חיוב מצוות אכילה ושתיה ערב יוהכ"פ ע"פ מנהגי חב"ד

הרב יעקב חביב, דיין ומו"צ ירושלם חבר בד"ץ איחוד הרבנים וחבר מכון הלכה חב"ד

הנה בענין חיוב אכילה בערב יוה"כ ועל חשיבותו מצינו ריבוי פרטים וטעמים וגם במנהגנו מנהגי חב"ד יש הרבה נקודות חשובות בקיום מצווה זו, והיות כי היא מצווה רבה אשר הרבה שואלים עליה אמרנו נסדר את הדברים עם טעמי ההלכה.

א. ולהקדים: איתא במס' ר"ה (דף ט ע"א): תני חייא בר רב מדפתי (ויקרא כג, לב) "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם". ומפשט הפסוק משמע שבתשעה לחודש צמים, והלא אנו מתענים בעשירי בתשרי. ולפ"ז שואלת הגמ': וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין. ומתרצת הגמ': אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

וכתבו התוספות שם (ע"ב ד"ה כאילו) וז"ל: כלומר כמו שציווהו הקב"ה להתענות והתענה, אבל השתא ודאי אסור להתענות כדאמרינן בגמ' פסחים (דף סח ע"ב) מר בריה דרבינא כולי שתא הוי יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי עכ"ל. ומאותו מעשה אודות מר בריה דרבינא שכל השנה היה בצום חוץ משלשה ימים שהם חג השבועות, חג הפורים, וערב יוה"כ, הסיקו להלכה שאין לצום בערב יוה"כ.

ועיין עוד בגמ' ברכות (דף ח ע"ב), וכן גמ' יומא (דף פא ע"ב), וגמ' פסחים (דף סח ע"ב), שמובא שם הדרשה של חייא בר רב מדפתי וע"ש.

ב. והנה מצאנו טעמים שונים לצווי אכילה ושתיה בערב יוה"כ. לדעת רש"י (שם דף ח ע"א ד"ה מעלה עליו) וכן לדעת הרא"ש (יומא פרק ח אות כב), אכילה ושתיה בתשיעי באים כהכנה לצום העשירי, להקל את הצום בעשירי.

אמנם לפי השבלי הלקט (סימן שז) טעם האכילה בתשיעי הוא כהכנה לצום העשירי, לא כדי להקל את הצום אלא להיפך כדי להכביד עליו שאז קשה לו עינויו יותר.

והביא עוד טעם אחר בשם אחיו רבי בנימין זצ"ל שם והוא כדי להוציא מלבן של צדוקים שמתענים גם בתשיעי, לפי שלא ניתן הכתוב להידרש אלא לחכמים, והם דרשו עינוי זה שהוא באכילה ושתיה.

ורבינו יונה בשערי תשובה (שער רביעי אותיות ח וט) כתב ג' טעמים לאכילה בערב יוה"כ, והם: א] אכילה ושתיה בערב יוה"כ מוכיחה על דאגתו ואשמתו ועוונותיו, שכן כשמגיע זמן כפרתו הוא קובע סעודה ושמח על כך. ב] יוה"כ הוא יו"ט, ומכיון שבכל יו"ט אדם קובע סעודה לשמחת המצוה, א"כ היה צריך לקבוע סעודה ביוה"כ, ומפני הצום הקדימו לקבוע את הסעודה בערב יוה"כ. ג] אכילה ושתיה הוי הכנה ליוה"כ לחזק את האדם ולהרבות בתפילה ובתחנונים ביוה"כ, ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה.

וחזי הוית לרבנו הזקן בשולחנו הטהור (סימן תרד ס 'א) שכתב וזלה"ק: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי, שנאמר "בעשור לחודש תענו את נפשותיכם", ונאמר "מערב עד ערב", אלא ענין הכתוב הכינו עצמיכם בתשיעי לעינוי העשירי שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי, והוא מאהבת הקב"ה לישראל שלא ציוום להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עוונותיהם שיאכלו וישתו תחלה, שלא יזיק להם העינוי". וממשיך עוד רבנו הזקן שם בזלה"ק: "ומה שהוציא הכתוב את האכילה בלשון עינוי ולא אמר בפירוש שיאכלו וישתו בתשיעי, לומר לך שהאוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו היה מתענה בו, מחמת מצוות הקב"ה שצווה להתענות בו שאין שכר האוכל ושותה מחמת מצוות הקב"ה דומה לשכר המתענה מחמת מצוות הקב"ה, אבל זה שאוכל ושותה בתשיעי שכרו הרבה מאד כאלו היה מתענה בתשיעי ובעשירי מחמת מצוות הקב"ה להתענות בשניהם, דכיון שיום הכיפורים בעצמו א"א לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יו"ט צריך לכבדו ביום שלפניו עכ"ל הק'. משמע שמעלת האכילה בערב יום כיפור אינה רק כהכנה לצום אלא נחשבת כהצום עצמו, ושכרה גדול יותר שאינו דומה המקיים רצון ה' ואוכל למקיים רצונו וצם. וגם שתיקנו לאכול משום שיום הכיפורים היינו חג ומכיוון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה צריך לכבדו בערב החג.

