תשובה הלכתית ארוכה ומנומקת בנוגע ל"מתג כשר"

הרבה יש להאריך בענין זה בכו״כ פרטים. ומאהבת הקיצור, ומחמת קוצר היריעה, נרשום רק ר״פ בעזר שוכן שחקים. ומכיון שהענין מסובך וכו׳, ודנו בזה בכ״מ, ובכדי שלא להקשות על המעיין, בשקו״ט בכל חילוקי הסברות בכ״ז, ואטו כי רוכלא ליזול וליחשוב, נסמנו לתועלת הקוראים כמה ספרי קיצורים ומלקטים בדורנו, להרחבת הידיעה בכל הבא לקמן, ומשם תדרשנו.

וטרם כל שיח, ילהק״ת שנתקבל ונתפשט בכל תפוצות ישראל כהלכה פסוקה וברורה שאין עלי׳ עוררין, שאיסור גמור לחבר (או לנתק) מעגל חשמלי בשויו״ט, וכן להפעיל מכשירי חשמל, הן כשיש בו אש או גוף חימום לוהט, והן כשאין בו. ודנו בו הן משום מוליד, או משום בונה, מכה בפטיש, מבעיר, גזירת שמא יתקן, עובדין דחול, אוושא מילתא, זילותא דשבתא וכו'.

[ולהעיר גם ממש״כ בשו״ת צפע״נ (ירושלים תשכ״ה) משום מוליד, שגורם להמציא דבר חדש, ואסור מה״ת. וצ״ע כוונתו. (ואולי ה״ז מעין ובדוגמת מה שהביא בשו״ת מנחת שלמה ח״א סי״א (ע׳ צג) מכתב החזו״א שחייב משום תיקון החוט עצמו ממות לחיים, אבל שם משום בונה). וראה בשו״ת מנחת אשר ח״א סימן ל לפי דרכו. וילה״ע בכ״ז בנוגע לדעת רבותינו נשיאנו בזה, מהמשמעות בלקו"ש חכ״א ע׳ 497. אג״ק ח״ג ע׳ כב. חי״ג ע׳ רפה. מכתב י״ז אדר א׳ תשי״ט (נד׳ בשלחן מנחם ח״ב ע׳ קעה). ולהעיר ממש״כ בקובץ תפארת יהודא קלמן ע׳ 142 (בצילום כת״י)].

ואכמ״ל בכ״ז, שכבר קימו וקיבלו ישראל עליהם כנ״ל, וכלשון הרמב״ן (הלכות נדה פ״א), לענין אחר: עשו אותה כהלכה פסוקה בכ״מ ולפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם. ובמאירי (ברכות לא, א): קבלוה חכמים וכו׳ וקיימו את דבריהן ועשאוה כהלכה פסוקה שאין עלי׳ תשובה. ותו לא מידי.

וכעת בנוגע לעניננו: הנה כבר כתבו גדולי הפוסקים דדרא בתראה, המנחת יצחק, ושבט הלוי, בשעתו (במכתב מיום ג׳, ל״ח למטמוני״ם, תשמ״ה) בנוגע למפסקי גרמא השונים: ״בדבר ההמצאות הטכנולוגיות החדישות וכו׳ מלבד אשר ההיתרים עצמם מפוקפקים עד מאד – ואף הי׳ דבר זה מותר מבחינת פרטי דיני שבת, בלי ספק שאי אפשר לשמור על תנאי ההיתרים – חוץ מזה עצם ההשתמשות בהיתרים אלו איסורו חמור מאד משום דכל כי האי גוונא יש בזה הירוס ועקירת שמירת השבת ח״ו והפיכתה ליום של חול רח״ל, ולעשות פעולות רגילות כעין מלאכות, ומכאן ועד למלאכות ממש המרחק קטן מאד, ואוי לנו אם הגענו לכל זאת וכו׳ אסור להפעיל כלי שימוש שונים ע״פ ההמצאות הטכנולוגיות של גרמא וכח שני – כי הצד בשוה בכולם שהם הירוס ועקירת קדושת השבת וסופו מי ישורנו״.

ולעת כזאת, לאחרי מה שעלתה בימינו אנו, וכדלקמן, ראה ראינו שהצדק אתם, וכמעט שהופיע רוה״ק בביהמ״ד.

והנה, בגוף הענין מוכרח הדבר להאריך ביותר בביאור גדר גרמא בכלל, וגרמא בשבת בפרט, וגדרי גרמא דאש, גרמא דסוף חמה לבא, מצמצם, סרנא דמיא ובידקא דמיא בכח ראשון ובכח שני, זרק חץ ותריס בידו, גרמא דגרמא וכו׳. (ובדעת אדה״ז בגדר גרמא – ראה בשו״ע אדה״ז סרס״ה ס״ח ובקו״א סק״ג). וקשה להאריך בכ״ז מבלי להיכנס בחילוקא דרבנן, דקה מן הדקה.

