יודעים שאין כאן סילוק! • טור דעה

הרב יוסף העכט, רבה של אילת ומשלוחי הרבי לאה"ק

החסידות מגלה את הפנימיות

בענינים רבים בתורה רואים בבירור שיהודי שלא למד חסידות מסתכל עליהם באופן מסויים, ואילו הלומד את המאור שבתורה – תורת החסידות – מסתכל עליהם באור שונה לחלוטין.

[לדוגמא חפירת הבארות ע"י יצחק: המודע רק לרובד ה"פשוט" של הדברים, יחשוב שיצחק אבינו היה זקוק למים לשתות, לו ולמקנהו, ולכן הלך וחפר בארות כדי למצוא מים (לאחר שסתמום פלשתים). אך הלומד את ביאור הענין בתורת החסידות, מבין שתוכן האירוע הוא אך ורק ענין רוחני. עבודת חפירת הבארות היא עבודה רוחנית של יצחק ואין בה מאום זולת גילוי אלוקות בעולם.]

כך גם בנוגע לענינו של יום ג' תמוז: בשטחיות ניתן אולי להסתכל על כך כאירוע של "סילוקן של צדיקים" על כל המשתמע מכך, עם כל הכתוב בספרים הקדושים על גודל העניין וכו' וכו'. אך כל הלומד את דברי הרבי ושמע את דבריו הקדושים פעם אחר פעם, שאנו, הדור השביעי מאדמו"ר הזקן, הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה, ושנשיא הדור הוא המשיח שבדור – מבין שהרבי נמצא בעיצומה של עבודתו ותכלית ירידת נשמתו לעולם, להביא לגילוי המשיח בעולם הזה הגשמי, משום שהוא הוא נשמת המשיח שיתגלה כגואל אחרון תיכף ומיד ממש.

דעת לנבון נקל, אשר כל זמן שבית המקדש עדיין לא נבנה ולא מקריבים קרבנות, ועדיין לא נוהגים שמיטין ויובלות (כלשון הרמב"ם על ימות המשיח) – עדיין לא סיים הרבי את עבודתו. כל יעד אחר חוץ ממצב בו הרבי ניצח כל האומות, בנה מקדש במקומו, קיבץ נדחי ישראל ותיקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד ביושבו על כסא דוד אביו – הוא "להבל ולריק" מבחינת תכלית ענינו ותפקידו של הרבי בעולם.

לא שייך "יתיר מבחיוהי"!

לכן, כאשר מסתכלים על האירוע במשקפיים אלו, יודעים שהמבואר בתניא באיגרת-הקודש סימן כ"ח בגודל ומעלת יום ההסתלקות – שבו נשלמו והסתיימו כל מעשיו ועבודתו של הצדיק כפי שהיה בעולם הזה, ושהעמל שעמלה נפשו עולה למעלה, ולכן ביום זה מאיר אור גדול בעולמות העליונים וממנו נשפעות הארות גם לעולם-הזה, ובאופן של "יתיר" ו"גידולי גידולין" – העניין הנפלא הזה לא שייך בנידון דידן כלל וכלל, משום שברור שהרבי לא סיים עדיין את עבודתו כאן למטה, ובמילא לא שייך לומר שהסך-הכל של עבודתו וכל העמל וכו' עולה למעלה.

אלא שאדרבא, את אותה עבודה – לפעול את גילוי המשיח בפועל ממש בעולם – ממשיך הרבי מאז ג' תמוז באופן שאין לנו בו שום השגה והבנה ומכוסה לחלוטין מעיני בשר שלנו; וזוהי אמונתו הברורה של כל חסיד, היודע בבירור שהרבי עדיין אוחז בעבודתו כאן בעוה"ז, שהרי מטרת חייו (כלומר: לא רק משאת נפשו וייחול לבבו, אלא עניינו ותפקידו כנשיא הדור השביעי שהוא גואל אחרון בפועל ממש), עדיין לא הושגה והושלמה.

וכד דייקת, בדבר הזה מאמינים כל חסידי חב"ד כאחד, מבלי שום חילוק:

בתיאורים של ימי ההכנה להילולא דצדיקיא בדורות הקודמים, התלמידים התכוננו ליום זה כיום של גילוי אלוקות והארת פנים, ובחרדת קודש היו מתקנים עצמם לקבל את כל ההשפעות והגילויים שישפיע להם רבם, ביודעם שאורות אלה נמשכים ומתגלים גם למטה.

ואילו כאן ההרגשה של כל חסיד ואופן ההכנה לג' תמוז, הוא שלא מוכנים כלל להסתפק באורות וגילויים ולו הנעלים ביותר, משום שאנו מתגעגעים לראות את הרבי בעיני בשר שלנו "רצוננו לראות את מלכנו" בהתגלותו "והוא יגאלנו"! בכל ההיסטוריה היהודית, בכל הספרים המתארים הילולות של צדיקים וקדושים או מנהגי יארצייט, בכל החצרות החסידיות ואצל כל האדמו"רים, לא שמענו ולא ראינו אף פעם עובדה שכזו: עדה שלימה לא מקבלת בשום אופן את עצם המציאות הנראית של סילוק הצדיק וצועקים שצריך אותו למטה ועומדים בדרישה ובצעקה עיקשת: "עד מתי?! הרבי הבטיח שיוליכנו לגאולה!".

