-
עד היום פגשנו את עצמנו באחר, אך מעולם לא פגשנו את האחר כפי שהוא. לאהוב רק את הדומה לי, היא בעצם 'אהבת עצמך פעמיים' – כאדם שאומר לחברו "אני אוהב אותך" והוא עונה: "כן, גם אני אוהב אותי"… • מגזין שישי אינפו מגיש את טורו השבועי של הרב זהר גינדי – מדריך חתנים, מטפל זוגי בשיטת מובחנות ויועץ בקדושה • לקריאה
אבריימקה אייזנשטיין|י״ט בתמוז ה׳תשפ״דהרב זהר גינדי, שישי אינפו
הבעיה היא רק סימפטום של מערכת שלימה שאתה בנית!
באחת ההזדמנויות כתב יהודי לרבי שהוא מגדל זקן בימי ספירת העומר וזה עושה לו בעיות עם ההורים של אשתו שמנסים להניעו ולשלוט עליו, והוא שאל מה לעשות?
תוכן תשובתו של הרבי: הסיבה שההורים של אשתך מנסים לנהל ולהשתלט עליך, היא לא בגלל שאתה לא מגלח את הזקן בספירת העומר, אלא בגלל שכל השנה אתה מגלח את הזקן, כדי לרצות את הסביבה ולהראות יפה בעיניה. אנשים מכבדים אמת. כאשר תהיה אמיתי עם עצמך ותלך עם האמת שלך עד הסוף, גם אם זה אומר לגדל זקן לא רק בספירת העומר אלא כל השנה, המשפחה של אשתך תראה את האמת שלך ותכבד את זה. לעומת זאת עד היום היית עסוק בלרצות את המשפחה של אשתך בדברים רבים – ביניהם קיצוץ הזקן, הם ראו שאתה לא 'אדם אמיתי' אלא 'בובה יפה' וזה נתן להם את הלגיטימציה ללחוץ עליך גם הפעם כדי שתרצה אותם לפי מה שיפה בעיניהם.
למה לא כולם אהבו אותו?
בפרשת חוקת מספרת התורה על מיטתו של אהרון וכותבת "ויבכו אותו כל בית ישראל" – הגברים והנשים והילדים כולם ממש אהבו אותו מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום. לעומת זאת בסוף ספר דברים כאשר מספרת התורה מאורע פטירתו של משה, כותבת התורה "ויבכו בני ישראל" – 'בני' ישראל ולא 'כל בית' ישראל.
אומר רש"י "אבל באהרן מתוך שהיה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה נאמר כל בית ישראל זכרים ונקבות" כל זאת לעומת משה שלא כולם בכו בפטירתו, כי לא היה אהוב כאהרון.
למה ללכלך על האדם בפטירתו?
אומר הרבי מלובביץ' (ספר לקוטי שיחות חלק כד'): מילים אלו על משה, מופעים בתורה כחלק משבחיו הרבים על משה המופיעים שם ("ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"). אם כן בהכרח שגם מילים אלו על פטירת משה הם חלק משבחו ולא חלילה השוואה שלילית מול אהרון.
הכל מתחיל מהחתונה הראשונה
כדי להבין מה ההבדלים בין משה ואהרון צריך לחזור לחתונה הראשונה שאותה הקב"ה יצר, לאחר שברא הקב"ה את אדם הראשון אומרת התורה "לא טוב היות האדם לבדו" והשאלה שמיד נשאלת היא: אבל הוא לא לבדו?! הרי במדרש מובא שאדם הראשון לא היה לבד, אדם וחווה נבראו יחד, ולא רק שהם נבראו יחד, הם נבראו הכי צמודים שיש, הם היו מחוברים זה אל זה – גב אל גב וממש היו אדם אחד.
אך הקב"ה קבע שזה לא נכון, הוא הפריד את אדם וחווה לשני אנשים שונים, וזאת כדי שיהיה ביניהם איחוד 'פנים אל פנים'.
זאת אומרת בהתחלה הם היו מחוברים 'אחור באחור' בגבם, והקב"ה הפריד אותם לשני אנשים שונים כדי שבאמצעות ההפרדה הזאת הם יוכלו להיות 'פנים מול פנים'.