והרוצה שיחכים בפרטי הדברים, יעיין בהנסמן באנציקלופדיא תלמודית חלק ח״י בנספח לערך חשמל. בס׳ כללים בהלכות שבת דיני גרמא (נדפס בקובץ אור השבת חי״ח ע׳ עא ואילך. חי״ט ע׳ קד ואילך). ס׳ המטבח כהלכה מורגנשטרן בנספח ״מעשה וגרמא״ שבסוה״ס. ועוד כיו״ב. [ובקובץ אור ישראל חל״ד ע׳ כה לא נחית לכ״ז. וצ״ע מש״כ בשו״ת באר דוד ס״ב בגדר הסרת המונע. ואכ״מ].

והנה, במקום שכך דרך המלאכה לעשותה ע״י גרמא – לכמה דעות אי״ז בגדר גרמא כלל (ראה שו״ת אחיעזר ח״ג סי׳ ס. מנחת שלמה ח״א סוסי׳ ט). ובפרט במכשירים כשהגרמא נעשית באותו כלי גופא, ועוד זאת שמתוכננים מלכתחילה כך (ראה שבות יצחק דיני גרמא פט״ו ע׳ קלח. וראה שו״ת צי״א חכ״א סי"ג סק״א. המטבח בהלכה ע׳ 406). ויתר על כן, שמקום לומר שאין דנים בכ״ז כ״א לפי ראות העין, ולא במרכיבים הפנימיים של התוכנה (וראה מנחת אשר ווייס ויקהל). וראה באריכות במש״כ בס׳ מטבח כהלכה ע׳ 379.

והנה, יש מאחרוני זמנינו שדנו בענין מפסקי-גרמא הבנויים על שיטת מניעת המניעה, שלדעת הממציאים ה״ה עדיף מגרמא. והוכיחו כן ממש״כ בשו״ע אדה״ז סרע״ז ס״א ש״אם הדלת פתוחה כבר מותר לנעלה בשביל שלא יכבה הנר ואין בזה משום גרם הבערה״.

אלא, דשם מיירי שהכוונה שלא יכבה הנר אבל לא שמכוון ללבות האש. וכבר חלקו עליהם גדולים וטובים, ודחו כל דבריהם בטוטו״ד ומכו״כ טעמים – ראה באריכות בשו״ת נחלת לוי ח״ב ס״ג. וש״נ.

(ועוד דנו במפסקי-גרמא הבנויים על העקרון של המשכת מצב. ואכ״מ).

וכבר נת״ל, שלכמה דעות, אי״ז אפי׳ בגדר גרמא כשדרכו בכך ומיוחד לכך ונראה לעיניים כמעשה גמור, ובפרט כשהתוצאה היא מיידית. וכבר העירו ממשמעות חי׳ הריטב״א (שבת מז, ב) שבמקום שהתוצאה ודאית וכוונתו לכך להדיא אי״ז בגדר גרמא. וכ״מ בכ״מ. ואכ״מ בכ״ז.

ובכל אופן, לעניננו, הסרת המונע ודאי לא עדיפא מגרמא, וכשהוא בכח ראשון ה״ז כמעשה בידים ממש. [ומה שהוסיפו לטעון בכאן שיש כאן תוספת מעלה מצד שאינו פסיק רישא – פשוט וברור לכל יודעי דת ודין שכ״ז ל״ש במקום שמכוון להדיא לכך. ויש בזה טעות חמורה. ובלא״ה, פשוט שג״ז בגדר פס״ר כיון שסופו להעשות כן בפו״מ במשך הזמן. וכ״ז אינו צריך לפנים].

ובשלמא לצרכי רפואה ובטחון, מקום לגבב צירופי קולות שונים, ולהתיר באופן שלכמה דעות ה״ז בגדר גרמא (או עדיפא מינה), כמו שהתירו גרמא במקום פסידא. אבל מעולם לא עלה על הדעת להמציא המצאות חדשות לבקרים עבור צרכי הפרט, ומה גם שגרמא לא הותר לכתחילה רק במקום פסידא וכו׳, וכש״כ בנדו״ד, בהסרת המונע לחוד, ומקום לומר שה״ז כמלאכה בידים, וכנ״ל שבכמה פרטים עיקריים, טעו ועירבבו בין הנושאים. ואכ״מ.