ולדברי רבנו הזקן (סימן תרח ס' א) מצווה זו היא מצווה מדברי סופרים, אולם חכמים יסדו את תקנתם על דרש הפסוק: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה" (ויקרא כג, לב.) וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"

והנה בסוף הסימן שם בשו"ע הביא רבנו הזקן, כמה הגבלות באכילה בערב יוה"כ והם: שאין לאכול בו אלא מאכלים קלים כבשר עופות ודגים הראויים להתעכל, בכדי שלא יהיה שבע ומתגאה ביום הכיפורים ואיסור זה הוא גם בסעודת הבוקר. כן אין אוכלים בו גם בסעודת הבוקר דברים המרבים זרע כגון: שום וביצים. ואין אוכלים שומשמין שמעלה האוכל ביום הכיפורים. ובסעודה המפסקת אין לאכול מוצרי חלב וכן אין לאכול דברים המחממים את הגוף.

והנה מצאנו בדברי הפוסקים עוד ריבוי טעמים על קיום מצווה אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים ונביא את חלקם:

1. הקדימו השמחה למצוה – הנה כתב רבינו השל"ה הק' (ח"א עמוד התשובה סוד האכילה בעי"כ) בשם הרמ"ק דטעם מצות אכילה בעיוה"כ הוא מפני שביוהכ"פ אין בו שמחה מחמת דאגת העוונות, ועיני כל ישראל תלויים לאביהם שבשמים לראות שיוציא לאור משפטם, ובאין שמחה הקדימו השמחה למצוה. לכן ראוי לתקן את הבית במצע ושלחן מלא ברכת ה' בערב יום זה, לשמוח בו שמחת מצוה. וכנגד זה אמרו בגמ' ר"ה (דף ט ע"א): כל האוכל וכו' מפני שעינוי העשירי אינו נרצה לפניו מפני שהוא בדאגה, אלא אם שמח בתשיעי אז מקבל תענית העשירי. א"כ נמצא שמחת התשיעי מעין צום ותשובת העשירי, ולכן מעלה עליו כאלו התענה תשיעי ועשירי ע"כ.

2. שכרו מרובה כאלו נצטוו להתענות – עוד טעם נאמר לדין הזה והוא מבוסס על דברי הגמ' ברכות (דף ח ע"ב) "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה תשיעי ועשירי". והנה בעל הלבוש (או"ח סי' תרד ס' א) מביא דכוונת התורה היא דעי"ז שמקיימים מצות אכילה בערב יוה"כ יהיה שכרו מרובה כאילו נצטוו להתענות.

וכך מצאנו שהביא הט"ז (שם ס"ק א) דלמה התורה כתבה בלשון עינוי ביום התשיעי ולא כתבה ואכלתם ביום התשיעי, אלא לומר לנו דכוונת התורה היא דעי"ז שאוכל ושותה ביום זה נחשב הוא כתענית, ששכרו מרובה יותר משכר האכילה ושתיה שמצות הקב"ה להתענות בשני הימים.

והמדייק בלשונו הק' של רבינו הזקן זצ"ל בשולחנו הטהור (שם סעיף א) דאחרי שמביא את דברי הט"ז הנ"ל, הוסיף וז"ל: אבל זה שאוכל ושותה בתשיעי שכרו הרבה מאוד כאלו היה מתענה (והוסיף בסוגריים – בתשיעי ובעשירי) מחמת מצות הקב"ה שצוה להתענות (והוסיף עוד בסוגריים – בשניהם) עכ"ל. ונראה לומר דמה שהוסיף הוא ז"ל בסוגריים "בתשיעי ובעשירי" וכן מש"כ "בשניהם", כוונתו בזה דאכילה בעיוה"כ נחשבת כאילו התענה שני ימים רצופים.

