשקט, והוא ראה דמעות בעיניו של הרבי.

כאשר עסוקים בעניינים של הרבי – לא מפסידים

בתור משמש בקודש זכה אבי, ואיתו עמו גם אני ואחיי, לקבל מהרבי מצה לפני ליל הסדר. בדרך כלל אחרי מעריב של לילות חג הפסח, היו המשמשים בקודש נכנסים לגן עדן התחתון, ומקבלים מצה מידו הקדושה של הרבי.

שנה אחת, גיסו של הרבי – הרש"ג – לא חש בטוב, לאחר שעבר 'סטרוק', ואבי התבקש לסייע לו. בכל בוקר וערב היה לוקח אותו מביתו שבקומה השלישית של 770 – אל בית הכנסת או למשרדו.

כאשר הגיע ליל הסדר, הצענו לאבי שמישהו אחר יטפל ברש"ג, כדי שהוא יוכל לבוא לקבל מצה מהרבי. אבי סירב ואמר שמכיוון שמדובר בבית הרב, והרבי בוודאי שמח מזה – הוא לא מוכן לוותר על זה, ובוודאי שלא יפסיד מזה. לפועל, בסיום חלוקת המצות, אמר הרבי: נראה לי שמישהו חסר כאן… הרב גרונר אמר לרבי שאבי ליווה את הרש"ג לדירתו, והרבי הגיב: שמישהו ייקח עבורו. מכיוון שהייתי הבן המבוגר מבין אחיי שהיו באותו מעמד – קיבלתי עבורו מצה שלימה ועוד חתיכת מצה (אגב: פעם אחת אבי קיבל מצה שלימה ועוד חתיכה, אחר–כך הוציא הרבי מצה שלימה וכאשר ראה שאני עומד שם שבר את המצה לשניים, ונתן לי את שני החצאים).

אחר–כך, כאשר הרבי יצא מ–770 וראה את אבי עומד בפרוזדור עם כולם, נתן בו הרבי מבט שואל, כמבקש לדעת אם קיבל את המצה, ואבי הנהן בראשו לחיוב. אבי אמר על כך, שכאשר עושים דברים שחשובים לרבי – לא מפסידים…

לסמוך על הקערה של הרבי

משנת תש"י עד תשי"ד היה אבי משמש בקודש בליל הסדר אצל הרבי, שנערך בדירת הרבי הריי"צ בקומה השניה של 770. בשנת תשי"ב הביט הרבי על אבי ושאלו: היכן הקערה שלך? אבי השיב כי הוא יוצא ידי חובה בקערה של הרבי. למרות שהרבי לא אהב כאלה תשובות, ומי שענה כך אמר לו הרבי שיכין לעצמו קערה – הרבי קיבל את דברי אבי, ואמר לו: אם סומכים עלי בכל דבר, אפשר לסמוך עליי גם בדבר הזה.

כשהרבנית צלצלה אחרי חצות

פעם היה צריך לפעול עניין מסויים בחשאיות, שרק חוג מצומצם של אנשים ידעו על כך, אך לא ידעו כיצד לגשת לעניין. כאשר סיפרו על כך לרבנית, היא אמרה: 'תנו לי לטפל בזה'. היא התקשרה לאבי, סיפרה לו במה מדובר והורתה לו בדיוק מה עליו לעשות. בעשר הימים הבאים, מיד כאשר חזר מהעבודה פינה אבי את עצמו לעיסוק באותו עניין חשאי, ובכל לילה התקשר לרבנית למסור דו"ח על התקדמות העניין.

בדרך כלל, הרבנית מאוד נזהרה שלא לגרום לאנשים אי–נעימות, ולא הפילה את רצונותיה על מישהו אחר. אבל בשביל הרבי, הרבנית יצאה מגדרה והייתה יכולה להתקשר אפילו אחרי חצות הלילה. באותו לילה, כמו תמיד הרבנית חיכתה שהרבי יחזור מ–770, וכאשר הגיע לבית מסרה לו את הדו"ח שאבי העביר לה באותו לילה. הרבי שאל כמה שאלות, והרבנית לא ידעה מה לענות. היא התקשרה איפוא לאבי, למרות השעה המאוחרת, תוך שהיא פותחת באומרה 'מסתמא אתה עוד לא ישן…', וחזרה על השאלות של הרבי. אם אני זוכר נכון, אבי סיפר ששמע את קולו של הרבי ברקע. לבסוף הצליח אבי לסדר את העניין ההוא.

"אני רוצה לתת יד"…

שנה אחת היו צריכים לבנות עבור הרבי סוכה פרטית בתוך 770, צמוד ליציאה מ–770 לכיוון החניה. היו שהתנגדו לעניין כי חשבו שהרבי לא יסכים להשתמש בסוכה הזאת. אבי דיבר על כך עם הרבנית, והיא אמרה: מכיוון שהחלטתם לבנות, אל תשאלו אף אחד, ובע"ה אחרי יום הכיפורים אני אמסור לרבי שהסוכה כבר בנויה שם.

