צריך התקשרות לרבי כפי שהוא "מלך המשיח" • הרב גוראריה

הרב יצחק מאיר גוראריה, משפיע ראשי דישיבת תות"ל מונטריאול

טרם שנעסוק בסוגיות המרכזיות של בשורת הגאולה העומדות על הפרק, עלינו להקדים הקדמה חשובה, שהיא גורלית ונוגעת בתקופה האחרונה יותר מתמיד:

כתשע שנים עברו מאז קיבלנו את המסר המיוחד מהרבי: ״אני את שלי עשיתי ומכאן ולהבא, עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקינו בפועל ממש״. ההודעה הברורה הלזו הטילה עלינו אחריות כבדה ביותר, להיות אלו שנושאים על עצמם את התפקיד להביא את הגאולה בפועל, לדור שלנו ולכל הדורות שלפני זה.

אפילו התבוננות קלה בעניין זה חייבת להעביר בנו צמרמורת: כל עבודתם של בני ישראל במהלך כל הדורות בכלל, ועבודתם המיוחדת של רבותינו נשיאינו בפרט, הכל תלוי על כף המאזניים של ההתנהגות שלנו. ביכולתינו להגשים את המטרה של כל העבודה הנפלאה הזו יום קודם או, רח״ל, יום אחר-כך!

מצב העולם בשנים האחרונות, השפל חסר התקדים בהתנהגות בארץ-הקודש, שחיקת הערכים וההתכחשות לכל הקדוש והיקר לנו, ומעל לכל – ההעלם וההסתר הכי גדול שהיה מעולם כאשר הדור אינו זוכה לראות את נשיאו בעיני בשר, כל אלו חברו יחדיו לחושך אחד גדול, שסילוקו והפיכתו לאור הגאולה נתון בידיים שלנו. האם נוכל להתעלם מכך ולהמשיך בשגרת חיינו הלאה?

לכאורה – התשובה פשוטה. אך דא עקא, שטן המחלוקת האומן במלאכתו משקיע כוחות נוספים להסיט אותנו מהנושא המרכזי. במקום שאנו נתרכז בעשיה חיובית בכלל ובפרט, כשהאווירה הכללית בתוכנו תהיה אווירה של פעילות חיובית ושל התמסרות באופן ד״כל אשר ביכולתכם״ להגשמת המטרה הנעלית ורבת האחריות הלזו, התחלנו כל אחד לבדוק בציציותיו של חברו ולדאוג את דאגתה של ליובאוויטש כולה.

באיזשהו מקום הסגנון הזה, האוכל כבר זמן בקצה המחנה, התחיל לתת לכל נושא משיח וגאולה – הנוגע אלינו כיום בחיי הנפש ממש: אווירה של התכתשויות הדדיות ובקעה למחלוקת ושנאה.

האמת היא שלא נעים כלל לדבר על עניין זה וודאי שלא בפתח הדברים, אך ידועים דבריו של כ״ק אדמו״ר מהוריי״ץ נ״ע אודות ענינים בדומה לזה: ״כשכואב – צועקים״. אין מנוס מלומר את האמת בגלוי ובכך – לשבור את השאננות החמורה השוררת בקרבנו בעניין זה.

יעשה כל אחד חשבון-צדק אליבא דנפשיה: הרי כולנו יודעים ובטוחים שתיכף ומיד נתראה שוב עם הרבי, ואז כל אחד יצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו. או-אז לא יועילו תירוצים והתחמקויות. האמת תצא לאור, ובגלוי. האם נוכל לעמוד לפני הרבי בהרגשה שאנו זכים וטהורים? האם נוכל לעמוד ולומר לרבי שכל מעשינו היו אך ורק לשם שמים, לקיום הכוונה העליונה? האם נוכל להיישיר מבט ולהצהיר שלא היינו שותפים לפירוד ומחלוקת בין משפחת החסידים, שזה בוודאי לא מקרב את ביאת המשיח, ורק להיפך?