3. כמתענה ב' ימים רצופים – וחזי הוית למוהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא זצ"ל בספרו החשוב צל"ח (על מס' ברכות דף ח ע"ב) דבאכילה בערב יוה"כ לא רק שנחשב כאילו התענה שני ימים רצופים, אלא דעצם התענית הזה קשה יותר מאם היה מתענה שני תעניות שאינם רצופים. ולכן כתוב בתורה בלשון "ועניתם" שיהיה נחשב כאילו התענה תשיעי ועשירי, והמתענה שני ימים יחד קשה הרבה יותר מאם מתענה ב' ימים שאינם רצופים.

4. כמתענה ג' ימים רצופים – עוד טעם מצאנו לאכילה ושתיה בערב יוה"כ והוא דע"י אכילתו ושתייתו בערב יוה"כ מעלה עליו הכתוב כאילו התענה ביום זה עצמו ב' ימים. וכן מביא הפר"ח (שם סי' תרד) דמלשון חז"ל "כאילו מתענה תשיעי ועשירי" אינו מדוייק, אלא היינו צריכים לכתוב "כאילו מתענה תשיעי" דהרי כוונת התורה היא דאכילה ושתיה ביום תשיעי נחשב כתענית, אבל ביום עשירי עצמו הרי הוא מתענה בפועל, ולא רק "כאילו". אלא כותב הפר"ח דכוונת "כאילו מתענה תשיעי ועשירי" היינו שע"י אכילה ושתיה בעיוה"כ יש לו שכר ביום זה עצמו כאילו התענה ב' ימים, וזה מלבד התענית של יוה"כ בעשירי ע"כ. יוצא מדברי הפר"ח חידוש גדול, דלא רק שעצם אכילה ושתיה בעיוה"כ נחשב לתענית בפני עצמו, אלא דאכילה של עיוה"כ נחשבת לב' ימי תענית, ויוה"כ הוא בעצמו עוד יום, ולכן בסך הכל נחשבו לו לג' ימי תענית.

5. כדי שיתפייס עם חברו – ואנכי הרואה להגה"ק השפת אמת בחידושיו על מסכת יומא (דף פא ע"א) שהביא עוד טעם למה שאוכלים ושותים בערב יוה"כ, והוא דע"י אכילה ושתיה יהיה שמח וטוב לב ומיושב בדעתו, כמו שכתוב לגבי בועז (רות ג, ז) "ויאכל בועז וישת וייטב לבו". ואמרו בגמ' ב"ב (דף יב ע"ב) "אמר רבי אבדימי דמן חיפה". קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד. וכן מצאנו במדרש בראשית רבה (פר' מח סי' יא) וסעדו לבכם: וסעדו לבבכם אין כתיב כאן, אלא וסעדו לבכם הא דאמרת שאין יצה"ר שולט במלאכים. לפיכך ציותה התורה שיאכל וישתה בערב יוה"כ כדי שיתפייס עם חברו קודם יוה"כ. וכמו ששנינו בגמ' יומא (דף פה ע"ב) עבירות שבן אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו. א"כ מצאנו עוד טעם למה חכמים חייבו אותנו לאכול ולשתות ערב יוה"כ, והוא שעי"ז ייטב לבו ויוכל להתפייס עם חברו.

ולפי זה מאחר שגם לנשים יש חיוב של פיוס אשה אל חברתה לפני יוה"כ, א"כ לפי הטעם הזה גם הנשים מצוות לאכול ולשתות בערב יוה"כ.

ושמעתי פעם ממו"ר הראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל שאף שמצוה גדולה להרבות באכילה ובשתיה בעיוה"כ עד כדי כך דימעט האדם מלימודו בערב יוה"כ בכדי לאכול ולשתות, אמנם לא יאכל הוא כל היום ללא הרף, כי הרי צריך הוא להתכונן לתשובה. ומובא בשם רבינו יונה שלא לאחר בתשובתו שהרי מי שעומד במרדו נמשל לאותם ליסטים שהכניסם המלך בבית האסורים והלילה מצאו חתירה וברחו, ואחד מהם ישב ולא ברח, והשומר בראותו שלא ברח היכהו במקלו ואמר לו "הנה לך מחתרת מדוע לא ברחת?". כך החוטא צריך למהר ולנצל את התשובה שניתנה לו פן יהיה מאוחר ואח"כ לא יוכל לצעוק "למה ה' תעמוד מרחוק". ולכן בערב יוה"כ יעסוק ג"כ לעבודתו הפנימית לחזור בתשובה.