כמה ימים אחר–כך שאלה הרבנית את אבי כמה עלתה הסוכה, כיוון שהיא רוצה לשלם על זה. אבי אמר שהכל מסודר, כיוון ש"כל אחד שם אצבע", והרבנית הגיבה: "ואני רוצה לתת יד"…

סדרים חדשים?

בתחילת שנות היו"דים, כאשר הרבי עוד התגורר בפינת הרחובות פרזידנט וניו יורק, אבי ליווה את הרבי לדירתו, ושם לב שהנשימה של הרבי קצת קשה. הוא אחז בידו של הרבי, וביקש לעזור לרבי כשהוא עולה במדרגות. הרבי נעצר ואמר: איזה סדר חדש זה?!…

כיוצא בזה, כאשר היה גשם עם רוח סערה, ואבי רצה להגן על הרבי עם מטריה, סירב הרבי ואמר: מנהג חדש?!…

ארוחת ערב בבית הרבי

בסביבות שנת תשי"ג, בימי הקיץ נסעו בחורים רבים ל'מרכז שליחות', ונשארו כל כך קצת בחורים, עד שהנהלת הישיבה החליטה לסגור את המטבח. באותם ימים אכל אבי את ארוחת הערב בביתו של הרבי. בדרך כלל הרבי לא היה בבית בשעה שהוא הגיע, אבל יום אחד כאשר הגיע נכח הרבי בבית, וכאשר ראה אותו נכנס, אמר לרבנית: אני אלך לחדר אחר, כי אחרת הוא לא ירצה לאכול…

הרבי דואג לאבי כמו לבן יחיד

כיוון שהוריו של אבי התגוררו במונטריאול, והוא היה בחור בודד בניו–יורק, מילא הרבי את מקום הוריו בכמה וכמה עניינים.

הרבי השקיע מאמצים רבים בתהליך השידוך של אבי. בתחילה שכנע אותו שהגיע הזמן להתחתן, ואחר–כך עזר לו לבחור את כלתו. הרבי גם עזר לו למצא עבודה.

המעורבות של הרבי הייתה ממש בכל הפרטים הקטנים של חייו.

פעם שאל הרבי את אבי האם קנה כבר חליפה חדשה ליום טוב. כאשר אבי השיב בשלילה, נתן לו הרבי מאה דולר, ואמר: לך לקנות חליפה, וכל מה שצריך יחד עם זה. בביקור הבא שלו, שאלו הרבי האם קנה כבר את החליפה. אבי השיב בחיוב, והרבי ביקש שיסתובב כי רוצה לראות את החליפה מכל הצדדים, ולבסוף אמר בחיוך: אני חושב שזה קצת קטן…

בפעם אחרת, לאחר שאבי לא ראה את הוריו במשך 4 שנים, הרבי המליץ לו לנסוע למונטריאול, וסייע לו בהשגת הניירות הדרושים. לפני הנסיעה נתן לו הרבי כסף לקנות מתנה להורים ולאחיות הצעירות, והוסיף ואמר: כאשר תגיע למונטריאול, תקנה להם עוגת טורט…

בלי 'טריקים'…

פעם נסע אחיו ר' דוד למונטריאול, והרבי התעניין אצל אבי אם אחיו דוד עדכן אותו באמצעות הטלפון, שהוא הגיע למונטריאול. בזמנו, שיחות טלפון מחוץ לעיר היו עולות הון רב, והיו שנהגו לעשות 'טריק' להודיע על בואם ללא שיחוייבו בתשלום: הם היו מתקשרים למרכזייה ומבקשים שיחת גוביינא (Collect call), כאשר הם אומרים את שמם בתוספת מילה באידיש כסימן.

לדוגמא אם רוצים לומר שדוד הגיע, היו אומרים ששם המתקשר הוא "דוד געקומען", ומקבלי השיחה היו מבינים את הרמז ומסרבים לקבל את השיחה… כאמור, הרבי שאל את אבי האם אחיו נקט בשיטה זו. לאחר שאבי השיב בשלילה, אמר הרבי בשביעות רצון: טוב מאוד! והוסיף ואמר כי הרבי הריי"צ אמר שזה לגמרי לא כשר.

פעם ראה הרבי את אבי חוצה את הכביש שלא במעבר החצייה. הרבי קרא לאבי ואמר לו שזה נגד החוק.

