ספר חדש לדמותו של קברניט החינוך החב"די

לפני 63 שנה, בכ"ג כסלו ה'תשי"ד, שיגר הרבי מכתב מיוחד לחסיד הנודע הר"ר אברהם פאריז ע"ה. בין שאר ההוראות וההדרכות, לצד איחולים לבביים לקראת חג החנוכה, כותב הרבי וז"ל:

מה שכתב, על דבר הרמ"א שי' זילברשטרום, הנה צריך להתחשב עם זה, שהוא היחידי, כנראה, המומחה בעניני חינוך כדבעי, ובמילא אי אפשר להיות בלעדו, כי הרשת מוכרח שתישאר קיימה, ולא עוד אלא שגם תתפשט. וזהו בפשיטות אצלי.

דומה שזהו ביטוי נדיר ביותר שכותב הרבי על חסיד שלו, אברך צעיר לימים שצבר ניסיון של ניהול והוראה בשדה החינוך, ואותו מועיד הרבי להיות יסוד איתן בייסוד ופיתוח רשת החינוך החב"דית בארץ הקודש, שהוקמה בעמל וביזע בידי שורת חסידים ומקושרים שנענו לקריאתו הגדולה של הרבי, באותם שנים ראשונות לנשיאותו.

במשך למעלה מיובל שנים עסק הגאון החסיד הרב אהרון מרדכי זילברשטרום ז"ל בשליחות רבותינו נשיאינו בהקמת מוסדות חינוך לבני ובנות ישראל, בתחילה בשליחותו של כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע בצרפת לאחר שוך השואה האיומה, ואחר כך בשליחותו של הרבי בארץ הקודש. במסירה ונתינה העמיד תלמידים הרבה, כמורה וכמחנך, כמנהל וכמפקח, והצמיח דורות רבים של מחונכים שספגו לתוכם את הערכים החינוכיים, את אהבת התורה והמצוות, את הסמל האישי של מידות טובות והדוגמא האישית של הנהגה חסידית מתוך קבלת עול והתקשרות ודביקות באילנא דחיי. תמיד ראו בו והרגישו על ידו את ההקפדה המירבית ליישם את ההוראות המיוחדות שזכה לקבל במשך כל השנים מרבותינו נשיאינו בעבודת הקודש בשדה החינוך הכשר.

בתקופה שלאחר פטירתו (בליל שבת קודש, שבעה עשר בתמוז ה'תשע"ב) נפעמו בני המשפחה הקרובה, מאלפי הסיפורים המרגשים שזרמו ללא הרף, אודות אישיותו הדגולה והמרוממת של אבי המשפחה. אחד מאנשי החינוך הידועים, שעבד בעבר בא' ממוסדות החינוך שניהל הרב זילברשטרום, סיפר שלאורך השנים הוא היה מקבל בכל ערב ראש השנה טלפון מיוחד של איחולי שנה טובה, גם זמן רב לאחר שכבר סיים את עבודתו במוסד. כזה היה "המחנך" בה"א הידיעה, אישיות שכל מהותו דוגמא חיה של מסירות והתמסרות ללא גבולות אל המחונך ואל המחנך.

חכמת חיים נדירה וחוש מפותח של הבנה לנפש התלמיד, הביאו אותו להישגים מרשימים בשדה החינוך הכשר על טהרת הקודש. רבים מהמבקרים בימי השבעה (בבית הקט ברחוב אביגדורי בירושלים) שהיו תלמידים בעבר, סיפרו על ימי הבראשית, בהם הביא הרב זילברשטרום עמו מאירופה שיטה חינוכית חדשה, הוא ידע איך להחזיק כיתה שלימה או בית ספר שלם, ללא הרמת קול, ללא הרמת יד, והתלמידים כולם היו מרותקים למשמע כל היוצא מפיו. במונחים של שנות החמישים והשישים בישראל, זאת הייתה מהפיכה של ממש. שיטה חינוכית שהיום כולם משתדלים לאמץ אותה.

תורה וגדולה

לצד הספר הסוקר את קורות חייו, תולדותיו בגרמניה ובצרפת ועשייתו החינוכית המפוארת בארץ הקודש, יוצא לאור גם ספר המרכז את חידושי תורתו. 'מן המעין' – כולל את חידושי התורה שכתב במהלך ימי חייו, בעמלו בתורה בלילות, או בדקות הפנויות הבודדות שמצא באדיקות יוצאת דופן תוך כדי עבודתו החינוכית שהעסיקה אותו ללא הפסקה שנים ע"ג שנים.

אהבת התורה שלו לא ידעה גבולות. מכריו ומוקיריו יודעים לספר על השמחה שניכרה על פניו כשתירץ קושיא סבוכה או חידש סברא נפלאה בש"ס וברמב"ם, בדרוש ובהלכה, בתורת החסידות בכלל ובתורתו של הרבי בפרט. זו היתה שמחה פורצת גדר כפשוטו. מתוך הטיפוס המופנם והרציני שהתהלך בכובד ראש בכל שעות היממה, התפרצה שמחת התורה, בחיוך קורן, במחיאת כף אל כף, ולפעמים אפילו 'לחיים' על יי"ש עם הסובבים אותו. תלמידיו ותלמידותיו במוסדות החינוך בירושלים וברחבי הארץ, בוגרות תיכון וסמינר 'בית חנה' בירושלים, הסטודנטים במוסדות האקדמיים שם הרצה ולימד חסידות, או באי 'היכל מנחם' בירושלים שם הרביץ תורה וחסידות בשנותיו האחרונות זוכרים זאת היטב.

במשך השנים גם קיים התכתבות עניפה עם רבנים ומורי הוראה בתחומים הלכתיים שונים. ופעמים בודדות הצליחו לשכנע אותו גם להופיע בפני קהל ועדה. היו אלו 'כינוסי התורה' בקהילות אנ"ש בירושלים, שאורגנו לאור הוראתו ובקשתו של הרבי בימות חול המועד. קיום ההוראה של הרבי היתה חשובה לו, וכאשר ניאות פעם בכמה שנים גם לשאת דברים, היו גדולי התורה בעיר, מחוגים חסידיים וגם שאינם, מקפידים לבוא וליהנות מהמרגליות שהפיק מפיו.

מידת ההתקשרות שלו אל הרבי הייתה ללא גבול. הוא היה מתאמץ להבין כל מילה ומילה מדברי תורתו של הרבי, ואף זכה לפרסם כמה הערות ופלפולים על שיחות קודשו של הרבי במאספים תורניים שונים במשך השנים. פעמים רבות, כדי להבין על בוריו ועומקו את ה'ליקוט' החדש שהגיע מחצרות קודשנו, הוא לא הניח תנומה לעפעפיו עד אשר למד היטב את השיחה עם כל ההערות בשוה"ג וכל המראי מקומות עד האחרון שבהם. שעות רבות השקיע בחדוותא דאורייתא, בעמל גוף ונפש, כדי להבין ולפענח כל אות. הנאה גלויה היתה לו כאשר היה מצליח להגיע למראי מקומות נדירים ובלתי מצויים, הנוגעים לתורתו של הרבי או לתורת הנגלה והחסידות בכלל, והיה נוהג לשתף אותם עם שומעי לקחו במין חגיגיות יוצאת מן הכלל. הרב יחיאל מלוב מראשל"צ סיפר לבני המשפחה, כי בהזדמנות מסויימת שמע מפיו שסיים את לימוד ט"ל כרכי הליקוטי שיחות מספר פעמים רב.

מחמת השעות הרבות שהשקיע בעסקנות ציבורית בשליחות רבותינו, נתקיימה בו הברכה של אלף פעמים ככה. בנסיעותיו התכופות באוטובוס או ברכבת ברחבי הארץ, היו שפתיו דובבות את מסכתות המשניות בעל פה. ופעם שם לב אחד מבניו, שבהלוך לעיר מסויימת שינן את חציה הראשון של מסכת כלים, ובחזור את חציה השני. אל ספר זה קובצו חידושי תורתו שפירסם בעבר, כולל חידושי תורה שנמצאו חבויים באוצרו לאחר פטירתו ונערכו בידי בניו לקראת צאתם לאור עולם.

בתקופה הארוכה (כמעט שנה תמימה) שהקדיש מחייו בדחילו ורחימו להכנה לנסיעה אל הרבי לקראת חודש תשרי ה'תשל"ב, לקח חופשה של 'שבתון', והקדיש בין 14 ל-16 שעות ביממה ללימוד נגלה וחסידות, חלקם עם חברותות, חלקם עם בניו בהיכלי הישיבות בהם למדו, ובשעות לא שעות הגה בעצמו ולא פסיק פומיה מגירסא. בשאר הזמן עסק בעבודת התפילה בצורה של חסידים מקדמת דנא.

משימת חייו – חינוך

לפני שבעים שנה בדיוק, היתה הפעם הראשונה שזכה הרב זילברשטרום לפגוש פנים אל פנים את הרבי. היה זה בעת שהרבי הגיע מארצות הברית לצרפת, להקביל את פני אמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה לאחר שיצאה מרוסיה ולהביאה עמו לחוף מבטחים.