ג. והנה ראיתי עוד מקום לדון והוא במה שהובא בפוסקים בענין למה אין מברכין על מצות אכילה ושתיה בערב יוה"כ, דהרי גם הדיון הזה קשור לנפק"מ שיש בין כל אותם הטעמים, אם האכילה בערב יוהכ"פ היא רק בתור הכנה למצוה של "ועניתם את נפשותיכם" או שזה מצווה בפני עצמה.

1. אין מברכים על הכנה למצוה – והנה העמק שאלה (פר' וזאת הברכה שאילתא קסז) מביא טעם למה חכמים לא תיקנו ברכה ע"ז וז"ל: מאחר דאכילה ושתיה בערב יוה"כ אינה אלא הכנה למצוה כדי שיוכל להתענות ביוה"כ, והכלל הוא בברכת המצוות שאין מברכים על הכנה למצוה אלא דווקא בגמר מצוה. כגון עשיית סוכה אין אנו מברכים אקב"ו על עשיית סוכה, וכמו כן אכילת ערב יוה"כ אין זה גמר מצוה, וברכה נתקנה על גוף המצוה עכ"ל. וכן דעת בעל קרן לדוד (סי' סא אות יט) וע"ש.

ולכן הנפק"מ להלכה במי שברור לו שיוכל להתענות בלי אכילה ושתיה בעיו"כ הרי אין עליו מצוה כלל לאכול ולשתות, ולכן לא יוכל לברך על זה. וכן מי שחושש שמא לא יוכל למחרת להתענות הרי אם הוא יברך נמצא שהברכה שבערב יוה"כ היתה ברכה לבטלה.

אמנם מצאנו שהשדי חמד (מע' יוה"כ ס"א אות ג) דן הוא באריכות בנדון, ומביא דחכם א' הקשה על סברא זו דלא רצו לתקן ברכה שחוששים שמא לא יוכל להתענות בגלל שהוא נהיה חולה והוי כברכה לבטלה. וכתב דהרי בספירת העומר מברכין ולא חיישינן שמא לא יספור כל מ"ט ימים ואז תהיה ברכה לבטלה. ולפ"ז אפשר לומר דה"ה בעיוכ"פ שיכולים לתקן ברכה אע"פ שיכול להיות שלא יתענה כראוי ביוה"כ עצמו, ואין חשש לברכה לבטלה ע"כ.

2. אין לאכילת ערב יוה"כ קבע – ומצאנו עוד טעמים למה לא תקנו ברכה על אכילה ושתיה בעיוכ"פ אע"פ שלמדנו מהפסוק "ועניתם" שחייבים לאכול בעיוכ"פ. ומובאים הם בספר בית שערים (או"ח תשובה רצא)להגאון מוהר"ר עמרם בלום זצ"ל, גאב"ד אלמאשד. מאחר דאין קבע לאכילה בעיוכ"פ מהתורה, כמו באכילת מצה או באכילת פת בסוכה בליל ראשון דיש בהם חיוב מן התורה לאכול כזית דגן, אבל בעיוכ"פ מצוה להרבות בסעודה, וכל פעם שאוכל באותו היום מקיים את המצוה. ולכן מאחר דאין לאכילת ערב יוה"כ קבע, דינו כדין התפילה שלא מצאנו ברכה על מצות התפילה מאחר דאין לה קבע (אע"פ שיש ג' תפילות קבועות בכל יום, אמנם מאחר דיש אפשרות ג"כ להרבות בעוד תפילות של רשות, לכן לא קבעו ברכה על התפילה). ומאותו טעם לא תקנו ברכה על אכילה בעיוכ"פ.

3. חוששין לברכה לבטלה – עוד טעם כתב הגר"ע בלום זצ"ל וכדברינו לעיל, שמאחר דאכילה בערב יוה"כ אינה נחשבת למצוה אלא א"כ מתענה בעשירי כולו, ואם אירע לו אונס שלא יוכל להתענות הרי הוא בירך ברכה לבטלה. ומטעם זה ג"כ הנהיגו דאין היחיד אומר "ענינו" בשחרית שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו.