הרבי הוציא מכיסו 3 משכורות

בשנות הלמ"דים המוקדמות, המצב הכלכלי היה קשה, ולאבי שעבד בליטוש יהלומים לא הייתה עבודה. כאשר נכנס ליחידות לשאול אם להחליף עבודה, אמר לו הרבי שידבר עם ר' דוד דייטש, שהיה לו עסק גדול בניו–הייבן. אחר–כך שאלו הרבי: כמה שבועות אתה כבר לא עובד? אבי השיב שזה שלושה שבועות שאינו עובד. הרבי שאל כמה הוא מרוויח בשבוע, ולאחר ששמע את הסכום, הוציא מכיסו סכום של שלושה שבועות, ונתן לאבי באומרו: אם אתה צריך יותר, לך למזכיר הרב חודקוב, ובכל שבוע תקבל את הסכום הזה. מאוחר יותר, כאשר מצבו הכלכלי השתפר, החזיר אבי את כל הכסף.

תקבע יחידות לעוד עשור

היחידות הראשונה של אבי הייתה בחודש אייר תש"י. כעבור עשר שנים, נכנס אבי עם בני המשפחה ליחידות, והזכיר שחלפו עשר שנים מאז היחידות הראשונה.

כתגובה אמר לו הרבי בנוגע למה שכתבת שזה יום ההולדת שלך – תנהג בכל מנהגי יום הולדת. אבי הבין אז שהיחידות הראשונה היא כמו 'יום הולדת' שלו. אחר–כך הוסיף הרבי ואמר שיקבע אצל הרב חודקוב יחידות נוספת לחודש אייר בעוד עשר שנים… ומאז היה הסדר שבכל עשר שנים נכנס אבי ליחידות העשור עם כל בני המשפחה. לקראת אייר תש"נ, מכיוון שהרבי כבר לא קיבל אנשים ליחידות פרטית, שאל אבי את הרבי מה לעשות בקשר ליחידות, והרבי ענה שיגיעו כולם לחלוקת הדולרים, והתבטא שזה "היחידות דעתה".

אבי סיפר פעם, שבהיותו בחור נכח בחדרו של הרבי כאשר הרבי קרא ערימה של מכתבים. הרבי פתח מכתב אחרי מכתב וקרא במהירות. פתאום אמר הרבי, כאילו לעצמו: "אה! איך האב ביי זיך געמאכט א החלטה, צו קוקן אויף יעדער זאך מיט א רעכטע אויג, אויב נישט וואלט איך נישט אוסגעהאלטן" [החלטתי בעצמי להביט על כל דבר בעין ימין. לולא זאת, לא הייתי יכול להחזיק מעמד].

שמונה מטפחות, לשמונה ילדים

לפני ראש השנה תשי"ב הרבי נתן לאבי קופסא באומרו: מישהו שלח לי את זה, אבל אני הרי לא מקבל מתנות. שזה יהיה התחלה טובה לחתונה שלך. מסתמא אתה צריך לענוב עניבה שחורה ומטפחת לבנה. רק תוודא שאין שם משהו אחר בתוך הארגז. והרבי סיים: תשתמש בזה מתוך בריאות ושמחה. כאשר אבי פתח את הקופסא, מצא בתוכה שמונה מטפחות לבנות. ברבות השנים נולדו להורינו שמונה ילדים, וכל ילד קיבל מטפחת אחת לפני חתונתו.

כך התחלתי לעבוד בבית הרבי

האחים שלי ואני גדלנו על סיפורים מעבודת אבינו בבית הרבי. למרות שלסיפורים והעובדות הייתה השפעה גדולה על מהלך חיינו – לא פחות מכך הושפענו מהדוגמא חיה שראינו אצל אבי, כיצד חסיד צריך להיות בטל לרבי. זה עורר בנו רצון ללכת בדרכו.

ואכן, בהיותי בחור צעיר בישיבת אהלי תורה, נפלה בחלקי הזכות להיות מעורב בעבודה בבית הרבי. האמת ניתנת להאמר, שאבי לא שמח כל כך על כך, כי לא רצה שאסיח דעתי מהלימודים. אבל בסופו של דבר הוא הסכים, ובתשרי תשל"ט (עם העזרה של ר' חיים ברוך הלברשטאם) התחלתי לעבוד בבית הרב.

בשנים ההן, כאשר התחלתי לעבוד, לא היו הרבה משב"קים בבית הרבי. ר' חס"ד הלברשטאם היה אז בבית הרבי ולפעמים גם אחיו ר' חיים ברוך היה מגיע, וגם ר' מענדל גאנזבורג. מאוחר יותר, בשנת תשמ"ב, כאשר הרבנית לא חשה בטוב, ר' שלום בער גאנזבורג עבר להתגורר בבית הרבי.

בכל יום בהפסקת הצהריים, הייתי מתקשר לרבנית או לאחותה, ושואל אם צריכים עזרה. כך במשך השנים הבאות עשיתי כל מיני עבודות קטנות עבור בית הרבי. כדי שאוכל להיות בקרבת מקום, נתנו לי לישון בחדר של WLCC בקומת הכניסה של 770.

