מה הייחודיות של לימוד עניני גאולה ומשיח?

הרב שלום יעקב חזן

איך מביאים את משיח?

תמיד ידענו שכדי להביא את גילוי משיח, הענין העקרי בו צריכים לפעול הוא זיכוך העולם שהוא על-ידי לימוד התורה, ובמיוחד על-ידי קיום המצוות ובפרט מצוות צדקה. דבר זה מובן גם מהביאור בתניא (פרק ל"ז) אודות דירה בתחתונים, ובעיקר, רואים זאת בחוש מהנהגתו של הרבי מלך המשיח שבמשך השנים מכין את העולם לביאת המשיח על-ידי מבצעי המצוות, ובמיוחד מצוות הצדקה כמאמר רז"ל – השגור בפה קדשו: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", תמיד מודגש שהכנת העולם לגאולה היא בעיקר על-ידי קיום מצוות.

ע"י מה מביאים את משיח?

בשיחת ש"פ תזריע-מצורע תנש"א, אומר הרבי ש"הדרך הישרה לפעול התגלות וביאת המשיח" היא על-ידי "לימוד התורה בעניני משיח וגאולה", "ובפרט בתורתו (מאמרים ולקוטי שיחות) של נשיא דורנו". ורואים בפירוש שהדגש העיקרי הוא על לימוד התורה, וגם כשמדובר על נתינת צדקה אומר אד"ש "וכדאי ונכון לקשר ההוספה בצדקה עם ההוספה בתורה בעניני משיח וגאולה, על ידי זה שההוספה לצדקה היא מתוך כוונה לקרב ולזרז את הגאולה, כיוון שכוונה זו כשלעצמה היא חלק מלימוד התורה בענייני הגאולה – הלימוד (במחשבה – מזמן לזמן) דמאמר חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" – גם את זה מקשר ללימוד התורה.

גם בשיחה לכינוס השלוחים העולמי, ש"פ חיי-שרה תשנ"ב, מדבר הרבי על התפקיד החדש של  השלוחים – הכנת העולם לקבלת פני משיח, אומר הרבי שזה נעשה על-ידי "שהוא מסביר את ענינו של משיח כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל ובמיוחד – על-ידי לימוד עניני משיח וגאולה". וגם פה רואים שהדגש הוא על לימוד התורה יותר מאשר קיום מצוות.

יש להבין, מדוע ההדגשה היא על לימוד התורה דווקא?

בשיחת ש"פ תזו"מ תנש"א נתבאר, שבמשיח צדקנו ישנם ב' ענינים: מלך (מלך המשיח) ורב (שילמד תורה את כל העם), והחילוק שביניהם, שענין ה"מלך" שבמשיח מורה על ההשפעה באופן מקיף שנעשית על-ידי הביטול דקבלת מלכותו, וענין ה"רב" שבמשיח מורה על ההשפעה באופן פנימי שנעשית על-ידי לימוד התורה. ובכדי להמשיך האורות העליונים דהגאולה, עניין ה"מלך" שבמשיח באופן פנימי, הוא על ידי לימוד התורה, ענין ה"רב" שבמשיח.

לימוד כדי להתקשר עם המלך

ליתר ביאור: בשיחת ש"פ שופטים תש"נ מבאר הרבי את העבודה דחודש אלול על-פי המשל הידוע דרבינו הזקן על המלך שנמצא בשדה בחודש אלול. ומסביר שיש ב' עבודות: (א) להכין את השדה לבוא המלך, (ב) הבאת המלך לשדה. העבודה דכל השנה היא בעיקר בהכנת השדה לבוא המלך, וזה נעשה בעיקר על-ידי קיום המצוות, ועד לכל מעשיך לשם שמים, אך בחודש אלול עיקר העבודה היא בהבאת המלך לשדה.

וענין זה של הבאת המלך לשדה – אומר הרבי – נעשה בעיקר על-ידי לימוד התורה, למרות שבחודש אלול צריך להוסיף בתפילה ובתחנונים, שכן עבודת התפילה ענינה העלאה מלמטה למעלה, ואילו לימוד התורה, שהיא חכמתו ורצונו יתברך, ענינה המשכה מלמעלה למטה, שמתלבשת בשכל האדם, ועד שמתלבשת בענייני עולם – פסקי דינים והלכות בנוגע להנהגה העולם, שעל -ידי זה נעשה שינוי בעולם, וכשרוצים להביא ולהמשיך את המלך לשדה יש לעשות זאת דוקא על-ידי לימוד התורה, ולכן יש להוסיף בלימוד התורה בחודש אלול. עיי"ש באריכות.

שבועיים לאחר מכן בש"פ תבוא תש"נ, הרחיב הרבי בענין זה, אודות ההדגשה וההוספה בלימוד התורה  בחודש אלול כדי להביא את המלך לשדה, אשר ההדגשה צריכה להיות על ההתקשרות להקב"ה, נותן התורה, שנפעלת על-ידי לימוד התורה, דהיינו שהלימוד צריך להיות בעיקר בפנימיות התורה שעל ידה נעשית ההתקשרות דסתים דנשמתא עם סתים דקוב"ה.