4. לא ניכר שסעודה זו אוכל אותה למצוה – והנה בתשובה אחרת (סימן שפא) כתב עוד טעם, דהואיל ולא ניכר שסעודה זו אוכל אותה למצוה לפי שסעודה היא דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט, לכן אינו מברך, וע"ש. ועיין בשדי חמד מע' יוהכ"פ ס"א שהביא דהיה צריך לתקן ברכה אקב"ו שלא להתענות בערב יוהכ"פ.

5. משום שסעודה זו קרויה בלשון ענוי – הנה זכינו ב"ה לאור גדול, ותוספת ביאור למה לא תקנו חכמים ברכה מיוחדת לאכ"ו בערב יוה"כ, כמו שתקנו בשאר המצוות. וזאת ע"פ מה שמובא במכתב שנשלח בחורף שנת תרמ"ג ע"י הגה"ח רבי אברהם מאיר גיטלר זצ"ל, אב"ד סוסנובצא, אל הגה"ח רבי צבי חנוך הכהן לוין זצ"ל, רבה של בנדין. אותו מכתב היה טמון עד הנה בבית גנזי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

ובגוף המכתב מביא הגרא"ם גיטלר זצ"ל טעם למה לא מברכים על מצות אכילת ערב יוה"כ, והוא ע"ד מה שתירץ הגר"א בלום זצ"ל לעיל, והוא מבוסס ע"פ מה שכתב המגן אברהם או"ח סי' קו ס"ק ד לפיכך אין מברכין על התפילה מפני שאין לה קבע. ופירש הפרמ"ג משבצות זהב ס"ק ב שר"ל שאין לה קבע דהלוואי יתפלל אדם כל היום. וא"כ ה"נ אין קבע לאכילת ערב יוה"כ שאם אוכל כמה פעמים לכבוד היום עושה מצוה בכל פעם. וכמו שכתב רש"י ז"ל גמ' ר"ה (דף ט ע"ב ד"ה כל האוכל) שכל המפיש באכילה ושתיה טפי עדיף ע"ש. ולפיכך לא תיקנו ברכה על מצות אכילה בערב יוה"כ. והנה השיב לו על זה הגרצ"ח הכהן לוין זצ"ל וז"ל: ואפשר לומר עוד דלהכי קרויה בלשון ענוי שיהיה כוונתו רק לזה, ולפיכך קשה לברך כמובן עכ"ל.

וכוונת הדברים הם על פי דברי השל"ה הק' במה שפירש לשון הזהר (פרשת אחרי מות חלק ג דף סח ע"ב) וז"ל: "תענו את נפשותיכם" נפשותיכם קאמר, בגין דישראל משתכחין קמיה מלכא קדישא זכאין, ויהא רעותא דלהון לגבי קוב"ה ולאתדבקא ביה בגין דיתכפר להו חובייהו, ועל דא מאן דאכיל ושתי בתשיעאה מעני ומענגא נפשיה במיכלא ומשתייא, אשתכח בעשיראה ענויא דנפשא בתרין חולקין, ואשתכח כאלו אתעני תשיעאה ועשיראה, את נפשותיכם, לאכללא כלא, גופא ונפשא, ולאתכנעא בהאי יומא, לאתכפרא על חוביהון, עכ"ל.

ופירש השל"ה הק' הלכות תשובה (מסכת יומא אות ג) וז"ל: פירוש נפשותיכם, רומז לב' נפשות דהיינו גוף ונפש, וענוי הגוף הוא התענית וענוי הנפש הוא האכילה, ובתשיעי מענין הנפש דהיינו האכילה, וביוה"כ מענין הגוף, ובזה הם שניהם מעונין עכ"ל. ולפ"ז איך אפשר לבוא ולברך על אותה אכילה ושתיה כשכל תקנתה היא לענות את הנפש, ומשום הכי לא תיקנו חז"ל ברכה ע"ז.

ד. וכעת נשאר לנו לברר על כמה נפקותות להלכה בחיוב אכילה בערב יוה"כ והם: א. חולה ביוהכ"פ.   ב. מי שנדר תענית חלום. ג. נשים במצות אכילה ערב יוכ"פ.  ד. מי שקל לו להתענות. ה. חיוב הקטן משום חינוך. ו. חיוב אכילת פת.