כאשר הלכתי לבית הרבי, לא הייתי צריך לתאם מראש את הביקור, אבל מצד שני הייתי מצלצל בפעמון וממתין שהרבנית תפתח את הדלת. אם ראיתי מישהו בבית, הבנתי שזה לא זמן טוב, והייתי סב על עקבותיי.

תמיד כאשר הלכתי לבית הרבי – הרבנית ווידאה שארגיש בנוח. היא הציעה לי לאכול משהו, או ביקשה שאלך למטבח ואקח לעצמי משהו. פעמים רבות ישבתי עם הרבנית לשיחה על כוס תה או קפה, והיא הייתה מתעניינת מה קורה במשפחה, בישיבה, בחיים הפרטיים שלי, ובכלל. באחת השיחות הללו אמרתי לרבנית שהבחורים בישיבת אהלי תורה לומדים מאוד טוב. אחרי זמן שמעתי שהרבנית אמרה למישהו אחר, ששמעה שבאהלי תורה לומדים טוב.

בחודשים הראשונים לעבודתי הייתה לי הזכות להצטרף לרבנית בנסיעותיה למנהטן. מאוחר יותר ר' חס"ד לקח את התפקיד, כיוון שהיה לו רישיון, והוא בעצמו היה נוהג. רק מזמן לזמן הייתי מצטרף אליהם, לפי הצורך.

אבא שלי, או אבא שלך?…

במשך הזמן הבנתי שהדרך הטובה ביותר לתקשר עם הרבנית, היא לדבר בשפה שהיא מדברת – אידיש ברמה גבוהה, ולא זו בלבד, אלא להשתמש באותם 'סלנגים' שהיא השתמשה בהם. לדוגמא, כאשר דיברה על הרבי הריי"צ, הייתה אומר "דער טאטע". אימצתי לעצמי את הסגנון, וכאשר דיברתי על הרבי הריי"צ, התבטאתי "דער טאטע". יחד עם זאת, לפעמים זה דווקא בלבל, והרבנית שאלה: על מי אתה מדבר – על אבא שלך או על אבא שלי?…

משלוחי מנות מיוחדים

חג הפורים היה יום עמוס מאוד בבית הרבי. במשך היום אנשים הביאו לרבי והרבנית משלוחי מנות, והיו צריכים להיות בבית כדי לקבל את משלוחי המנות ולתת 'טיפ' לילדים. במשך כמה שנים זה היה התפקיד שלי, לצד שאר המשמשים בקודש שהיו בבית.

הרה"ח ר' לייבל ביסטריצקי, שהיה מקורב מאוד לבית הרב, היה מביא משלוח מנות גדול מחנות המכולת שהחזיק במנהטן, וגם היה מצרף עוגה גדולה, בעיצוב שקשור למבצע שהרבי דיבר בשנה האחרונה. פעם עשיתי תמונה מהעוגה, כדי שהרבי והרבנית יוכלו להסתכל על זה אחרי החג.

אחרי פורים הרבנית ביקשה שאקח את כל משלוחי המנות ואחלק אותם לבחורים ב–770. כמובן שלא אמרתי להם מהיכן כל השפע הזה מגיע…

המתנה שקניתי לרבנית

שנה אחת החלטתי לקנות לרבנית מתנת יום הולדת. קניתי שני כדורי פלסטיק שקוף מלאים מים, שבתחתית יש שושנה. היינו בסלון כאשר נתתי לה את המתנה, והפנים שלה האירו. היא הודתה לי מאוד, ואמרה שתקח את זה בתנאי אחד – שאתן אחד מהם מתנה לאימי. כמובן שהסכמתי, והרבנית הניחה את המתנה בין שאר הדברים מאחורי הכסא של הרבי.

הכנת המרור עבור הרבי, עם מסיכה על הפנים…

לפני חג הפסח, עזרתי לרבנית, יחד עם ר' חס"ד, להכשיר את המטבח ביום אחד, ואחר–כך בישלנו את כל האוכל של פסח – לפני החג. בערב פסח הייתי עוזר להכין את צורכי קערת הסדר. את המרור הייתי מגרד במגרדת ידנית, כשאני משאיר כמה חתיכות לא מגורדות, כפי שנהוג. זה היה מאוד קשה, במיוחד לעיניים. שנה אחת, לפני שהתחלתי להכין את המרור, פתחתי את הדלת האחורית כדי שייכנס אוויר צח, וגם שמתי מסיכה על הפנים בתקווה שזה יעזור לי עם הדמעות… כלום לא עזר, והרבנית עמדה בצד וחייכה…

בסופו של דבר אחרי כמה שנים, התחלתי להכין את המרור עם מעבד מזון. בתחילה הרבנית דאגה שאולי החריפות של המרור תעלם, אבל בפועל זה היה כל כך חזק שהרבנית עוד השאירה את הצלוחית פתוחה כדי שהחריפות תתפוגג מעט.