משיח או גאולה?

על-פי-זה יובן בתוספת ביאור, מה שביאת המשיח קשורה עם על לימוד התורה דוקא, בשיחה זו (וכן בשיחת ש"פ חיי שרה) מדובר על העבודה בקבלת פני משיח (ולא על העבודה הכללית בזירוז הגאולה וכיו"ב), וכאשר מדובר על הבאת המשיח עיקר הדגש הוא דווקא על לימוד התורה.

דהיינו, כאשר מדובר על הבאת הגאולה באופן כללי, הרי-זה נעשה על-ידי קיום המצוות, המזככות את העולם ומכינה אותו להיות דירה לקב"ה. אך כאשר מדובר על הבאת המשיח – לקבל פני משיח, כאן דרוש לימוד תורה דוקא, כנ"ל.

כידוע, שלאחר אמירת השיחה בכ"ח ניסן, שאל הרב חיים גוטניק את הרבי מה תפקידנו בשעה זו, הרבי הפנה אותו לשיחה זו דש"פ תזו"מ – לימוד עניני משיח וגאולה!

מענין לציין, שגם בהדרן על הרמב"ם דתשמ"ו, מבאר הרבי שבנוסף לזה שמשיח יתקן את העולם, הרי עיקר ענינו של משיח עצמו, הוא מה שהוא מלך מבית דוד – שהוא החידוש העיקרי בתהליך הגאולה, שיומשך ויתגלה בעולם מלך המשיח. ומבאר שם שלהמשיך עניין זה, הרי בזמן הגלות נדרש לימוד תורה לשמה ולא רק לימוד כאמצעי לדעת אשר יעשון (עיי"ש בארוכה). הרי מפורש, שההכנה להתגלותו של משיח היא דווקא על-ידי לימוד התורה.

[ויומתק יותק בדיוק הלשון "קבלת פני משיח", עפ"י הנתבאר בשיחת יום ב' דר"ה ה'תשל"ט, שהכוונה לפנימיות של משיח צדקנו, שהרי בביאת משיח ישתנו הרבה דברים בעולם, יבטל שעבוד מלכות ועוד, אלא שכל זה הוא רק הכנה לפנימיות ענין הגאולה "שיהיו פנויין בתורה וחכמתה", ועד "שישיגו דעת בוראם כפי כח האדם"].

להמשיך הגאולה בעולם

אך עדיין יש להבין ההדגשה בלימוד ענייני משיח וגאולה דווקא?

בשיחת ש"פ וארא תש"ל מבאר הרבי שבכדי להמשיך ענין בעולם צריך לבוא עניין זה קודם בתורה. ועל דרך הנהגת משה רבינו שלפני כיבוש הארץ מז' אומות, "הואיל משה לבאר את התורה הזאת באר היטיב – בשבעים לשון", שלכאורה לשם מה טרח משה רבינו אז לתרגם התורה בשבעים לשון!  מבאר הרבי שענין זה הוא בכדי שיוכל להיות אחר-כך כיבוש הארץ מז' אומות שגרו שם. והנהגה זו היא הוראה לכל נשיאי ישראל, שקודם באים הענינים בתורה ומזה נמשך אחר-כך בעולם.

ממשיך הרבי: על-פי זה יש לבאר הסיבה שבשנת תש"ב הורה אדמו"ר הריי"צ לכתוב ספר-תורה לקבלת פני משיח, כי זה הי' הקדמה והכנה להמשיך בעולם את קץ הגאולה דשנת תש"ג!

על-דרך זה יש לומר, שבכדי להמשיך הגאולה למטה בעולם, צריך להיות מקודם ענין הגאולה בתורה – לימוד בעניני משיח וגאולה.

לימוד עניני הגאולה בתורתו של נשיא דורנו

אך עדיין יש להבין, שבשיחת ש"פ תזו"מ תנש"א, מדבר הרבי לא רק על לימוד בעניני גאולה ומשיח בכלל, אלא מדגיש – "ובפרט בתורתו (מאמרים ולקוטי שיחות) של נשיא דורנו"!

ויש לומר, שלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ב"לקוטי שיחות של נשיא דורנו", פועלת חיזוק הקשר שלנו עם הרבי בצורה חזקה ועמוקה יותר מאשר לימוד ענייני משיח וגאולה באופן כללי: שכן כשלומדים בתורתו של משיח, ששם הכניס את עצמותו, בבחינת "אנא נפשי כתבית יהבית", ובמיוחד בתורתו בעניינים הקשורים למשיח, ביאתו והגאולה שפועל בעולם – מחזקים את ההתקשרות הפנימית שלנו עם הרבי מלך המשיח. ובמילא פועלת ומזרזת יותר את התגלותו של ה"מלך בשדה".

ומזה ניתן להבין מהו גודל החיות וה'קאך' שצריך להיות בלימוד עניני גאולה ומשיח בתורתו של הרבי, מתוך ידיעה ברורה שדבר זה יביא להתגלותו המושלמת של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח נאו.