בענין חולה ביוהכ"פ: הנה הגאון הכתב סופר (או"ח סו"ס קיב) הסתפק במי שיש לו חולי שבא בזמן ידוע מראש, וידוע שחולי זה יבא ביום הכיפורים, ולפי דברי הרופא אסור לו להתענות ביום שבא לו החולי, אם חייב לאכול בערב יוה"כ. שכן אם האכילה בתשעה לחודש היא הכנה לקראת הצום העשירי, כיון שאסור לו להתענות בעשירי אינו חייב לאכול בתשיעי. אולם אם האכילה בתשיעי היא מצוה בפני עצמה, הרי אפילו אם לא יצום מ"מ חייב הוא לאכול בערב יוה"כ. ופסק שם שאע"פ שנראה מדברי רש"י והטור שהאכילה בתשיעי היא הכנה לקראת הצום העשירי, והיות שאינו יכול לצום בעשירי, אין זו מצוה לאכול בתשיעי. אמנם סיים בסוף התשובה דאין להקל במצות עשה דאורייתא.

ועיין בשדי חמד (מערכת יוה"כ ס' א אות ג) שכתב דיש להחמיר מהטעם דאולי ירחם הקב"ה על החולה וירפא אותו מחוליו, ואין לפטור אותו מחובת היום שהוא חייב בוודאי, ולא אתי ספק ומוציא מדי וודאי.

מי שנדר תענית חלום: הנה רבנו הזקן בשולחנו (סי' תרד ס' א) הביא שגם מי שרוצה להתענות בתענית חלום אף שמותר לו להתענות בתענית חלום אפילו בשבת ויו"ט, מכל מקום בערב יוהכ"פ שהאכילה נחשבת כעינוי אין להתענות בו ואסור להתענות בו, אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאלו התענה על חלומו עכ"ל. יוצא מדברי רבנו שגם מי שצריך לצום תענית חלום אינו צריך לכך כי האכילה עצמה נחשבת לו לצום ודמי כאילו שעשה התענית.

בענין חיוב נשים במצוות אכילה ושתיה ביוהכ"פ: בשאלה זו הסתפק רבי עקיבא איגר (שו"ת סימן טז) ונשאר בצ"ע, וז"ל: "אבל אני נבוך בכל הנשים הבריאות אם חייבות לאכול בערב יוה"כ דאפשר שהן פטורות כמו מכל מצות עשה שהזמן גרמא, או לא, כיון דקרא מפיק לה בלשון בתשעה לחודש בערב וכו', ולומר דהוי כאילו התענה תשיעי ועשירי. ממילא כל שמחוייב בתענית עשירי מחוייב לקיים "ועניתם" לאכול בתשיעי וצ"ע לעת הפנאי עכ"ל.

וכן בשאלה זו הסתפק הרש"ש (סוכה דף כח ע"ב9, וכן כתב "ואני מסתפק אם נשים חייבות במצות אכילה ערב יוה"כ, כיון דאינה אלא בעשה מן "ועניתם" בתשעה, או הואיל והוציאה קרא בלשון ענוי, כל דאיתא בענוי איתא באכילה.

ועל ספקו של רבי עקיבא איגר כתב בעל השו"ת חסד לאברהם (או"ח סימן סה) דכיון שמצוה זו נלמדת מ"ועניתם" וכיון שנשים ישנן ב"ועניתם" ישנן גם בכל המצוות הנכללות בענוי. ולכן חייבות באכילה בערב יוה"כ.

מי שקל לו להתענות: והנה מה יהיה הדין במי שקל לו להתענות האם בכל זאת חייב לאכול ולחשתות בעיוהכ"פ, הנה הגאון הנצי"ב בפירושו העמק שאלה על השאילתות (שאילתא קסז אות יב) כתב דלפי הטעם שכל חיוב האכילה בערב יוה"כ הוא כדי שיוכל להתענות ביוה"כ, מי שברור לו שיוכל להתענות ביוה"כ גם אם לא יאכל בערב יוה"כ, אינו חייב לאכול בתשעה לחודש. והוסיף הנצי"ב שמטעם זה לא תיקנו לברך על האכילה בערב יוה"כ כי האכילה היא רק הכנה למצוה.

אולם השדי חמד (מערכת יוה"כ ס' א אות ג) כתב דיש להורות להלכה דגם מי שיודע שיוכל לצום ביוה"כ בקלות חייב לאכול בתשיעי, וע"ש.

חיוב הקטן משום חינוך: והנה בדין חיוב הקטן באכילה ושתיה בעיו"כ מצאתי מובא בספר עולת החודש (דף קנו) שבחיוב קטן במצות אכילה ושתיה בערב יוה"כ תלוי לפי ב' השיטות האם היא מצוה בפני עצמה או הכנה למצוה. דאם מצות אכילה היא לצורך וכהכנה לתענית של יוה"כ, א"כ קטן בן ט' שנים חייב לאכול בערב יוה"כ, דהרי קטן צריך ג"כ להתענות ביוה"כ תענית שעות, כמובא בסימן תרטז. ואם מצות אכילה בערב יוה"כ היא מצוה בפני עצמה א"כ פטור הקטן לאכול בערב יוה"כ ע"כ.