אני זוכר שעמדתי יחד עם הרבנית בסלון, כאשר הרבנית הראתה לי איך לחבר את הרגליים של הכסא של הרבי לכסא סמוך, כדי שהרבי יוכל לשים את הכרית להסיבה של הסדר.

בערב פסח תשל"ט הרבי חילק מצות למשב"קים, והרב גרונר שאל את הרבי אם גם אני אקבל בגלל שאני עוזר בבית הרבי. הרב אמר "זאל ער צוקומען" [שיבוא]. ומאז זכיתי לקבל את המצות, כנ"ל.

מדוע הרבנית לא נתנה לי לקדש על היין?

היו זמנים שביום טוב אכל הרבי את סעודת הלילה בבית, ואת סעודות היום ב–770. סמוך לסיום התפילה הייתי הולך לבית הרבי וקורא לרבנית דרך החלון (שהרי ביום טוב אי אפשר לצלצל בפעמון כפי שהייתי רגיל). הרבנית הייתה פותחת את הדלת, ולאחר שחיממה את האוכל הייתי לוקח את זה ל–770, והרב גרונר הכניס את הארוחה החמה לחדר הרבי.

פעם, באמצע חג הפסח, באתי לבית הרבי לקחת אוכל, והרבנית רצתה שאוכל משהו. היא שאלה אם עשיתי קידוש, וכאשר עניתי בשלילה, היא התנצלה שלא יכולה לתת לי יין, ואמרה: זה לגמרי באחריות של בעלי, אני לא מתערבת בזה. הרבי שמר את היין של פסח בארון בסלון, והרבנית לא רצתה שמישהו יגע בזה.

שנה אחת בליל יום כיפור נשאר הרבי ב–770. הרגשתי שצריכים ללכת לבקר את הרבנית ולעדכן אותה מה קורה. באתי לבית הרבי ומסרתי לרבנית דרישת שלום מ–770. היא שאלה אותי אני אני עייף ורוצה לנוח בבית. כמובן שעניתי בשלילה.

לחשוב לפני שמדברים

תמיד כשהתקשרתי לרבנית, הכנתי את עצמי קודם, וחשבתי בדיוק מה אני רוצה לומר לה. השתדלתי תמיד לדבר רק חיובי, ולא לומר משהו שלילי על מה שקורה בשכונה. תמיד לקחתי בחשבון שהרבנית תעביר לרבי את הדברים.

הרבנית מראה לרבי את הגלויה ששלחתי

קיץ אחד הלכתי לעבוד כמדריך בקעמפ יומי של חב"ד בקליפורניה. הרבנית אמרה לי: אתה הרי עובד כל כך קשה, עליך לנוח מעט בקיץ. מכיוון שידעתי שהרבי רוצה שנפיץ יהדות, החלטתי לשלב את שני הדברים, והלכתי להיות מדריך בקעמפ.

גם מקליפורניה עמדתי בקשר עם הרבנית בטלפון. ידעתי גם שהיא רוצה שאשלח מכתבים או גליות, ולכן מזמן לזמן הייתי שולח גלויה עם מסר קצר. מצד אחד רציתי שתדע שאני נח כפי שהיא הציעה, ומצד שני רציתי שתדע שאני עושה מה שהרבי אומר. למרות שהיה מדובר בגלויה קצרה, לקח בדרך כלל יותר משעה לכתוב על הגלויה מה שאני רוצה.

כמו בכל קעמפ, היינו נוסעים לטיולים בכל מיני מקומות. הייתי כותב לה שבטיולים מנצלים את הזמן לדבר אידישקייט וכו'. בפעם הבאה שדיברתי איתה בטלפון, היא הודתה לי על הגלויות ששלחתי, ואמרה: מסרתי לבעלי דרישת שלום והראיתי לו את הגלויה שלך…

פעם במוצאי שבת, אחי דיבר עם הרבנית, ואמר שהלכתי לחנות פיצה. לא במקרה, כמה שבועות אחר–כך התבטא הרבי על כך שהולכים לחנות פיצה…

אחרי ה'דידן נצח', שמעתי מאחד מידידיי כל מיני גימטריות על ה' טבת. באותו שבוע, כאשר הרבי הגיע לשבת בספרייה, במקום שהייתי שם מפיון בסידור של הרבי כ'סימניה' לשלום עליכם – שמתי נייר בו היה כתוב הראשי תיבות וגימטריות בקשר עם הדידן נצח בה' טבת. אחרי זה, בהתוועדות, שלל הרבי את העניין של גימטריות בקשר לה' בטבת. אולי בעקבות זה…

שבת בספרייה של הרבי

בסביבות תש"מ, כאשר היה מאוד קר או מושלג – הציעו אז, שהרבי יישאר ב–770 בשבת. בתחילה הרבנית לא הייתה מגיעה בכל שבת ל–770, והייתה מעדכנת אם היא תגיע או לא. לפעמים הייתה מעדכנת ביום שישי אחר הצהריים.

