-
בשביל לבנות בית חדש או בניין מיוחד, הכרחי קודם להרוס את מה שנמצא שם לפני. כך, חורבן בית המקדש הוא התחלת בניית בית המקדש השלישי, הנצחי והשלם • הדרשה נכתבה ע"י הרב ניסים לגזיאל, המותאמת לכל המעונין לומר דרשה בקשר עם פרשת השבוע והגאולה • לקריאה והורדה
יוסי סולומון|ב׳ באב ה׳תשפ״דהמשפיע החסידי ר' שאול ברוק ע"ה, עמד שנים רבות בראש ישיבות תומכי תמימים, תחילה בעיר זוויל שברוסיה ולאחר עלייתו לארץ בראשון־לציון.
באותם הימים, למד בישיבה בחור בעל כישרונות בינוניים, שהתקשה להשתלב בחברה והיה סגור ומופנם. פנה אליו ר' שאול ולחש לו באוזן: "מוישלה, שבור כיסא!".
הבחור התבלבל לחלוטין. לשבור כיסא? גם היום זה מעשה תמוה, על־אחת־כמה־וכמה בתקופת הצנע של אז, ובפרט שר' שאול היה קפדן בנוגע לרכוש הישיבה. "למה סתם להרוס לישיבה דברים?" תהה הבחור.
ענה לו המשפיע: "ישנה אמרה עממית 'אם לא יועיל, לא יזיק'. ואני אומר לך," המשיך המשפיע, "אם אתה לא תזיק, שום דבר לא יועיל."
ידועים דברי הטור (אורח חיים תכט) שמפרשת בראשית עד י"ז בתמוז ההפטרה השבועית משקפת את פרשת השבוע בקצרה, בעוד שמי"ז תמוז ואילך ההפטרה היא רק "לפי הזמן ולפי המאורע", ואינה קשורה ישירות לפרשת השבוע.
למרות זאת, הרבי מלך המשיח מוצא תמיד קשר מופלא ומדויק בין ההפטרה לפרשה, בהסתמך על העובדה שכל ענייני התורה מדויקים להפליא. הדבר תקף גם לגבי פרשת דברים ולהפטרה השבועית, חזון ישעיהו. והיופי הוא, שהקשר בין השתיים סובב סביב עניין הגאולה!
פרשת דברים פותחת במונולוג אישי של משה רבינו, בו הוא מוכיח את בני ישראל על הפעמים הרבות בהן הכעיסו את הקב"ה במדבר. הוא אף מונה שבעה מקומות בהם מרדו והתריסו נגד הבורא. לעומת זאת, בסיום הפרשה משתנה טון דבריו של משה, והוא מספר לבני ישראל על הניצחונות המופלאים נגד סיחון ועוג, כיבוש חבל הגלעד, נחלת בני גד וראובן, עד הכניסה לארץ המובטחת.
ואותו מהלך בדיוק עושה הנביא ישעיהו בהפטרה…
הוא פותח את נבואתו באמירה קשה ונוקבת ש'אפילו חמור יודע מי הבוס… ואילו עם ישראל… לא!' הוא מתאר את חורבן הבית העתידי הקרב ואת שיממונה של ארץ ישראל, במילים חריפות הצורמות לכל אוזן. לעומת זאת, בסיום ההפטרה, משנה הנביא כיוון ומתחיל להתנבא אודות העתיד המזהיר שעוד יבוא לבני ישראל בגאולה האמיתית והשלימה.
כמאמר חז"ל: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", כך גם בפרשה וגם בהפטרה.
מה זה מלמד אותנו? ואיך זה קשור לגאולה?
ידוע הכלל ההלכתי ש"הכל הולך אחר החיתום", ולכן על אף שלפרשה ולהפטרה יש התחלה צורמת, הרי הנקודה העיקרית של שתיהן – הסיום והחותם – הוא בעניין הגאולה: "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה".
