הראיון האחרון: כך התנהלה הכניסה ליחידות

ראיין: אברהם רייניץ, בית משיח

לקראת יו"ד שבט תש"פ, שבעים שנה לנשיאות הרבי מלך המשיח, מתגברים אצל כלל החסידים הגעגועים, התשוקה והציפייה לראות שוב את פני הרבי באור פני מלך חיים. בימים מרוממים אלה, נכנסתי למשרדו של הרב יהודה לייב גרונר, מזכירו האישי של הרבי, וביקשתי לשוחח על אחד משיאי–השיאים של הקשר הנשמתי בין חסיד לרבו – היחידות.

בקצה החנייה שבין בניין 770 לבניין 788 הסמוך, לצד שתי דלתות העץ המובילות אל חלקו המערבי של הזאל הגדול, עומדת דלת עץ נוספת, המובילה אל משרדו של הרב גרונר. ברגע שמסיימים לעלות את גרם המדרגות המוביל אל משרדו, אי אפשר להתעלם מהריח העתיק השורר במקום, ריחו המתוק של 'בית חיינו', שכל מי שהיה שם אי–פעם, נזכר בו מיד בביקור הבא.

משמאלי, משרדו של הרב גרונר. מימיני, דלת סגורה, המובילה אל מה שנקרא בפי חסידים "גן עדן התחתון" – חדר המבוא שלפני חדרו של הרבי, המכונה בפי חסידים "גן עדן העליון".

כאן היו חסידים ממתינים לתורם להכנס ליחידות. כאן היו עומדים שעות על גבי שעות, חוזרים שוב ושוב על פרקי תהלים או פרקי תניא, וממתינים בחיל וברעדה לרגע בו יקרא להם המזכיר ויאמר כי הגיע תורם להכנס אל הקודש
פנימה – – –

היחידות הראשונה שלי

"עיקר נסיעתם של חסידים אל הרבי היה: לשמוע חסידות, לחזור על המאמר ולהיות ביחידות – להתדבר על הנעשה אתו, למסור דין וחשבון על מצבו הרוחני בעבר, לשאול על סדר עבודה ולבקש ברכה על להבא". (לקוטי דיבורים כרך ב עמוד 424)

כידוע, לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, סירב הרבי לקבל את הנשיאות ולומר מאמרי חסידות, עד י"א שבט תשי"א, אז קיבל את הנשיאות באופן רשמי, באמירת המאמר "באתי לגני" הידוע. אבל גם לפני קבלת הנשיאות הרשמית, זכו מספר חסידים להתקבל ליחידות אצל הרבי.

הרב גרונר, מתי הרבי התחיל לקבל ליחידות, ומתי החלו הסדרים המסודרים של לילות היחידות?

מיד ככלות ה'שבעה' אחר הסתלקותו של הרבי הריי"צ ביו"ד שבט תש"י, החלו אנ"ש לדפוק על דלתו של הרבי, כדי לשאול את עצתו ולקבל את ברכתו. הרבי לא קרא לזה יחידות באופן רשמי, אבל בפועל קיבל את החסידים וענה לשאלותיהם.

זכורני, שפעם קרא המשפיע ר' שמואל לויטין לאברכים שנכנסו לרבי, והתעניין האם הרבי עונה גם בעניינים גשמיים. כאשר השיבו בחיוב, הגיב ר' שמואל ופסק: אם כך, ברור שזהו זה. הוא הרבי. כי בלי להיות רבי – אי אפשר לענות על עניינים גשמיים. בעניינים רוחניים – גם משפיע יכול לענות, אבל בעניינים גשמיים – רק רבי יכול לענות. ממילא, סיים ר' שמואל כשנהרה עליו פניו, לא משנה מה שהרבי מסרב כעת לקבל באופן רשמי את הנשיאות. זו מציאות גמורה כבר…