מכיוון שהייתי משמש בקודש בבית הרבי וב–770, הייתה לי גישה גם לספרייה, היכן שסידרו מקום לסעודת שבת עבור הרבי והרבנית. בשבת הראשונה שהרבי נשאר לאכול סעודת שבת בספרייה, רציתי לראות מה קורה שם. למרות שהיה שם סלון עם שולחן וכיסאות וכו' – זה לא היה נראה לי מספיק מסודר, ולקחתי שואב אבק והתחלתי לנקות ולהכין את הדירה באופן יותר מתאים. הבאתי גם סדינים וכלי מיטה מבית הרבי, וגם את האוכל לשבת. מאז זכיתי להיות האחראי להכין את הדירה בספרייה כאשר הרבי והרבנית הגיעו.

בשנים הראשונות, הייתי הולך לבית הרבי עם שקית גדולה, שם שמתי את הגביע של הרבי, ואת הפמוטות של הרבנית (שאמרה לאבי כי קיבלה אותם בירושה מסבתה, הרבנית שטערנא שרה), ועוד כל מיני דברים שהרבנית ביקשה שאביא לספרייה.

סידור עם הקדשה מהרבי הריי"צ

בין השאר הבאתי גם את הסידור שהרבי השתמש בו בבית. היה זה סידור תורה אור מהדורת תש"א, שבעמוד הראשון שלו הייתה הקדשה בכתי"ק של הרבי הריי"צ. הרבי גם כתב על הסידור הזה הערות ומנהגים בכמה מקומות.

בפעם הראשונה שהחזקתי את הסידור של הרבי, עלתה בראשי מחשבה לצלם את ההקדשה של הרבי הריי"צ ואת ההערות של הרבי. אולם מהר מאוד ירדתי מהרעיון הזה, שכן ידעתי שכאשר הרבי יחזיק את הסידור הוא מיד ישים לב למה שעשיתי, ובזה כמובן תסתיים עבודתי בספרייה… אבי החדיר בנו תמיד שלא לנגוע בשום דבר שלא נוגע לעניינים עליהם הופקדנו, ולדעת את הזכות והאחריות של המקום הקדוש בו אנו עובדים. כמובן שלא עשיתי צילום מהסידור.

שולחן ערוך, וכלים נאים

בנוסף להבאת הדברים מבית הרבי, הייתי מסדר את כל החדרים בספרייה, עורך את השולחן עם הכלים שהרבי והרבנית השתמשו, ומכין את האוכל על הגז במטבח.

ובכלל, מוודא שהדירה מוכנה לשבת. הייתי קונה גם דברי מתיקה, שכן לפעמים ילדי המקורבים הגיעו לבקר את הרבנית, שיהיה לה מה לתת לילדים.

כדי שיהיה לסלון מראה חגיגי, הייתי קונה פרחים לשבת, כאשר הגביר ר' לייבל זיאנץ משלם על זה. כמו כן קניתי 'סטנד' יפה שעליו עמדו הפרחים.

הרבנית נתנה לי יד חופשית בסידור הדירה בספרייה, כפי שאני מרגיש, ולא אמרה לי מה לעשות. מכיוון שרציתי שיהיה שולחן מכובד, דאגתי שיהיה סט יוקרתי של צלחות, ותחת הצלוחית של החריין, לדוגמא, שמתי צלחת יפה נוספת. גם דאגתי למפה לבנה צחורה ויוקרתית. מלבד הסידור של הרבי עבור קידוש וברכת המקום לא היו על השולחן ספרים נוספים. לפני שבת הייתי מניח מפיון בדף של 'שלום עליכם' כדי שהרבי יוכל לפתוח במהירות.

כאשר היו צריכים להחליף משהו, הייתי מנסה לחשוב איך הרבנית הייתה עושה את זה. לפני שבת שמתי גם צלחת עם פירות על השולחן.

הרבנית מגיעה דרך רחוב 'יוניון'

בתחילה הרבנית הייתה מגיעה דרך רחוב יוניון, כאשר היא נכנסת דרך השביל שליד הכולל, ועוברת דרך ה'תשליך'. אם הייתה מגיעה מוקדם, הנהג היה הולך איתה עד לספרייה, ואחר–כך מחזיר את המכונית לבית. פעם הרבנית הגיע סמוך לשבת, ואני חיכיתי לה ברחוב יוניון כדי לקחת ממנה את השקית שלה. בשנים האחרונות התקשתה הרבנית ללכת ברגל, והיו מביאים את הרבנית עם המכונית דרך איסטערן פארקווי, דרך החניה של הספרייה אל קומת המרתף, משם הייתה עולה לדירה עם המעלית.

