שמים את השכל במקום הטבעי שלו

הרב חיים ועקנין, בית משיח

אחד השינויים שעוברים על עולמנו ובפרט בארץ ישראל, הוא מותו של הקונצנזוס, והשתלטותה המוחלטת של הפוזיציה. אני לא מתכוון להיכנס איתכם לביצה הפוליטית, אבל חסיד הרי לומד מכל דבר.

אם פעם היו מקרים מסוימים שזעזעו את כולם – היום זה שונה. אמור לי מה דעתך, ימין-שמאל-חרדים-לא חרדים, ואז פחות או יותר אדע ממה תזדעזע. איזה זכויות אדם יעניינו אותך…

פתאום שמים לב שכל מיני גורמי מקצוע עלומי שם, מכוני מחקר מקצועיים, שמדברים בשם המוסר והצדק – מתגלים כבעלי דעה מאוד מסוימת, שמקפידים לראות רק את חצי הכוס שמתאים להם.

ולא חסרו לנו דוגמאות בתקופה האחרונה… הפצת יהדות בקרב ילדי הגנים, חמץ בפסח במקום ציבורי, שלושה כתבי אישום לראש הממשלה, צורת הטיפול במשבר הקורונה, היחס כלפי הציבור החרדי ועוד ועוד.

המשותף למקרים אלו הוא, שאין ערך לעובדות ואין שום קונצנזוס, הוא פשוט מת. הכל קשור לפוזיציה בה אתה ניצב. אמור לי מה דעותיך ואדע כיצד תתייחס, תתרגש, תזדעזע או תבטל בתנועת יד את הסיפור המסעיר שאספר לך.

וגם בתוך כרם חב"ד: אם פעם היו דברים שכולם הסכימו עליהם, הקשורים לבסיס האמונה בהתקשרות לרבי מלך המשיח – היום זה הולך אחרת. אם אותו ענין קשור ל'צד הנכון' שאני מאמין בו, אז זה בסדר וכך צריך להיות וזוהי 'התקשרות'; ואם לא – בין רגע, זה היפך כל הנקודה וכו'.

כך גם כאשר מישהו עושה טעות: אם זה מישהו מהצד שלנו – אנחנו יכולים להתחרות בסנגוריה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב… שערי תירוצים לא ננעלו, וכולם נפתחים אחד אחד כדי להצדיק או למזער את הטעות. ואם הטועה שייך לצד השני – אוהו, אנחנו עומדים לשמאלו של המלאך גבריאל, הממונה על מידת הדין…

היו ימים, שכאשר קרה משהו לא מתאים – כולנו הזדעקנו, כחסידים, ואמרנו פה אחד: זה לא מתאים! נקודה.

למרבה הצער והכאב, לאחרונה נדמה כי המציאות הופכת לפלסטלינה בידי הפוזיציה בה אנו נמצאים.

*

אז מה קורה לנו?!

בשביל זה יש את המאמר של הרבי "ביום עשתי עשר".

כמו שאנחנו מתפעלים מכך שהרבי צפה פני עתיד בענייני שלמות הארץ ומיהו יהודי, כך הרבי במאמר הזה צופה פני עתיד לאחת המחלות אם לא המחלה העיקרית של דורנו זה – המקום של השכל.

נקודת המאמר היא בחירתו של הפיקח, שלא בוחר בשרים אלא בוחר במלך. 'אנא נסיב מלכא'.

אבל מדוע צריך להיות פיקח כדי לבחור במלך? הרי זה הדבר הפשוט ביותר?!

מסביר הרבי, שהאדם מצד שכלו נוטה לבחור לאו דווקא באופציה הנכונה, אלא באופציה הנוחה…

ולבחור במלך – זה לא תמיד האופציה הנוחה, ולכן צריך להיות פיקח!