ולהוסיף, שבכ״ז יש לדון גם משום עובדין דחול וזילותא דשבתא, שי״ב ג״כ גדרים הלכתיים מובהקים (משום ״שבתון״ ו״תשבות״, ומצות כבוד שבת ״וכבדתו מעשות דרכיך״, וגדר ״ממצוא חפצך״ ועוד ועוד). ובכ״מ מצינו שאין להשתמש בכלי שמשמש למלאכה בימות החול, שמא ישכח ויבוא לידי מלאכה. או באו״א, שלא יהא כיום חול בעיניו. ועוד כתבו הפוסקים, שבכל דבר צריך לשנות מעשייתו בחול, ובמכ״ש מזה שצריך לשנות בדבורו ובהליכתו וכו׳, ״שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול״. ואפי׳ בדבר שאי״ב סרך מלאכה או טורח – צריך לשנות מדרך החול. (ובתוס׳ (ביצה ל, א ד״ה דדרו) מוכח שגם כשי״ב טורח יותר לא חיישינן לכך, כיון שמשנה מדרך חול. והיינו שעיקר הגדר שיהא בדוקא באו״א מימות החול). ואכ״מ באורך. וראה מש״כ התפא״י בכלכלת שבת כללי המלאכות בתחילתו, וכן בהילכתא גבירתא שבת ספ״ז, ומש״כ עוד בקצוה״ש סקמ״ו סכ״ה ובבדה״ש לשם. (וראה בהנסמן במטבח כהלכה ע׳ 418 ואילך).

וישנם דוגמאות למכביר ליסוד זה – שגם כשאי״ב טורח ואינו דומה למלאכה ולא יבוא למלאכה אבל הו״ע של חול אסור משום מעשה חול – בש״ס ובפוסקים. ומהם: איסור מדידה (ראה תוס׳ שבת קכו, ב ד״ה ומדבריהן. ובשו״ע אדה״ז סש״ו סי״ח: מעשה חול וזלזול שבת), יציאת חיגר במקלו, הפשלת קופה לאחוריו וכו׳. (וכנ״ל שמדברי קבלה צריך שלא יהא הילוכו בשבת כבחול. ובמאירי (שבת קיג, א) הטעם, שהוא מטכסיסי כבוד שבת. והיינו שלא ייראה שבת כימות החול ח״ו). ובס׳ עובדין דחול שי״ל לאחרונה בחלק הבירורים ס״א האריך למעניתו בזה, וסיכם וליקט כל האופנים בזה, עיי״ש. (ולהעיר שבדיוקי הלשונות בשו״ע אדה״ז מצאנו ראינו כמה אופנים בהגדרת עובדין דחול, ובכ״מ ראינו שדייק לכתוב ״מעשה חול (והוסיף על כך:) וזלזול שבת״).

ואכן, בכ״מ בראשונים מצינו בפי׳ ״אוושא מילתא״ ו״זילותא דשבתא״, שהכוונה שנראה לרואים כלפי חוץ כאילו מחללים את השבת (ראה או״ז ח״ב ס״ח בסופו. שבה״ל סדר תענית סרס״ו. וראה שו״ת מנחת שלמה ח״א ס״ט) ולא רק בדבר הגורם רעש בשבת. והדבר מודגש במיוחד בנוגע לחשמל, שטועים ההמון ואינן יודעים לחלק בין סוגי המכשירים השונים (וכמבואר בשו״ת מנחת שלמה שם בכללות טעם האיסור בחשמל בשבת).

וכללא כיילו לן הפוסקים בכ״מ, שבכ״ד שקל לבוא לידי מכשול, והדבר מסור לציבור, מסרן הכתוב לחכמים לגדור גדר במקום פירצה וכו׳. וראה עירובין ו, א: רב בקעה מצא וגדר בה גדר. וההוראה מזה, באופן פעולת חכמי ישראל במקום פירצה, הן בדאורייתא והן באיסורים דרבנן וכו׳, ראה באג״ק בכ״מ. ומהם: ח״ז ע׳ ריח ואילך. חי״ב ע׳ ח. חכ״ג ע׳ רמא. שיחת יט״כ תשל״ה. ש״פ תרומה תשמ״א. ועוד בכ״מ עד״ז.

