גילוי העצם: להפוך את הנס לטבע בפתח שנת הקכ"ה

הרב שימעלה פיזם

במערכת המושגים החסידית חונכנו על כך שיש חמש דרגות בנפש: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. ה"יחידה" נתפסת כשיא החיבור עם אלוקות, הנקודה שבה היהודי מאוחד עם קונו. אך בשיחת הקודש של פרשת תולדות תשנ"ב, הרבי מלך המשיח שליט"א גילה שיש למעלה מיחידה, ומעלה אותנו קומה נוספת – אל "עצם הנשמה". זהו רובד שאינו עוד דרגה בסולם, אלא נקודת ההתקשרות המוחלטת שלמעלה מכל גדר כלשהו, אפילו מהגדר ושם של "יחידה".

כאשר עצם הנשמה הזה מתגלה, מתרחש בנפש שינוי דרמטי: ה"למעלה מטעם ודעת", המקום בנפש שבו אלוקות בפשיטות והעולם הוא התחדשות, מפסיק להיות חוויה רגעית שחווים ברגעי התעלות מיוחדים או "נס" שפורץ את השגרה, הוא הופך להיות הטבע החדש שלנו! בשגרה!

החידוש של תשנ"ב: גאולה כנקודת המוצא!

אם עד עכשיו דיברנו על נפש, אפשר לראות זאת גם בעולם. בשיחות הדבר מלכות תולדות ווישלח תשנ"ב הרבי קובע שהגאולה אינה עוד יעד רחוק שאליו אנו צועדים, אלא זו מציאות שחדרה וקיימת כבר בתוך גדרי העולם, והעבודה הנדרשת שנותרה לנו היא "להביא ההתגלות בפועל בעולם" וצריך רק "לפקוח את העיניים" ולראות את המציאות הזאת הקיימת כבר בפועל ובגלוי כי מכבר נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע.

אולי אפשר להסביר כך: פקיחת העיניים היא מעבר ממצב והרגש של "ויאמינו" – אמונה במשהו שמרגיש נעלם ומרוחק ממני למעלה מהשכל שלי, לתודעה של "וידעו" – הכרה מוחשית וודאית בנוכחות האלוקית ובהנהגת העולם על ידי נשיא הדור משה שבדורנו כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

 זהו המצב שבו הנס הופך לטבע. החיבור העמוק והנעים לאלוקות אינו דורש עוד מאמץ של שבירת הגוף והדחקה של הרגש הרגיל, אלא הוא נובע מתוך הכרה שזהו המצב הנכון, הבריא, האמיתי והיחיד.

כשאנו משנים את התודעה לתודעה של עצם הנשמה, לנקודה שההכרה והידיעה שבה אנו "חד ממש" עם הבורא ועם משה עבדו, שהעולם כולו מנוהל על ידי ומאוחד ממש עם האלוקות, שגם הזולת הוא דבר אחד עם אלוקות ומגלים את ה"זכות" שבו, אנו פועלים את הגילוי המושלם של הרבי מלך המשיח כאן למטה בפשטות.

המתנה לרבי ליום ההולדת: מודעות של גאולה

אנו ניצבים כעת בפתח יום הבהיר י"א ניסן, התחלת הגילוי הלידה של בחי' אחד עשר – אנת הוא חד ולא בחושבן, שנת הקכ"ה להולדת הרבי מלכנו משיחנו.

כחסידים נאמנים אנו יודעים שזו אינה רק תחנה בלוח השנה, אלא הזדמנות להעניק לרבי, אבינו האמיתי ואוהבנו-אהובנו, את המתנה שהוא מצפה לה יותר מכל: חסידים שחיים את הגאולה.

חיים עם משיח. עם אין עוד מלבדו.

מלך המשיח יושב ממתין ומצפה בכיליון עיניים להתגלות אלינו, והדרך הישרה לכך הוא שנקבל אותו בפועל ממש "ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם אמן" – לתוך התודעה האישית בעומק נפשנו וחיינו – בחיי השגרה הרגילים שלנו.