אבל זה לא נגמר פה. הקטע במאמר עם הפיקח מתחיל בעניין של הנשמה שרוצה אלוקות, ובוחרת אלוקות, 'חלקי הוי' אמרה נפשי'. אמור כך: מי שרוצה להיות פיקח ולא ללכת שבי אחרי השכל, עליו להתבטל ל'חלקי הוי", לנשמה שלו, ואז הוא יבחר במלך. מי ש'זורם' ולא מתבטל – מאבד את ה'אנא נסיב מלכא'.

את הנקודה הזאת, האיר לי הרב ווילשאנסקי במבחן הכניסה לישיבה בצפת. אמנם בפועל לא זכיתי ללמוד שם, אבל רק בשביל הרעיון הזה היה כדאי לבוא.

הרבי לא אומר שלא להשתמש עם השכל. הרבי והחסידות דווקא מדגישים את מעלת השימוש בשכל. כאשר מדובר על המצאות וטכנולוגיות – השכל הוא מעולה, אבל כאשר מדובר על בחירה בין טוב לרע, מה מוסרי או לא, מה אנושי ומה פחות, מה חסידי ומה לא בדיוק… שם – השכל מסוכן, כי הוא בוחר במה שנוח לו ולא במה שצריך.

שמעתי מהרב מענדל פרידמן, רב קהילת חב"ד בפתח תקווה, משל מדהים לעניין: למוכר החליפות יש מקל מיוחד, גבוה מאוד, שמסייע לו להגיע אל החליפה המונחת במקום הגבוה ביותר. אבל שלא נטעה, למרות שהמקל הזה גבוה מאוד, הוא לא משרת רצונות גבוהים יותר מהאדם – אלא להיפך: כל תפקידו הוא לשרת את האדם שנמצא למטה.

לכן, אל לנו להתפעל שבנושאים של בחירה ומוסר, השכל מרשים ומדבר גבוהה גבוהה. הוא פשוט משרת את האדם ואת רצונותיו התחתונים. בקיצור, השכל הוא כלי בארסנל שלנו, אבל בשום אופן לא מורה הדרך שלנו. כי אם הוא כזה, סימן שהתעייפנו ואנחנו רוצים לעשות מה שנוח לנו.

אחד הסימנים בבית חב"ד אצלנו, כשלדוגמא: מישהו מתעייף לקום למניין, ומתחיל לדבר גבוהה גבוהה. זה בא לשרת את הנוחות שלנו.

*

ונחזור לקונצנזוס.

לאחר שהעולם התקדם בכל כך הרבה תחומים, הגיע לחלל, יצר טלפונים חכמים ויצר פריצות דרך משמעותיות ברפואה וכו' המון דברים שטובים כמעט לכולם – נוצרה אשליה אצל היושבים במגדל השן האקדמי, שכמו שהטכנולוגיה הצליחה לייצר מכונות משוכללות לכולם, כך גם אנשי האקדמיה יכולים ליצור רעיונות ודעות מוסריות של צדק ויושר על מנת לעזור לעולם לבחור בין טוב לרע. אולי ההתחלה הייתה טובה, הפקולטה למדעי הרוח הייתה בשיא פריחתה.

ההמשך היה בכל מיני רעיונות נוצצים… 'מזרח תיכון חדש', 'מעמד האשה', 'זכויות מיעוטים', 'מאבק בגזענות' ועוד ועוד.

אך למרבה הצער, אם בתחום הטכנולוגיה נצפו הצלחות יפות – בתחום הנ"ל הכל פשוט קרס. פתאום אתה מגלה שהכל מושפע מתחיל ונגמר בפוזיציה. זכויות מיעוטים – רק לערבים, מעמד האישה- עם הדעות הנכונות, וכן הלאה…

השאלה היא: למה? למה בתחום הדעות והמוסר הכישלון היה כל כך גדול?

והתשובה פשוטה.

