-
בשלב מסוים בחייהם, הם עזבו את הנאות העולם, עזבו את הבית שסיפק מותרות ומתירנות והתקשרו לאילנא דחיי. עוגה לשבת מאמא ושהות מפנקת אצל ההורים אחרי לידה, הם רק בגדר חלום • יצאנו לבדוק מהם הצמתים בהם מתעוררים קשיים בין ילדים שחזרו בתשובה להוריהם, האם וכיצד ניתן לגשר על הפערים • באדיבות מגזין 'דרך המלך' • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ה בניסן ה׳תשע״חא. גבאי, מגזין דרך המלך
במהלך החיים, כולנו 'מחליפים' תפקידים בהתאם לגיל ולזמן- אנחנו ילדים, נשואים, הורים, והופ, הופכים לסבא וסבתא. כל שלב שמפציע ובא, מצריך ללמוד ולהסתגל מחדש למציאות המשתנה.
יש בהן, במערכות היחסים השונות הללו בתוך המשפחה, אתגרים לא מעטים, כשמשימת העל היא בסופו של דבר, לשמור על תא משפחתי – חם, יציב ותומך.
דומה שאצל בעלי-תשובה (ואני בתוכם), האתגר הזה מורכב שבעתיים. הבית שהם מנהלים כיום, שונה בתכלית מהבית בו הם גדלו. סבא וסבתא, אלו שבראש הפירמידה, חשים כעין 'הסרת תו תקן' לאופן בו גידלו וחינכו בעמל ויזע. הם אינם מתקבלים כמתווי הדרך לנכדים, ולא ייפלא שהם מגיבים בהתנגדות רבה, לפחות בראשית הדרך.
משיחה עם חברות, בעלות תשובה, עלו נקודות שונות בהן הקושי והפער תופסים מקום. החל מהעובדה שלא ניתן לחגוג את החגים יחד, עובר דרך ויכוחים על השקפה ואמונה בכל מפגש – גם מול ועם הילדים הגדלים, ממשיך בתהיות שנאמרות בקול רם (שוב, לאזני הילדים) על ההנהגות השונות כצניעות ושמירת נגיעה כבר בגיל הילדות, ולא כלה במכשיר טלוויזיה הדולק בסלון.
בשל רגישות הנושא וכחלק ממצוות כיבוד-הורים, בחרנו לשנות את שמות המשתתפות שניאותו לשתף אותנו באתגר. לסיום, אחלוק עם הקוראים שיחה גלויה עם אמי שתחי' שהתקיימה בזכות כתבה זו.
האתגר: מה עושים כשסבתא חתכה תפוח אך לא נטלה ידיים בבוקר?
ספרו לנו על הקשיים שבדרך.
"מצד הרגש, החיבור הוא טבעי וזורם כמו כל הורים וילדים. האהבה לא כבתה, אך הקשיים הטכניים שפוגשים אותנו, מאתגרים את הקשר", משתפות יעל, מורן ומירי.
"אנחנו לא יכולים לסמוך עליהם, אם זה באוכל, אם בתכנים ואם בהפעלת טלוויזיה למרות שאנחנו בפירוש מבקשים שלא לעשות זאת. הם יודעים שאנחנו מעדיפים בלי מסכים, אבל זה מה שהם יודעים ומכירים. אחרי שעה עם הילדים, אין להם כבר מה לעשות איתם, אז פותחים טלפון נייד עם משחקים, ולא באמת מבינים מה פסול בזה, בפרט כשהם משווים לנכדים אחרים שכל היום יושבים מול המסכים".
"יש הרבה אי-נעימויות: מה למשל עושים כשסבתא חתכה תפוח לנכדים – אבל היא לא נטלה ידיים בבוקר? לא נעים להעיר ולבקש כל פעם מחדש", חולקת יעל, "לאחרונה חמותי חגגה יום-הולדת שבעים במסעדה. המסעדה שנבחרה על-ידה כשרה למהדרין, אבל לא בכשרות שאנחנו אוכלים. לאחר התייעצות עם רבנים, הבנו שלהשתתף אנחנו חייבים מצד כיבוד הורים, אך לא נוכל לאכול שם. נכון שזה לא נורא, אבל בהחלט גם לא נעים".