הרא"מ שניצל מהשואה האיומה יחד עם הוריו אחיו ואחיותיו, עלה לארה"ק באונייה עם ניצולי מחנות ההשמדה, אך זמן קצר אחר כך חזר לצרפת בשליחות הרבי הריי"ץ לעסוק בחינוך. וכפי שניתן לראות באגרת זו מיום כ"ג סיון ה'תש"ז, בה מורה לו הרבי הריי"ץ להשאר על משמרתו, משמרת החינוך במוסדות בצרפת: "ידידי הנכבד והכי נעלה אי"א מו"ה אהרן מרדכי שי', שלום וברכה, במענה על מכתבו מכ"ו אייר העבר, נכון הדבר שלעת עתה ישאר בצרפת, ויודיע לאמו תחי' כי למשך זמן קצר מוכרח הוא להשאר במקומו… השי"ת יהי' בעזרו ויצליחו בכל הצריך לו בגשמיות וברוחניות. הדו"ש ומברכו".

באותם חודשים בהם שהה הרבי בצרפת, פגש אותו ר' אהרון מרדכי שהיה עודנו בימי בחרותו מספר פעמים. לימים שיתף בתוכנם של חלק קטן מאותם שיחות בנושאים יסודיים בחינוך, במהלכם אף פתר עבורו בעיות חינוכיות שהתעוררו באותם מוסדות החינוך שניהל אז תחת אחריותו של הרב שניאור זלמן שניאורסאהן ע"ה, בן דודו של הרבי.

הרבי אף הקדיש ביקור מיוחד באותם מוסדות. את ההתרשמות האישית מפועלו החינוכי המוצלח והמיוחד של הרב זילברשטרום, הביע הרבי כמה שנים אחר כך כאשר הועיד לו את משימת חייו, להשתלב בהקמת ופיתוח רשת מוסדות החינוך החב"די בארץ הקודש:

וכך כותב לו הרבי באגרת מב' אדר שני ה'תשי"ד: "בהנוגע לכת"ר, במ"ש ושואל מהו תפקידו המיוחד שלו, והנה כבר כתבתי בזה, שבידעי כשרונותיו וההצלחה שהיתה לו בצרפת במקצוע זה, הנה לדעתי צריך הוא למסור את עצמו – איבערגעבן זיך – להעמיד את הרשת על הגובה האפשרי והדרושה בהנוגע לחינוך… וכן לבחון את כשרונות המורים והמורות. והעיקר שידעו שיש עין בוחנת ומשגיחה עליהם, שבמילא מעורר זה אצלם מסירה יותר למילוי תפקידם".

מעניין לציין שבהמשך למכתב זה שלח הרבי אגרת (בי"א אדר שני) אל הרב אברהם פאריז, בה הוא מציין בין הדברים: "בהנוגע לפועל … הסכים הרא"מ שי' זילברשטרום אַריינוואַרפען זיך בהחינוך של הרשת וביחד עם זה לסייע, אם יוצרך לעזרתו, בהליכה במשרדים המתאימים, הנה תקותי שאם, לעת מן העתים, גם יוצרכו להשתדלות יוצאה מן הכלל, הנה, נוסף על הנ"ל…".

אחד מחשובי משפיעי אנ"ש בארה"ק, מידידיו האישיים של הרא"מ ע"ה, הטעים באוזני בני המשפחה בבואו לנחם בימי השבעה לאחר הפטירה, שניתן לראות כאן את מידת התקשרותו ודביקותו הרבה של הרב זילברשטרום. שהרי באגרת הקודש הראשונה הרבי דורש ממנו 'איבערגעבן זיך', ובמכתב השני תשעה ימים לאחר מכן הרבי מציין את העובדה שההסכמה של הרא"מ הייתה 'אריינווארפען זיך', שיש בזה עומק לפנים מעומק.

גם בשנים מאוחרות יותר כותב הרבי אליו ומזכיר את תקופת צרפת. כך למשל באגרת מיום כ"א מרחשוון ה'תשכ"ה: "בודאי מכיר שראה במוחש איך שהצליח באופן למעלה מדרך הטבע בתוככי בתי ספר החב"דים אשר בירושלים עיה"ק בהמשך להצלחתו עוד בצרפת… ועל פי זכרוני מעת פגשתיו בצרפת, תקותי שאין צורך באריכות".

את 2 הספרים החדשים שיצאו לאור לקראת חג החנוכה: קורות חייו של "איש החינוך" הגה"ח הרב אהרון מרדכי זילברשטרום ע"ה (600 עמ'); וחידושי תורתו שנאספו מפיו ומפי כתביו "מן המעין" (550 עמ') ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות, בסניפי "קה"ת" ו"היכל מנחם", בארץ ובעולם.