אמנם נלענ"ד דאפילו אם נאמר כשיטה השניה שהיא מצוה בפני עצמה מ"מ גם כך הקטן חייב לאכול בערב יוה"כ מצד מצות חינוך. ומאחר דחייב הקטן להתחנך בכל המצוות, א"כ ה"ה נמי במצות אכילה בערב יוה"כ.

חיוב אכילת פת: והנה מצאתי כתוב בספר מנחת חינוך (מצוה שיג דיני יוה"כ) וז"ל: ודע דזה פשוט דבערב יוה"כ מצוה לאכול אין חיוב דווקא בפת כמו בשאר יו"ט, דלא מצינו זה בשום מקום רק מצוה לאכול, ויוצא בכל דבר. וכן הוא במגן אברהם (הלכות מגילה) גבי פורים, וכאן נמי בודאי הוא כן וזה נראה פשוט עכ"ל.

ועיין בספר שדי חמד (מערכת יוה"כ סעיף א) שהביא את דבריו והוסיף עליהם וז"ל: ולפום ריהטא נראה דזה תלוי בטעמי חיוב אכילה זו, דאם נאמר דהטעם הוא כדי שנכין עצמנו לתענית של יוה"כ הרי לפי זה צריך לאכול פת או שאר מידי דמיזן, ואינו יוצא ידי חובתו באכילת שאר דברים, ואין ראיה מפורים. ואם הטעם הוא משום קדושת היום עצמו אפשר דיש לדמותו ליום פורים ויוצא ידי חובתו בכל דבר כמו שכתב הרב המגן אברהם עכ"ל.

אמנם על פי דברי המקובלים מצוה לאכול דווקא פת, ובפרט שיכוון בזה לתקן כל מה שאכל שלא כדין או שאכל ולא בירך בהמ"ז כדין. וכן כתב הרי"ח הטוב זצ"ל בספרו תורה לשמה (או"ח תשובה קמו) דלפי הקבלה שקיבל מהר"ם גלאנטי זצ"ל מרבנו הגדול האר"י זצ"ל דע"י הברכות והמצוות שעושה באכילתו ושתייתו הגופני מתקן בחינת התשיעי והעשירי, וע"י כך יש בה תיקון שתוכל לעלות ביוה"כ לאכול ולשתות בחינת הפנימיות ע"י התענית. וזהו מה שאמרו רז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי", כי אכילת התשיעי גורמת תיקון התענית. ולכן כתב הרי"ח הטוב זצ"ל שנכון לאכול לחם דווקא ולא לפטור עצמו במיני מזונות בסעודת ערב יוה"כ כדי שיברך בהמ"ז שהיא מצות עשה מדאורייתא. ויוסיף על זה עוד ברכה עי"ז שמברך את בהמ"ז על הכוס.

ועל כן פסק מו"ר הראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל דע"פ דעת המקובלים שטוב לאכול ששה סעודות ולהשלים בזה את סעודות יוה"כ, אף שעל פי הפשט די בזה שמרבה באכילה ושתיה באופן ניכר, מ"מ טוב שלפחות בארוחה אחת יאכל אותה עם פת כדי לצאת לפי דברי המקובלים. ומה טוב שיעשה זאת בסעודת המפסקת.

ובענין מצווה להרבות באכילה ביום זה כמובא בשולחן רבנו הזקן שהזכרנו לעיל ובסידורו (ד"ה בערב יוהכ"פ (הנה חיוב האכילה אינו בכל רגע כבשבת שאסור בתענית אפילו לרגע אחד, וגם מה שכתב הגאון מבוטשאטשבספרו אשל אברהם (סימן תרד) שהכוונה של שיעור ב' ימים היינו שיאכל יותר משיעור יום אחד, הנה הרבי בלקוטי שיחות (חלק כט עמ' 3131 בברכת ערב יוה"כ בשנת תשמה) שולל ביאור זה שהרי כתוב "שיעור" ואין הכוונה שיאכל יותר משיעור יום אחד וע"ש.