הרבי מלך המשיח מצביע על נקודה מעניינת: אחד מספרי היסוד של חסידות חב"ד הוא 'ליקוטי תורה'. הספר מכיל את מאמרי החסידות שאמר אדמו"ר הזקן על פרשת השבוע, כפי שסודרו והוגהו על ידי נכדו האדמו"ר הצמח צדק. על כל פרשה ישנם כמה וכמה מאמרים על פסוקים מהפרשה או ההפטרה אותם מבאר הרבי הזקן בביאור נפלא ומתוק על פי תורת החסידות.
באופן חריג, לפרשת דברים יש רק מאמר אחד בכל הספר עב הכרס. וגם מאמר יחיד זה מבאר פסוק מן… ההפטרה!
מאמר זה עוסק בפסוק שהזכרנו קודם: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
מדוע מופיע בפרשה זו רק מאמר אחד? האם אכן לא אמר אדמו"ר הזקן עוד מאמרים בשבתות פרשת דברים? האם לא מצא אדמו"ר הצמח צדק אפילו מאמר אחד המדבר על פסוקי הפרשה?
מסביר הרבי מלך המשיח, כי בכך מדגיש ומרמז אדמו"ר הזקן שכל מהותה של הפרשה היא "ציון במשפט תפדה". כל הפסוקים, התוכחות, והנבואות הקשות הנמצאות בפרשה ובהפטרה – כולם מצביעים ומורים על נקודה עיקרית אחת – 'ציון במשפט תפדה', נבואת הגאולה.
אבל כיצד? איך החורבן וההרס משרתים את הגאולה? ואיך התוכחה והזעם מובילים להצלה?
כדי להבין כיצד ניתן לומר על פורענות קשה שהיא גאולה ובנייה, נקדים שאלה מטרידה על סיפור חורבן הבית. ישנו איסור מן התורה לשבור אפילו אבן אחת קטנה מבית המקדש. לא מהמזבח, לא מן ההיכל ולא מכל מקום אחר. חז"ל מלמדים אותנו על הפסוק "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל" שכל מה שהקב"ה מצווה לבני ישראל לעשות, הוא עושה בעצמו. לפי זה, נשאלת שאלה חמורה: כיצד היה מותר לקב"ה להרוס את בית המקדש, בניגוד מוחלט לציווי המפורש לשמור אותו שלם?
כל ילד יודע שכדי לבנות חייבים קודם כל… להרוס! כמו שבכל אתר בנייה תולים על הגדר שלט גדול-ממדים בשעה שהדחפורים מגיעים להרוס את הבניין הקודם. ומה כתוב על השלט? סכנה, כאן בונים!
שני בתי המקדש הראשונים נבנו בידי אדם: הראשון נבנה על ידי שלמה המלך והשני על ידי עזרא ובית דינו. כמובן שבבתי־המקדש האירה קדושה ואלוקות והשכינה שרתה בהם בתכלית, אך עדיין לא היה זה באופן מושלם, והראיה – הם נחרבו.
בית המקדש השלישי לא ייבנה בידי אדם אלא ירד מן השמים. יהיה זה בניין מיוחד שאינו בר השוואה כלל לבתים הקודמים. הוא יהיה מושלם. משום כך הוא יהיה בית המקדש נצחי ולא יהיה שייך בו חורבן כלל.
ומהו הדבר הראשון אותו צריך הקב"ה לעשות כדי לבנות בית חדש ונצחי, טוב הרבה יותר מקודמיו? להחריב את הבניין הקיים!
וזוהי התשובה לשאלה, כיצד היה מותר (כביכול) לקב"ה להרוס את בית המקדש? נכון,
להרוס אסור, אך לבנות?! מותר, רצוי וצריך!
הקב"ה לא הרס, הוא החל בתהליכי הבנייה של בית המקדש השלישי. סימוכין לחידוש הנפלא הזה של הרבי, מוצא הרבי בלשון הילקוט (שמעוני, ירמיה, רנט): "אמר רב: עלה אריה (נבוכדנצר), במזל אריה (חודש מנחם אב), והחריב את אריאל (ביהמ"ק)… על מנת שיבוא אריה (הקב"ה – "אריה שאג מי לא יירא"), במזל אריה, ויבנה אריאל". נשמע כמו משחק מילים מליצי ומשעשע, אבל בתורה אין מליציות סתם, ולכל דבר יש משמעות עמוקה ונסתרת. המדרש מסביר שנבוכדנצר החריב את בית המקדש (ברשותו של הבורא) אך ורק כדי, על מנת, שהקב"ה יוכל לבנות אותו מחדש. למעשה, החורבן הוא ראשית הבניין וחלק בלתי נפרד ממנו.
