"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" – הישרה • בין שבת זכור לפורים

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח'

מסע בחום האמונה

ט"ו ניסן ב'תמ"ח. עם ישראל יוצא ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. היעד מכוון היטב – מתן תורה. בכל הזדמנות של פקפוק במטרה או ערפול ביעד, ניצב משה רבינו מנהיג האומה ומכוון שוב ושוב למקום אחד – מתן תורה. "בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה". 

משה רבינו יוצר בעם ישראל דביקות מקסימלית לצעוד בדרך הישרה, להתקדם לכיוון מתן תורה. גם בצומת דרכים לא פתורה מול ים סוף – מתקדמים, "דבר אל בני ישראל ויסעו"; גם בין מטילי זהב ורכוש רב של אלפי המצריים המתפגרים – מתקדמים, "ויסע משה את בני ישראל – הסיען בעל כורחן"; תתקדמו, יש מטרה, תצעדו בדרך הישרה ואל תטו ימין ושמאל.

ודווקא שם, באמבטיה הרותחת הזו, של הכמיהה והערגה הבוערת לקראת המעמד הנכסף בהר סיני, מגיע עמלק ללא חת וללא בושה ונלחם עם ישראל במטרה אחת: "תרגעו, תנחתו לקרקע המציאות, תנמיכו וולוים, תנשמו עמוק". "מה זו הדביקות הזו? על מה הבעירה? מי אמר שהדרך הזו היא אכן המסלול הנכון שלכם?" 

"אני אוכיח לכם שלא!" – זועק עמלק. במלחמה, בקרב, בהפחתת העוצמה, בהנמכת האמונה, ובטשטוש הדביקות בדרך הישרה, הוא מבקש לשכנע שהמציאות אינה כפי שאנו חושבים, מאמינים ומרגישים.

"אשר קרך בדרך" – זוהי מהותו של עמלק. לקרר מההיצדמות העקבית הנלהבת הזו לאותה "דרך" שמובילה אתכם למתן תורה. 

ואז מגיע ציווי משה – "צא הלחם בעמלק"! לצאת ולהילחם בקרירות ובאדישות המסוכנת הזו של עמלק ולהבטיח את המשך הצעידה הלוהטת ב"דרך" לכיוון מתן תורה. ואכן, בכוחו של משה מנצחים עם ישראל – "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" – וממשיכים לכיוון היעד הנכסף. 

אתגר הקרירות בדורנו

ליל כ"ח ניסן תנש"א. "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש". המילים המבהילות מרעידות את חלל בית חיינו ואת חלל נפשו של כל חסיד. היעד שוב מכוון היטב – מיצוי כל הכוחות להבאת הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש. 

משה רבינו שבדורנו, הרבי מלך המשיח, יוצר בעם ישראל דביקות מקסימלית במטרה של הבאת המשיח, ולצידה מדריך ומכוון שוב ושוב מהי ה"דרך" להגיע לכך; כיצד מגיעים אל הגאולה, כיצד מביאים את הגאולה, וכיצד טועמים מהגאולה. 

לימוד עניני גאולה ומשיח – זו הדרך בה צריכים לצעוד! 

זוהי "הדרך הישרה הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה לפעול התגלות וביאת המשיח" (שיחת ש"פ תזריע-מצורע תנש"א), זו הדרך "לחיות בעניני הגאולה" (שיחת ש"פ בלק תנש"א), זו הדרך "לחיזוק האמונה בביאת המשיח" (שיחת ש"פ חוקת-בלק תשמ"ט), זו הדרך "לטעום מהבלי גבול של הגאולה" (שיחת ש"פ ואתחנן תנש"א), זו הדרך "לקבלת פני משיח צדקנו" (ש"פ חיי שרה תשנ"ב), וזו הדרך "לפקוח את העיניים ולראות את הגאולה" (שיחת ש"פ ויצא תשנ"ב).

הננו יודעים באיזו דרך מוליכין אותנו! זו הדרך שעליה חזר משה רבינו דדורנו למעלה מ-20 פעמים אחרי הדרישה החדה בשיחת כ"ח ניסן תנש"א, ומשם הדרך קלה להבין מהי כיצד עלינו לצעוד באותה דרך ישרה; לשבת, ללמוד, להעמיק וללבן שוב ושוב, בכמות ובאיכות בענייני הגאולה שנתבארו בכל מכמני התורה. 

אך דווקא ברגעים הקריטיים הללו, באמבטיה הרותחת בה הכל ברור ולנו לא נותר אלא לצעוד בדרך הישרה, צומחים קוצים ודרדרים בצידי הדרך, ואט אט בחוצפתם וגסותם העמלקית הם עולים על מסלול האוטוסטרדה של הדרך הישרה עצמה, ומנסים לצנן ולקרר כל חלקה טובה בלימוד תורת הגאולה: 

כך הוא עושה זאת (מתיאורו של הרבי הריי"צ במאמר ד"ה "זכור" תרצ"ד): "עמלק מקרר את האדם שלא יתפעל מענין אלוקי. כיצד הוא עושה זאת? על ידי שהוא מעורר ספֵקות בכל דבר (עמלק בגימטרייה ספק), ואומר: מי אומר שהעניין הוא כן". 

העמלק שבדורנו שואל בערמומיות: מי אמר שבאמת, בפשטות, זו הדרך להבאת הגאולה? הנה, לומדים כבר שנים על גבי שנים ועדיין לא בא… אולי לא צריך להגזים, ומספיק בטעימת בוקר פעם בשבוע ללמוד קטע אחד וזהו? אולי מספיק לשמוע את הקראת הקטע בגאולה ומשיח אחרי תפילת שחרית ובזה 'לצאת ידי חובה'? 

טענותיו המגוחכות על "הדרך הישרה" נשמעות דווקא "בדרך בצאתכם ממצרים", ברגעי הגלות האחרונים, לאחרי הבשורה הנפלאה של הרבי והנבואה הברורה "הנה זה משיח בא", בדיוק כאן – הוא מבין שסופו קרב ובא, והוא מטיל את כל ארסנל הספיקות שלו על הדרך הזו, על לימוד עניני גאולה ומשיח.

האסטרטגיה לניצחון

על אתגר זה מגיע הציווי ממשה רבינו שבדורנו – "צא הלחם בעמלק"! הילחמו בקרירות ובאדישות שלו כלפי ההתמקדות בהבאת הגאולה בכלל ובפרט "בדרך הישרה" אשר הורתי לכם שוב ושוב – לימוד עניני גאולה ומשיח!

המלחמה הזו מצידנו היא עצימה, עקבית וסדירה. רק כך אפשר לנצח את הקרירות הבלתי מוסברת של 'מקרר הגאולה' הסדרתי הזה;

האסטרטגיה המנצחת כוללת: לקבוע כל יום (!) לימוד עיוני למשך זמן ללימוד עניני הגאולה, להנחיל בבית לימוד משותף בארוחת הערב ובסעודות שבת, להשריש את הלימוד כחלק מהתוכנית הרשמית של בתי הספר, תלמודי תורה, תיכונים, סמינרים וישיבות תומכי תמימים, ולקבוע לימוד רציני בכל בית חב"ד עם המקורבים.

רק כך, נלחם בקרירות ב"דרך הישרה" להבאת הגאולה ונרחיב בכמות ובאיכות יותר ויותר את הלימוד החיוני הזה בתורת הגאולה, ולא ישאר זכר (בצירי ובסגול) ל"אשר קרך בדרך הישרה"!

מוקדש לע"נ ראש הישיבה הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי ע"ה