השתדלתי להכין את הכל לפני שהרבנית מגיעה. לאחר שהכל היה מוכן, חיכיתי לבואה, כדי לוודא שהכל מסודר ונוח, ושאלתי אם צריכה משהו מיוחד. הרבי היה מגיע אחר–כך, כשלפעמים הוא מביא לרבנית משהו לקרוא. כאשר הרבי נכנס ודיבר עם הרבנית יצאתי כמובן.

הדלקת הנרות של הרבנית

לא תמיד הרבי היה נוכח בזמן הדלקת נרות של הרבנית. פעם, כאשר הבהבתי את הנרות לפני כניסת השבת, במטרה להקל על הרבנית את הדלקת הנרות – הרבנית הוציאה את הנרות, הלכה למטבח ושמה שני נרות חדשים…

בפעם אחרת, כאשר הרבנית הייתה מוכנה להדלקת נרות, ראיתי שהיא מסתכלת סביב לראות אם מישהו נמצא בחדר. הבנתי את הרמז ויצאתי מהמקום. כאשר סיפרתי על כך לר' חס"ד, הוא הרהר לרגע ואחר–כך אמר שאכן אף פעם לא ראה את הרבנית בהדלקת נרות שבת.

פתאום ראיתי את הרבי בסלון…

פעם בערב שבת, אמרה לי הרבנית שהיא לא הביאה את המשקפיים של הרבי, וביקשה שאלך להביאם מהבית. היא לא הרגישה בנח לתת את המפתח של הבית, אבל מכיוון שזה היה עניין עבור הרבי, נתנה לי. רצתי לבית בפרזידנט, לקחתי את המשקפיים, ואחר–כך רצתי חזרה במהירות לספרייה. נכנסתי מהדלת האחורית, וחשבתי שאספיק עוד לנקות את המשקפיים ולהניחם ליד סידורו של הרבי.

כיוון שמיהרתי להיכנס, פתחתי את הווילון שמפריד בין הדלת האחורית לסלון. זה היה ווילון מאוד עבה שהסתיר את כל הקיר האחורי, כולל החלונות והדלת החדשה.

לגודל הפתעתי, הרבי עמד שם, מדבר באידיש עם הרבנית. ברגע הראשון, לא היה מובן מאיפוא נכנסתי, והרבי שאל: מה? יש כאן דלת? השבתי בחיוב, והסטתי את הווילון כדי שהרבי יראה את הדלת. כמובן שהידיים שלי רעדו… שמתי את המשקפים על השולחן, ובסיטואציה שנוצרה לא חשבתי בכלל על ניקוי המשקפיים, רק רציתי לצאת מהמקום במהירות האפשרית.

הרבנית אמרה בחיוך לרבי: אתה יודע, הוא מנהל כאן את העניינים… הרבי והרבנית עמדו משני צידי הדלת, והייתי צריך לעבור ביניהם…

מאחרי פסח תשמ"ב, החל הרבי להשאר לשבת בספרייה באופן קבוע – השארתי בספרייה את הפמוטות ושאר החפצים שהייתי מביא מידי שבוע מבית הרבי. מלבד הסידור שנשאר בבית, והרבי השתמש בספרייה בסידור רגיל של תהלת-ה'.

זמן קצר לפני פטירת הרבנית, הדפיסו את הסידור תורה אור, ועשו מהדורה מיוחדת עבור הרבנית עם נייר דק יותר, שיהיה לה קל להחזיק את הסידור.

בצד השמאלי, בפינה ליד המקום בו הרבי ישב, היה שולחן שעליו שמתי את הספרים שהרבי השתמש בהם תמיד, כמו תורה אור, ליקוטי תורה, אור התורה ורמב"ם.

מאוחר יותר הנחתי שם את הרמב"ם לעם עם מורה שיעור של ג' פרקים. גם הייתי מניח שם את הספרים החדשים שהיו יוצאים לאור מטעם קה"ת. על השולחן הזה היה מונח גם מיחם עם מים חמים לשבת.

על השולחן הנחתי קופת צדקה יפה מעץ. מזמן לזמן הייתי מוציא את המטבעות שהיו בקופה, סופר את הכסף ושולח לרבי צ'ק על הסכום שהיה בקופה.

'תבקשו מהילדים של יוניק'…

אחרי החתונה לא עזבתי את התפקיד שלי בשבת. חלק מהתפקידים האחרים העברתי לאחיי – מאיר שלמה, מנחם ודוד. הם לקחו חלק מהתפקידים שלי, וכל אחד פיתח את הקשרים האישיים שלו.

בעוד שהביקורים בבית הרבי היו 'רשמיים' – כאשר הרבנית הייתה בספרייה, המקורבים הרגישו בנוח להתקשר ולשאול אם אפשר לקפוץ בליל שבת לאחל 'גוט שבת'. בדרך כלל הרבנית נענתה בחיוב. לפעמים אמרה: תדפקו על החלון, או תבקשו מהילדים של יוניק לפתוח לכם את הדלת.

