מאמר חובה לכל הורה: הדרך הבטוחה לקיץ מוצלח

הרב יוסף ישעי' ברוין, מרא דאתרא וחבר הבד"צ דקראון הייטס

פעם הי’ חכם שידע לענות תשובה נכונה על כל שאלה. ניסו תלמידיו להכשילו בשאלה שלא ידע לענות עליה, ואחד מהם תפס פרפר ואחז אותו בידו הסגורה. הוא ניגש אל החכם ושאלו: האם הפרפר חי או מת?

התלמיד חשב לעצמו, שאם החכם יענה שהפרפר חי – הוא ימחץ את הפרפר למות; ובאם יאמר החכם שהפרפר מת – הוא יפתח את ידו ויתן לפרפר לעוף לחופשי. כך, חשב התלמיד, בכל מקרה לא תהיה תשובתו של החכם נכונה.

אמר החכם לאותו תלמיד: “התשובה נמצאת בידים שלך ואיך שתרצה – כך יהיה. אתה יכול לקבוע את גורלו של הפרפר, לחיים או למוות”.

שמעתי שהרבי אמר פעם לאחד ב’יחידות’, שהוא מעדיף לכנות את ימי החופש בשם Holiday כפי שזה מכונה במדינות מסויימות כמו באוסטרלי’, במקום להשתמש במילה Vacation שתרגומה המילולי הוא: ריק. לעומת זאת, את המילה Holiday אפשר לפרש שעלינו להפוך את הימים האלה לימים קדושים, וזה תלוי בנו. ביכולתנו להפיק מימי הקיץ את הטוב והקדוש ביותר.

בשנים הראשונות לנשיאות, דיבר הרבי פעמים רבות, ובתוקף רב, נגד החופשות והנסיעה למעונות הנופש. הרבי גיחך על זה מבחי’ רוחניות וגשמיות. מאידך רבים סוברים שיתכן שנהי’ שינוי בגישתו של הרבי, ורבים גם יעידו על עצמם שלאחר שחוזרים מהחופשה הם מוצאים את עצמם רעננים יותר, ולא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות (ראה שיחת ג’ תמוז תשל”ח. ועוד).

אדמו”ר הריי”ץ מספר (אגרות קודש חי”ד ע’ תלז ואילך) שכמה פעמים טייל עם אביו – אדמו"ר הרש"ב – על חוף הים, (בחופים ההם כמובן שלא היו שאלות של צניעות), ואביו אמר לו שכתוב בזוהר שהתנאים היו הולכים על כיף ימא (חוף הים), כי ההליכה על חוף הים מביא שלווה ורוגע לאדם. ואמר שחוף הים הוא מקום מסוגל להתבונן בחסידות יותר מכל מקום אחר.

וכן לענייננו: היציאה משאון העיר יכולה להשפיע לטובה, לא רק בגשמיות אלא אף ברוחניות. לכן, כשיהודי יוצא לחופשה בימי הקיץ והוא מחליט שכעת תהיה לו הזדמנות ללמוד כמו שצריך ולהתעמק ולהתבונן בתער”ב או בתרס”ו או במאמרי חסידות אחרים – זה דבר חיובי בהחלט.

שבע מערכות של שיניים תותבות

יש אנשים שבחיי היום יום מקפידים על קלה כחמורה, אולם כאשר יוצאים לדרכים, הם מרשים לעצמם להקל פה ושם. זה מתחיל כמובן עם קולות בעניינים שהם ‘חומרות’, אבל מהר מאוד זה יכול לגלוש גם הלאה…

בהתוועדות חסידית סיפרו פעם על יהודי חרדי שהיה כל כך מחמיר על עצמו עד כדי כך שהיו לו שבע מערכות של שיניים תותבות! כאשר נשאל למה הוא זקוק לשבע מערכות נפרדות? הוא ענה: אחד לבשרי, אחד לחלבי, אחד לפרווה, והרי לנו שלש. והשאר? בשרי לפסח, חלבי לפסח ופרווה לפסח, ששה. והשביעי? השביעי נועד לימים בהם הוא נוסע בדרכים (אונטער-וועגנס), שם הוא יכול לאכול כרצונו, בלי לבדוק יותר מידי את כשרות המאכלים, וכך יישארו שאר המערכות כשרות למהדרין.

