תרפ"ט-תשע"ט: 90 שנה לחתונה המלכותית

הרב שניאור זלמן הרצל, מחבר סדרת הספרים 'נישואי הנשיאים', בית משיח

השליח מצוה הראשון

את פרשת השידוך העלה על הכתב החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז – מי שנבחר ע"י הרבי הריי"צ לשמש כשדכן ולהביא את החתן מבית הוריו, אל העיירה קיסלבוצק שבקווקז. בסגנונו המיוחד רווי רגש חסידי ולבבי הוא מתאר:

“הפעם אודה את ד' בעד חסדו אשר עשה עמדי לשלם לי כמעשי. אני הראשון אשר זכיתי לא לפי מעשי, כי כ"ק אדמו"ר שליט"א גלה לי ביחידות בהיכלו בקיץ תרפ"ג את מצפוני לבבו הטהורה ומחשבתו הקדומה, כי ברצונו ליתן את בתו היקרה והחביבה [הרבנית חי' מושקא] שתי' לאיש ההוא אשר בו אדבר עתה . . אני הייתי השליח מצוה הראשון, ובי בחר אז לעשות הפתיחה להביאו מיעקאטערינאסלאוו לקיסלאוואדשק. עבד פשוט הייתי לעשות כאשר נצטוותי".

הכח ד"אשת חבר"

מסופר שבמהלך התהוות השידוך, העלה רבי לוי יצחק בקשה יחודית מאדמו"ר הריי"צ, והיא: שאמו [של הרבי הריי"צ] הרבנית שטערנא שרה תעניק לחתן את כחה הרוחני הנשגב כ"אשת חבר" של כ"ק אדמו"ר הרש"ב.

לימים סיפר זאת החסיד ר' פיניע אלטהויז לכ"ק אדמו"ר שליט"א. והרבי שאל: האם אכן נתנו זאת?! השיב ר' פניע ואמר בסגנון האופייני לו: אם ביקשו – כנראה שאכן העניקו זאת… והרבי חייך למשמע הדברים.

ככל שנקפו הימים, הרי למרות שמועד החתונה טרם נקבע בבירור, החלו ההכנות לרדת לפסים מעשיים. המחותנים החלו לבוא בקשרי מכתבים בהם דנו על מועד החתונה ועל עניני ממונות הקשורים להוצאות החתונה.

שניאורסאהן ה"פזרנים"

במכתב אחד, מעניין במיוחד, שהתפרסם לראשונה בשבועון בית משיח, נחשפו פרטים הקשורים לאופן חלוקת ההוצאות בין המחותנים, אופן הסתדרות הזוג לאחר החתונה ועוד. וכך כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ביום שישי כ"ז סיון תרפ"ח, למחותנו הגאון הקדוש רבי לוי יצחק:

“במענה על מכתבו מי"ב לחודש זה, על אודות הגבלת זמן החתונה למז"ט, בשעה טובה ומוצלחת, חיכיתי . . על הידיעה אם בדעתם לבוא להחתונה למז"ט, וחשבתי כי עד אלול הבע"ל ישיג להם הזמן בשביל להשיג פאספארט [=דרכון], ובטח יודיעו עתה החלטתם בזה.

על דבר פרטים . . ב) דבר נדוניא, וסכומה, כבר הגדתי לש"ב [= שאר בשרי] אחיו הר"ש [= הרב שמואל (אחיו של המחותן רבי לוי יצחק)] שי'; אשר בעזה"י אנחנו ניתן כמה שתתנו אתם, ואשר אתם תתנו לא פחות מן . .

ג) דבר מתנות צריכים אתם לתת להכלה תי', ואת זה הנני מבקש אשר יהי' במדתן של משפחת שניאורסאהן הפזרנים (כי אומרים העולם; אשר שני פלוגות ישנם במשפחתינו פזרנים וקמצנים, ובהנוגע בזה, הייתי חפץ, אשר נהי' שנינו בין הפזרנים).