לפני חג הפסח, אמר הרבי למזכירו הרה"ח ר' חיים מרדכי אייזיק חדקוב: אי אפשר להמשיך בסדר הזה, שכל רגע מישהו אחר מגיע ולוקחים את הזמן שלי. צריכים לעשות סדר! מעתה ואילך, אפשר להכנס אליי שלוש פעמים בשבוע, החל משעה שמונה בערב, ובתנאי שיירשמו קודם, ושיפסיקו לדפוק על הדלת…

הרב חדקוב דאג להעביר את הידיעה לכלל החסידים, והחל מאחרי חג הפסח תש"י החל הסדר של היחידות, ביום ראשון בלילה, שלישי בלילה וחמישי בלילה. סדר זה נמשך כ–15 שנה, עד שאחרי הסתלקות הרבנית חנה ע"ה, אמו של הרבי, הודיע הרבי כי מעתה ואילך יקבל ליחידות רק פעמיים בשבוע, בראשון וחמישי.

כאמור, הרבי התנה את היחידות בכך שיירשמו קודם, וביקש לקבל לידיו את הרשימה לפני התחלת היחידות. ההרשמה ליחידות הייתה בסמכותו של הרב חדקוב, והוא ביקש ממני להשגיח על הסדר בפועל. כך זכיתי לעמוד ליד דלת חדרו הקדוש של הרבי, במשך שלושה עשורים, וללוות רבבות חסידים ויהודים מכל החוגים בכניסתם אל הקודש פנימה.

הרב גרונר זכה להכנס כמה וכמה פעמים ליחידות אצל הרבי הריי"צ, ועל כך הוא מספר בהמשך. כאשר שאלתי אותו: מתי הייתה היחידות הראשונה שלכם אצל הרבי? הוא נזכר בהתרגשות במילים הראשונות ששמע מהרבי:

היחידות הראשונה שלי אצל הרבי, הייתה בח' אייר תש"י. ביום ההולדת שלי. זה היה לאחר שהרבי הודיע שצריכים לתאם מראש, ואכן שאלתי את הרבי מתי אוכל להכנס, והרבי השיב שאחרי תפילת ערבית אוכל להכנס אליו.

כשנכנסתי ליחידות, הרבי ישב ליד השולחן שלו כשהוא לבוש בכובע וחליפה, וכך קיבל את הפתק שהגשתי לו. הדברים הראשונים ששמעתי מפי קודשו ביחידות הראשונה, היו: מצד התקשרות, תלמד את המאמרים של חותני (הרבי הריי"צ), וכדי להבין חסידות, תלמד מאמרים של הרבי (הרש"ב) נ"ע. אחר–כך התייחס הרבי למה שכתבתי בפתקא.

רגעים שמיימיים לפני התחלת היחידות

קשה לגלות. אבל אי אפשר להעלים. ובפרט מצד אהבת ישראל, אהבת ה', וכפי שמקובל אצל חסידים שפתגם מקובל (”א מקובל'דיקע ווארט") – פועל. לכן אני רוצה לגלות: הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נהג בתדירות להסתכל בשלושה ספרים: כתר שם טוב, אור תורה ותניא. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לא הי' רוצה שידעו מזה. לכן שלושה ספרים אלו היו מונחים אצלו במגירה של השולחן. במגירה היו כספי צדקה שונים. גם שלושה ספרים הנ"ל היו מונחים שם, והוא הי' מסתכל בהם לפני יחידות, ולפני ק"ש שעל המטה. כמה הוא הי' לומד בהם, האם עמוד, או כמה שורות, או ענין – איני יודע. רק שהי' פותח את שלושת הספרים ולומד בהם משהו. (משיחת חג הגאולה י"ג תמוז תש"ט)