יש כאלה – אולי לא בפועל אבל באופן רעיוני זה קיים – שלפני שיוצאים לחופשת הקיץ, ניגשים לארון קודש, מנשקים את הפרוכת ואומרים להקב”ה כביכול “צאתכם לשלום”. הרבי התבטא פעם (שיחת י”ב תמוז תשכ”ד) שטרם הנסיעה סוגרים את השולחן ערוך, עם שני מנעולים, כך שבפועל נוסעים בלי השולחן ערוך. כשהם יוצאים לחופשת הקיץ, הם חושבים שאפשר להירגע ולהשתחרר ואין צורך לקחת ברצינות את היהדות, כפי שהם חיים בכל ימות השנה בהיותם בעיר.

האמת היא כמובן, שהקב”ה נמצא בכל מקום. הוא נמצא בהרי הקטסקילס בדיוק כמו בעיר, בעולם האצילות ובעולם העשי’, בבית וברחוב, בחורף ובקיץ – בשווה ממש.

הנוף והספורט

זה עתה למדנו בפרקי אבות: “הי’ מהלך בדרך ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה – כאילו מתחייב בנפשו”. מדובר כאן על אדם שנמצא בדרך, והוא מפסיק מלימוד התורה שלומד בדרך, בגלל שיש נופים מרהיבים.

“בלכתך בדרך” זהו זמן מסוגל ללמוד תורה. ודבר זה נוגע מאוד בימי הקיץ: כאשר נוסעים ברכב עם הילדים, חשוב מאוד להפעיל “טייפ” עם תוכן חיובי. במקום לבלות הזמן עם שטויות, יש לקיים “ובלכתך בדרך” ולמלאות את הזמן עם דברים חיוביים בעלי תוכן, כל חד לפום שיעורא דילי’.

ועל מה נאמר במשנה ש”כאילו מתחייב בנפשו” (היפך החיים)? במפרשים (פי’ הרע”ב ועוד) מובא שכאן אפי’ לא מדובר במי שהולך לבקר בגן החיות ליהנות, אלא באחד שהוא מעוניין לראות נפלאות הבורא, וברצונו לעשות ברכה על האילן בימי ניסן או ברכת “שככה לו בעולמו” על העולם המופלא של הקב”ה, ועל זה המשנה מזהירה שלא יפסיק ממשנתו, משום שלימוד התורה יותר נעלה גם מראיית גדלות הבורא!

ולכאורה זוהי גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה. האם אי אפשר להראות לילדים עצים יפים, ונופים מרהיבים, להראותם גדולת הבורא?

ב”כתר שם טוב” (סי’ רל”ה) מפרש הבעל שם טוב פירוש נפלא ומובא בהרבה שיחות, שבמשנה לא כתוב “מפסיק משנתו” שהפסיק ללמוד, אלא “מפסיק ממשנתו”, שממשיך ללמוד, אבל מפסיק עצמו מהקב”ה, כתוצאה ממשנתו.

ועל דרך זה אפשר לומר בעניינינו: החיסרון הוא בזה שהאדם רואה במראה המרהיב שלפניו, הפסק ממשנתו. על האדם לראות במראה הנפלא, “אילן זה”, “ניר זה”, חלק מהלימוד ועבודת הבורא.

אם האדם חווה את חופשת הקיץ כחלק מגדלות-עבודת הבורא, הרי זה דבר חיובי. ובאם רואהו כדבר נפרד בפני עצמו, שאינו חלק מלימוד התורה, יראת שמים, ועבודת ה’ – זוהי ראייה בעייתית, ועל זה אומרת המשנה שכאילו מתחייב בנפשו.