ולך נא וראה מש״כ חכמי צפת״ו (הב״י ומהר״ם אלשיך וכו׳) במכתבם (שהועתק בארץ החיים סתהון יו״ד סקכ״ג): אלו החטאים כשיודעים צורתא דשמעתתא קמים להורות הוראות לעם ומקילים להם הקולות שהקילו הראשונים ורוב פעמים אותם הקולות הם צרות זו לזו וכו׳ וזה הדרך רחוק מדרכי התורה שהזהירתנו ע״ז נאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכמה גזירות גזרו חז"ל ואסרו המותר בין בדיני מאכל ומשתה בין בדיני טלטול וכו׳ כדי שלא יבואו לדבר עבירה וכן בכ״ד ודור הוסיפו גזירות לפי צורך השעה ולפי המקום וכו׳ וזה היה דרכם על החכמים לגדור פרצות בישראל כמו שאמרו רב בקעה מצא וגדר בה גדר אבל אלו החטאים עושים בהיפך מוצאים פרצה ומוסיפים עליה פרצות ולא די להם עוונות הראשונים אלא שהוסיפו עליהם ללמד עליהם קולות שלא כדעת תורת משה ובודים סברות רעות וטעמים בדויים וכו׳ ובהיות שבעוונותינו הרבים העם אינם חפיצים במי שמחמיר להם אלא במי שמיקל להם ואינם חוששין על מה שהם עתידים ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה ע״ז וכו׳ לכן אחינו יראי ה' מנהיגי הדור שבכל עיר ועיר עליכם מוטל לגדור פרצות אלו לפי האפשרות ובפרט בפרצה חדשה לתקן הדבר כאו״א לפי מקומו לפי צורך השעה להסיר מכשול זה מעל עם הקדוש וכל הפורץ גזירתכם ישכנו נחש ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול. ועיי״ש עוד דברים כדרבנות.

ויש בנו״ט כאן להביא מש״כ בשו״ת אג״מ או״ח ח״ד סי׳ ס: אף אם נימא שאין לאסור אלא מה שתיקנו חכמים וכו׳ אין להתיר זה כיון שהוא ראוי ליאסר וכו׳ וכיון שברור שהוא זילותא דשבת הוא בכלל איסור זה וכו׳ שעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא ג״כ חיוב מהתורה וכו׳ וזה שהוא זילותא הוא דבר המובן לכל.

ומצינו בשו״ת דברי שאול להשו״מ, הב״ד בשו״ת חלקת יעקב או״ח סקמ״ד, שכ׳ בזה״ל: ח״ו להקל ולגבב קולות שהקל בזה הנבל הזה, ואם ח״ו נתיר זאת לא יוודע איפוא ענין שבת כלל וכו׳ ומתוך כך יבוא להתיר כל המלאכות ח״ו וע״כ אין להתיר.

וכעי״ז באג״ק ח״ג ע׳ כב: בעברי עליו שבעתי נחת, שבעת הזאת ובמדינה הזאת וכו׳ כוחא דהיתרא לא עדיף לי' לכפות בשביל זה את השכל הישר ולהטותו מדין אמת לאמתו. – (ונפלאתי למה זה יצא מגדרו ובסי' ע"ו מדבר בקול חלושה וכו׳ הנה ה"ז ענין שנמסר לע"ה וכו׳ והחכם עיניו בראשו לראות שעי"ז פורצים פרצה לבוא לאיסורים דאורייתא. ואם גם אחרי רוב עיון ועומק לא מצא טעמים לאיסור ברור, עכ"פ לא הו"ל להדפיס תשובה זו ולתת מקום לומר: ראה שהמחמירים ג"כ מקילים בזה. ועל כגון דא נאמר אם מלה בסלע משתוקא בתרין). ע״כ. ועיי״ש עוד בפנים דברים הקשים כגידים.

ובכגון דא יש להמליץ מש״כ הגרש״ק בשו״ת האלף לך שלמה (בהשמטות – או״ח סל״ג): הביטו וראו דברי המתיר איך דבריו הבל הבלים ואיך כוון עוד להדפיס כדי להכשיל הרבים אוי לנו שכך עלתה בימינו להיות מורים כאלו וכבר ידענו דרכו שקולא קולא וכו׳ והוא מכוון הכל להיתר כי יודע בדור הזה כל המיקל לו וכו׳. ובהמשך לזה (שם סל״ד): אין נ״ל לעשות חדשות בזה״ז בשום אופן בעולם ובדור הזה כל המוסיף גורע ולא אכשור דרא ואף שלא הי׳ בידינו שום טעם למנעו הי׳ ראוי למנעו כי אין לחדש חדשות בימים הללו וכו׳.

ואיך שלא יהי׳, בנדו״ד, במתג המכונה – שלא באמת – בשם ״כשר סוויטש״, בלא״ה, אין שום מקום להתיר השימוש בו בשבת קודש, ואי״ז חומרא וסייג בלבד, כ״א מעיקר הדין, ואלה הדברים שציווה השם, שביום השביעי יהי׳ קודש, שבת שבתון, ולא תבערו אש ביום השבת קודש בכל מושבותיכם. וכבר נתבאר בכ״מ בטעם הדבר שדוקא הבערה לחלק יצאת, ונוגע במיוחד בזמנינו, כשתועים ושמים חושך לאור, תרתי משמע. ודי בזה. ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.