את העובדה הבאה חשף הרב גרונר במהלך שיחתנו, לא לפני שהוא מתלבט אם ראוי לפרסם את הדברים, או שעדיף להשאירם תחת מעטה החשאיות. אלא שלאחר שנזכר בדבריו של הרבי הריי"צ שצוטטו לעיל, שבסופו של דבר החליט לחשוף את הדברים כדי שיפעלו פעולתם – הרב גרונר מחליט לחיוב, ומספר לי על מחזה שמיימי שחזר על עצמו בכל פעם לפני תחילת היחידות:

בכל ליל יחידות, לפני שהתחילה היחידות, הייתי נכנס לחדרו של הרבי, לוודא שאפשר להתחיל ביחידות. תמיד, אבל תמיד, הייתי עד למחזה שמיימי, שקשה לתאר אותו. הרבי עמד ליד שולחן היחידות, כשפניו כלפי החלונות שבחדרו, ובמשך דקה ארוכה מלמל משהו. ממקום עומדי בכניסה לחדר כמובן שלא יכולתי לשמוע מה הרבי אומר, אבל הוא אמר ואמר במשך דקה ארוכה. ואז, ברגע אחד הרבי הפסיק, התסובב לכיווני, ובאותו רגע הפנים שלו ממש השתנו לגמרי. זה היה שינוי מוחשי מאוד. הרבי התיישב בתנופה על כסאו, כמו משליך עצמו על הכסא, ואמר: נו, עכשיו אפשר להתחיל…

המחזה הזה חזר על עצמו בכל לילה של יחידות!

אינני יודע דעת עליון, ואין לי מושג מה הרבי אמר לפני היחידות. אבל כאשר ראיתי את השיחה הנ"ל של הרבי הריי"צ, שהרבי הרש"ב היה אומר שורות אחדות מכתר שם טוב, אור התורה והתניא – חשבתי לעצמי, שאולי זה מה שהרבי אמר…

ההכנות ליחידות

"בלילה, אור ליום הכניסה ליחידות, היה החסיד קורא קריאת שמע שעל המטה מתוך חשבון הנפש, קם לערוך תיקון חצות . . במרירות פנימית מעומק עמקות הלב, אחר כך לומד תורה, מטהר עצמו במקוה, לומד שיעור קבוע בחסידות לפני התפלה, מתפלל עם הראש ועם הלב ומתחנן בתחנונים לפני השי"ת שיעזור לו לחזור בתשובה, צם באותו יום ועוסק בתורה. יום התנהגות כזו – הוא יום הראוי לכניסה ליחידות אצל הרבי, ואז ישנה תקוה שהיחידות תועיל" (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק ג' עמ' קסה)

השלב האחרון בהכנה ליחידות היה ב"גן עדן התחתון", שם עמדו החסידים והמתינו לתורם ליחידות. את הזמן שנותר ניצלו כמובן להכנה. הרב גרונר, שעמד שם תדיר, ראה מקרוב את ההכנות שעשו גדולי החסידים בטרם כניסתם ליחידות, והוא משתף אותנו בזכרון מיוחד מה'הכנות' של המשפיע החסידי הרה"ח ר' ניסן נמנוב ע"ה:

באחד מביקוריו בבית חיינו, ביקש ר' ניסן להכנס ליחידות. מכיוון ששיערתי שהוא יישאר זמן רב ביחידות, אמרתי לו שיבוא בחצות הלילה. לפועל הוא הגיע בשעה תשע בערב, נעמד ליד החדר עם ספר תהלים, והחל לומר פרקי תהלים בהשתפכות הנפש ובבכיות עצומות. עיניו זלגו דמעות ללא הפוגה, והיה אפשר למלא ספלים מהדמעות שלו…

זה היה מחזה מעורר ומרגש. אצלו, יחידות לא היה פגישה עם הרבי. זה היה, בדיוק כמו שמוסבר בחסידות. שיחידות היא חיבור של ה'יחידה' של החסיד עם ה'יחידה' של הרבי. הוא ממש הרגיש את זה, וההכנה שלו הייתה בהתאם.