"איפה אתם בשבת הקרובה? אורזים מזוודות ונוסעים להורים? כמה פשוט וקל. כשתגיעו, עייפים מהדרך, סבתא תפנק בעוגה חמה לצד כוס קפה טוב, ואם ממש תהיו רעבים, בטח תזכו גם לטעום ממאכלי השבת. ומי מדבר על לסגור את הבית בפסח, ולהתארח אצל ההורים, שלו ושלה, במשך החג..
"אצלנו, התיאור הזה הוא בגדר חלום טוב", אומרת יעל בערגה, "אין דבר כזה להתפנק אצל ההורים. מרק חם של סבתא? זה רק אצלנו בבית. ואם בכל זאת בחרנו לבוא לשבת, האוכל – עלינו. סירים מהבילים וחצי מטבח ינדדו ממקומם אל בית ההורים. מצד שני אני רואה בקהילה גם חב"דניקים מבית שנוסעים להורים וסוחבים סירים כדי לא להכביד על ההורים, אז אני מנחמת את עצמי, שזה לא רק אנחנו…"
שתוליכנו לשלום: מנמיכים ציפיות – מגבירים כבוד
לא מזמן פורסם ב'דרך המלך', טור מרתק שכתב הרב יפתח לוזיה, על תהליך החזרה בתשובה שלו, כאשר אימו נשארה כשהייתה, ואביו הפך להיות חב"דניק. את הטור הוא חתם במילים: "הזכרתי תמיד לעצמי: יפתח, לא ההורים שלך שהשתנו. הם נשארו מה שהם. אתה הוא זה ששינית את אורח החיים עליו גדלת. זה לא מתפקידך לשנות את ההורים או את הבית. עליך לראות איך אתה מסתדר עם המצב, ולא איך אתה משנה את המצב כך שיתאים לך". ואכן, מתגובות רבות שקיבלנו ממשפחות בעלות תשובה, נוכחנו לראות שהמסר שהובא בו דיבר מאד אל משפחות בעלי התשובה.
איך אתן שומרות על קשר חם וזורם למרות הפער?
"כדי לא להתאכזב ולהתעצבן בכל פעם מחדש, פשוט מנמיכים ציפיות. אנחנו מכינים עצמנו מראש, שלא הכל יהיה מושלם", אומרת יעל, "עצם ההכנה מפחיתה תסכול".
ומירי מחדדת את חשיבות הכבוד וההערכה שיש לפתח כלפי ההורים: "אלו ההורים שלנו. למרות שעשינו תפנית בחיים אנחנו צריכים לכבד את מה שהם נתנו ונותנים. כל מה שאנחנו עושים ומבקשים מהם, צריך להיות בגובה העיניים, כפי שרואים דוגמה מהרבי ביחסו אל אנשים שונים.
כשאוהבים מישהו, מדברים אליו ברוך ובשקט. אפשר לראות אפילו בפגישות ראשונות בשידוך- שמדברים בשקט ובנחת מתוך רצון לקרבה.
הבעיה היא, שעם הזמן הדברים הופכים להיות מובנים מאליהם ואנחנו פתאום מרשים לעצמינו להרים את הקול… גם עם ההורים שלנו – צריך לצאת מנקודת הנחה ששום דבר לא מובן אליו! לא העובדה שמקבלים אותנו בתהליך התשובה, ולא העובדה שרוצים לעזור, לשמור על הקשר ולהיות מעורבים עם הנכדים".
עם כל הכבוד להכלה והרגישות. איך אתן מסתדרות עם הפן ההלכתי?
"עם כל הכבוד וההערכה, אנחנו מציבים גבולות ברורים השומרים על העקרונות של הבית שלנו", מדגישה מירי.