כאשר יהודי מחליט שהתודעה האלוקית-משיחית- גאולתית היא המשקפיים דרכם הוא בוחן את המציאות, הוא כבר לא "מחכה" לגאולה כמי שנמצא בחוץ; הוא חי בתוכה. ומתוך חיות זו בוקעת הקריאה הנפשית המהותית מעצם נשמתנו: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". בתודעה של גאולה, הכרזה זו אינה תפילה לעתיד, אלא הצהרה וקביעת עובדה. היא הביטוי העילאי של פקיחת העיניים: היכולת לראות מבעד לערפילי הגלות את המלך חי וקיים, ניצב לפנינו וממתין כעת שנכיר במלכותו ונקבל בפועל ביתר חוזק את ההוראות והעצות שלו.

מבחן האמת: הכרזה מעומק הנשמה או "הרגל"?

כדי שהטור הזה יהיה מדויק ויוביל לצמיחה אמיתית, עלינו להעמיק ולשאול: האם ה"יחי" שלנו הוא הכרזה שמגיעה מתוך גילוי עצם הנשמה, או שהוא הפך להרגל כזה שנובע מחוסר ביגיעה ועבודה פנימית?

פקיחת עיניים פירושה (גם) שהכרזת ה"יחי" משנה את האופן שבו אנו מתנהלים בכל רגע. אם אנחנו מכריזים "יחי" אך נלחצים משינויי העולם, סימן שהתודעה שלנו עדיין בגלות. גאולה היא לא רק פרס/שכר על עבודה קשה; גאולה היא ההכרה שמעולם לא היינו נפרדים מהבורא, צמצום לאו כפשוטו! והשאלה היא רק אם בחרנו לפקוח עיניים הבוקר–

ביום י"א ניסן הקרוב, עלינו להתייצב כאיש אחד בלב אחד, מתוך הכרה בתפקידנו ושליחותנו, ולזעוק בכל הווייתנו במעשה בפועל לדוגמא בקידוש לבנה המוני, וכן בכל פעולות המבצעים הפירסום וההפצה של בשורת הגאולה: העיניים פקוחות, התודעה מוכנה, לגילוי הסופי והמושלם כאן ועכשיו.

 גוט יום טוב תמימים, חסידים!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

מדריך מעשי: כך פוקחים עיניים לגאולה ביום-יום

כדי שהגאולה לא תישאר "נושא לימודי" אלא תהפוך לטבע שני, עלינו לאמן את "שריר הראייה" הרוחני שלנו. הנה ארבעה צעדים ליישום מיידי:

שינוי ה"ברירת המחדל" שלי: בכל בוקר, מיד לאחר "מודה אני", נקדיש דקה אחת למחשבה: "המציאות האמיתית של העולם היא אלוקות, והגאולה כבר כאן. כל מה שאראה היום הוא רק מעטפת לאור האלוקי של גילוי מלכות ה'". המטרה היא להתחיל את היום מנקודת מוצא של גאולה, לא כמשאלת לב, אלא כעובדה קיימת.

תרגול "ראיית המהות": כשאנחנו נתקלים בקושי, עיכוב או "הסתר פנים" במהלך היום, נעצור ונשאל את עצמנו: "איך האירוע הזה נראה בעיניים של גאולה?". במקום לראות במניעה "בעיה", נראה בה הזדמנות לגילוי של למעלה מטעם ודעת. הנס הופך לטבע ברגע שמפסיקים להתרגש מהטבע.

לימוד המייצר מציאות: נקבע זמן קבוע (אפילו 5 דקות) ללימוד ענייני גאולה ומשיח, ובפרט בשיחות ה"דבר מלכות" והספר "ענינו של משיח". הלימוד אינו רק לצבור ידע.. אלא ל"שטיפת/ניקוי עיניים ומוח" רוחנית. ככל שהשכל ספוג וחדור במושגי הגאולה, העין הפיזית גם מתחילה לזהות אותם בתוך המציאות.

פעולה ב"אופן של גאולה": נעשה פעולה אחת היום מתוך תודעת שפע וחירות מוחלטת משיעבוד חיצוני. זה יכול להיות צדקה מעבר לממוצע, חיוך ליהודי שקשה לי להאיר לו פנים, או תפילה בביטחון גמור בה' שהבקשה כבר נענתה. כשמתנהגים כבני חורין, פועלים את התגלות עצם הנשמה במציאות הפיזית. לחיים!