שלושה שלבים בקשר הזוגי
מה זה אומר בפועל, בני זוג בתחילת דרכם דבוקים אחד בשני ממש כמו אדם אחד, אנו זונחים חלקים מאיתנו ושוקעים ב'ביחד', כל צד מוחק חלקים מסוימים באישיות שלו ומוותר עליהם כדי להיות 'אחד', כמו אישיות אחת שלמה. אבל החיבור שלהם הוא גב אל גב, זאת אומרת כל אחד לא יכול להביא את כל האמת הפנימית שלו, אלא מביא את החיצוניות שלו את החלק המרצה והמוותר שבו, הוא לא נמצא שם באופן אותנטי ומלא.
בתחילת הדרך בני הזוג נמנעים מקונפליקטים ופחות מביאים את עצמם באופן מלא ואותנטי הם נמצאים שם עם הגב- 'אחור באחור' ואינם מביאים את ה'פנים אל פנים'- את האישיות המלאה והפנימית שלהם.
בשלב הראשון של הקשר – יש הסכמה הדדית לוותר על חלקים מסוימים כדי להפוך להיות כמו דבר אחד ממש.
אבל הקב"ה חושף בפנינו שהמחיקה הזאת – שכל אחד מוחק חלקים באישיותו היא לא נכונה. זו לא השאיפה! אם כל אחד מוותר על דעתו ורצונותיו ומשנה את עצמו בשביל השני כדי להתקרב אליו. או שהשני צודק ורק הוא נמצא. או שאני צודק ורק אני נמצא. אז אין שום מפגש אמיתי בין השניים! זהו בעצם "לא טוב היות את האדם לבדו"
בני הזוג עוברים לשלב התפתחות השני – ההבנה שהם שני אנשים שונים! על מנת לאפשר חיבור 'פנים בפנים' הקב"ה הפריד את שני בני הזוג לשני אנשים שונים לגמרי – הגבר אישיות בפני עצמה והאישה אישיות בפני עצמה. אנחנו שני אנשים עם רצונות, שאיפות, מחשבות ורגשות שונים. קודם כל להבין שזה נורמלי, וכך זה אמור להיות!
אז ורק אז יכולים בני הזוג להתפתח לשלב השלישי – להגיע לחיבור 'פנים בפנים' אחרי שהאדם מתחבר לעצמו כאישיות נפרדת בפני עצמה, הוא יכול להביא את הפנים שלו – את המאווים, הרצונות ואת העומק האמיתי שלו לתוך חיי הזוגיות ובד בבד גם 'להיות עם הפנים לשני' זאת אומרת להיות מחובר איתו כשני אנשים שלמים. מצד אחד להיות מחובר לעצמו מצד שני להיות מחובר לבן הזוג באופן שמשלים אחד את השני – אבל לא על חשבון השני.
אז נוכל להביא את הפנימיות האמיתית שלנו אל תוך הקשר הזוגי.
שלושת שלבים אלו בהתפתחות הזוגית מקבילים להבדלים בין משה ואהרון
על אהרון נאמר כי הוא מידת 'החסד' – והוא היה עושה הכל כדי להגיע לשלום ואהבה, גם במחיר שהיה "משנה מן האמת למען השלום" ואכן על פי התורה יש מקום לוותר על עצמך והאמת הפרטית שלך למען השלום. אהרון היה יורד לזוגות במצב נמוך בקשר הזוגי ומסייע להם להתחבר באמצעות וויתור והעלמה על האמת למען השלום ואהבה.
אך תכונה זו של 'העלם על האמת' אינה מסתדרת עם משה, מידתו של משה היא 'אמת', משה העדיף את האמת בקשר הזוגי גם אם זה יהיה על חשבון חסד ואהבה.
אהרון היה משנה ומוותר על האמת ולכן היה אהוב על כולם, אך משה מלמד שחשובה יותר האמת שמביאים בני הזוג. באופן טבעי שאדם עומד על האמת שלו זה יכול לפגוע ב'שלום המדומה' ויהיו אנשים שיכעסו עליו או פחות יאהבו אותו. אך אצל משה גם אז, האמת הפנימית עמדה לנגד עיניו.
