אישה נרצחה בפיגוע דקירה בישוב עתניאל

nrg

"נאבקה במחבל בחירוף נפש": האישה שנרצחה הערב (א') ביישוב עתניאל שבדרום הר חברון היא דפנה מאיר בת ה-39, אם לשישה ילדים מגיל 4 ועד 17, בהם שניים ילדי אומנה. מאיר הייתה דמות מוכרת ביישוב, ועבדה כאחות במחלקה הנוירוכירורגית בית החולים סורוקה בבאר שבע.

מאיר נאבקה במחבל שתקף אותה במשך זמן רב, והספיקה להתקשר לכוחות הביטחון בכדי לדווח על שאירע בטרם מותה. בעת הרצח שלושה מילדיה היו בחלקים אחרים של הבית, והיו לפחות עדי שמע לרצח אימם. מקור ביטחוני אמר כי "אנחנו לא מכירים עדי ראייה אלא רק אנשים ששמעו צעקות. האישה היא זו שקראה לכוחות אחרי שנדקרה". המחבל דקר אותה בפלג גופה העליון ובראשה, ולאחר פעולות החייאה ממושכות שבוצעו בה על ידי צוותי מגן דוד אדום, נקבע מותה.

יוחאי דמרי ראש מועצה הר חברון אמר כי "הערב נרצחה תושבת היישוב בשעה שמחבל התנפל עליה בפתח ביתה, הגנה בחירוף נפש על שלושת ילדיה ששהו בבית באותו רגע. זו תוצאה טרגית – שישה יתומים ואלמן, שלצערי עקב הרצח הנתעב הזה מצטרפים למשפחת השכול. עתניאל מתכנסת תחת אבל כבד ומתכוננת לקראת הבאות. אנחנו מהרצח הזה רק נצמח, עתניאל והר חברון רק יכפילו את עצמם, זו התשובה הציונית לאותם עלובי נפש הרוצחים. קורא לראש הממשלה לחזק את ההתיישבות".

תושב עתניאל וחבר המשפחה סיפר כי "קשה להאמין – היא הייתה אישה צדיקה, אחות בבית חולים סורוקה, היתה נוסעת בלילות ובימים ובשבתות להציל חיים, ובנוסף לקחה שני ילדים לאומנה. היא הייתה אישה טובה שמעורבת מאוד במה שקורה ביישוב".

המחבל שרצח את מאיר נמלט וכעת כוחות צה"ל מבצעים מרדף וסריקות לאיתורו, שמתרכזות בכפר הסמוך חירבת כרמה. התושבים הונחו שלא לצאת מהבתים. חובשים ופאראמדיקים של מד"א מעניקים במקום טיפול רפואי לפצועה. לאחר זמן רב של חסימות צירים, מאפשרים לתושבים שנתקעו מחוץ לישוב להיכנס חזרה.

בתגובה לטור שכתבה לאתר ווינט ב-2010 חגית ריין, אימו של בניה ריין שנהרג במלחמת לבנון השנייה, כתבה לה דפנה: "בתודה רבה לך על ששיתפת אותנו. בזכותך זכיתי לדמעות שחיכיתי להן כבר זמן רב. לעיתים מזומנות אני חושבת על הבן שלך שידע היטב שהוא נמצא כאן לזמן קצר וקצוב. איזו נשמה מזוככת וטהורה הייתה לו, ואיזו מדרגה רוחנית עליונה זו לדעת את התפקיד שלך ואת מועד סיומו. הלוואי שנזכה להאריך ימים בטוב- שנדע להאריך ולהעריך את היום, כל יום ויום שלנו, ולעשות בו מה שהנשמה שלנו מבקשת וצריכה. ושנוכל להכיל את הגעגוע, והמשיך לחיות חיים מלאים שיש בהם גם שמחה גדולה. הלוואי על כולנו, ועלייך במיוחד, כאם שכולה, שגם עוסקת בשכול של אחרים".