זה עתה שוחחתי על כך עם תלמידי המתיבתא, והצעתי להם אבן-בוחן. שיחשבו שבסוף הקיץ יכתבו כל מה שעשו במשך ימי הקיץ ויכניסו דו”ח לרבי, או שיכנסו ליחידות ויגידו לרבי הכל. וכך, לפני שהולכים לעשות פעילות מסויימת, כמו לפני שהולכים על ה”ראליקאסטער” (רכבת שדים), שיחשבו האם זה דבר שאפשר לכתוב עליו לרבי? האם יוכלו לעמוד לפני הרבי ולספר לו שנסעו למקום כזה וכזה? אם הם חשים שלא יהיה נוח להם לכתוב על כך לרבי – סימן שזהו דבר שכדאי להימנע ממנו.­­­

ולסיכום: אין שום בעי’ עם “אילן זה” ו”ניר זה” וללכת על כיף ימא, להבריא את הגוף ולהרגיע את הנפש, גוף בריא שהוא חלק מנפש בריאה, שמרגיש שזה חלק “ממשנתו”, חלק מהלימוד. אדרבה: זה דבר חיובי שצריכים לעשותו. הספורט, הכושר, השחי’ וכו’ – עשויים להחשב חלק מ”היות הגוף בריא”, ש”מדרכי עבודת ה’ הוא”. אבל כאשר הוא חושב שלא יוכל לספר זאת להרבי, משום שזהו “מפסיק ממשנתו” – שזה אינו חלק מלימודו, מעבודת ה’, וזה לא חלק מ”בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך לשם שמים” – אזי מתחייב בנפשו.

נסיעה במכונית

הסטטיסטיקה מוכיחה שבנהיגה במכונית יש יותר סיכון מעישון סיגריות, משירות בצבא בעיראק וגם מביקור בכור אטומי. ישנם תאונות רבות בעת הנהיגה. נשאלת השאלה: האם בגלל הסכנות שבנסיעה נחזור לסוס ועגלה? המציאות היא שכולנו נוסעים במכוניות, או כנהגים או כנוסעים, ואף אחד לא יעלה בדעתו להפסיק לנסוע במכונית.

אבל צריכים לנקוט אמצעי זהירות בגשמיות, ולנסוע בזהירות.

בכלל, הגמרא (ברכות נה.) אומרת “שלשה מזכירין עוונותיו של אדם” ואחד מהם הוא ההולך ליד קיר נטוי, כלומר אדם המכניס עצמו במצב של סכנה. בשולחן ערוך של רבינו הזקן ישנו סימן על “שמירת הגוף והנפש”. אגב, באותו סימן (סעיף יא) כותב אדה”ז שלא להכנס במים שיש בהם סכנה, וכידוע שישנם מקומות של זרימת מים שמחתימים את הנכנסים בהם שהוא נוסע על אחריותו בלבד, ועפ”י שו”ע אסור להכנס שם. וכן הוא בשאר דברים כיוצא בזה, שהוא אסור על פי שו”ע.

[זה מוזכר גם בהלכות יום כיפור (סימן תרי”ג ס”ה), בנוגע לעבור אמת המים ביום כיפור לקבל פני רבו, ושם רבינו הזקן מוסיף שבמקומות מסויימים אסור להכנס למים אף ביום חול]

וכמובן שיש צורך בזהירות ברוחניות ולומר תפילת הדרך. הרבי אמר פעם לתושב קראון הייטס שהגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה, דבר שאנשים נוטים לשכוח: לומר תפילת הדרך בנסיעה. הרבי כתב את זה במכתב לאחד שהתכונן לנסוע למונטריאל. אנשים נוסעים למונטריאל ולא אומרים תפלת הדרך. לכן יש לעורר בקיץ לומר תפלת הדרך בעת הנסיעה.

‘טיפים’ לנסיעה מוצלחת

ישנם כמה הכנות גשמיות שאנו עושים לפני הנסיעה: ממלאים דלק; במקרה של משפחה עם ילדים, ואני יודע מתוך נסיון, לוקחים מלאי של משחקים ואוכל (נאַש), ובמקום להיות “מרחם על הארץ” (על המכונית) מוטב להיות “מרחם על הבריות” (על הילדים); חייבים לדעת איך לקרוא המודעות על הדרכים (או לקחת GPS), כי באם לא יודעים את הדרך אפשר להסתבך בדרכים; להבטיח שהנהג ערני במשך זמן הנסיעה, ואם יש צורך – לעצור להתרעננות.