וזה מה שהתורה מספרת על מעלתו של משה, להביא את האמת לתוך הקשר גם אם זה יתנגש עם ה' שלום המדומה' וה'ביחד', כי אם השני אוהב אותך רק כשאתה מתאים את עצמך אליו – אז הוא בעצם לא אוהב אותך, אלא את מה שהוא מקבל ממך, על חשבונך…
איזה זוגיות אתה רוצה?
כולנו מתחילים את הזוגיות שלנו עם מידתו של אהרון 'חסד' – אהבה וחיבור המבוסס על הדומה. אנו מאבדים את עצמנו בתוך האהבה ועסוקים בלרצות ולהראות טוב בעיני בן הזוג, וזה בסדר ומצויין בשלב הראשוני, אבל זוהי דרגה נמוכה של חיבור שלום ואהבה.
באופן טבעי עובר זמן והשלום משתבש – פתאום אנחנו כבר לא חושבים אותו דבר, לא רוצים אותו דבר ומתחילים לצוץ קונפליקטים של חוסר סנכרון במחשבות, רצונות ושאיפות. בשלב זה יש זוגות שחושבים שאם כך "כנראה שאנחנו לא כאלה מתאימים, והזוגיות כבר לא תהיה כמו פעם, שאהבנו אחד את השני ללא תנאים" והם מסתובבים בעולם עם תחושה של תסכול מהקשר הזוגי.
אבל משה רבינו בא לרומם אותנו לקשר שמעל לחסד, קשר של אמת בו כל אחד מבני הזוג מביא את עצמו באופן אמיתי ואותנטי ואז האהבה בין בני הזוג מבוססת על מפגש אמיתי עם האחר.
עד היום פגשנו את עצמנו באחר, אך מעולם לא פגשנו את האחר כפי שהוא. לאהוב רק את הדומה לי, היא בעצם 'אהבת עצמך פעמיים' – כאדם שאומר לחברו "אני אוהב אותך" והוא עונה: "כן, גם אני אוהב אותי"…
השאיפה בזוגיות היא לבנות קשר שמבוסס על 'אמת' בו השני לא תמיד דומה לי ואני פוגש אותו כפי שהוא. באופן טבעי בתחילה שאדם מביא את עצמו עם האמת האישית שלו זה מעורר קונפלקטים שהאחר לא תמיד תואם אלי, אך בטווח הארוך הדבר מרומם אותנו מקשר יפה ומרצה, לקשר בו אנו מביאים את עצמנו באופן עמוק ואמיתי שלא בערך.
משה רבינו מלמד אותנו מהי זוגיות ברמה הבאה
לא כולם תמיד יאהבו אותך וזה קשה, אבל זוהי אהבה הרבה יותר אמיתית ועמוקה. נדמיין בעל חוזר מהעבודה ואשתו רוצה לדבר איתו, הוא יכול לרצות אותה גם כשלא נכון לו לדבר, אבל מה תהיה רמת השיח והמפגש. באופן טבעי תחושת המקשיב תהיה ניתוק, שטחיות, ביקורת, כעס ואיבוד עניין בשיחה הזוגית. ותחושת האישה תהיה "הוא לא יודע לתקשר".
בזוגיות בה כל אחד מביא את האמת שלו בקשר, הבעל יאמר – "אני אוהב אותך אבל אין לי סבלנות עכשיו לדבר אני צריך קצת שקט". זה בהחלט יכול לאכזב את יוזם השיחה, אבל דמיינו מה יקרה בטווח הרחוק. שני בני הזוג ידעו שכאשר השני מקשיב הוא בוחר בכך. איזה עומק ואיזו הקשבה מלאה זו תהיה. פתאום כל ה'בעיות קשב וריכוז' הבריחות לפלאפון והטיוס… יעלמו כלא היו.