ד) דבר החזקת הזוג שי', אחרי הנשואין למז"ט בשעה טובה ומוצלחת, הנה בזה עלינו להשתתף שנינו כאחד, ולתת חלק כחלק שוה בשוה, בלי הבדל כלל וכלל, ואי אפשר להיות באופן אחר, כמונו כמוהם אינם גבירים, ולא עשירים, ועם זה עלינו שנינו לשאת את הצטרכותם של בנינו שי', בשמחה ובטוב לבב, אשר זיכנו הש"י [= ה' יתברך] לראות בשמחת בנינו יחיו, ויתן להם האלוקים כל טוב בגו"ר [= בגשמיות ורוחניות]. ועם זה יעזרנו הש"י לראות נחת אמיתי, בטוב רוחני וגשמי, איש איש מאתנו בשאר בנינו, ובן בתי, יחיו.

אחשוב למותר לכתוב להם, על דבר ההלבשה וההנעלה לבנו החתן שי', בבגדים, בגדי קיץ וחורף, חול ושבת קדש (בגד של משי, כאשר הונהג במשפחתינו) באופן הראוי. .".

אני עדיין נשארת שניאורסאהן

סיבות שונות, מהן גם בלתי צפויות, הביאו לידי כך שלא יכלו לקבוע מראש את זמן החתונה. מועד החתונה המדוייק נקבע איפוא רק ברגע האחרון. לאחר שנקבע זמן החתונה יכלה גם הכלה להודיע זאת לחברתה הטובה הגברת נחה ריבקין. וכך היא מבשרת לה:

“אני מתארגנת להיות בוורשה, כי החתונה שם ב–27 לנובמבר. הייתי כמובן שמחה לו היית יכולה לבוא, אבל נדמה לי שכל זה בגדר חלום, לכן אני מבקשת ממך, יקירתי: חישבי עלי, חברתך הוותיקה, ביום זה".

בדרך אגב הוסיפה כאן הכלה לספר ולהדגיש את העובדה ששם משפחתו של החתן זהה לשם משפחתה: “אני עדיין נשארת שניאורסאהן, כי שם משפחתו של חתני גם שניאורסאהן. האמת זה מאוד נעים לי".

החופה והשושבינים

במכתב שכתב הרבי הריי"צ לדודו הרה"ח רבי משה הכהן הארינשטיין ודודתו מרת חיה מושקא (אחות אביו כ"ק אדמו"ר הרש"ב), מבקש מהם הרבי להתכבד ולשמש כשושביניו של החתן, היות ומהורי החתן נבצר להשתתף. כמו כן מגלה כאן את הטעם לעריכת החופה בוורשה:

"דודי יקירי וחביבי הרב שליט"א, דודתי הכבודה ת' בניהם היקרים יחיו

מכתב כבוד דודי הרב שי' קבלתי במועדו, והנה תכלית ועיקר כוונתי הלא הבינו היטיב בהטעלג' [= מברק] שלי בשתים, חפצנו כי הקבלת פנים, הבעדעקינס והחופה יהיו למז"ט בבית וחצר של הישיבה תו"ת יצ"ו, ויהי' לנו לקורת רוח מעין דמעין דליובאוויטש, ואשר כבוד דודי וכבוד דודתי יחיו יהיו אונטער פירער [= שושבינים] מצד החתן שי', כי המחותנים שי' אי אפשר לבוא מפני המצב של השגת ניירות ורשיון הנסיעה".

אמש ערכנו תנאים בשעה טובה ומוצלחת

"התנאים" נערכו כשבוע לפני החתונה בריגה במעמד מצומצם בהם השתתפו אנשים ספורים בלבד. הרבי הריי"צ הזדרז לבשר על מאורע זה לבתו הכלה (שאף היא בעצמה לא נכחה במעמד), במכתב ששיגר לה מיד למחרת (לפנינו בתרגום ללה"ק):

"ב"ה, ב' ו' כסלו, תרפ"ט, ריגא

בתי היקרה מ' חי' מושקא תי'

ת"ל בעד החוה"ש [= תודה לא–ל בעד החיים והשלום] כה לחי. מזל טוב לך בתי היקרה, מזל טוב.

אמש ערכנו 'תנאים' בשעה טובה ומוצלחת בנוכחות אנשים ספורים בלבד. השי"ת יעזור שזה יהיה במזל בכל המובנים בגשמיות וברוחניות, ושהחתונה תהיה ביום המוגבל בשעה טובה ומוצלחת ברוב אושר ונחת בכל כל הפרטים, אושר בכל, והשי"ת יעזור לך ויתן הבנה טהורה בהירה ומאירה להבין את האמת הטהורה והנאה, כרצון אבותינו הגדולים הקדושים, זכר צדיקים לברכה, שתזכו שברכותיהם יגיעו אליכם באושר רב, אמן, אמן, אמן".