הרי הכלל הראשון באהבת ישראל הוא שאסור לשנוא איש ישראל ואפילו בליבו, ואם כן כיצד חדרה המחלוקת והשנאה לתוכנו?!

צו השעה לכולנו הוא להכריז כל אחד בנפשו פנימה: לא עוד! – לעזוב את כל המריבות והמחלוקת שנדבקו, יותר או פחות, בכולנו. ולהתחיל בעבודה אישית פנימית ואמיתית, תוך ניצול כל עשר כוחות נפשינו ושלושת לבושינו, לקיום תמידי של הוראות הרבי שהתווה קו ברור כיצד ״לחיות עם משיח״ ולהביא להתגלותו נאו!

ואזי – שהרבי מלך המשיח יתגלה נוכל לעמוד בפניו, מתוך הרגשה אמיתית ובטוחה שאכן גרמנו לו אך נחת רוח בשעה קשה של העלם והסתר גדול זה.

האם אנו וודאי נזכה לכל זה? ראשית יש לדייק ולומר כי השימוש בנוסח ״נזכה״, בלשון עתיד, אינו מדוייק. אנו כבר ״זכינו״, זאת אומרת: התהליך של הגאולה כבר התחיל. נכון שאנו עדיין נמצאים בגלות והמצב העכשווי הוא לא התקופה לה אנו מצפים, אך סוף-כל סוף – התהליך של ביאת המשיח התחיל:

מלך המשיח כבר עמד על גג בית המקדש והודיע: ״ענווים הגיע זמן גאולתכם״. הרבי אף הצביע על נבואות יעודים של הגאולה שהחלו להתממש, והבהיר שעבודת הבירורים – שבה תלויה הזכות לגאולה – נסתיימה, וא״כ מה המקור למחשבה שיתכן שלא נזכה לה? כך שהדבר המוטל עלינו הוא פשוט לזרז את התהליך, שיבוא לשלימותו בגאולה השלימה תיכף ומיד ממש!

ובאשר לשאלה: האם יתכן שאנו לא נמלא את עבודתינו כראוי וממילא לא נשלים את התהליך בדורנו? – התשובה היא: הרבי בנבואתו אודות הגאולה בדורנו, צפה וראה ברוח נבואתו שאנו כן נשלים את עבודתינו.

בכל זאת מדוע משיח הוא הנושא המרכזי, ולא מבצע אחר כמו התקשרות בשביל הדור הצעיר? שני פרטים בשאלה: א. אולי כבר הזמן לעסוק בנושא אחר. ב. אולי עכשיו הנושא הוא התקשרות.

ראשית כי להבהיר: עבודתנו היא כעבודת עבד, בקבלת עול מוחלטת. הרבי מלך המשיח, האדון, מצווה עלינו ואנו פועלים לפי ההוראות שלו, מבלי לערב את שכלנו והבנתינו. ברור ומובן לנו כי הטעמים של הרבי הם גבוהים הרבה יותר מאיתנו וכל שעלינו לעשות הוא אך לבצע את הדברים בפועל.

ובפרטיות: בנוגע לשאלה הא׳ – הבה נתבונן במהות המושג שהרבי בא ומודיע שהסתיימה עבודת הבירורים. משמעות הבשורה הלזו היא שאנו התעלנו בדרגא, מאותה דרגא ״רגילה״ של בירורים, שהייתה נחלתנו אלפי שנים, מאז מתן-תורה, ומובן שלא שייך ש״נחזור״ לאותה עבודה.

כעת, הדרגא היחידה שנשארה והיא זו שאנו אכן נמצאים בה, היא הדרגא של הבאת הגאולה בפועל בעולם – התוצאה של עבודת הבירורים בשלימותה. וכלשון הרבי בשיחת וישלח תשנ״ב ״עבודה מיוחדת להביא את ההתגלות בפועל בעולם״.