כל עוד ממשיכים להשתמש עם השכל כדי להמציא או לפתח חידושים בעולם החומר – זה דווקא יצליח, וכולם יקבלו את זה. אבל, כאשר האנשים במגדל השן החליטו שתפקידו של השכל הוא לא רק כלי עבודה כדי לעזור לחיות בצורה משודרגת יותר, אלא ביכולתו לפטור אותנו מהקושי לבחור באמת, שלא תמיד קלה, ולומר לנו על ידי מדענים וחכמים בעלי דעה מגובשת מה נכון, כי הם חשבו בשבילנו – למשל, מה מוסרי לחיילי צה"ל, מי מתאים לכהן בתפקיד כזה או אחר, ענייני הדתה, פמיניזם וכדומה – או אז הסתלק לו הקונצנזוס והופיעה הפוזיציה.

אתה יכול לשמוע איש אקדמיה מדבר לכאורה על רעיון שלטון החוק, אבל אתה מבין שהוא מנסה לסגור חשבון עם מישהו מאוד מסוים, שלא עולה בקנה אחד עם דעותיו.

להם הייתי מציע: חבר'ה תעזבו את השכל! השכל נועד לעשות לנו את החיים יותר טובים. לבחור בטוב, לבחור במלך – זה אפשרי רק כאשר מתבטלים ושמים את השכל בצד. אז הבחירה יוצאת הכי טוב!

*

וגם אצלנו. ידוע שיש חילוקי דיעות בחב"ד. אלו מיימינים ואלו משמאילים.

לפעמים יושב חסיד שכלתן, מול חסיד תמים מזקני החסידים שכל כולו ביטול וקבלת עול; או חסיד שכלתן היושב מול צעיר שזה לא מכבר החליט לעזוב את חיי הבוהמה הצפון-תל-אביבים, להניח את שכלו בצד ולהתבטל להוראותיו של הרבי.

אם על השולחן מונח מאמר השכלה, או אפילו דף גמרא עמוק –החסיד השכלתן נהנה מיתרון ברור. שכלו הטוב מהווה כלי מצויין להבנה נכונה בניתוח המאמר וכדומה. בעולם השכל – הוא על הגובה.

אבל כאשר מגיעים לעניינים עדינים הנוגעים לבחירה בין רע וטוב, בין גלות לגאולה, בין פירוד להתקשרות – שם עוברת המטוטלת בחדות לצד השני. כאן השכל לא מהווה ייתרון. הלוואי שלא יהיה מטרד. כאן, הביטול וקבלת עול, הן המתכון לבחירה הנכונה, שמביאה אותו לומר "אנא נסיב מלכא".

לכן חסידים כיבדו את אלו שעמדו בניסיון, מתוך התבטלות וקבלת עול. לא 'מה אתה אומר?' ביקשו לדעת, אלא 'כמה שילמת על מה שאתה אומר?"…

בנקודה זו על החסיד השכלתן להכיר, שהחסיד הזקן היושב ממולו היה מוכן לשלם בחייו מתוך ביטול וקבלת עול להוראות הרבי. עליו להבין שהחסיד הצעיר היושב מולו עזב קריירה ולפעמים גם משפחה בדרכו להתבטל לרצון הרבי. שווה להקשיב להם, כי הם עזבו את השכל, ופשוט התבטלו לרבי.

מצד שני, אין זה אומר שמי שסבור שגילה את המלך – יכול לזלזל בחסידים אחרים, הסוברים אחרת ממנו. כי גם אם טועים הם בנקודה אחת, אין לזלזל בשאר הנקודות בהם הם עוקפים אותו מימין… ובפרט כאשר מדובר בחסידים מבוגרים, ששילמו מחיר רב על התקשרותם לרבי במשך השנים, וכדומה.

אז לחיים! לחיים! קודם כל נתבטל לרבי, ורק אחר-כך נשתמש בשכל שאלוקים נתן לנו, ונשים אותו במקומו הטבעי.