מתנה לכלה

רבי לוי יצחק שלמרות רצונו העז לא הצליח לקבל אישור לצאת את גבולות רוסיה, כתב באותה תקופה מכתבים רבים לבנו החתן. מכתבים אלו מלאים וגדושים בדברי תורה קבלה וחסידות ובהם הוראות והדרכות לקראת החתונה. אולם לא רק במישור הרוחני התמקדו הדרכות האב לבנו יקירו, אלא גם במישור הגשמי – כפי העולה מהמכתב הבא בו כותב לו בחביבות אודות קניית מתנה עבור הכלה:

"בני החתן יחי'

קנה בעד הסכום אשר כתבתי לך, בשביל הכלה שלך תחי', מתנה טובה ומהודרה, מתנה אשר מוכשרה ומוצאת חן בעיניכם, ואמור להכלה תחי' בשמנו, כי תשא את המתנה בחיים ושלום, בגילה ושמחה, זי זאל דאס פארניצין געזונדער פרייליכער הייט [= שהיא תשתמש בזה בבריאות ובשמחה], עמך יחד, מתוך הרחבה עושר ואושר בגוף ונפש, כחפץ אבותיך, האוהבים אתכם ומצפים לראות מכם אך טוב וחסד כה"י [= כל הימים]".

תהי שמחה גדולה מאוד

אחד היומנים המרתקים המתארים את ימי השמחה הוא ללא ספק יומנו של החסיד ר' אליהו חיים אלטהויז (שכזכור שימש גם כשדכן בשידוך זה). את יומנו הוא פותח בתיאור מפורט משבת העלייה לתורה, שכדבריו, שמחת השבת היתה “הפתיחה לכל השמחות שלאחריה".

וכך כותב ר' אליהו חיים:

“ה"אופריפינעס" בשבת פ' ויצא י"א כסלו הי' ברוב כבוד והדר בביתו של כ"ק שליט"א במדור העליון [= בקומה העליונה] ובסדר גדול.

אחר התפלה, בערך שעה ראשונה, במדור התחתון [= בקומה התחתונה] הכינה הרבנית הגדולה [= שטערנא שרה] שליט"א קידושא רבא בביתה עבור כל הנאספים בערך עשרה מנינים שי'.

בראש השלחן ישב כ"ק שליט"א עם החתן שי', וכל הנאספים ישבו בצדדי השלחן בדממה דקה על כוסי יין מלאים וכל אחד ואחד ברך את רבינו שליט"א ברכת לחיים ברוב אהבה מפנימיות הלב, ובאותה שעה נתברך בברכה עמוקה מכ"ק שליט"א כל אחד ואחד בפרט ג"כ מעומק פנימיות לבבו הטהורה בלב שמח אשר ייטב פנים.

אחרי הקידוש אשר נמשך בערך שעה ומחצה רק בניגונים לבביות ובשמחה פנימית, התפללו מנחה ויעלו משם כל הנאספים שמחים וטובי לב, אל מדור העליון לסעודת שבת, ושם בביתו של רבינו שליט"א הי' שלחן ארוך וערוך עבור כל האורחים הנכבדים הקרואים להסעודה בערך שבעה מנינים שי', מהם יותר ממנין רבנים ומנין שובי"ם ובערך חמשה מנינים אשר לכולם נוכל לתארם בשם חסידים, כולם בעלי זקנה יראי אלקים.

ואחרי אשר רבינו שליט"א והחתן נטלו את ידיהם כל אחד ואחד נטל את ידיו וישב על מקומו אשר לפי כבודו בסדר גדול. משקה הי' לרוב וכן כל מאכלי שבת בשר ודגים פרפראות ג"כ ת"ל הי' מוכן לכל אחד ואחד על צד היותר נעלה ונכבד, וכל האורחים אוכלים ושותים ושמחים בלבבות שמחות.