רבע שעה לפני חצות, ניגשתי אליו ואמרתי שבעוד רבע שעה יגיע תורו להכנס ליחידות. הוא הביט בי בתדהמה, ואמר: מה?! אני עדיין לא הכנתי את עצמי להכנס ליחידות… אנא ממך, תדחה את היחידות שלי, כדי שאוכל להתכונן…

לא יכלתי לבלבל לגמרי את הסדר, ואמרתי לו שאבקש מהחסיד שאמור להכנס אחריו – שייכנס לפניו, כך שיהיו לו עוד כמה דקות נוספות. כאשר לפועל הגיע תורו, אמרתי לו: ר' ניסן, הגיע הזמן להכנס ליחידות.

הוא הביט בי במבט של השלמה, כעין חוסר אונים, ואמר: נו, אין ברירה. אכנס כך, בלי הכנה…

מי שלא מבין עד כמה נשגב ונעלה הוא רגע הכניסה ליחידות, לא יכול להבין את התגובה של ר' ניסן… אבל כאשר קוראים בשיחותיו של הרבי הריי"צ על חסידי רבינו הזקן, שהיו מתכוננים במשך שנים לכניסה ליחידות, כמו ר' אייזיק מהומיל שהתכונן במשך שנתיים, או ר' משה ווילנקר ור' מרדכי מהורודוק שהתכוננו במשך שלוש שנים… – אפשר להבין את ר' ניסן…

הרב גרונר נזכר ביחידות של חסיד נוסף שהגיע מברינואה – הרה"ח ר' אהרן יוסף בליניצקי:

הוא היה ביחידות כעשרים דקות, ולאחר שיצא התבטא הרבי בזה הלשון: היה כדאי כל השנים של יחידות, רק בשביל אהרן יוסף…

הוא היה יהודי של תורה, כל כולו חסידות. וכמובן שגם היחידות שלו עסקה אך ורק בעניינים רוחניים, שזה עיקר עניין היחידות.

מידי דברנו על עיקר עניין היחידות – נזכר הרב גרונר במעשה שהיה עוד בזמנו של הרבי הריי"צ, שכמעט והחליט להפסיק לקבל חסידים ליחידות… ומעשה שהיה כך היה:

בתקופה בה למדתי בישיבה ב–770, הרה"ח ר' שמואל לויטין קרא לי יחד עם עוד כמה בחורים, ובסבר פנים רציני מאוד, אמר שהמצב מאוד קשה, והרבי הריי"צ מבקש להפסיק את כל עניין היחידות. הרב לויטין סיפר לנו, כי לאחרונה אמר הרבי למזכירו הרב אליהו יאכיל סימפסון, כי רבינו הזקן ייסד את עניין היחידות, כדי לסייע לחסידים בעניינים רוחניים. לאחרונה נוצר מצב שחסידים שואלים רק בעניינים גשמיים, וכלל לא מזכירים בעניינים רוחניים. לא בשביל זה תיקנו את היחידות!

הרב סימפסון שיתף את הרב לויטין בסוד הדברים, ומשום כך הוא קרא לנו, הבחורים, ואמר: אתן לכם סדר כיצד צריכים להתכונן ליחידות, ואחר–כך הרב סימפסון יאמר לרבי שיש בחורים המעוניינים להכנס ליחידות בעניינים רוחניים, וכך נסיר את עוגמת הנפש של הרבי.

במקביל, הרב לויטין והרב סימפסון ניגשו לאנשים שנכנסו ליחידות, והסבו את תשומת ליבם לעניין, וביקשו שגם אם הגיעו עבור עניינים גשמיים – שיחשבו גם על עניין רוחני שצריך תיקון, וידברו גם עליו עם הרבי הריי"צ. ב"ה, הדברים פעלו פעולתם, והרבי המשיך לקבל ליחידות עד הסתלקותו.