ככל הדברים האלה וככל המשל הזה, יש צורך גם בהכנות רוחניות: כשנוסעים מחורף לקיץ או מעונת הלימודים לדיי קעמפ וכדומה (שהלימודים שם אינם כמו בבית-ספר רגיל) – יש בזה סיכון, “כל הדרכים בחזקת סכנה”, ונכנסים ל”איזור לא-בטוח”. וכמו שבגשמיות לא אומרים שלא לנסוע כלל, אלא ממשיכים לנסוע ברכב על אף הסכנה הכרוכה בזה, אך נוקטים אמצעי בטיחות – כך גם ברוחניות, צריכים לנקוט אמצעי זהירות, וכפי שלמדנו בפרקי אבות: “ועשו סיג לתורה”.

הגמרא אומרת לגבי נזיר, שאסור לו לשתות יין, שעליו להזהר גם לא להתקרב לכרם. הרמב”ם מביא זאת להלכה, שנזיר אסור לו להיות בין אנשים השותים יין, למרות שהתורה רק אסרה שתיית יין, אעפ”כ עשו החכמים סייג והזהירו את הנזיר לא להשתתף בהתוועדות ששותים יין. מכאןשצריכים לנקוט אמצעי זהירות.

לתדלק לפני הנסיעה

כשם שיש להבטיח שלא נתקע באמצע הנסיעה בלי דלק או משחקים לילדים, כך יש להתכונן לנסיעה – שינוי מצב – הרוחנית בקיץ, לוודא שיש קביעות עתים לתורה. וכפסק דין השו”ע שכל יהודי, צעיר, מבוגר, עם ילדים או בלי, בריא או בעל יסורים – כולם חייבים מדאורייתא ללמוד תורה בכל יום ויום, ביום ובלילה. חיוב זה הוא באותו סוג חיוב מן התורה שחייבים לאכול מצה בפסח (בליל א’ דפסח) ולשמוע שופר בר”ה (ביום א’ דר”ה) וכו’.

[אגב, בחורים שמתכוננים להיות מדריכים בקייטנות, שבמשך השנה הם לומדים תורה כל היום ברציפות ורק “קובעים עתים” לאכילה ושתיה – הרי בהגיע חודשי הקיץ, כאשר הם מחוץ ממסגרת זו, צריכים גם הם לקבוע עיתים לתורה כמו כולם].

וכמובן, לקבוע זמן ללימוד החסידות. חסיד אינו יכול להעביר יום אחד מבלי לפחות להסתכל על מאמר, או שורה של מאמר. על התורה כתוב “כי הם חיינו ואורך ימינו”, כשם שאי אפשר לנוח מלנשום יום אחד בגלל שזה יותר מדי, כן הוא בלימוד נגלה וחסידות – שחייבים ללמוד שניהם – בכל יום. איך שלא יהי’ הסדר, חסידות בבוקר ונגלה בערב, או באופן אחר.

ללמוד עניני גאולה ומשיח, גם כשהולכים לחופשת הקיץ צריכים להיות מקושרים להרבי – ובהתקשרות איתנה – ובדורנו הוא על ידי לימוד עניני גאולה ומשיח, ובשלושת השבועות על ידי לימוד עניני בית הבחירה.

להבטיח שמשתתף בהתוועדויות. בקיץ צריכים להתוועד לא פחות מהחורף, ואולי אפילו יותר מהחורף, כפי שהרבי מביא הרבה פעמים מה’מדרש שמואל’ על פרקי אבות, שבקיץ מתעוררות אצל האדם תאוות גשמיות, ולכן לומדים בשבתות הקיץ פרקי אבות במטרה לרסן אותם. לכן יש להשתתף בהתוועדות, ולא רק בג’ תמוז, אלא בכל יומי דפגרא כמו י”ב-י”ג תמוז, כ’ אב, צריכים לוודא שיש התוועדות מאורגנת במקום בו נמצאים, וכמו כן יש להתוועד עם המשפחה.