באמצע הסעודה, בין דגים לבשר, דיבר רבינו שליט"א מאמר דא"ח "וכל בניך לימודי ד'", מאמר נפלא מאד, השכלה ועבודה, ומעלת קדושת אותיות התורה שבכתב כמו שהם, בהסתכלות בהם נפש מישראל, ולכן קוראים לתורה את החתן בהשבת שלפני החתונה, והרבה השכיל להבין מעלת נה"י על כל הספירות, שבהם וע"י נמשך כח בהמקבל להיות משפיע…

אחר המאמר אשר נמשך בערך שעה ומחצה, הי' ריקודים ארוכים והיינו שמחים בשמחה גדולה, גילה ורעדה יחדיו, בראותנו כי ישמח צדיק, וברבות צדיק ישמחו ויעלזו חסידיו ובכבוד ירננו, וגם הוא הקדוש שליט"א מרנן מרקד ומשמח אתנו ותהי שמחה גדולה מאד.

. . אחרי הריקודים הי' א רייד [= שיחת קודש] דברים ערבים ומתוקים אשר לא שמעו אזן עוד, ובטח יהי' הנחה מאחד השומעים ואיה"ש [= ואם ירצה השם] אעתיק ואשלח לכם ויהי' לכם למשיב נפש וכמים קרים.

ובטרם התחיל לדבר דברים חמים וחדים מעיקבא דמשיחא, מעומקא דליבא לקח כוס יין מלא בידיו הקדושים ויעמוד על רגליו, ונשתנה פניו הטהורים אזיל חוורא ואתי סומקא ועיניו נתמלאו דמע בהשיאם השמימה ויאמר: עתה אשתה לחיים לאחיי בני גולה במדינתנו. ויברך אותם ברכה גדולה וארוכה ובקול חזק מאוד, עד אשר פחד גדול נפל על כל המסובים ויתגלגלו דמעות לרוב מכל אחד אשר לב רגש לו, הלואי שיקויים בכם בקרוב ברכתו של אותו צדיק, ויקבץ גליותנו מארבע כנפות הארץ ומלאה הארץ דעה.

הסעודה הזאת ברוב הודה והדרה לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א ולכל חסידיו שי' נמשכה עד שעה ארוכה בלילה, ורק ההכרח להכין הכנה רבא על הנסיעה ביום א' שלאחריו לווארשא אילץ לגומרה קודם חצות, ולולא זאת, בטוח אנכי, כי רוב עונגה הרוחני אשר נראה הי' בו בעצמו שליט"א וכן בכל אנ"ש המסובים שי' אשר עין לא ראתה ומעולם לא שמעו עוד פה, טעם גן עדן ממש, כי אז לא נפסקה הסעודה הזאת והשלחן גבוה הזה עד אור הבקר".

עד כאן החלק המתאר את שבת העליה לתורה.

הפמליה המלכותית מגיעה לוורשה

בעוד עיני ההמון נשואות לעבר קרונות הרכבת, מובילי הפמליה המלכותית, שהגיעה מריגה לוורשה – השתדל החתן עצמו להיחבא מעיניהם של מקבלי פניו. ל"שומר" החתן נתמנה, בהוראת הרבי הריי"צ, לא אחר מאשר מיודענו ר' אליהו חיים אלטהויז בעצמו. הודות לכך עלה בידו להיות במחיצת החתן, תחת קורת גג אחת, כל העת עד החתונה, ובזכותו זכינו אנו לתיאוריו המאלפים – גם מאותן שעות שאיש לא ידע ולא ראה היכן נמצא החתן ומה מעשיו.

וכך מתאר הרא"ח את "בריחתו" עם החתן:

"עמדתי כמשתומם, ובאמצע ההשתוממות והנה החתן שי' נכנס אל הוואגאן שלי ומציע לפני כי אסע אתו אל אטעל [= בית–מלון], וכי כן רצון כ"ק אדמו"ר שליט"א. מובן הדבר כי לא אחרתי אף רגע אחת וחיש מהר יצאנו שנינו ברוב עמל ויגיעה מהוואגאן, ובקושי גדול ורוב תלאה נדחפנו שנינו אחוזי זרוע, לעבור בין האנשים הרבים אשר סבבו אותנו. והי' כי ישאלו אותי לברכני בברכת שלום מי ממכירי, לא עניתיו.

. . מרוב הבהלה והחפזון לא זכיתי לראות את כל הטוב הנעשה אצל הוואגאן של רבינו שליט"א עם כל הסדר היפה והנעים אשר ספרו לי אחר כך, גם לא הספקנו לשאול את שם האטעל אשר הכינו לפני החתן שי', ולא ידענו אנה לפנות לאיזה אטעל ונסענו בהאטא יותר משעה ומחצה עד אשר מצאנו אטעל אשר בו חדר פנוי עבורנו.

אמנם משכורתי הי' בכפליים כי הייתי עם החתן שי', המעת–לעת שקודם החופה, ות"ל נוכחתי ונודעתי בבירור גמור ברוב יראתו, ויראת ד' היא אוצרו, ובטח יפק רצון מד'. תפלתו, אמירתו תהלים, לימודו בהראשית חכמה, והק"ש שעל–המיטה בהמעת–לעת ההיא הייתה לי למשיב נפש ולרוב ענג ונחת.

גם זכיתי לראות אצל החתן שי' מכתב ליום החופה מאביו הרה"ג והרה"ח הרלוי"צ שליט"א אשר בו יבאר בארוכה מעלת יום השלישי אשר יום החופה בו, על כל הימים, עפ"י קבלה, מהמעט דמעט אשר הבנתי אפס קצהו, נבהלתי ונשתוממתי מרוב ידיעתו, ואמיתתם של דברים האלה. ומסיים כי גם הגאולה דלעתיד לבוא ג"כ תהי' ביום השלישי, כמ"ש ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו. מאד מאד נהניתי מהמכתב הזה, כי זה כבר לא שמעתי מפיו המתוק שלשלאות ושרשראות הקבלה אשר הוא מסלסל ומחבר כידוע לכם".

אתה יודע רזי עולם 

ר' אלי' חיים, זכה להיות החסיד היחידי שחזה במו עיניו בהנהגותיו הקדושות של החתן ביום חופתו. במהלך יממה זו יכל להביט מקרוב על דמותו הפלאית, הקדושה והמרוממת של החתן, שכידוע השתדל כל הזמן להסתיר ולהצניע את עצמו. וכך הוא מתאר את הנהגות החתן:

“ביום ג' יום החופה בוקר קודם תפלת שחרית נסענו למקוה, אחר תפילת שחרית הוא לומד ואני אוכל.

ויהי בעלות המנחה ויעמוד החתן שליט"א להתפלל מנחה האחרונה קודם החופה, ולהתוודות לפני היודע רזי עולם, וידוי הארוכה, ברוב כוונה ושפיכת הנפש בקול דממה דקה. המחזה והתמונה המבהילה והמפחידה הזאת, אין איש אתנו רק אני והוא, ורחוקים מאד מאד איש מאחיו כרחוק מזרח ממערב, כי לא מחשבותיו מחשבותי.

. . ואמרתי אני ללבי, לשבח ולהודות להשי"ת על מה שעיני רואות, ודי לי העבר וההוה, ולפני הלא עומד לנגדי מענדיל בן לויק הידוע ומפורסם לכל שנולד ונתחנך בטהרה וקדושה ויראת ה' עליו כל היום. וכהיום הזה הלא רק יראת ד' היא אוצרו, פשפשתי במעשיו בבית ובחוץ, ות"ל כי לא מצאתי בו שום כתם וסדק, שלם הוא בנפשו רוחו ונשמתו, תלמודו בידו בצירוף מעשה אבותיו היראים.

ובאמת לאמיתו, הלא בחוש אני רואה עלם יקר הערך, למדן מופלג, ירא אלקים באמת, חגור באבנט משי, יושב בתענית, לומד כל היום ראשית חכמה, טבילתו ותפלתו בכוונה אמיתית לשם שמים, כי בטבעו הלא ידעתם כי רחוק הוא ברוב עקשנותו בטבעו וטבע אבותיו לעשות מה בשביל אחרים ולפנים.

. . ויהי ככלותו להתפלל, ויסב פניו מהקיר אלי. התבוננתי בו והסתכלתי בפניו הלבן כסיד ועל גופו החלש מהתענית ורוב העבודה כל היום, מאד נכמרו רחמי עליו, שאלתיו ובקשתיו להניח [= לנוח] ולהנפש מעט, אך הוא לא ענה לי כלום. כי כל היום לא דיבר אתי דברי חול אף מלה אחת, וחשבתי אולי נצטוה על זה, ויפתח את הראשית חכמה ללמוד.

בערך שעה ששית נפתחה הדלת מהחדר ונכנסו שנים, האחד הוא חתנא דבי נשיאה הרש"ג שליט"א, והשני דודו של רבינו שליט"א הר"מ שי' הארינשטיין, הם באו ליקח את החתן להישיבה".

הזמנת נשיאי חב"ד לחתונה

הקהל עמד בדריכות, בהתרגשות ובציפייה מעוררת כבוד לשמיעת מאמר חסידות בעת הקבלת פנים שלפני החופה. וכאן באה ההפתעה: כהקדמה למאמר פתח כ"ק אדמו"ר הריי"צ והשמיע דברים נדירים ומופלאים בלבת אש קודש, בדבריו הזמין את זקני החתן והכלה – הלא הם רבותינו נשיאינו הקדושים – לרדת מעולם האמת ולהשתתף בשמחת צאצאיהם. כותב רא"ח:

“דומי' ארוכה שררה בכל הבית הגדול הזה, ופתאום נשתנו פניו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, אזיל סומקא ואתי חיוורא, וממש דומה למלאך ד' צבאות, מעיניו הטהורות מפיקות ונוצצות ניצוצי אור זכים וצחים ככוכבי בוקר, וד' נתן את פחדו על כל רוב הנאספים, ופחדו ורגזו איש אל רעהו, כי נפלה חרדה על כל העם, אשר אין לתאר".

ויפתח ד' בחכמה את שפתיו ויאמר בזה הלשון (בתרגום ללה"ק):

“ידוע ומפורסם שבעת שמחת נישואין באות נשמות האבות מעולם האמת, עד ג' דורות למפרע הוא בכל ישראל, וישנם כאלה שבאות יותר ויותר וישנן בזה מדרגות שונות, ובתור הזמנה לנשמות הצדיקים הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים אשר יבואו אל החופה ולברך את הזוג, נאמר חסידות שחלק ממנו הוא מרבנו הזקן, חלק מהרבי האמצעי, חלק מאבי הסבא [הצמח צדק], חלק מהסבא [הרבי מהר"ש], אבי הסבא של הכלה, חלק מסב סבו של החתן [הרה"ק ר' ברוך שלום] וחלק מאבא [הרבי הרש"ב], הסבא של הכלה. האומר שמועה בשם אומרו יהא רואה כאילו בעל השמועה עומד לנגדו".

מוסיף ומתמצת ר' אליהו–חיים את תחושת החסידים באותה עת:

“וכל העם שומעים את קולו ורואים את האש בוער בתוכו ובפועל ממש נזדעזעו כולם בחיל ורעדה אשר אחזתם וינועו ויעמדו מרחוק, ותיכף ומיד אחר הפתיחה המבהילה הזאת פתח רבינו שליט"א ואמר את המאמר דא"ח לכה דודי לקראת כלה.

המאמר נמשך בערך חצי שעה, לא יותר, אבל ארוכה מארץ מדה הוא באיכותו".

“קול חרדה ברמה נשמע ויחרדו כל העם"

את מעמד החופה מתאר ר' אליהו חיים ברוב חן ורגש חסידי, לפנינו קטע קצר:

"שמעתי הברכה הראשונה מפיו של רבינו הק' שליט"א, ויהי אך בהשמע קולו כקול מים רבים, חרדה גדולה נפלה על כולנו, כי הוד קולו ברוב מרירות ובקול חרדה ברמה נשמע ויחרדו כל העם אשר בהחצר, וכרגע נפסק הרעש גדול מהעם, ודומי' ארוכה שררה בכל החצר, וקולו הערב ומתוק אשר מקול בכי ותמרורים של ששון ושמחה יחדיו הי' נשמע גם למרחוק ודמעות רבות כמים נשפכו מעיני כל העומדים שם אז, וממש נמס לבבו של כל אחד ואחד בעת הברכה ההיא יצאה מפיו הקדוש.

אחר כך קדש החתן את הכלה כדת משה וישראל. מכל האדמורי"ם שליט"א אשר עמדו שם לא נתכבדו בשום כיבוד, רק אחד מהם, הראדזינער שליט"א, עליו נפל הגורל לקרוא את הכתובה.

ואחר כך פתח עוד הפעם רבינו הקדוש שליט"א את פיו הקדוש ויברך בקול רם וחזק מפנימיות נקודת לבבו הטהורה את השבע ברכות, ועוד הפעם גיל של רעדה וחרדה שורר בין כל הנאספים, וממש נדמה לנו כי קולו של מלאך ד' צבאות, שומעים אנחנו מגן אלקים, ולא אגזם אם אומר כי ברגעים האלו אשר שמענו מפיו הק' "אשר יצר את האדם בצלמו ובצלם דמות תבניתו" כולנו חזרנו בתשובה אמיתית כמו בעת צעקו לפני תקיעת שופר "ערוב עבדך לטוב".

סעודת החתונה

אחרי סדרי החופה חזרו החתן והכלה והמחותנים למעון הישיבה לפוש ולנוח מעט, וכל קהל הקרואים נסעו לאולם גדול שהוכן מראש לעשות בו כדת המשתה של החתונה, כי כן היה רצון רבינו אשר במעון הישיבה יהיה רק חלק הרוחני של החתונה.

האולם שנבחר לחגוג בו את ה"חלק הגשמי" של החתונה נקרא בשם – "אולם ווייסמאנס". זהו אולם גדול ורחב ידים ברחוב פיינסקא 35. בני העיר וורשה מציינים שרחוב זה – פיינסקא – היה נחשב לאחד הרחובות היוקרתיים בעיר.

שמחה לקול צלילי כלי זמר

אט אט התאספו המוזמנים לאולם הגדול ובסביבות השעה עשר, הגיעו לאולם הרבי הריי"צ והחתן, כשעמהם המחותנים והמקורבים, והתיישבו בשולחן הכבוד. מול שולחן הכבוד, בצדו השני של האולם, עמדו הבחורים על גבי פירמידות בכמה שורות.

באולם עמדו שולחנות ערוכים במיני מלוחים ("געזאלצענע טישען"), משקה ומזונות. הקהל אמר לחיים, שר ורקד בשמחה רבה לקול צלילי הכלי זמר. הכלי זמר שבשעת החופה הוגבלו בנגינתם, כזכור, יכלו כעת לנגן ללא סייג.

וביומנו של ר"ש זלמנוב מתאר זאת: "בבית האולם עמדו שולחנות שולחנות ערוכים בכל מיני מעדני מלך, וישבו העם על הסדר ויאכלו וישתו לחיים ולברכה וישירו וירקדו וישמחו בשמחה של מצוה".

כסא עבור כ"ק אדמו"ר הרש"ב, כסא מיוחד הוכן עבור כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, זאת ע"פ הוראתו המפורשת של הרבי הריי"צ. פרט זה מופיע ביומנו של הרה"ח ר' אברהם וויינגארטן ע"ה: בעת סעודת החתונה ציוה כ"ק אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א להעמיד כסא עבור אביו כ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע.

חלוקת משקה

אחר כך הלך אדמו"ר הריי"צ בעצמו סביב השולחנות וחילק לכל אחד ואחד משקה ובירך בברכתו הקדושה את כל אחד כפי ענינו ומבוקשו. חסידים שנכחו בחתונה מספרים, כי הרבי הלך משולחן לשולחן כשהוא נושא מגבת על כתיפו כמו מלצר, וכך חילק את המשקה.

לימים הזכיר הרבי שליט"א מאורע זה, תוך כדי שמוסיף ומספר אפיזודה מעניינת הכרוכה בכך:

“בעת סעודת הנישואין שלי, עמד כ"ק מו"ח אדמו"ר ממקומו והלך בין המסובים לחלק להם משקה לומר לחיים. בראותי זאת, לא הייתי יכול להישאר לשבת במקומי כשכ"ק מו"ח אדמו"ר עומד ומחלק משקה, ועמדתי ממקומי, כדי לנסות לסייע על כל פנים, לאחוז את המשקה או לאחוז את הכוסית כו'. מיד פנה אלי כ"ק מו"ח אדמו"ר ורמז שאשאר לישב במקומי.

יהודי הוא הרי עקשן… ובראותי איך חותני מסתובב ומחלק משקה (או יין, איני זוכר בדיוק) ומסתמא היה לו גם כוס ביד, התחלתי שוב לקום כדי לעזור. אז הביט בי חותני [במבט חד] ש(היה "צו זינגן און צו זאגן", ו)הבנתי שאני צריך להישאר לשבת על מקומי. נשארתי איפוא במקומי, “על קוצים" כמובן, אבל נשארתי לשבת ("טאקע אויף שפילקעס אבער זיצענדיקערהייט"), עד שכ"ק מו"ח אדמו"ר חזר וישב במקומו להמשיך בסעודת הנישואין".

מפה רטובה מדמעות ומברק עם מאה ואחד תיבות