כמה פעמים נכנס המזכיר ליחידות?

כל מי שנרשם אי–פעם לתור ליחידות, ידע כי ההרשמה מלאה לשבועות והחודשים הקרובים. לעיתים התור הפנוי הקרוב היה רק בעוד 3–4 חודשים, ואף יותר מכך. אני מבקש לברר ממתי התחיל העומס, והאם גם בשנים הראשונות הרבי ישב ביחידות עד השעות הקטנות של הלילה?

כמובן שעם השנים העומס הלך וגדל, אומר הרב גרונר, אבל כבר בשנים הראשונות היה ישב עד השעה שלוש לפנות בוקר, כדי להספיק את כל מי שנרשם. בשנים מאוחרות יותר, לילות היחידות התארכו לעיתים עד שש–שבע בבוקר…

צריכים להבין את התקופה: הנשיאות של הרבי מגיעה אחרי תקופה קשה מבחינת הבריאות של הרבי הריי"צ. היה קשה להכנס ליחידות, ומי שכבר זכה להכנס – התקשה להבין את דבריו של הרבי. מזכירו של הרבי, הרב אליהו יאכיל סימפסון, שזכה להבין את דבריו הקדושים של הרבי, היה נכנס עם אנשים ליחידות. מצד אחד לא הייתה לאנשים ברירה, ומצד שני לפעמים הם לא הרגישו נעים בנוכחות אדם נוסף…

מכיוון שכך, לאחר שהרבי קיבל את הנשיאות – חסידים הרגישו שסוף סוף יש להם הזדמנות להגיע ליחידות ולפרוק את סגור ליבם לפני הרבי. זה היה חסר אמיתי, שפתאום התמלא.

כאשר נרשמו ליחידות, האם אנשים כתבו מראש על הנושא שהם מעוניינים לדבר עם הרבי?

לא. ברשימה שהכנסתי לרבי, היו רק השמות של האנשים שאמורים להכנס ליחידות.

בשלב מסויים, כאשר התור ליחידות נהיה ארוך מאוד, והיו חסידים שביקשו להכנס ליחידות ליום ההולדת שלהם בלי להמתין בתור – הרבי הורה לנו, שמי שמבקש להכנס ליחידות לכבוד יום הולדתו, נקבל אותו בלי תור, אבל – שנציין שהוא נכנס לרגל יום הולדתו.

מאז ואילך, הפתק היה מחולק לשניים. בצד אחד רשימה של בעלי יום ההולדת, ובצד השני רשימה של שאר הנכנסים ליחידות.

הסיבה לחלוקה הזאת, הייתה, מכיוון שהרבי הדגיש שהוא מאפשר לבעלי יום ההולדת להכנס ללא תור, בתנאי שהם לא מדברים על שום דבר אחר מלבד ברכה ליום הולדת.

לצערי, היו אנשים שהתחכמו בזה, וכאשר שמעו שעליהם להמתין כמה חודשים עד ליום ההולדת, אמרו שהם צריכים להכנס בהקדם, כיוון שיש להם יום הולדת. נו, מה אני אבקש תעודת לידה מכל אחד שמבקש תור ליחידות יום הולדת?… האמנתי להם, ורשמתי אותם בצד של יום ההולדת.

היה אחד שנכנס על תקן של 'יום הולדת', ולפועל דיבר עם הרבי על דברים אחרים. בשלב מסויים הרבי שאל אותו: למה אתה לא מזכיר שום דבר על יום ההולדת שלך? הוא נבוך ואמר: אין לי יום הולדת בתקופה הקרובה… שאל אותו הרבי: אם כך, מדוע אתה ברשימה של ימי ההולדת? והלה תירץ את עצמו באומרו שלא הייתה לו ברירה, וזו הדרך יחידה לקבל יחידות בהקדם. אחר–כך קיבלתי מהרבי 'על הראש', למה הכנסתי אותם…

בסופו של דבר, בשבת בראשית תשל"ה הודיע הרבי כי הוא מבטל את כל עניין היחידות המיוחדת לקראת יום ההולדת, באומרו:

"בהנוגע ליחידות של יום הולדת, שנכנסים ומקבלים פנים אל פנים, הרי זה דבר חדש שמעולם לא היה, און מען האט געפרובט אויף עטלעכע יאר [= וניסו זאת במשך כמה שנים]. החשבון הי' שזה יפעל גדולות אבל כנראה לא פעל כך…".

