שעת חינוך: להזהיר גדולים על הקטנים

מאת: הרב שלמה רייניץ

מה עושים? איך אפשר?

לפני זמן קצר, שאלה אותי אמא לילדה בת 3: "מה אני יכולה לעשות כדי לא להגיע למצב שאני צועקת עליה כל הזמן?" וכך היא תארה את התנהגות הילדה 'בזמן השינה, היא לא רוצה לישון, משתוללת ומתסיסה גם את אחיה שלה בן השנתיים, ואז זה ממש חגיגה. רק לאחר שאני כועסת הם נרגעים ונרדמים'.

באותו יום קיבלתי שאלה מאמא לילד בן 10, שכך תיארה התנהגותו 'לבנינו יש דיבור בוטא ולאחרונה הוא מדבר אלינו ההורים בחוצפה. לפעמים זה בתמימות בלי להבין שכך לא מדברים להורים, ולפעמים פחות בתמימות. אני כל פעם חוזרת ואומרת לו שככה לא מדברים לאמא ואבא. לפעמים הוא מבין שעבר את הגבול ולפעמים מתווכח ש'מה כבר הוא אמר'… איך אפשר לחנך אותו לדבר כראוי ולדבר בלשון נקיה?'.

מה זה 'סמכות הורית'?

כולם מבינים את הצורך במשמעת וסמכות הורית, אבל מצד שני לא נעים להיות כמו שוטרים ומפקדים. הורים שואלים: מה, אני אקבע לילד שלי מה לעשות? אני אכריח את הילד שלי?! זה אוירה של כלא, אני מפקד בצבא? זה לא נעים!!

כדי להצליח, צריך להניח הנחת יסוד ראשונה – הסמכות, היא לטובת הילד.

כמו ברפואה, כאשר חלילה יש צורך בטיפול רפואי הכרחי, שמאוד כואב לילד – הילד בוכה, צועק ורוצה לברוח, אבל הורה שאוהב את הילד שלו יקבע לו שהוא צריך לעבור את זה. הוא יכריח אותו לא לזוז ולקבל את הטיפול.

אותו דבר גם בחינוך – רפואת הנפש – כאשר הורה מזהה הנהגה שמזיקה לילד לגוף או לנפש, הוא צריך להפעיל סמכות ולהורות לילד מה עליו לעשות ומה עליו להימנע מלעשות. להדריך אותו. לחנך אותו.

וכן, במקרים מסויימים, באם יש צורך, גם להכריח אותו. כי זה לטובתו, זה למען החיים שלו שיהיו טובים ומאושרים.      

למה הכרחי לחנך עם גבולות?

נשאל אחרת: מהי באמת הדרך לגדל ילדים שמחים ומאושרים?

התשובה היחידה, היא זאת: חינוך למשמעת וגבולות. כי כמה שתפנק את הילד ותתן לו מתנות והפתעות, זה לא מעצב לו תפיסת עולם של שמחת חיים ואושר אמיתי, להיפך, הנהגה וותרנית ומפנקת עלולה להפוך אותו לכמו 'נסיך' בעיניו, שהכל מגיע לו, וצריך לעשות בשבילו; כשהוא יוצא לחיים אמיתיים, זה לא בדיוק קורה, לא תמיד בכל אופן. כך שזה רק מרחיק אותו משמחת חיים ואושר אמיתי.

דווקא הפעלה בריאה של משמעת וסמכות הורית – לחנך ולהדריך את הילד להתנהגות בדרך ארץ ובנימוס, היא הדרך לגדל ילדים שמחים ומאושרים.

בעומק יותר, מובן, שחינוך בסמכות הורית בריאה מעצבת את הילד בדמות 'אדם' בריא בנפשו.

זאת אומרת, למעשה: כאשר ילד מתחנך למשמעת וגבולות – לא רק שהוא לא לוקח דברים שאינם שלו, לא רק שהוא לא מציק לאחרים, אלא הוא מתאמן להנהגה אנושית, פשוט להיות בן-אדם:

אימון וחינוך להרגלים של איפוק, הסתפקות, זהירות לא לפגוע. להודות על הטוב, להודות על האמת ולהתנצל על טעות. ועוד ועוד.

כל זה מגיע מחינוך שדורש. חינוך שמציב גבולות: מה מתאים ומה לא מתאים? מה מותר ומה אסור? היכן מותר, מתי מותר? כמה מותר ואיך?

חינוך כזה, שנעשה באופן נכון, יוצר בילד הרגלים, מעצב אותו בדמות 'אדם'. פשוט להיות 'בן אדם' – מענטש. כך חברים יאהבו אותו, יאהבו להיות בחברתו. גם הוא יאהב את עצמו ויעריך את עצמו, תהיה לו משמעת עצמית טובה, החיים שלו יהיו יציבים ובריאים, במילא גם שמחים ומאושרים.       

איך זה עובד למעשה בפועל?

איך צריך לנהוג, כדי להצליח במשמעת ו'סמכות הורית' בבית?

ניתן לשמוע אמירות רבות כמו 'כל היום מלחמות עם הילדים, אני כבר לא יכולה', 'אני לא יודע מה לעשות עם הילד הזה, אני מדבר ומדבר והוא לא מקשיב לי', 'הילד הזה ממש מוציא אותי מדעתי, איך הוא מרשה לעצמו לדבר אלי ככה?' או אמא שאומרת 'אני לא יודעת מה עובר על הילדה הזו, כל יום אותו סיוט'.

מה עושים? איך מצליחים לחנך את הילדים למשמעת?

הרי, כדי להצליח בחינוך, צריכה להיות גישה של הענקה ומתוך אהבה.  איך זה מסתדר עם תוקף וגבולות?

אלא, מובן ופשוט, שהמשמעת והסמכות החזקה והטובה ביותר – היא הצלחה חינוכית רק באם היא מגיעה מתוך אהבה לילד ורצון בטובתו. כי זהו חינוך. לא רודנות. חלילה.

זאת אומרת, שהמשמעת ההחלטית והסמכותית, היא דבר שההורים מעניקים לילד בגלל שהם אוהבים אותו. הם מוכנים להתאמץ ולהשקיע זמן וכוחות, רק בגלל שהם רוצים שיהיו לו חיים טובים, בריאים, יציבים ומאושרים.

בקיצור, כדי להצליח לחנך בכלל, ובמשמעת בפרט, צריך לפעול מתוך אהבה לילד, להבין שהחינוך למשמעת זה לטובתו של הילד, לאיכות החיים שלו. לכן, שווה וכדאי להשקיע בזה זמן וכוחות, כדי להצליח ולפעול נכון. כאשר זו ההבנה, והגישה – הפעולות כבר יהיו אחרת לגמרי.

על הזמן הנכון להשקעה חינוכית – בפרק הבא בעז"ה