עדכונים רציפים לאורך הלילה

בי"א ניסן תשמ"ב, אחרי ההתוועדות שהחלה בתשע וחצי, החל הרבי לחלק תניא לכולם. הייתה זו הפעם הראשונה שהרבי חילק ספר, וכולם רצו לקבל. אנשים שהתגוררו רחוק ולא הגיעו להתוועדות, קיבלו טלפון מאחים וידידים, ויצאו מיד לדרך כדי להספיק לקבל את התניא.

ידעתי שבחצות נפסק השידור מהרדיו, שדרכו שמעה הרבנית את ההתוועדות וידעה מהנעשה ב–770. חשבתי לעצמי שמכיוון שהשידור נפסק, ואין אף אחד במשרדי המזכירות, כיצד הרבנית תדע מה קורה. הרגשתי אחריות להתקשר ולעדכן אותה. היא מאוד הודתה לי על כך שהתקשרתי. הרבי סיים את החלוקה בשעה 6:10 בבוקר, ואחרי זה שמע קריאת התורה. לאחר מכן ד"ר ווייס נכנס לחדרו לבדוק את בריאותו, ורק בשעה 7:25 חזר הרבי לביתו. בכל אותן שעות התקשרתי מזמן לזמן לרבנית, ועדכנתי מה קורה ב–770.

באחת משיחות הטלפון הללו, אמרתי לרבנית כי הרבי מחלק תניא ל"אנשים נשים וטף". הרבנית שדאגה לבריאות הרבי, הגיבה: מה? גם ילדים לוקחים?!

באחת השנים, לאחר ההתוועדות של ליל שמחת תורה, באתי לחזור לפני הרבנית את תוכן ההתוועדות. יותר מאוחר נודע לי כי מישהו אחר היה שם לפני והעביר לה את תוכן ההתוועדות. אבל למרות הכל, היא לא נתנה לי להרגיש שכבר שמעה את הכל.

כבחור צעיר, הרגשתי 'ביטול' בדברי עם הרבנית, אבל הרבנית מצידה דאגה לוודא שאני מרגיש בנוח. תמיד חייכה ונתנה לי את כל תשומת הלב.

לא על חשבון הבית

לצד העזרה שלי בבית הרבי, הרבנית תמיד ביקשה לוודא שזה לא מגיע על חשבון העזרה שלי בבית. בפרט לפני פסח, תמיד שאלה אם אני עוזר גם בבית.

הרבנית תמיד מצאה את הדרך הנכונה לתת עצה טובה והדרכה. כאשר שמעה לאחר חתונתי, כי נכנסתי לעסקים – הזמינה אותי לבית, לספריית הרבי שבקומה השניה, שם ישבנו והיא התעניינה על העסקים שלי, ואף הציעה שאתקשר למישהו שיכול לעזור בעסקים הללו.

הרבנית וכתבי היד

פעם, כאשר ישבתי עם הרבנית בדירה שבספרייה ודיברנו על השנים הקודמות ברוסיה, תוך שהיא מזכירה את הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ – נזכרתי שבספרייה נמצאים כל כתבי הקודש שלהם, וחשבתי שאולי היא תהנה לראות את כתבי היד. שאלתי אותה אם היא מעוניינת לראות, ולאחר שהשיבה בחיוב – בדקתי בקטלוג והבאתי לה כתבי יד של רבותינו נשיאינו. אחר–כך לקחתי את ספר החסידים, שהרבי הריי"צ כתב את שמו בתוך הספר. שאלתי אם היא מכירה את כתב היד. הרבנית אמרה: בוודאי, זה כתב היד של אבא!

•

אני מודה לקב"ה שנתן לי את הזכות וההזדמנות להיות בד' אמות של הרבי והרבנית. כחסיד, אני מרגיש שהרבי הדריך אותי בכל פרט בחיי.

מכיוון שיום הולדתי חלק ביום השני של פסח – כאשר עברתי לפני הרבי בערב פסח לקבל את המצה, הייתי מזכיר על יום ההולדת שלי. מתשל"ט ואילך, כאשר זכיתי לקבל מצה בשני הלילות, לפני הסדר – ביקשתי מהרבי שוב ברכה ליום ההולדת.

פעם, ביום השני של פסח, אמרה לי הרבנית: אתמול בליל הסדר הזכרתי אותך, ושנינו לקחנו כוס יין לכבודך…

אני מקווה ומתפלל שהזכות הזאת תעמוד לי, לילדיי ולנכדיי – שיהיו כולם מקושרים לרבי ולחסידות. אמן.

• • •

מוגש לרגל כ"ב שבט, יום הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה