שניאור חביב, בית משיח
1.
טרם כל, התנצלות. בטור האחרון, ביקשתי לתאר את האווירה הטעונה והעומס הפיזי והרגשי שטמן בחובו השבוע שקודם הפסח, והשתמשתי בין היתר בביטוי 'כנס אחדות וכנס מחלוקת'. כיון שהגיעו אלי אי אלו הדי זעזוע, מחסידי אמת שנפשם הזכה נבעתת מעניינים של היפך השלום, הריני להבהיר בזאת שחלילה לא עלה בדעתי לכנות אף אחד מן הכינוסים הקדושים בשם הנורא 'כנס מחלוקת', אלא רק ביטאתי את האווירה ששררה במחוזות מסוימים בהם לשונות רעות הטיחו כינויים ברוח זו איש בכינוסו של רעהו. וה' הטוב יכפר ועם הקוראים הסליחה.
2.
טוב, אז עכשיו שהכל מאחורינו, כ"ח ניסן לפנינו וימי הספירה בתוכנו, זה הזמן להביט לאחור ולהבין מה היה לנו כאן כדי שנדע מה כדאי שלא יהיה עוד.
עכשיו, אני יודע שיש כמה שמחזיקים את העיתון וממלמלים לעצמם, מה הוא רוצה עכשיו? די, היה לנו מספיק חפירות בנושא? מה העניין להעלות את זה עכשיו שוב?… תן ליהנות מהמוסף עם התמונות המרהיבות של הכנס, ונמשיך את החיים בשקט…
אז במקום שאצטרך להתנצל שוב בשבוע הבא, אני כבר מתנצל מראש, ומי שחושש למנת יתר של הענין, מוזמן לדפדף הלאה ל'במחנה צבאות ה" או ישר לפרסומת בעמוד האחורי.
אבל לי חשוב לפתוח את הנושא. משום שאני חש שנותר כאן פצע מוגלתי מלוכלך שעלול להזדהם. ולמרות שלא הוסמכתי מעולם לרפואה או לסיעוד, אנסה בכל זאת בעדינות המרבית, לפתוח את הפצע, לחטא אותו עד כמה שאפשר מבלי לחטט בו, ולסגור אותו בהדבקה אסתטית ונקיה, לפחות שלא ימשיך להזדהם. ואם זה יעזור שלא תשאר צלקת, אז בכלל הרווחנו…
3.
כן. זה קרה. בשורה התחתונה, חב"ד בארץ הקודש התקהלה לכבוד י"א ניסן בשני כינוסים. האחד בירושלים והשני בתל-אביב. אם היה מדובר בתחרות עסקית, הייתי אומר שזה אפילו מבורך. כי כשיש תחרות, הלקוח תמיד מרוויח. אין שום ספק שזה גרם למארגני שני הכינוסים לעבוד שעות נוספות. אנשי ההפקה לא ישנו הרבה בחודש שלפני הכנס, מיטב המוחות והרעיונות גויסו כדי להביא את התוכנית המושקעת, המפתיעה, והמרתקת ביותר. הפחד מחלל ומקום פנוי שיבלוט בתמונות, הביא את המארגנים לחשוב בצורה יצירתית, להביא רעיונות מחוץ לקופסא, ולירות בכל התותחים כדי לגרד אנשים מהבתים. והתוצאה ברוך ה' לא אכזבה. שני הכינוסים הגיעו לתוצאות יפות. שני האולמות הגדולים בארץ התמלאו שלש פעמים. הכרטיסים אזלו, אנשים נותרו בחוץ, משפחות בהרכב מלא היטלטלו במסירות נפש שעות נסיעה להתקהל לכבוד י"א ניסן. לכבוד הרבי.
בסופו של דבר זה קרה, וכמו שכתבתי, אני לא רוצה להיכנס לחטט במניעים ובאינטרסים שהובילו למצב הזה. וברור שהיו כאלו מפני שדברים כאלו לא מתרחשים מבלי שמישהו מרוויח מהם או לפחות חושב להרוויח. אז נכון שהיה יותר מרגש לו היינו מתכנסים כולנו יחד בבלומפילד וזועקים יחי אדוננו. אבל לצערנו הרב זה לא התאפשר, ולעניות דעתי, ואני אומר זאת בזהירות ותנסו להבין את זה בקטע טוב, במצב שנוצר, אין לי ספק שלרבי היה נחת מהחסידים שהתקהלו בתל אביב וגם מהחסידים שהתקהלו בירושלים. והאופציה הזו ודאי הייתה טובה יותר מאשר כינוס אחד בלבד כמו כל שנה ושהצד השני יישאר בבית.
4.
השאלה מה עכשיו? עכשיו אנחנו בעיצומם של ימי הספירה וזה הזמן להוריד את הלהבות, לאחות את הקרעים, לסגור את הפצע יפה יפה ולקוות שלא יישארו סימנים…
מטבע הדברים, בלהט ההכנות לכינוס, ייתכן שנאמרו ונכתבו דברים לא ראויים או לא מכבדים בדיונים, בקבוצות, בין אנ"ש, בהתוועדויות, בוויכוחים…
עכשיו הזמן לקחת את הדברים חזרה. לסלוח, למחול ובעיקר להשתדל להרבות באהבת ישראל ובכבוד הדדי. גם אם אינו מבין את השיחות כפי שאני לומד אותן, גם אם הוא לא מאמין כמוני, גם אם הוא חושב אחרת בקשר לסמכויות ותוקף ההנהגה, וגם אם לדעתו יראת שמים יותר חשובה מסירטוק מהודר…
כולנו מכירים את השיחה של הרבי על תלמידי רבי עקיבא. שהבעיה שלהם לא הייתה שלא הייתה להם אהבת ישראל. אדרבה, כמצופה מתלמידיו של מי שטבע את הכלל הגדול בתורה 'ואהבת לרעך כמוך', היו תלמידיו רבי עקיבא מלאי אהבת ישראל אחד כלפי השני. ודווקא מתוך כך לא יכלו לסבול את העובדה שהשני לא מבין נכון את הרבי עקיבא – ו'ממש נלחם ברבי'. משם הדרך קצרה וחלקלקה למצב של 'לא נהגו כבוד זה בזה'.
זה לא אומר שאנחנו צריכים להתפשר על האמת שלנו, או על הדעות שלנו. אלא רק לדעת שבסופו של דבר כולנו משפחה אחת. בני איש אחד נחנו. יש לנו תורה אחת, רבי אחד וה' אחד. וגם בין חסידים, למרות חילוקי הדעות, אנחנו מחויבים באוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו. או לפחות בנהגו כבוד זה בזה.
ואין לי ספק, שבזכות מסירות הנפש על אהבת ישראל יחד עם נהגו כבוד זה בזה, נזכה להתקהל יחד במילוא אשר בירושלים, כאיש אחד בלב אחד באמת. עם הרבי משיח צדקנו בראשנו מלך ביופיו ובהדרתו וכולנו ממש – מליוני פיות, פרצופים ודעות שונות נכריז יחד בקול אחד, שווה, צלול ורם:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
לתגובות: shneorc@gmail.com