'על דעת תמים': ההתקשרות האמיתית • מ. גרוס

הוא הנשיא והראש

אל אדמו"ר הרש"ב נכנס חסיד ליחידות. בין הדברים מתאונן החסיד על מצבו הרוחני ומבקש מהרבי הדרכה בלימוד ועבודת ה', ועצה וברכה להתקשרות. המענה הברור היה: למד את מאמרי החסידות שלי, וכך תהיה מקושר אלי.

ב'היום יום' של היום (כ"ד סיוון) מביא כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח – "השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים…

ההתקשרות האמיתית היא ע"י לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהלים ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות".

מקור הדברים הוא ממענה שכתב אדמו"ר הריי"צ לא' החסידים שלש שנים קודם לכן – בשנת ה'ת"ש. שם מסביר לו הרבי אשר התקשרות זו תועיל שעל ידה יזכה הוא להכיר את הרבי. כי להכיר את הרבי זהו רק דרך תורתו.

בימים אלו הסמוכים ליום ג' תמוז, אשר זה מכבר חצי יובל שנים שאיננו זוכים לחזות בזיו פניו הק' ולשמוע את קולו הטהור, כל אחד מהחסידים והמקושרים מחפש כיצד להעמיק את התקשרותו ולהתחבר לכ"ק אד"ש, בקשר חזק ואמיץ שבל ימוט לעולם.

במכתב מג' תמוז ה'תש"י, כותב כ"ק אד"ש, שהיה אז קודם קבלת הנשיאות בגלוי, אשר "רבים מחפשים ומבארים את מעלותיו, גדולתו וענק רוחו של הרבי וכלל רבותינו נשיאנו, אך העיקר חסר והוא אשר הוא הנשיא והראש".

כמו שלא ייתכן לקיום גוף בלא ראש, וכל חיות הגוף מגיע מהראש, כך לא ייתכן לקבל השפעות גשמיות ורוחניות כי אם באמצעות הנשיא – הראש. ועל ידי ההתקשרות אליו קשורים עד למעלה מעלה.

* * *

בא' ממכתבי ק' של אדמו"ר הריי"צ כותב שכאשר מודיעים לו על תמימים ואנ"ש שקובעים עיתים ללימוד תורה וחסידות, "הנה הבשורות האלו הם לי לסמא מרפא ממש, המחזקים את כחותי הגשמיים ממש", ומסכם אשר מי שמחליט לשים נפשו ודעתו על קביעות בלמוד מתוך עמל "הנני כולו שלו ומקשרו בהתקשרות אמיתי בנר"ן ח"י".

ובמכתב נוסף – "בראיית פנים בלבד לא סגי, צריך ללמוד מאמרי חסידות שאמרתי וכתבתי".

אם כן המורם מכל האמור – אם רוצים להיות קשורים לרבי הרי"ז רק על ידי לימוד תורתו, לשקוד בלימוד מאמרי ושיחות כ"ק אד"ש, ובפרט השיחות האחרונות, אשר בהם 'דער רבי האט אלץ באוורנט' – הרבי הבהיר את הכל. והכין אותנו לתקופה קשה של העלם והסתר, כמותו לא היה מימות משה רבינו, ועד ימינו אלה, שאיננו זוכים לראות בעיני בשר את נשיא הדור.

מרובים צרכי עמך

באחד הימים האחרונים ישבנו להתוועדות עם אחד מזקני החסידים, שזכה לשהות במחיצת כ"ק אד"ש שנים רבות, ומתגורר בקראון הייטס כבר יובל שנים, וביקשנו ממנו לשמוע על מאורע מיוחד בו זכה להיות נוכח.

הוא בחר לספר לנו על מעמד 'כוס של ברכה' במוצאי שמח"ת תשכ"ט, במהלכו החסיד ר' שמואל שיחי' קטן ניגן בכינור 'עסן עסט זיך', ואד"ש תיקן אותו שוב ושוב, עד שהחסיד ר' שמשון ע"ה חריטונוב עלה וסייע בידו.

בסופה של החלוקה, התיישב אד"ש, וביקש מר' שמואל שינגן עבורו בכינור. וכך יושב נשיא הדור, סביבו אלפי חסידיו, בתומם של ימי קדושה נעלים ומתישים, ומאזין במשך כעשרים דקות, לניגונים העולים מכינורו של ר' שמואל.

בעיניי – סיפר לנו אותו חסיד זקן – ביטא הדבר את רגישותו העצומה של אד"ש, כאשר כעין פיצוי על ה'הטרחה' כביכול בנגינה מדויקת במהלך החלוקה, ישב לשמוע בסופה לנגינתו העריבה של ר' שמואל.

* * *

בשיחת ה'דבר מלכות' של פרשת 'שלח', אותו לומדים בשבוע זה בכל העולם, מסביר אד"ש באריכות את החילוק בין המרגלים ששלח משה רבינו 'לדעתך' ומרצונו של משה, בפרשתינו, על השלמתה במלואה, וקלקולה ע"י ההוספה מעבר לנדרש, למרגלים ששלח יהושע בן – נון בהפטרה, כפסע לפני הכניסה לארץ, בהוראתו של בורא העולם ומנהיגו.