לפי זה – הרי אין כל מקום לומר שנשתנתה העבודה ועלינו לעסוק בנושא אחר, מאחר וזו העבודה היחידה כרגע שישנה עד הגאולה בפועל.

כעת, נוכל לעבור לשאלה השניה בנוגע למהות עבודת ההתקשרות בזמננו זה:

ברור ומובן כי עניין התקשרות הוא היסוד עליו עומד כל הבניין של הקשר בין חסיד לרבי. אבל הנושא של משיח אינו ״בסתירה״ ל״התקשרות״ ואדרבה – הוא מורה על רמה אחרת בהתקשרות, גבוהה יותר.

ואפרט את הדברים: העניין של רבי ושל משיח הוא עניין אחד. כמו שהרבי הדגיש את העניין בעצמו פעמים רבות שרבי שהוא נשיא הדור, עניינו הוא גילוי היחידה וזהו גם העניין של משיח – גילוי היחידה.

מהו בכל זאת השינוי והחידוש בעניין של משיח על פני העניין של רבי בכלל? החידוש הוא, שמשיח מורה על התגלות נעלית וחדירת העניין של רבי בעולם בשלימות. שלא כקודם שהיו עניינים של רבי שלא חדרו בעולם לגמרי והיו אצל הרבי בעצמו בלבד, הרי כאן מדובר שכל העניין של רבי – יחידה, חדר בעולם.

ובמה הדבר מתבטא? – בעבר למשל היה אפשר להסתפק במושג של ״להחזיק בקליאמקע״. יכולנו להגיד על מישהו שהוא לא יכול יותר מדי ומספיק שהוא על כל פנים מחזיק בקליאמקע. היום – משפט זה מושלל. כיום, לכל אחד יש את כל הכוחות לבצע את כל ההוראות וההדרכות מתחילה ועד סוף, רק צריך שהוא יחליט אכן לנצל את אותם כוחות ולהוציאם אל הפועל. ובמלואם.

כן ניכר ב״טוענים״ שאינם מבינים מה הפירוש שנושא משיח עומד בראש סדר העניינים:

אצל הרבי העניין של משיח אינו רק בשורה, כי-אם גם ובעיקר תהליך שהחל. משמעות הדבר, שהחל כאן תהליך של משיח, שעתה הכוחות שיש לנו מהרבי הם כוחות נעלים הרבה יותר, וממילא הדרישות והתביעות שלו הינם הרבה יותר. כיום הרבי דורש מעימנו התקשרות נעלית באין ערוך מלפני-כן, על מנת לבצע תפקיד באין ערוך נעלה מלפני-כן. תפקיד ששייך ל״משיח׳ס צייטן. יוצא איפוא שהעניין הפנימי של משיח הוא תביעה להתקשרות נעלית יותר!

וכפי שכבר דובר לעיל, לא מדובר בשני עניינים נפרדים – רבי ומשיח. ברור, שרבי בעצם עניינו הוא משיח! מה שהתחדש בזמן האחרון הוא, שזכינו להיות בדור השביעי, בו הרבי הצליח להמשיך את השכינה עד לעולם הזה הגשמי, עד שיש כעת את היכולת להתגלות של הקב״ה בעולם הזה הגשמי. העניין ירד לגדרי העולם, עד שגם על פי נגלה פסקו הרבנים גדולי התורה שהרבי הוא בחזקת משיח. זאת אומרת, שהעניין מתלבש גם בהלכה בפועל.

לאור כל זאת, הן אמת שצריכים לחנך את הדור הצעיר אודות המושג ״רבי״, כדי להתחיל מן הקל אל הכבד, אבל אי אפשר ואין שום סיבה להתעלם ח״ו מלחנך את הדור הצעיר שזכינו כולנו שהרבי הוא משיח בגילוי.