האם הייתה הגבלה כלשהי, כל כמה זמן יכולים להכנס ליחידות?

בהחלט. כל חסיד היה זכאי להכנס רק פעם אחת בשנה. כמובן שלרוב החסידים שהגיעו מעבר לים, ההגבלה הזאת לא הייתה מורגשת, כי בין כך היו מגיעים פעם בשנה לרבי. אבל חסידים בקראון הייטס, שבעיקרון היו יכולים להכנס יותר מפעם אחת בשנה, היו מודעים להגבלה הזאת.

את ההגבלה הזאת הרבי קבע. כמובן שהיו יוצאים מהכלל, אם זה עסקנים שנזקקו להכנס לרבי בקשר לעניינים כלליים, ואם זה אנשים פרטיים במקרים דחופים. אבל באופן כללי – רק פעם אחת בשנה.

השאלה הבאה היא שאלה עדינה במיוחד, ורבות התלבטתי אם ראוי להעלותה במהלך הראיון. בסופו של דבר שאלתי אותה בזהירות המתבקשת.

כחברי המזכירות, האם הייתה לכם פריבילגיה להכניס ליחידות כמה פעמים בשנה? ובכלל, הרי נכנסתם לרבי לעיתים תדירות, ובוודאי יכולתם להעלות לפני הרבי את שאלותיכם בכל עת…

נראה שהרב גרונר דווקא שמח על ההזדמנות להבהיר את הדברים:

במהלך השנים השתדלתי שלא לנצל את התפקיד שלי, ונכנסתי ליחידות רק פעם אחת בשנה, לקראת יום ההולדת. דווקא בגלל התפקיד שהרבי הטיל עליי, השתדלתי בכל מאודי שהקרבה המיוחדת לה זכיתי, לא תפגע בקשר של רבי וחסיד.

יתירה מזו: כאשר היו לי שאלות פרטיות, למרות שנכנסתי לחדרו של הרבי לעיתים קרובות, לא דיברתי עם הרבי על שאלותיי. כמו כל חסיד אחר, העליתי את שאלותיי על הפתק, וכאשר הכנסתי לרבי את פתקי השאלות של שאר החסידים – הנחתי את הפתקא שלי בתוך כלל הפתקים.

לפעמים הרבי ענה לי בעל פה, כאשר נכנסתי לחדרו במהלך תפקידי. היו גם פעמים שהרבי ביוזמתו החל לדבר איתי על עניינים פרטים. אבל ברוב הפעמים הרבי ענה לי על הפתק כמו כולם, והוציא את הפתק בערימה אחת עם שאר הפתקאות עליהם השיב.

השאלה שלך מזכירה לי התוועדות חסידים מיוחדת באחת השנים. זה היה בליל שמיני עצרת, אחרי ההקפות, ישבתי בהתוועדות חסידים, כאשר הרה"ח ר' משה סלונים החל לדבר מעומק לבו על כך שגם אלו שנמצאים תדיר בחצרות קודשנו – 'צריכים לנסוע לרבי'. הוא חזר שוב ושוב ואמר: 'לייבל, צריכים לנסוע לרבי!'. הוא לא דיבר רק אליי, כמזכיר, אלא בכלל לכל מי שגר בשכונה, ואמר: יכולים להיות כאן, ולא לנסוע לרבי… צריכים לנסוע לרבי!