ומדוע על מרגלי משה לא ניתן ציווי ועל מרגלי יהושע כן?

מבאר אד"ש במהלך בהיר ונהיר – ברגע שה' הבטיח את הארץ והבטיח על טובתה, אין צורך לרגל ולבקר בארץ, אך משה רבינו, בהיותו 'רוען של ישראל' רואה ומרגיש את הצורך של עמו לשמוע ממישהו שביקר בארץ, אנשים מביניהם שראו את הארץ המובטחת, ויעידו על פריה וטובה, לכן שולח מרגלים 'לדעתך', מבלי שה' יצווהו על כך.

ולכן שולח נציג מכל שבט, וכולם יחד הולכים את כל הארץ, לאורכה ולרחבה, שח"ו לא יאמר מישהו מבנ"י 'את החלק של בני שבטי לא ראו', הכל לשמח את בנ"י, להשלים את מבוקשו ומחסורו של כל אחד ואחד.

אך מרגלי יהושע, שבאו לבדוק כיצד ניתן לכבוש את הארץ, ומה הלך הרוח של תושביה, נשלחו בציווי ה' ושניים בלבד, ומשאך נכנסו לארץ ושמעו בבית רחב על פחדם של כל תושבי הארץ מפניהם, הבינו שבכך תמה לה שליחותם, והכיבוש יהיה בנקל. וחזרו ליהושע שולחם בשמחה.

הנהגה של רועה נאמן ואמיתי, הוא רועה שמרגיש וחש כל אחד ואחד מבניו, מתוך רגישות ויחס חם ואוהב לכל אחד באשר הוא. וכפי שרואים בהנהגתו של אד"ש ויחסו המיוחד לילד קטן שמספר על יום הולדת, כמו איש ציבור הבא לדון בנושאים בוערים העומדים על הפרק. אצל הרועה כולם שווים, אצלו כולם נחשבים ונרגשים.

לא מזמן התפרסם קטע וידאו מיוחד, מחלוקת דולרים בתומה של יחידות כללית, עוברת לפני אד"ש אחת מנשות החסידים, ואד"ש אומר לה: "מן הסתם יודעת את שבתך מתפללת בארוכה, שתפילותיה יתקבלו עבור כל הדברים הטובים". את שמחתה הרבה של האם ממחמאתו ורגישותו של אד"ש, ניתן לראות ולחוש. זוהי רגישות של נשיא, אבא שחש כל אחד מבניו ומקושריו.

* * *

וכיצד ניתן לשלב בין התנועות, בין להיות משוקע בדברי הרב, לשקוד בתורתו ודא"ח, ובד בבד לחוש ולהרגיש כל יהודי באשר הוא.

על כך ניתן להביא את הסיפור על אדמו"ר האמצעי שישב והתעמק בלימודו, עד כדי שלא שמע איך ילדו נפל מהעריסה ופרץ בבכי. אביו – אדמו"ר הזקן שהיה בדירה העליונה ולמד, שמע את בכיו של הילד, הרימו, הרגיעו והרדימו חזרה.

לאחר מכן העיר לבנו, כי ככל ששקועים בעניינים נעלים ביותר, תמיד יש לשמוע את בכיו של ילד יהודי.

אד"ש לומד מכך הוראה עד כמה צריכים להיות שקועים בטובת יהודי שני, לשמוע אותו דורש לקבל חינוך יהודי.

ואף אנו נאמר בל' רבינו, עם כל ששקועים בלימוד תורת נשיא הדור, בד בבד חובה עלינו לחוש ליהודי השני שלצידנו.

היהודי השני הוא לאו דווקא מאן דהו מפינת הרחוב, שלא יודע כמעט מאום על יהדותו.

זה אפילו ההוא שלא חושב כמונו, חסיד חב"ד כמונו, שלדעתנו מפרש אחרת את השיחות הקדושות, מבין את הדברים בצורה אחרת מהבנתנו אנו. גם את קולו יש לשמוע ולהגיש 'עזרה'. לבאר, להסביר ולהכיר את ענינו של מלך המשיח, ונצחיות חייו, במאור פנים מתוך אהבת ישראל, דברים הנשמעים ומתקבלים על הלב.

נסיים בשיחת ק' מש"פ שלח ה'תש"י, שם מביא אד"ש את מעשה כלב, שתיכף שהגיע לארץ ישראל יחד עם המרגלים, פרש מהם, והלך 'להשתטח על קברי אבות', וכך הצליח לעמוד קשור לנשיא הדור מול כל המרגלים, אפילו שלא קיבל ברכה מפורשת כמו יהושע בן נון. מכיוון ש'נשתטח'.

ההשתטחות הרוחנית – מציין אד"ש – הוא ע"י לימוד תורתו של הצדיק, שבתורתו הכניס את עצמותו, וכשמתקשרים בדרך הזו, ניתן לדבוק בשליחות היחידה, 'לקבל פני משיח', ללא חשבונות ושיקולים אישיים ושכליים, ומתוך אחדות אמיתית והתקשרות אמיתית.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!