ומורן חולקת עצה פרקטית: "כדי להימנע מבעיות אנחנו מגבילים את הביקור לזמן קצוב. הילדים קטנים, מחר בית ספר, הם עדין לא עשו שיעורי בית… וכו'. אפשר לתלות את קיצור הביקור באילוצים טבעיים. האמת שהתלבטנו בתחילה האם לנסוע אליהם בכלל, אבל בעצת המשפיעה הבנו שחשוב לבקר אצל ההורים ולא רק להזמינם אלינו, אז עשינו לנו קביעות של פעם בחודש בערך. הורי מאד מעריכים את המאמץ הזה.
לרוב אנחנו מזמינים אוכל מוכן מבחוץ או מסתפקים במוצרים סגורים בכשרות מהודרת. עם הזמן, אמי הכשירה את המטבח שלה כך שכל אחיותיי ואחיי (שגם חזרו בתשובה, כל אחד בזרם אחר) יוכלו לאכול אצלה. במקרים בהם אמא שלי מבשלת במיוחד עבורנו ומבקשת שנטעם, שאלתי את הרב לגבי הפרטים הנוגעים לכשרות שלנו".
מורן מבקשת להזכיר בדבר חשיבות 'עשה לך רב'. "כל דבר, גם הכי קטן, הקשור לכיבוד-הורים, עובר אצלנו דרך שאלת-רב. מוכרחים לברר מה ההלכה אומרת.
ויעל מוסיפה: "וגם מה אומר 'החלק החמישי של השולחן ערוך'. במקביל להלכה, בפקחות חסידית עם סייעתא דשמייא, ל'עשה לך רב', יש תשובה טובה, שלא אחת מייתרת את השאלה…"
סבא וסבתא הגיעו אלינו. מה קורה עכשיו?
"בבית, כמו בבית", אומרת יעל, "ההורים מתאימים את עצמם אלינו. מקריאים לילדים סיפורים מהספרים שלנו, אמא שלי שהיא מטפלת, מלמדת את הילדים תרגילי-הרפיה שונים שהם מאוד אוהבים ועורכת איתם פעילויות שהם מאוד נהנים מהן".
מורן מספרת כיצד היא מהלכת בין הטיפות: "בטלפונים הניידים של ההורים יש אינטרנט לא מסונן. הסברתי להורי את הבעייתיות שבדבר וביקשתי ברגישות שיניחו את הטלפונים הניידים הרחק מהילדים. בהתחלה זה לא התקבל בברכה, אבל עם הזמן התרגלו. זה מאד יפה לראות שעבור הילדים, סבא וסבתא מוכנים לעשות המון ויתורים.
מתנות הן כמובן נושא רגיש. סבא וסבתא אוהבים לפנק ולהעניק מתנות לנכדים ולא תמיד המשחקים והספרים תואמים את רוח החסידות…לכן כיוונו אותם לחנויות מסוימות בהן ניתן לרכוש או שאני רוכשת את המתנות והם מעניקים לילדים כשהם מגיעים. את הבקשה לא לקנות כל דבר וההכוונה לצרכים שלנו יש לעשות מאוד בעדינות ולהיזהר לא לפגוע.
נושאי השיחה עלולים מהר מאוד להגיע לשיחות חולין ולעניינים לא רצויים, אז אנחנו משתדלים לאחוז במושכות ולצקת תוכן, לומר דבר תורה, ווארט קצר או לספר סיפור של השגחה פרטית.
אני מטה אוזני כאפרכסת לשמוע מה הם מדברים עם הילדים. בכל זאת, דרך החיים היא מאוד שונה, העצות שונות והגישה לרוב לא אותה גישה. אמונה, בטחון בהשם, השגחה פרטית, אלו דברים שהילדים לא יזכו לשמוע מהם.
לצד הצורך לכבד את ההורים, צריך להיזהר לא ליצור הערצה גדולה מדי של הנכדים. ניתן ורצוי להתייעץ עם סבא וסבתא בעניינים שונים בהם הם מבינים כמו בריאות ובישול וכו', אבל בענייני חינוך, מידות, הנהגות ועניינים ברומו של עולם – לזה יש לנו רב והמשפיע. אנחנו רוצים שדמויות חסידיות הם שישמשו מודל לחיקוי".
סבא וסבתא גאים בנו: כשסבתא מאחלת לחברותיה שגם הילד שלה יחזור בתשובה…
ספרו לנו על נקודת המבט של ההורים.