כמובן, שחשוב מאוד לחנך את עצמנו, ואת כל המקבלים ממנו, שנדע מהו משיח, על ידי הלימוד בענייני גאולה ומשיח, כולל ובעיקר העניינים המבוארים בתורת החסידות אודות הגילויים שנמשכים על ידי מלך המשיח. ובטוחני, שמי שיש לו את ההרגש בזה – יוכל ביתר קלות להעביר את ההרגש הפנימי הזה גם לחבריו ומושפעיו.

ובנוגע למצב העכשווי? התבוננות בתוכנו הפנימי של כל דבר יוצרת את היחס הנכון אליו. כך גם בענייננו, ההתבוננות במשמעות החושך תביא לתוצאה המתבקשת ממנו:

בספר המאמרים הקצרים לאדה״ז מובא ביאור בעניין הברקים במתן תורה, במאמר זה מוסבר העניין של ״ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים״ – שכוונת הדגשת הפסוק היא שדווקא ״שם״ – בחושך ובערפל, בהעלם וההסתר, נמצאת מעלת העבודה. וזו הייתה בעצם מעלת משה, שהוא לא התפעל מהערפל. הוא ״ניגש אל הערפל״. הוא היה חדור בכך, שהערפל הוא שליחות הכוללת זכות ויכולת להתעלות למעלה הכי גבוהה במילוי הכוונה.

בהמשך המאמר מוסבר שגם עיקר העבודה שלנו הוא ב״ערפל״. אמנם אנו, כלל ישראל ישראל שלמטה ממדרגת משה, זקוקים ל״ברקים״ (גילויים שבאים מזמן לזמן, ותיכף מתעלמים) – כאלו שישמרו על כך שלא נשקע בחושך ובערפל, וניקח אותו כצמצום כפשוטו.

אבל, הברקים הללו אינם תמיד והם באים רק לחזק מפעם לפעם, כי עיקר העבודה עבודה היא בתוך הערפל דווקא.

וכך גם בנוגע אלינו: כשהרבי ציוה עלינו – ״עשו כל אשר ביכולתכם״ הכוונה היא לעבודה דווקא בכח עצמינו. כל הגילויים שקיבלנו אז ישירות מהרבי ושאנו ממשיכים לקבל היום, באותות ומופתים הנפלאים שהרבי מחולל עבורנו המוחשיים לעינינו ממש – הרי הם רק גילויים מזמן לזמן, גילוי של מידת הרחמים, בכדי לתת לנו כח להתחזק בעיקר והתכלית של עבודה – דווקא מתוך החושך וההעלם.

וממילא התשובה לשאלה ״יש קושי בדבר״ היא שאדרבה – הקושי הוא זה שבכוחו לחזק: כל תכלית העבודה היא דווקא במצב של העלם והסתר זה, ודווקא עכשיו בכוחנו להשלים את הכוונה בתכלית זו.

כאמור לעיל, העניין שהרבי הוא מלך המשיח היא רמה אחרת בהתקשרות הכוללת כוחות נעלים הרבה יותר ובד בבד – תביעות גדולות ורחבות: ״כל אשר ביכולתכם״. ממילא מובן שההדגשה שהרבי הוא מלך המשיח בתקופת משיח זו באה להדגיש את הנקודה שכיום ההתקשרות שלנו לרבי היא לא רק ברמה של ״אדוננו מורנו ורבעו״ כי אם גם של ״מלך המשיח״.

העניין של ״יחי״ זהו עניין שהרבי החדיר לנו אותו ונועד להזכיר לנו כל הזמן את העניין החשוב של הבאת הגאולה. ההכרזה היא (גם) מעין תזכורת על העניין הזה, שנזכור להיות חדורים באמת ובפנימיות בעניין של משיח.

אצלנו בישיבה במונטריאל תלינו שלט גדול של ״יחי אדוננו״, כמו בבית הכנסת של הרבי ב-770. פעם אמרתי לאחד הבחורים: השלט על הקיר נועד להזכיר לך להיות חקוק בעניין החשוב הזה!