בשבת מברכים, לומר תהלים ולעשות התוועדות.

לעקוב אחרי המודעות או GPS

צריכים לדעת לקרוא היטב המודעות בדרכים, או להשתמש בGPS. אם עושים סטיה או סיבוב לא נכון בדרך, אפשר לרדת לגמרי מהדרך וזה יכול לגרום לבזבוז שעות מיותרות על הכביש רק בגלל סיבוב לא נכון, שהיינו צריכים לנטות ימינה ובמקום זה נטינו שמאלה. אנחנו צריכים תמיד לנטות לצד ימין ולעיתים, כשאיננו קוראים את המודעות, אנחנו נוטים שמאלה, ולא עושים את הסייגים וגדרים לתורה.

זה עתה למדנו מסכת סוטה. שם עוסקת הגמרא באשה שעברה עבירה חמורה, והגמ’ אומרת, שאומרים לה, שהסיבה מה שהביאה לידי כך מובנת, כי “הרבה חברים עושים, הרבה שכנים רעים עושים”.

ללחץ החברתי יש השפעה גדולה ביותר, לא רק על ילדים או צעירים אלא אף עלינו. לכן מתחיל השו”ע במילים “ולא יבוש מפני המלעיגים”. כאשר נמצאים באווירה שלא מתלבשים בצניעות או שמתנהגים לא כפי שחסידים צריכים להתנהג – זה משפיע עלינו. ועל זה אומרת הגמרא שהסוטה נפלה למדריגה כזו בגלל שהיא היתה באווירה לא מתאימה.

וזוהי ההוראה אלינו: עלינו להיות רגישים לסביבה. ואם אנחנו מזהים שהסביבה שלנו לא מתאימה ליהודים יראי-שמים, צריכים להתרחק מחבורה כזאת, לא להיות חלק מכת לשון-הרע כזאת, או לנקוט אמצעים אחרים שלא להיות מושפעים, המבוגרים והילדים, מחברה רעה זו.

הגמרא מוסיפה בקשר לסוטה: “הרבה יין עושה”. ליין יש לפעמים תוצאות לא חיוביות. הוא הדין לגבי משקה. הרבי דיבר פעמים רבות נגד שתיה מופרזת של משקה, שעלולים להגיע לידי תוצאות שליליות לגמרי אם שותים בלי הגבלות, וביחוד במקום הנופש כשנמצאים באווירת חופשה ורגיעה.

במסכת בבא בתרא (נז:) הגמ’ מספרת על אדם העובר במקום שהנשים מכבסים הבגדים. בימים ההם לא היו מכונות כביסה וגם לא שירות כביסה שלוקחים ומחזירם את חבילת הכביסה הביתה, אלא היו הולכים לנהר ומכבסים שם את הבגדים, ובתוך הנהר היו צריכים לעמוד יחפים עם הרגליים במים (וכמובן שהנשים היו מקפידות על הצניעות שלהן, עד כמה שהי’ אפשר). והגמרא אומרת שצריך להימנע מלעבור שם. ומבהירה הגמרא, שכאשר יש לאדם דרך אחרת, ובכל זאת הוא בוחר לעבור דרך הנהר – הוא נחשב רשע (גם אם אינו מביט בפועל על הנשים). וגם אם אין דרך אחרת, וחייב לעבור שם, צריך האדם להימנע מלהביט לעבר הנהר, ואז משבחו הכתוב “ועוצם עיניו מראות ברע”.

זאת אומרת, שכאשר יש מקום שאפשר להיכשל שם במראות לא-צנועים, צריכים להימנע מלעבור שם. לצערנו, היום אפילו ברחוב רגיל, הומה אדם, אפשר להכשל. לכן, כאשר אדם יכול ללכת ברחוב צדדי, עליו לבחור בדרך זו ולא לצעוד ברחוב הראשי. גם כאשר לא מסתכלים בפועל במראות אסורים, עצם ההליכה במקום כזה, כאשר יש אפשרות אחרת – היא בעייתית.