ה. והנה כפי שהזכרנו לעיל בענין סעודה עם פת, הנה מנהגנו מנהג חב"ד, לאכול פת וטובלין פרוסת "המוציא" בדבש בערב יוהכ"פ ובמוצאי יוהכ"פ וכפי שכתב הרבי בספר היום יום (חלק שני) והובאו ברשימותיו וראה עוד בספר צדיק למלך (ח"ז עמ' 298) וע"ש, וכמובן שיהיה על השולחן גם מלח כמובא בשו"ע רבנו הזקן (סימן קסז ס' ח) וע"ש.

ובאשר סעודת המפסקת מנהגנו הוא לאכול כל המאכלים ללא מלח וכמובא בספר השיחות (תרצ"ז עמ' 157) שהרבי הרש"ב אמר כדי שלא יתאוו לשתות ביוהכ"פ כי ביוהכ"פ לא זו בלבד שאסור לאכול ולשתות אלא שאין צריכים גם לרצות באכילה ושתייה.

ומצאנו עוד כמה מנהגים בעניני אכילה בערב יוהכ"פ והוא במנהגנו הק' באכילת "קרעפכין" (כיסים ממולא בשר) וכפי שכתב הרבי בספר המנהגים (עמ' 58) והוא ענין ויסוד גדול ע"פ הקבלה, והובא בהערות שם"מצאתי בדא"ח טעם מנהג זה, וכנראה הוא לרבינו הזקן, וז"ל: ענין המנהג שאוכלין עיו"כ קרעפכין שעניינם שמכסין הבשר בעיסה מקמח חטים, י"ל מדרוש שתי הלחם על גבי שתי הכבשים, כי כבשים שרשן מדות, משא"כ לחם דעת, וגם לחם תורה, וביוהכ"פ מאיר פנימיות עומקא דליבא חסדים מכוסים ביסוד אימא, לכן הבשר מכוסה בלחם גם באכילה בעיוהכ"פ. ועוד ששתי הלחם ע"ג שתי הכבשים בשבועות מתן תורה, וכמו כן ביוהכ"פ לוחות אחרונות, לכן בערב יוהכ"פ אוכלים כה"ג וד"ל עכ"ל. והנה טעם זה שייך גם בפורים, ע"פ המבואר בכ"מ ענין דיוהכ"פ הוא כ-פורים אבל לכאורה לא בהושענ"ר ועיין גם בס' גאולת ישראל בספר זרע קודש ובס' טעמי המנהגים למנהג הנ"ל באופו אחר, עכ"ל הרבי בהערה שם בספר המנהגים.

עוד מנהג הביא לנו הרבי והובאו בשיחות קודש (שבת מברכים אייר תשי"ז) שיש ענין שבערב יוהכ"פ יאכלו שלוש פעמים מרק ומקור מנהג זה הובא בספר השיחות תרצ"ז (עמ' 156) ושם כותב הרבי הריי"צ נ"ע "בערב יוהכ"פ הראשון שנתחייבתי לצום, אכלתי את הסעודה המפסקת עם אאמו"ר (הרבי הרש"ב נ"ע) סדר האכילה היה שאאמו"ר ציווני לאכול מרק עם מעט חלה, בשעת האכילה הורה לי להוסיף צוגיסען כף מרק נוספת ואח"כ עוד כף. הטעם לציווי זה, היות ובכוונות האכילה של הסעודה המפסקת איתא שצריכים שלוש קערות, ובדומה לזה היא קערת המרק הראשונה ושתי כפות הנוספות" עכ"ל הרבי הריי"צ נ"ע.

עוד מנהג הביא לנו הרבי והובא בשיחה שהזכרנו לעיל (עמ' 319) אשר מצד גודל העילוי שבאכילה ושתיה של ערב יוהכ"פ ראו אצל אותם שבמשך כל השנה כולה נזהרו להשתמש באכילתם ביד אחת בלבד, אך באכילת הסעודה של ערב יוהכ"פ, כפי שהבחנתי אצל אבי, שהידר לאכול בשתי ידיו דווקא. והוא משום שזו אכילה של ערב יום הכיפורים, תשיעי בחודש" עלה"ק של הרבי.

ונסיים בדברי הרבי הרש"ב נ"ע כי ענין אכילת ערב יום הכיפרים היא דרגה נעלית ביותר שאין צורך להוסיף מלח כי היא מדריגת תענוג הפשוט הבלתי מורכב" והוא שורש נעלה ביותר שמרגישים באכילה ושתיה בערב יום כפור דווקא.