נשמע יפה ומשכנע, אבל מה זה אמור להוסיף לכל אחד ואחת מאיתנו בחיי היום יום?
בחיים אנו עוברים הרבה תהפוכות, "טרקטורים ודחפורים" מכל מיני סוגים, הן בגשמיות והן ברוחניות, הן בחיי הפרט והן בחיי הכלל, הן בארץ והן בחו"ל. השנה הנוכחית אכן הייתה שנה מאוד מאתגרת בכל רובדי החיים היהודיים הכלל-עולמיים. ראינו הרבה הרס וחורבן, אבל מה עכשיו?
אדם הרואה את חורבן בית המקדש לנגד עיניו מבלי להכיר במשמעות הפנימית של החורבן, עלול לחוות ספקות ועד כדי ייאוש מוחלט. דיכאון.
אך אם אנו יודעים שמטרת החורבן היא הבנייה, אמנם עדיין עלינו לזעוק ולהתחנן שהגלות תסתיים כמה שיותר מהר, אך אין זה מוביל לייאוש ועצבות, אלא אדרבה – להתחזקות ועשייה על מנת לגרום כבר לבנייה השלמה!
ונסיים בסיפור קצר: יהודי נכנס פעם ליחידות לאדמו"ר הרש"ב וביקש את ברכתו לעניין חשוב, שהיה זקוק בו לרחמים מרובים. הרבי הרש"ב ענה לו שהגזירה כבר נגזרה ואין הוא יכול לעשות דבר בעניין.
לאחר ששמע היהודי תשובה שכזאת והבין שאפילו הרבי, המשענת האחרונה עליה נשען, אינו יכול לעזור לו, יצא מחדר הרבי ופרץ בבכי מר. בעודו בוכה פגש את הרז"א (ר' זלמן אהרן), אחיו הגדול של הרבי. כתשובה על שאלתו על מה הוא בוכה כל כך, סיפר לו היהודי את הקורות אותו ואת תשובת הרבי.
הרז"א נכנס לחדר של אחיו הרבי (היה זה בתחילת הנשיאות) ואמר לו: "הזוהי הדרך? כאשר יהודי בא לבקש את ברכתך אתה אומר לו שאינך יכול להועיל לו, עד שהוא בוכה בדמעות מרוב צער? לפחות היית מנחם אותו בדברי תנחומים.."
חגר הרבי הרש"ב את חגורתו והורה שהיהודי ייכנס אליו בשנית. כאשר נכנס הלה, ברך אותו הרבי והברכה אכן התקיימה בפועל.
מדוע עשה זאת כך הרבי? ממה־נפשך: אם יכול היה לברך אותו מדוע לא עשה זאת בפעם הראשונה, ואם לא – כיצד בירך בפעם השנייה?
אלא התשובה היא, שבפעם הראשונה כאשר היהודי ביקש את ברכת הרבי הוא לא היה ראוי בגלל מצבו הרוחני באותה שעה לקבל את הברכה, ולכן אמר לו הרבי שהוא לא יכול לעזור לו.
אך על ידי שהיהודי שמע את דבריו הקשים של הרבי, דברים אשר גרמו לו לשבירה, הכנעה ושפיכת לב לפני הקב"ה – על־ידי־כך הוא הפך לכלי ראוי שהברכה תשרה בו.
שבת שלום!
____
מבוסס על לקו"ש חלק כ"ט דברים-חזון
____________________
שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.
הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:
עברית – לחצו כאן
אנגלית – לחצו כאן
רוסית – לחצו כאן
צרפתית – לחצו כאן
תגיות: משיח בפרשה