Home > דעות < לבעור מ'בפנים'

  • לבעור מ'בפנים'

    חודש ניסן וחג הפסח הוא ענין של אתערותא דלעילא, האש בוערת וכולנו בהתלהבות אינסופית. אבל כדי להתכונן למתן תורה צריכים קצת להרגיע את האש ובעיקר לתת לה לחדור בפנים, לאט לאט, עם הרבה עבודה עצמית ומשמעת ולהחדיר את זה בתוך כל שבעת המידות שבתוכנו • טורו השבועי של הרב חיים ועקנין באדיבות 'בית משיח' • לקריאה

    חב"ד אינפו
    |
    ל׳ בניסן ה׳תשע״ה

    1.

    'נפנף! נפנף!' אמר לי בני המקצוען. זה היה בחול המועד פסח. החבר'ה הדליקו את המנגל וכשראיתי שהמנגל בוער באתי להניח את הבשר, ואז בני אמר לי שאם ממהרים להניח את הבשר על המנגל מייד כשהגחלים בוערות, זה רק שורף את הבשר מבחוץ אבל מבפנים הוא לא מתבשל. רק כשהאש חודרת לגחלת והיא בוערת מבפנים — אז הבשר יתבשל.

    באותו רגע נזכרתי שזה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו. חודש ניסן וחג הפסח הוא ענין של אתערותא דלעילא, האש בוערת וכולנו בהתלהבות אינסופית. אבל כדי להתכונן למתן תורה צריכים קצת להרגיע את האש ובעיקר לתת לה לחדור בפנים, לאט לאט, עם הרבה עבודה עצמית ומשמעת ולהחדיר את זה בתוך כל שבעת המידות שבתוכנו. להוריד את זה לתוך כל פרט בחיי היומיום. רק אז נוכל 'להתבשל' טוב ולהגיע מוכנים לחג מתן תורה.
    2.
    אם כבר הזכרנו את חול המועד פסח, אשתף אתכם בעוד משהו שלמדתי בדרך. באחד הימים נסענו עם הילדים לספארי. הרעיון כנראה לא היה רק שלי כי אלפי אנשים עמדו בדרך לכיוון הספארי. עמדו ולא נסעו….פקק של שעתיים (!) חסם בין המטיילים לאריות שהמתינו בסבלנות…
    לבסוף הגענו. ראינו פילים, אריות, ג'ירפות וכמובן גם קופים. אבל בעיקר מה שראינו היה בני אדם, שללא ספק מילאו כל פינה בספארי. והיה גם הרבה בלגן… 'אוף! למה הגענו בכלל! ידעתי שלא נהנה!' 'תפסיקו כבר אני לא לוקח אתכם יותר לשום טיול!' 'אמא אני רעב!' 'אמא אני צמא'…
    שמתי לב שיש אנשים סביבי שנראה שהשקיעו המון כדי לצאת לקצת חופש וליהנות עם הילדים: הם לקחו חופש מהעבודה, שילמו כמה מאות שקלים על כרטיסים, עוד כמה מאות על אוכל, ושרפו שעות בפקקים. אבל, ברגע האמת, הם שכחו ליהנות.
    בסוף הטיול שמתי לב שבן השנתיים שלי, מענדי, מצא לו גומת חול בין המכוניות בחניה, התיישב לידה שיחק ו'נהנה עד הגג'… אז הבנתי שכשרוצים ליהנות לא צריך הרבה. לא צריך גם לנסוע רחוק. אפשר גם ליהנות מהדבר הקטן ביותר.
    3.
    אני כותב את זה בקשר לכ"ח ניסן. הרבי אומר לנו שאחרי הכל אנחנו בגלות פנימית בעבודת ה'.
    חשבתי לעצמי, שכמו שאנשים בספארי שכחו קצת בשביל מה הם כל כך השקיעו — כך גם אנחנו עושים הרבה דברים לקירוב הגאולה — שיעורים, 'מבצעים', כינוסים וכו' ומשקיעים ללא ספק הרבה מאמצים — אבל עדיין עלולים לשכוח את הנקודה הפנימית: היציאה מהגלות הפנימית לקראת הגאולה.
    בענין הגאולה צריכים שיהיו שני האלמנטים. מצד אחד טרחה ויגיעה בענין, ומצד שני להיות מחוברים לעשיה וליהנות באמת מהעשייה, להיות חדור בה באמת. בדיוק כמו הילד הקטן ששמח באמת גם מגומת חול.
    כשנשב ונתוועד ונחליט החלטות טובות, נדאג שבכל פעולה טובה, התוועדות, תהיה חדורה המטרה ונכניס את הא' לכל מקום.

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    פנה אלינו בנוגע לכתבה זו

וידאו

Privacy