כאשר מדובר במקומות שברור שיהיו שם מראות לא צנועים – אסור לגמרי ללכת לשם. מקומות אלו יכולים להיות אפי’ בחצר האחורית של הבית.

אנו מצווים בתורה לשמור על עינים טהורות. לא מדובר דווקא על מקומות רחוקים. זה יכול להיות ליד הבית, ברחוב הראשי. צריכים לוודא שלא מתסכלים על דברים לא ראויים, ושומרים על הילדים שלא יראו מראות כאלה ר”ל.

לכן כאשר מתכננים את חופשת הקיץ וחושבים להיכן לקחת את הילדים, למחנה קיץ או למושבה של בונגלאוס, וכן כאשר נמצאים כבר בהרים ומעוניינים לצאת לטיול באזור – צריכים לפתוח קודם כול את המפה, השולחן-ערוך, ולוודא שהנסיעה כולה תהיה בהתאם לשולחן-ערוך, בלי לנטות ימין או שמאל. כי כאשר עושים תפנית לא נכונה, ונתקעים במקום לא נכון – לפעמים מאוד קשה לחזור לדרך הנכונה.

כאשר הכל מתוכנן מראש, עם מלאי של תורה וחסידות, יראת שמים והתוועדויות, והולכים לפי המודעות בדרך, ויודעים שיש שולחן ערוך ויש משפיע ויש רב, ויודעים מה מותר ומה אסור (וכשלא יודעים – לא מתביישים לשאול. כמו לדוגמא: עד איזה גיל אפשר להתיר לבנים ובנות לשחות יחד בבריכה) – כאשר הכל על פי תורה, אז הקיץ יהי’ הרבה יותר בטוח ומוצלח.

להיות עירני

דבר שלישי נוסף שיש צורך להיזהר כאשר נוסעים נסיעה ארוכה, הוא להיות עירני במשך הנסיעה. כיוון שאם ח”ו הנהג נרדם, הוא לא מודע מה קורה בהסביבה, ובמה הוא נתקל.

הרבי מצטט כמה פעמים – בקשר לנסיעות בחופש – את סיפור הגמרא (שבת קל”ז:) על רבי אלעזר בן ערך, שבפרקי אבות נחשב כמובחר מחמשת התלמידים של רבי יוחנן בן זכאי, הוא הי’ “כמעין המתגבר”, אישיות חזקה בקשר ללימוד לתורה. למרות כל זאת, מספרת הגמרא, שכאשר נסע פעם ל”חופשה” והגיע למקום נעים ויפה עם מים ופירות מתוקים – ההנאות הגשמיות השפיעו עליו לרעה, וכאשר עלה לתורה בפרשת “החודש הזה לכם” (ואז היה נהוג שהעולה לתורה קורא בעצמו את הפסוקים), הוא קרא “החרש היה לבם”, (החליף אות אחת בכל מילה מד’ לר’, מז’ לי’, ומכ’ לב’) וכפי שאדמו”ר מהר”ש מפרש בפנימיות הענינים שהלב שלהם נהיה חרש בעבודת ה’.

זאת אומרת, שכאשר האדם מתעסק בעניני העולם הזה, ולא נשאר ער, אלא “אימשוך אבתרייהו” – הוא עלול לאבד קצת את עצמו [כל א’ לפי ענינו]. הוא שוכח להיות מקושר, להמשיך ללחוץ על הגז, ולהשתדל ללמוד חסידות באופן שהחסידות תפעל בו – ואז ההתעסקות בענייני העולם יכולה להרדים אותו.

פרפר חי!

לסיכום: אפשר בהחלט לחזור מהקיץ עם פרפר חי, רענן ומלא חיות. אפשר לנצל את הקיץ לחיזוק הקשר עם הילדים ועם בני הזוג. אפשר לחזור עם ילדים מחונכים יותר, עם זוגיות טובה יותר. ואפשר למעוך את הפרפר ביד… בידינו הדבר!

(יוצא לאור על-ידי קבוצת אברכים בשכונה)