המרואיינות מספרות כולן, כי למרות הקושי, הן מטפחות את הקשר בין הנכדים לסבא ולסבתא, וב"ה לאט לאט ההתנגדות יורדת. "ההורים שלי קיבלו את תהליך התשובה בשמחה", משתפת מירי, "דווקא מהצד של בעלי חווינו מורכבות גדולה יותר, חמותי היא אשת-חינוך ואידיאלים מהחברה הקיבוצית, וכך גם גידלה את ילדיה, מה שאומר שאת החזרה בתשובה היא קיבלה מאוד קשה. היו לנו המון שיחות בהתחלה בהן אמרה בפירוש: 'בשיח איתי תשאירו את הקב"ה מחוץ לשולחן', ואמירות נוספות לא פשוטות. לקח זמן, אבל עם השנים, אנחנו רואים שהיא הולכת ומתרככת, ההתנגדות כבר לא כל כך חזקה, ובשעת משבר בריאותי שחוותה, היא הסכימה לקבל ספר תהילים ואפילו לכתוב לרבי".
"מיד כשסבתא וסבא נכנסים הנכדים קמים ממקומם לומר שלום, מחבקים ומנשקים, מציעים לשתות ומתעניינים בשלומם ומכבדים אותם מאוד", משתפת מורן, "כשאמא רואה את ההתמודדות של החברות שסביבה עם הנכדים שלהן, זה רק מחזק את הערכתה כלפינו.
ילדים רבים של חברים ושכנים, הגיעו כבר לשנות השלושים לחייהם ואף יותר, ועדיין לא הקימו משפחה. נכון, יש להם קריירה משגשגת, אבל הם חיים ללא זוגיות ומשפחה, ואיזו אמא לא שואפת שהילד שלה יתחתן ויביא לעולם ילדים? לעומתם, לאמא שלי יש כבר שמונה נינים! זו הנחת רוח הכי עצומה. היום אחרי שנים, שאנחנו הילדים חזרנו בתשובה, היא מאחלת לחברות שלה שילדיהן יחזרו גם הם בתשובה…"
תנו להם לתת: קשר חם עם הצאצאים מאריך חיים
לסיכום, איזו עצה תתנו לקוראים?
יעל: "לא לשכוח להודות בקול רם על מה שההורים עושים עבורנו ומה שעשו בעבר, זה מאוד משמעותי עבורם".
מירי: "בתחילת הדרך בעלי-תשובה מאוד נוקשים עם עצמם ובדרך ממילא מחמירים עם הסביבה. הרצון של ההורים שלנו הוא לתת ולהעניק לילדים, ואנחנו אלו שבולמים אותם. כל אדם שנבלם במקום בו הוא רוצה להעניק – מרגיש דחוי.
בעלי תשובה חושבים הרבה פעמים שהעבר שלהם מנותק מההווה, כמו לטאה שמשילה את הזנב שלה וממשיכה ללכת הלאה… אבל זה לא נכון. אי-אפשר להתנתק מהעבר. הוא זה שהביא אותנו להיות מי שאנחנו היום. אנחנו מגיעים אל הרבי כחבילה שלימה, ובתוך החבילה הזו נמצאים גם ההורים שלנו. אם ננסה להתנתק, תמיד נהיה בחסר. ברגע שהמשפחה רואה שאנחנו חיים בשלום עם עצמנו, טוב לנו והקמנו בתים בריאים, הם נרגעים. בסופו של דבר, כל הורה, רוצה לראות שלילד שלו טוב בדרך שבה הוא בחר".
מורן: "נעשה פעם מחקר שגילה כי תוחלת החיים של סבים וסבתות למשפחות ברוכות ילדים, להם קשר קרוב וחם עם הצאצאים, גבוהה באופן משמעותי מסבים וסבתות אחרים. הנחת והשמחה מהמשפחה המורחבת מעשירים את החיים ונותנים להם משמעות.