אמת אוהבת
מסיים הרבי ואומר מכיוון שבפטירתו של משה מובאת דרכו של אהרון, מוצג כאן משהו עמוק יותר: לא רק שמידתו של משה היא אמת, אלא שמשה בסוף ימיו הגיע ביחד עם האמת גם למעלת החסד. משה למד לשלב ככל האפשר את מידת האמת בחסד.
לעיתים כשאדם הולך עם האמת שלו זה נעשה מתוך התחושה של "לא מתאים לך האמת שלי, תלך מפה"… המלחמה על האמת הפנימית נעשית על חשבון 'החסד' הקשר ואהבה עם האחר…
המטרה בקשר הזוגי היא להיות מחובר לעצמך – בתוך הקשר. אם אתה מחובר לעצמך ומוחק את האחר אין זו האמת השלימה, זוהי האמת החלקית שלך, שלעיתים נובעת בכלל מאגו מנופח ותו לא.
אמת שלימה נובעת מתוך היכולת להביא את ה'אמת' בשילוב ה'חסד' – להביא את האמת שלך מתוך ראיית האחר, נוכחות וקשר עימו.
אתה לא אוכל אפילו לא בננה ותפוח
כדי להמחיש מהו חיבור של חסד ואמת נביא את סיפורו של יונתן אדלר.
יונתן אדלר חזר בתשובה יחד עם אשתו. הם גרו סמוך להורים של אשתו והיו מגיעים לבקרה מזמן לזמן. חמתו לא שמרה תומ"צ והייתה מכינה להם אוכל בכל פעם שהגיעו, אך תמיד 'משהו לא היה בסדר' וזה לא היה תואם בדיוק את מה שרצו – "למה נגעת בסכין עם זה?, למה שמת בסיר את המוצר הזה?" וכדומה.
הם היו עסוקים כל הזמן בלכבד את אמא של אשתו אך יחד עם זה לנהל אותה כדי שכולם יהיו מרוצים ויהיה שלום. מה שלא הסתדר ורק גרם לתסכול הולך וגובר בכל פעם שהגיעו.
בני הזוג הגיעו אל הרבי מלובביץ בשאלה מה לעשות. ענה להם הרבי: (תוכן) תביאו את ה'אמת' שלכם לקשר ותפסיקו לרצות אותם "עליכם להפסיק לאכול מהמזון שלהם לא בננה ולא תפוח – כלום". יחד עם זה אמר להם הרבי עליכם לנהוג ב'חסד' בתוך הקשר: "אתם לא מנתקים את הקשר אלא להפך, עליכם לבקרה לעיתים קרובות יותר מאשר היה עד עתה". מסיים הרבי ואומר: "בשלושת השבועות הראשונים, המתח רק יעלה ויעלה והקשר יתערער, ואז הכל יסתדר ותראו שהאמת תרומם את הקשר ותעמיק אותו"
יונתן ואשתו יצאו מחדרו של הרבי בחששות מתוצאות הדברים. אך בפעם הבאה שהם הגיעו למשפחה של אשתו יישם יונתן את הדברים ואמר לחמותו את ה'אמת' שלו בקשר ואמר מהם הגבולות שלו "זה לא קשור אלייך, האוכל שלך מצוין אבל יש לנו דרכים שונות בנושא אוכל וכשרות, אני לא רוצה יותר לנהל אותך כדי שתכבדי אותי באוכל שלך".
בתחילה בדיוק כפי שהרבי אמר, חמתו החלה לצעוק "אתם הורסים את הקשר! אתם מפרקים את המשפחה! בגללכם בסוף נתנתק לגמרי!"
בשלושת השבועות הראשונים המתח רק עלה ועלה, אך בדיוק כפי שאמר הרבי כעבור שלושה שבועות פתאום כאילו קסם קרה. חמתו החלה להסתכל עליהם בכבוד והערצה ולאהוב אותם כמו שמעולם לא אהבה וכיבדה.
__________________
הרב זהר גינדי – הוא מטפל זוגי ופרטני מבוסס מובחנות, מלווה שידוכים, מדריך חתנים, יועץ בקדושה, פוסק בטהרה ופסיכותרפיסט.
תגיות: הרב זהר גינדי, שישי אינפו