וזהו קו שמאחד את כל חב"ד, כך מרגיש ומתבטא כל חסיד באשר הוא, מבלי הבט על דעתו וגישתו ב"מבצע משיח" או בעניינים אחרים; שהרי בעצם אמירתו "ונזכה זעהן זיך מיט'ן רבי'ן דא למטה והוא יגאלנו", הרי הוא מכריז שהרבי לא סיים את עבודתו, ובמילא אין כל ספק שהרבי עדיין באמצע עבודתו בעולם, ואם כן, הוא בעצמו מודה ואומר שאין כאן תוכן וענין של סילוק הצדיק כלל, וכ"ק אדמו"ר מלך המשיח ממשיך בעבודתו הקדושה בלי שום שינוי!

לא להתבלבל – זהו רק ניסיון!

לאור הנ"ל, מהו התוכן של ג' תמוז? הנה על זה יש לנו חידוש גדול מהרבי: בהתייחסו למאורע של יו"ד שבט תש"י, אמר הרבי שכל אלו שהאמינו שהרבי יגאלנו צריכים להמשיך ולהאמין בכך, "והמאורע שאירע . . אינו אלא לעיני בשר שלנו, ואינו אלא נסיון בלבד (א' הנסיונות דחבלי משיח שצריכים להיות קודם ביאת גואל צדק), שכל ענינו הוא שמעלים ומסתיר על האמת".

כאן הכניס הרבי לכל המערכת מושג חדש לגמרי: לא מצינו בשום מקום בתורה, לא בפשט, לא במדרש ולא בקבלה, התייחסות לעניין של סילוק הצדיק כאל נסיון! – והרי, כפי המוסבר בחסידות בכמה וכמה מקומות, הנה נסיון אינו מציאות כלל, אלא הוא דמיון בעלמא לרגע קטון, שענינו לנסות את האדם ולגלות אצלו כוחות נעלמים בנפש שעל-ידם הוא עומד בניסיון. אך סילוקן של צדיקים אינו כן, אלא דבר נעלה ביותר שעל ידו מאירים השפעות וכו'.

כשמשה רבינו עלה להר סיני לקבל את התורה ובושש לבוא והשטן בא להטריד את ישראל והראה דמות חושך ואפילה לומר ודאי מת משה – זה היה אכן ניסיון שנדמה להם שמת כאשר באמת לא מת, והיה זה רק נסיון בעלמא. אבל כאשר מדובר על סילוקן של צדיקים בתורה שבכתב ושבעל-פה, לא מצינו באף מקום שיתייחסו לזה כנסיון.

בא הרבי ומחדש חידוש עצום: זהו רק נסיון! ועל פי תורת הבעל-שם-טוב על המשנה "דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", שה"דין" שאדם פוסק על השני כן פסק על עצמו – ברור שהרבי "פסק על עצמו", שהאירוע של ג' תמוז אינו אלא ניסיון ולא מציאות כלל וכלל. ואדרבה, עיקר העניין הזה הוא דוקא במאורע של ג' תמוז.

ובביאור יותר: כאן אי-אפשר לתפוס את החבל משתי קצותיו ולומר שמחד יש כאן עניין של "סילוקן של צדיקים" עם כל ההשפעות והמעלות, ומאידך יש כאן גם ניסיון – מכיון שסילוקן של צדיקים ונסיון הם שני דברים שונים שלא יכולים ללכת ביחד: "סילוק" כפי המבואר בחסידות, עניינו על פי האמת שהצדיק סיים את עבודתו כאן בעולם ולכן היה אצלו עניין של עליה וסילוק מן הגוף, ולכן באים כל ההשפעות ביום ההילולא וכו', ואילו "ניסיון" פירושו – המציאות שראית אינה אלא דמיון, והצדיק נמצא כאן בעולם הזה בדיוק כפי שהיה קודם, רק שאינך רואה אותו.

כלומר, שבאמת אין במאורע של ג' תמוז התוכן של סילוקם של צדיקים, כי הרבי עדיין לא סיים את עבודתו בעולם הזה, ומובן איפוא של"מאורע שאירע" יש מובן שונה לחלוטין ולא סילוק. וכאמור, כיון שעדת החסידים כולה עומדת בדרישה ובצעקה "עד מתי?!", שהרבי צריך לגאול אותנו, הרי זה גופא מוכיח שהרבי טרם סיים את עבודתו, ובמילא לא ניתן להתיחס לג' תמוז כסילוקן של צדיקים אלא כנסיון בעלמא, כדברי הרבי בעצמו.

האמת היא אמת גם אם העולם אינו חושב כך!

ואף על פי שאולי "לאו כל מוחא סביל דא", אין זה משנה במאומה מהעניין כפי שהוא לאמיתתו. וכאמור שרובו ככולו של עם ישראל מסתכל על חפירת הבארות ע"י יצחק כחיפוש אחר המים, בה בשעה שתורת החסידות מגלה שלא מיני' ולא מקצתי' ולא היה כאן כלל תוכן של חיפוש כזה. על דרך זה בנידון דידן, לא משנה איך אנשים שלא למדו את דברי קדשו של הרבי מסתכלים על זה – העיקר שאנו, שממימיו אנו שותים, יודעים שאין כאן סילוק, מאחר שהעבודה טרם נסתיימה, ואין זה אלא ניסיון בעלמא.

ועל-ידי שנתגבר על הניסיון הנוכחי, היינו, שנדע שמדובר בהמשך העבודה בדיוק כקודם, ובעבודתנו הדבר מתבטא בכך שאין אצלנו שום שינוי, שהביטול לרבי יהיה בדיוק כקודם, שלא נזוז כמלוא נימה מההתקשרות לרבי, מהדבקות בהוראותיו הק' ומהאמונה בכל מילה היוצאת מפיו הק' – עי"ז מגלים שאנו לא מכירים במציאות של הנסיון, וזה יפעל את ביטולו מכל וכל, והרבי יתגלה לעינינו ויבנה את בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל, מיד ממש!