בערב שבת כל אחד מהנכדים מתקשר לומר לסבא וסבתא שבת-שלום. לא רק הילדים שלי, גם שאר הנכדים מקפידים להתקשר, וזה פשוט מרחיב את הלב. עבורם זה הרגע המכונן של השבוע. כדאי למצוא פינה קבועה שבה אנחנו מעניקים להורים שלנו את הנחת הזו".
שיחה גלויה עם אמא: עשרות שיחות טלפון על כל מוצר שרציתי לקנות
במהלך הכנת הכתבה, בהשגחה פרטית, אימי שתחי' הגיעה לביקור, ושמעה אותי באחת משיחות הטלפון שעשיתי בנושא. כך זכינו לשיחה גלויה מלב אל לב.
אמא, ספרי לי על החוויה שלך כסבתא לנכדים חב"דניקים, יש כאלה שיאמרו שזה קשה.
כמו כל דבר בחיים, אם נחליט שזה שקשה אז יהיה קשה, אם נחליט שהכל בסדר, אז הכל יהיה בסדר. הדבר היחיד שחששתי ממנו בתהליך התשובה שלך, היה שנאבד את הקשר המשפחתי, ברגע שראיתי שזה לא קורה, נרגעתי…
בהתחלה, לפני כל ביקור במשך שבוע שלם הייתי עסוקה רק בקניות ועשרות שיחות טלפון לגבי כל מוצר שרציתי להכניס לעגלה. עם הזמן למדתי אילו מצרכים אפשר לקנות ומאיפה. בחנות המכולת מוצרים מסוימים, בחנות אחרת את הפירות בכשרות הספציפית, הבשר בכלל היה במקום אחר… יחד עם זאת, כל ביקור לווה אצלי בשמחה גדולה ולכן עשיתי את הדברים מכל הלב.
מה קורה כשמתעוררים פערים מול הנכדים?
את יודעת הרי שכשאני מגיעה לבקר, אני מקפידה כמובן להגיע בצניעות. יש לי בארון שמלות וחצאיות ארוכות במיוחד עבור הביקורים, חשוב לי מאוד לכבד את כל בני המשפחה כשאני מגיעה. אם קרה שהנכדים שואלים שאלות כמו האם זו הפאה שלי וכו', אני פשוט מעבירה נושא בעדינות.
אני מאמינה שהם צריכים לדעת שסבתא 'לא דתייה', אבל ילדים הם חכמים ומבינים גם את מה שלא נאמר במפורש. אני יודעת ומרגישה שהם ואתם מקבלים ומכבדים אותי כמו שאני, ואני מקבלת ומכבדת אתכם כמו שאתם.
זכור לך מקרה מסוים שהרגשת בו את הפער?
לאחר אחת הלידות, בזמן שהיית בבית היולדות, הגעתי להיות עם הילדים במהלך השבת. כמובן שעלו קשיים, שנבעו מחוסר ידע, אבל מהר מאוד 'יישרתי קו'. גם אם אני לא מתחברת לעניין עצמו, גם אם לא בחרתי לחיות ככה, אני מכבדת את הדרך מאוד, ובפרט מול הנכדים. אני כל כך נהנית מדרך החינוך שלהם, הם מלאי-כבוד למבוגרים, והכל מתנהל בעדינות ונעם.
איך התגובות של הסביבה?
כשאני פוגשת אנשים ומספרת שיש לי חמישה נכדים (וכנראה שזה לא הסוף מכיוון שהבת שלי חרדית…)מיד שואלים- איך אתם מסתדרים? אתם בקשר? זה לא קשה שיש לך נכדים דתיים? אני תמיד עונה שלא!
גם אם יש צורך בשינויים בבית, במטבח, בעריכת הקניות וכדומה, אלו מאמצים שנעשים מתוך אהבה ורצון לקשר ולכן לא מורגש בהם הקושי. כשאני רואה ושומעת על משפחות עם ילד שחזר בתשובה וניתק עמו הקשר, זה קשה ובלתי-נסלח בעיני. הקשר החם, השיחות היומיות, הביקורים עם הנכדים, הם הדבר האמתי.
להצטרפות למשפחת המנויים: 058-7090770
תגיות: מגזין דרך המלך
כתבה חשובה. תודה!